מאת ד”ר גיא בכור
“רמת הגולן היא אדמה סורית, ואנו יושבים על האדמה הסורית… מבחינה היסטורית רמת הגולן מעולם לא נחשבה חלק ממדינת ישראל”.
שמעון פרס, ידיעות אחרונות, 28 במאי 1995, בזמן ניהול המשא ומתן עם סוריה
“לא הרצל, ולא שום מייסד אחר של ישראל, מאיזו שהיא מפלגה, לא חלם מעולם, שרמת הגולן תהיה חלק ממדינת ישראל”.
יצחק רבין, וושינגטון פוסט, 28 ביוני 1995, בזמן ניהול המשא ומתן עם סוריה
כדי להקים בית לאומי ליהודים בארץ ישראל, עמדה בריטניה לקבל מנדט על השטח. בועידת השלום של פאריז (נפתחה ב- 18 בינואר 1919), לאחר מלחמת העולם הראשונה, הגיעה משלחת של ההסתדרות הציונית העולמית, והגישה את מראה דמותה של ארץ ישראל, כפי שהציונים דורשים אותה, בהמשך להצהרת בלפור, (מסומן במפה בקו הסגול הבולט).
במשלחת הזו השתתפו, בין הייתר, חיים וייצמן, מנחם אוסישקין, נחום סוקולוב, ואהרון אהרונסון. במפה שהגישו, הם שרטטו את ארץ ישראל, אותה הם דורשים: מנהר הליטאני בצפון, במזרח קו מסילת הברזל החיג’אזית, ובדרום קו הגבול עם סיני.
בגבול הצפון, כלל השטח שדרשו מנהיגי ההסתדרות הציונית את כל הגולן והחורן. ההצעה הזו הופקדה בועידת השלום, ונרשמה, כולל ההצהרה שהם הגישו, ואשר ניתן לקרוא אותה במקור כאן.
ההצעה הזו זכתה לתמיכה של פייסל המלך הערבי, ולצורך כך ניפגש איתו באופן אישי חיים ויצמן בפגישה המפורסמת, ותמיכתו נחתמה על ידו בהסכם, תוך הסתייגות. עוד תמך במפה הזו נשיא ארצות הברית, וודרו וילסון, אך בריטניה וצרפת התעלמו ממנה. הן עשו מה שברצונן, תוך התעלמות מרצון הצדדים הנוגעים בדבר.
ב- 19 באפריל 1920 התכנסה בעיר סן רמו שבאיטליה הועידה הבינלאומית, שנועדה לחלק את האימפריה העות’מאנית שהתפרקה. בריטניה קיבלה מנדט על ארץ ישראל , וכפי שהועידה קבעה – להגשמת הצהרת בלפור ליסוד בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל.
בריטניה קיבלה 118,000 קמ”ר לצורך הגשמת רעיון הבית הלאומי לעם היהודי בארץ ישראל, אך באופן חד-צדדי היא העבירה 91,000 קמ”ר מארץ ישראל המזרחית למה שיהיה לימים ממלכת ירדן. על היהודים נאסר על פי חוק לגור ולרכוש רכוש מזרחית לירדן, ומי שהתגורר שם גורש.
מה נשאר ליהודים? 27,000 קמ”ר. המנדט אסר על יהודים לגור גם בנגב, בלחץ הבדואים, כך שהמקום המיושב שנותר להם היה 14,000 קמ”ר, מתוך 118,000. 11.8%.
עכשיו אנחנו מבינים שהחלוקה בין מדינה יהודית למדינה ערבית בארץ ישראל כבר נעשתה.
בנוגע לשטח בצפון: בועידת סן רמו (1920) נקבעו גבולות המנדט, ונוצרה אצבע הגליל, כחלק מן המנדט הבריטי על ארץ ישראל, אך תוך גישה לצרפתים ול”סורים” אל מי הכינרת.
רק מעטים יודעים שהמנדט כלל מאז אותה ועידה את הרוב המוחלט של רמת הגולן, כפי שהיא כיום חלק מישראל: 1,176 קמ”ר מתוך 1,300 שבשטח ישראל. ניתן לראות את השטח הזה, המסומן במפה.
כשם שירושלים ותל אביב היו בידי המנדט על ארץ ישראל (כזכור כל מטרת המנדט היתה להקים בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל), כך גם רוב הגולן. כאשר נכנס המנדט לתוקף ביום 24 ליולי 1922 – רמת הגולן, כפי שאתם רואים במפה, היא חלק לכל דבר ממנו. כתב המנדט כלל אותה.
בשלב הזה סוריה ככזו עדיין אינה קיימת. באותה ועידת סן רמו מחליט הגנראל הצרפתי Henri Gouraud לחלק את שטח המנדט שהצרפתים קיבלו לשש מדינות עצמאיות, לפי מפתח עדתי. אתם יכולים לראות זאת במפה שהכנתי עבורכם:
1. “לבנון הגדולה”, שתהיה מדינת המקלט של הנוצרים-המארונים, והם אכן קיבלו את המפתחות למדינה החדשה הזו.
2. מדינת מקלט למיעוט הדרוזי, שתיקרא ג’בל דרוז (“הר הדרוזים”) או מדינת סווידא, באיזורי הדרוזים של סוריה.
3. מדינה למיעוט העלווי על גדות הים התיכון, שתיקרא מדינת העלווים ואחר כך נקראה על שם העיר הגדולה לטקיה.
4. מדינה למיעוט הטורקמני בצפון מערב סוריה, שנקראה אלכסנדרטה.
5, 6. ושתי מדינות לרוב הסוני, מדינת דמשק ומדינת חלב (אלֵפו בלועזית).
לא רבים יודעים זאת, אך אלה היו מדינות עצמאיות לכל דבר, תחת המנדט הזמני הצרפתי. היו להן ממשלות, מטבעות, בולים, דגלים ססגוניים, ערי בירה וראשית צבאות. הנה הן לפניכן:
1. לבנון הוצאה לחלוטין מחוץ למערך הסורי בשנת 1936, ועד לפני שנתיים הסורים לא הכירו בהוצאה הזו, והם ראו, ובמידה רבה גם רואים, בלבנון חלק לכל דבר מסוריה. רק ב- 2010 הסכים בשאר אלאסד לכונן יחסים דיפלומטיים עם לבנון.
2. מדינת הדרוזים סווידא (על שם הבירה) שכנה בדרום מערב סוריה של היום, והיא התקיימה כמדינה דרוזית בין השנים 1921 ועד לשנת 1936, אז החליטו הצרפתים לאחד את סוריה כולה, ומעמדה הנפרד של המדינה הזו בוטל. זו היתה העצמאות הדרוזית קצרת הימים. המדינה שוכנת בהר הדרוזים, ובשטחי החורן והבשן, עד לגבול עם ממלכת ירדן. הדרוזים קיבלו את ביטול מדינתם.
המדינה הזו שכנה כארבעים ק”מ מן הגולן הישראלי, ולכן חזרתה האפשרית הדאיגה תמיד את השלטונות הסוריים בעידן המודרני.
בספרו “טס נחושת, המדיניות הישראלית כלפי העדה הדרוזית, 1948-1967” (הוצאת יד בן צבי, ירושלים, 2007) מגלה המחבר, ידידי, ד”ר שמעון אביבי, שהכפרים הדרוזים שנכבשו על ידינו במלחמת ששת הימים היו חלק מאיזור אלבלאן, שכלל עוד 12 כפרים דרוזים בצידו הסורי של הגבול. שר העבודה דאז, יגאל אלון, פנה במכתב “סודי ביותר” אל ראש הממשלה, לוי אשכול, והציע לו לעודד הקמת מדינה דרוזית שתהיה צמודה לגולן. “מדינה דרוזית בדרום סוריה תהווה מעין מדינת חיץ בין סוריה, ירדן וישראל. תוצע למדינה הדרוזית ברית הגנה הדדית עם ישראל, על כל הכרוך בכך, מתוך הנחה שהמדינה הדרוזית תכיר באחיזתנו הקבועה ברמת הגולן”, כתב אלון. אלא שההצעה שלו לא התקבלה (עמ’ 364).
אגב, אביבי גם מגלה שלאחר מלחמת ששת הימים חלק מתושבי הכפרים הדרוזים בגולן נמלטו לסוריה. אלא שלובי של הדרוזים בישראל, כולל ידידים של הדרוזים כמו אבא חושי, גיורא זייד ואחרים פנו אל שר הביטחון משה דיין, והם ביקשו את הסכמתו להחזרת הדרוזים הבורחים לבתיהם ברמת הגולן. דיין הסכים (עמ’ 363).
3. המדינה העלווית שעל גדות הים התיכון זכתה לעצמאות מלאה מידי הצרפתים, ולא היתה חלק מן המכלול הסורי בין השנים 1924 ועד 1936. לעלווים היתה ממשלה, דגל, מטבעות, בולים ועצמאות, אלא שגם זו בוטלה בשנת 1936 עם החוזה הצרפתי-סורי, וחבל זה הצטרף למה שהפך להיות סוריה. הצרפתים שכנעו את העלווים שלטובתם עדיף להם להצטרף לסוריה הגדולה.
4. גם למיעוט הטורקמני היתה מדינה, היא אלכסנדרטה, אשר נוסדה בשנים 1921-1923. רוב האזרחים במדינה הזו היו דווקא ערבים, אך הצרפתים התכוונו שכאן הטורקמנים יזכו בשאיפותיהם העדתיות. אלא שמנהיגה של טורקיה, אטטורק, החל לדרוש בעלות על המדינה הזו, ואכן, בשנת 1938 פלש הצבא הטורקי לאלכסנדרטה, שינה את שמה להטאי (אטטורק עצמו הגה את השם הזה), וגירש את הלא-טורקים, את הערבים, הנוצרים והעלווים. כוננה שם ממשלה בשליטת הטורקים, שביצעה משאל עם, והרוב החליט לעזוב את ההקשר הסורי, ולהצטרף לטורקיה לכל דבר.
5,6. האיזורים האלה היו המדינות הסוניות של סוריה, והן גם צפויות להישאר סוניות בהסדרים שיהיו לאחר תום מלחמת האזרחים בסוריה. למעשה המדינות השוליות, העלווית והדרוזית, השתלטו על המדינות הסוניות.
7. הצרפתים לא הכירו במיעוט הכורדי במדינה, שלא זכה לשום הכרה מדינית. אלא שהאיזור המסומן במפה בצפון מזרחה של המדינה הוא כורדי, והוא צפוי לקבל הכרה ככזה, ואולי לחבור לאיזורים הכורדיים בטורקיה הקרובה, בעיראק ובאיראן, כדי לכונן רפובליקה כורדית ענקית, שתשנה לגמרי את מפת האיזור. זהו חלום הבלהות של הטורקים, האיראנים והעיראקים.
רק בשנת 1936 החליטו הצרפתים לבטל את המדינות העדתיות, וליצור את מה שכונה “סוריה הגדולה”. אבל הכל עוד יחזור.
נחזור לענייננו, בגולן.
בהמשך לקביעת המנדט הבריטי על ארץ ישראל (למען היהודים) והצרפתי – מינו שתי המדינות, בריטניה וצרפת, ועדה צבאית לשרטוט מדוייק של הגבול ביניהן. מדובר היה בוועדה של מדידות, לא ועדה מדינית. בראשה ישבו שני קצינים במדים: בריטי בשם סטיוארט פרנסיס ניוקומב ((Newcombe, וקצין צרפתי בשם פולה (Paulet).
זה היה מוזר, משום שכל גבולות המזרח התיכון לא היו מדודים ולא משורטטים בדיוק, וכך המצב בין מדינות ערביות שונות אפילו עד היום. הועדה ישבה ומדדה מספר שנים. בתחילה לא היה שום דיון על רמת הגולן, אלא שאז התגלה נפט באיזור מוסול שבכורדיסטאן העיראקית, והצד הבריטי בוועדה דרש שמוסול תעבור מן השטח הצרפתי אל הבריטי. הצרפתים דרשו קיזוז, וזה נמצא – בגולן, שכך עבר, בהינף קולמוס בריטי, מן המנדט הבריטי (שנועד להקים בית לעם היהודי בארץ ישראל) אל הצרפתי. את היהודים לא שאלו כלל. גם לא את הערבים. זו היא הגירסה המקובלת.
במסגרת הקיזוז, וכדי לפצות, לכאורה, את הצד הבריטי, הגבול שורטט כך שהכינרת כולה תעבור לידי המנדט הבריטי, ללא נגיעה של הצרפתים במים (וזו הסיבה מדוע שטח המנדט הבריטי כלל מן הצד המזרחי של הכינרת כמה עשרות מטרים); וכן את חמת גדר בדרום הכנרת; ואת נהר הירדן ההררי כולו. הגבול עבר בין 50-400 מטרים מזרחה לנהר הירדן, כחלק משטח המנדט הבריטי. זה היה הפיצוי.
וכך נקרעה רמת הגולן מידי היהודים, שעבורם, ורק עבורם, נולד המנדט הבריטי – ונגזלה.
ידע הוא כוח. הפילוסוף רנֶה דקארט אמר: “לא מספיק שיש שכל טוב; חשוב לדעת להשתמש בו נכון”, וג’והן מילטון הוסיף: “השכל בעצמו יכול ליצור גן עדן מגהינום, וגהינום מגן עדן”.
זה הכל במוח שלנו, אם רק נרצה, נשבור את כל המוסכמות עד היום.
אז ש-י-ב-ר-ו א-ת ה-ז-כ-ו-כ-י-ת.
ואיך עושים זאת? באמצעות שינוי זירת המשחק. זו לא סוריה שדורשת בעלות, זו ישראל שקובעת ודורשת אותה. לא סוריה באה עם זכויות משפטיות, ישראל באה. דרך ניהול המשא ומתן צריכה להיות שונה מעכשיו, ובעצם הפוכה.
◄לקרוא את המאמר הקודם של ג’יפלאנט על החורן הישראלי
הקצין הבריטי ניוקומב, 1876-1956, היה עוין לרעיון הציוני, את זה אי אפשר להכחיש. יש טוענים שהיה אנטישמי, ובכל מקרה היה מאוהדי רעיון הלאומיות הערבית, מחבריו של לורנס איש ערב.
הוא כל העת התלונן כנגד הציונים בדיווחיו ללונדון, אלא שדיווחים אלה נידחו, רוב הזמן, עד שאושרו עם הויתור על הגולן. באחד המקורות מצאתי את ההתייחסות הבריטית הבאה כלפיו:
One British foreign office official noted “Colonel Newcombe is rather sore at the way in which certain of his suggestions have been over-ruled and that he is inclined to take the line … that too much attention has been paid to the interests of the Zionists and too little to those of the British government… Newcombe has been doing all he can for the British interests, but he did not yet understand that at this point in time the British interests include the successful outcome of the Zionist project.”
(Minutes from Mr JE Shuckburgh, October 17, 1921, Patricia Toye (edt), Palestine Boundaries, 1989).
תרגום: פקיד אחד של משרד החוץ ציין: “קולונל ניוקומב פגוע למדי בשל הדרך שבה חלק מהצעותיו נדחה, וכי הוא נוטה לצדד בעמדה, לפיה יותר מידי תשומת לב ניתנת לאינטרסים של הציונים, ומעט מידי לאינטרסים של ממשלת בריטניה… ניוקומב עשה כל שביכולתו למען האינטרסים הבריטיים, אבל הוא לא הבין שבאותה נקודת זמן האינטרסים הבריטיים כללו את התוצאה החיובית של הפרוייקט הציוני”.
בתאריך 13 לפברואר 1922 חתמו שני הקצינים הבריטי והצרפתי, על ההסכם האישי, אליו הגיעו, על הגבולות החדשים, ובתאריך 7 למרץ 1923 אישרו אותו ממשלות בריטניה וצרפת, כלומר כבר אחרי כניסת המנדט לתוקף, על גבולותיו משנת 1920.
שלא תחשבו שהסכם שינוי הגבולות משנת 1923 הוא בבחינת היסטוריה בלבד. הלבנונים וחיזבאללה לא היססו לשלוף אותו רק בשנה שעברה, כדי לערער את קביעת הגבול הימי בינינו לבינם, בנוגע לקידוחי הגז בים התיכון. כמו בהרבה מקרים הוא מוטה לטובת השטחים הצרפתיים.
ממשלת סוריה לתולדותיה אימצה את העובדה שהגולן הינו חלק מן המנדט הצרפתי, אך היא לא הכירה בהסכם עצמו. כך לרבות הימים זכו הסורים לאחוז במקל בכל קצותיו – גם החזיקו את כל רמת הגולן, גם ישבו על מי הכנרת, וגם התעלמו מן הגבול שהותיר את הכינרת ואת הירדן כולו בשטח המנדט/ישראל. עוד קבע ההסכם שהבניאס על יובליו שייך למנדט הבריטי, למרות שעבר בשטח המנדט הצרפתי, וגם מכך התעלמו הסורים. במילים אחרות, הם לקחו מן ההסכם רק את מה שהיה נוח להם.
האם ההסכם הזה משנת 1923 בכלל חוקי? גם אם נתעלם לגמרי מעניין הקיזוז תמורת מוסול, התשובה היא שלילית.
1. המנדט שניתן לבריטניה על פי ועידת סן רמו היה משורטט באופן ברור, ובתוכו רמת הגולן. ההסכם הזה משנת 1923 הוא מאוחר יותר.
2. את ההסכם לשינוי הגבולות אישרו ממשלות בריטניה וצרפת, אך עד כמה שביררתי, לא חבר הלאומים או גורם בינלאומי מוסמך אחר, שהעניק את המנדט, על פי דרישות הפרוטוקול. מן הסיבה הזו הוא נקרא “ההסכם הפרנקו-בריטי”, עוד סיבה מדוע אין לו תוקף בינלאומי נדרש.
3. המנדט ניתן כבית לאומי ליהודים, אך היהודים לא היו צד להסכם הזה, לא שאלו אותם, אלא העבירו שטחים שלהם, בניגוד לדרישתם העקרונית, אותה ראינו. הדבר סותר את רוח המנדט, שנועד להתקיים למען התנועה הלאומית היהודית. במילים אחרות, הוא נקבע בניגוד עניינים למנדט (תרתי משמע). לא מצאתי בפרוטוקולים שהם אפילו התייעצו עם מנהיגות הישוב היהודי. וזאת לדעת, נושא הגבולות היה בראש ענייניה של ההסתדרות הציונית בארץ ישראל. זהו פגם מהותי.
4. הסכם 1920, שכלל את רמת הגולן, התקבל על ידי ועידת סן רמו וחבר הלאומים. היתה לו סמכות מלאה, והוא היה רב-צדדי. הסכם 1923 התקבל בידי הבריטים והצרפתים בלבד, כהסכם חד-צדדי, ולכן הוא מחייב אותם בלבד, לא צדדים אחרים. אם המנדט הבריטי היה שלוחם של היהודים, הרי שמכר אותם לגמרי.
5. הויתור על חבל ארץ שלם התקבל כבר לאחר שהרוב הגדול של שטח המנדט הופרד, והועבר לרשות מדינה ערבית, היא ירדן. מקל וחומר היו צריכים לשאול את בעלי הבית האמיתיים של השטח, התנועה הציונית, על מה שנשאר. זו היתה גזילה על גזילה.
6. שני הקצינים התמנו כמודדים טכניים בשטח. המנדט שניתן להם היה להזיז את הגבול כמה מאות מטרים פה או שם, כדי להפוך אותו לנוח יותר והגיוני. בשום אופן לא היתה כוונה שיעבירו חבלי ארץ שלמים מצד לצד. היתה זו ועדה טכנית, שפעלה על פי הגבולות העקרוניים של המנדט, כפי שנקבעו ונחתמו בידי חבר הלאומים והלגיטימיות הבינלאומית של אז. ועדה טכנית כזו אינה מוסמכת לקבוע מדיניות גיאופוליטית.
7. לנוכח עויינותו הלא מוסתרת של הנציג הבריטי, ניוקומב, כלפי הציונות, יש מקום להטיל ספק במידת האובייקטיביות שבה פעל. הדבר מטיל צל כבד על ההסכם כולו. ביחוד שהצרפתים התכוונו לנגוס ככל האפשר בשטחי המנדט הבריטי בארץ ישראל, כך שגם הם באו מוטים אל הועדה הזו, ואף שמחו על עמדתו של ניוקומב.
8. עמדת סוריה בעצמה עקומה בנוגע להסכם 1923. מצד אחד היא טענה שהוא תקף, וכי גבולות שנת 1920 היו “זמניים”, אך היא עצמה לא הסכימה להכיר בגבול של 1923 מעולם. יפה, גם ישראל לא צריכה להכיר בו לעניין הויתור על הגולן. שונה המצב לגבי תיקוני הגבול האחרים, שהם אכן טכניים ברובם.
9. אין יחס הולם בין מה שהמנדט הבריטי נתן למנדט הצרפתי, לבין מה שקיבל. תמורת ויתור על חבל ארץ שלם הוא קיבל שליטה מלאה על הכנרת (היתה לו כבר שליטה על חצי הכנרת), שטחים קטנים בדרום הכנרת, והרחקת הגבול מזרחה לאורך הירדן בעשרות מטרים עד מאות. מכאן שמאחורי ההסכם הזה עמדו אינטרסים נוספים, הפוגעים בחוקיותו.
10. ונניח שהועדה כן היתה מוסמכת לקבוע את שקבעה, הרי ההסכם הזה נולד מעוול כפול ומכופל, קולוניאליזם לשמו. האם יש להמשיך את העוול הקולוניאליסטי גם היום? לא די בנזק שהוא כבר גרם, בקריעת חבל ארץ שלם, הוא הגולן הישראלי, בניגוד לקביעה הבינלאומית? במדינות העולם השלישי התנערו מהסכמים קולוניאליים, למה כאן זה ממשיך לתפוס?
במה עוזר לנו המידע הזה? הרי לא נוכל לשנות את העבר.
כאשר מכינים תיק משפטי לקראת משא ומתן קשה, בודקים קודם כל מהם הנכסים שלנו. וכאן יש לנו כמה נכסים, שכל שנות המשא ומתן עם משפחת אלאסד, קרוב לשלושים שנה, מעולם לא הועלו:
1. רמת הגולן היא חלק מן המנדט הבריטי, ונגזלה, ללא סמכות חוקית. ספק אם לועדה הטכנית שקבעה זאת יש תוקף בינלאומי מחייב.
2. גם בשטחים שלא היו בידי המנדט הבריטי ברמת הגולן למן ההתחלה, דהיינו דרום הגולן, היו אלפי דונמים של יהודים שנרכשו בידי הברון אדמונד דה רוטשילד, למשל המושבה בני יהודה. כתבי הבעלות מצויים בארץ, ויש בידי כמה צילומים שלהם.
3. בשטח סוריה עצמה מצויים מאות אלפי דונמים שנרכשו בידי הברון, ונגזלו ללא מלחמה או אקט מלחמתי. ראינו זאת בהרחבה במאמר הקודם.
4. על פי אותו הסכם לישראל זכויות מים בשטחים שהם היום בשטח סוריה. גם זה בר קיזוז ומיקוח.
משמעות הדבר שאנחנו לא מגיעים למשא ומתן רק מתוקף שליטתנו בפועל ברמת הגולן, אלא מתוך זכות בעלות. המשמעות היא שכל רמת הגולן שייכת, פיזית ומשפטית, לישראל, תוך ויתור על השטחים שבתוך סוריה. אין שום מניעה לקיזוזים כאלה: בשנות התשעים ממשלות סוריה וירדן פעלו כך ושרטטו (לראשונה) את הגבול היבשתי המדויק ביניהן, תוך שהעבירו שטחים שלמים מצד לצד, בלי שום בעיה. במקרה של הגולן אין צורך להעביר שום שטח.
כל מה שנכתב כאן בא להעניק זכות בינלאומית מוכרת להישארות הסטטוס קוו. איננו זקוקים לכך, וספק אם יהיה בכלל משא ומתן, אך זה אף פעם לא מזיק לדעת; אפילו למען התודעה העצמית שלנו.
לא כ”כובשים” אנחנו באים, אלא כבעלי הבית, מתוקף זכות היסטורית ובינלאומית מוכרת. עכשיו אתם מבינים שמטבע הלשון המגוחך שמושמע אצלנו, “להחזיר את הגולן” הוא בדיחה מרה. לא ישראל צריכה להחזיר את הגולן לסוריה, אלא סוריה, ברמה החוקית, לישראל. עכשיו אנחנו מבינים, אבוי, שממשלות ישראל הגיעו למשא ומתן עם סוריה, תוך שהן מאמצות מראש את עמדת סוריה, בלי לדעת מה מצב הזכויות שלהן עצמן.
ואיך אמרו הרומאים? Scientia potestas est – הידע הוא כוח.
