ב”תקשורת” התנהל לאחרונה מן פסטיבל סביב סגירת יחידת “חצב” שהיתה בחיל המודיעין. היא כונתה “מיתולוגית”, וכתרים נקשרו לה לרוב.
כמי שעוסק בעיניני המזרח התיכון 41 שנים (מאז שנת 1980), קיבלתי את הפרסומים של היחידה הזו במשך שנים ארוכות. מדובר היה בתוצרים כה בינוניים ומיותרים (כונו “חצבים”), עד שהייתי מטיס אותם לפח, כמעט ברגע שהגיעו, רק היה חבל לי על הנייר. לרוב הם תרגמו מה אמרו במהדורות חדשות משמימות מהמרחב הערבי, ספרו כלי נשק באופן אקראי, או פרטים אחרים חסרי חשיבות רוחבית.
שום דבר אמיתי לא היה בתוצרים: לא מומחיות, לא רקע, לא מאחורי הקלעים, לא כוונות, לא הסבר, ולא “תבלינים” של פרשנות. לא היתה הפרדה בין תוכן אמיתי לתעמולה. הגוף הבינוני, אך המלא בעצמו הזה, ביצע עבודה בירוקרטית משמימה, ולא מכוונת נכון.
זה היה מימסד, שהזין את עצמו.
ומהי ההפתעה הגדולה בעיני, כאשר שמעתי שהם נסגרו? שהם עדיין היו קיימים. הייתי בטוח שסגרו אותם כבר לפני עשרים שנה.
המודיעין הצבאי בישראל טעה ברוב תחזיותיו הגדולות במשך עשרות שנים, שלום או מלחמה, ובין הייתר עכשיו ברור גם למה. אחת הסיבות מדוע קם האתר הפופולרי שלנו היא שנואשתי מהמערכת הצבאית הבירוקרטית, תוך הצגת הערכה לאומית חדשה במשך 15 השנים האחרונות, הערכה לאומית עצמאית המוכיחה את עצמה, עם עולם שלם של צבעים.
התייחסנו למימסד הבטחוני הזה בכמה מאמרים, שגם הציעו אלטרנטיבה, כדרכנו, מה יש לעשות:
Casus Belli: ההתקפה המשולבת החמורה (כטב"מים + טילים בליסטיים) על האמירויות, הרוגים. מה המשמעויות?
הפצצה כבדה מטעם איראן על עיר בירה ערבית, הרוגים ופצועים, ועוד על היעדים האסטרטגיים ביותר: שדה התעופה, הנמל ושדות הנפט. האם המפרץ הפרסי לקראת התלקחות? מחירי הנפט, והאם איראן יכולה לגרום לחות'ים להפציץ גם את ישראל? מה השפעת ההפצצות על השלום עם ישראל? מיוחד לחברי מועדון ג'יפלאנט פריים: