מי פה לוקה בנפשו?
כמה טוב שיש את ישראל
מאת ד”ר גיא בכור
נפילת המוות של המליונר המצרי המסתורי, אשרף מרואן, 63, ממרפסת דירתו בלונדון, ליד סנט ג’יימס פארק, הציתה היום את הדמיון של הקוראים הערביים, אך גם יצרה להם בעיה.
לאחר שנים של סדרות טלוויזיה הרואיות, רובן מצריות, ששודרו בחודש רמדאן, על מרגלים מצריים רבי עלילות בישראל, על חשיפה מוצלחת של מרגלים ישראלים ובכלל על מעללי מערכת הביון המצרית, קשה עכשיו להודות שישראל הצליחה לגייס לא פחות מאשר את חתנו של הנשיא גמאל עבד אלנאצר, הוא אשרף מרואן. ועוד לספוג את הטענה כי מרואן הזהיר את המודיעין בישראל על מלחמת יום כיפור המתקרבת.
לציבור המצרי קשה עם הסיפור הזה גם כיוון שהם התרגלו לעלילות הריגול המצריות מן הטלוויזיה, שרובן אם לא כולן פשוט מומצאות, וגם כיוון שמדובר בבעלה של מונה עבד אלנאצר, בתו של הנשיא האגדי עבד אלנאצר.
בשורה של סדרות טלוויזיה עסקה המדיה במצרים בישראל דרך הזווית הביונית. התקשורת במצרים התגאתה בהצלחות מודיעיניות רבות בישראל, למשל פרשת קבוראק יעקוביאן, ארמני מצרי, אשר המודיעין המצרי גייס לרגל בתוך ישראל, עד שנתפס (ריגל בשנים 1961-1966).
או סידרת הטלוויזיה הנודעת “ראפת אלהגאן”, שזכתה להדים רבים במצרים ובעולם הערבי, המתארת את הצלחתו “העצומה” של מרגל מצרי בתל אביב. כמו יעקוביאן, גם אלהגאן היה אזרח מצרי לא יהודי שהסתבך עם החוק, ונדרש על ידי המודיעין המצרי להשתלב בעלייה ממצרים לישראל ולשמש כסוכן בארץ. ניתן לו השם ז’אק ביטון על ידי מפעיליו המצריים. מהר מאוד עלו עליו אצלנו, הוא נעצר והסכים לשמש כחפרפרת. שם הצופן שניתן לו היה “יתד”. המודיעין הישראלי אפשר לו להעביר מידע אמין, אם כי לא קריטי למפעיליו המצרים, כדי לשמור על ערכו בעיניהם. לאחר מלחמת ששת הימים עזב ביטון את הארץ לגרמניה, ומת בשנת 1982. ביטון היה חפרפרת, כלומר שיטה במצרים, אך הדבר לא הפריע לסדרת הטלוויזיה להציגו כגיבור מצרי מהולל.
נחזור לאשרף מרואן: איך הקוראים הערבים פתרו את הדילמה? ראשית, גישה רווחת בקרב המגיבים הערביים לידיעות על מותו היא שמרואן היה מרגל כפול, ולמעשה הערים על הישראלים והרדים אותם בכל הנוגע לתאריך האמיתי של מלחמת יום כיפור. “אשרף מרואן היה חלק מנצחון אוקטובר”, זו גישה שמופיעה הרבה. כלומר שהוא היה חלק מתרגיל ההטעייה שעשה לנו הנשיא סאדאת. הגישה המקובלת היא שהמודיעין הישראלי פנה אל מרואן, כיוון שהיה באופוזיציה ובעימות עם הנשיא סאדאת, אלא שמרואן סיפר לסאדאת על הפנייה, וסאדאת יעץ לו לשמש חפרפרת. הגישה המצרית המקובלת טוענת כי מרואן היה יושב עם סוכני הביון המצריים, אשר הורו לו כיצד להערים על המוסד.
יש כאן עניין בשלוש פרות קדושות ערביות: הנשיא עבד אלנאצר, מלחמת אוקטובר 1973, המתוארת כניצחון גדול, ולכן כל טענה הפוגעת בכך נדחית, ושירות הריגול המצרי.
מכאן יוצא שחלק מן המגיבים הערביים נטו להאשים את המוסד בחיסולו של מרואן, לכאורה כדי לנקום את היותו סוכן כפול, טענה שרק מאדירה את המוסד הישראלי “הכל יכול”, שיש לפחד ממנו. אלא שלא כולם מקבלים את הכוון הזה, ההיפך, רבים לא רואים בכך חיסול אלא “תעלומה”, ואחד כתב: “למה להאשים רק את המודיעין הישראלי? ומהן מערכות המודיעין הערביות – מלאכים”?
ראו כמה הדבר אופייני: אם בישראל מתעסקים שוב ושוב במלחמת יום כיפור, ובפרשת מרואן, עיתונאים מתפרנסים מזה אצלנו, במצרים לא יפתחו את הנושא הזה לעולם, שכן זו חברה שבה מעדיפים שיהיו נושאים שלא יוודעו לעולם, וכך יקרה גם עם פרשת ד”ר מרואן.
מרבית המגיבים הערביים לפרשה הזו כלל לא התעניינו בהשלכות המודיעיניות שלה, אלא דווקא בעובדה שאין זו הנפילה הראשונה אל המוות של מצרים ידועים בלונדון. כך למשל השחקנית המצרית המהוללת סועד חוסני נפלה אל מותה ממרפסת דירתה בלונדון בשנת 2001 וקדם לה ראש המשמר הרפובליקני של הנשיא סאדאת, אללית’י נאצף. בשני המקרים האלה יש עד היום טענות על רצח ולא רק על התאבדות, ושני המקרים נשארו פתוחים בידי משטרת לונדון.
“מה העניין הזה עם המרפסות בלונדון” היתה התמיהה של מרבית המגיבים בנושא. “מה הסוד העומד מאחורי המוות הזה”, שאלו רבים. “וכי אין מרפסות בקאהיר, רק בלונדון”? אחד כתב: “אם כבר לקפוץ, אז לפחות בלונדון!”
מגיב אחר, בצורה קצת מבודחת כתב: “עצה קטנה לאחינו המצרים: בפעם הבאה שאתם מגיעים ללונדון, ועולים על מרפסת, החזיקו בבקשה טוב-טוב את המעקה”.
כמה עלתה שימלת הכלולות?
ישראלים ממאדים, מצרים מנוגה
