מאת ד”ר גיא בכור
לא שאלתם את עצמכם כיצד זה מתייצבים שנה אחר שנה כל ראשי הממשל האמריקני באופן אוטומאטי לצד ישראל? כיצד איש מהם לא נעדר בטקס יום העצמאות שלנו? כיצד חותמים על עצומות תמיכה בישראל כמעט כל הסנטורים? איך כל זה מתרחש, הרי היהודים בארצות הבית הם מיעוט שולי ביותר. הגיע הזמן להבין איך עובדת המערכת המשומנת והגאונית הזאת, הקרויה “השדולה היהודית בארצות הברית”. ולמי אנו חייבים את כל זה? לאדם מבריק אחד, שהרבה פעמים אתם עוברים ברחוב (אבא הלל) או בישובים (כפר סילבר) הקרויים על שמו, מבלי שידעתם את חשיבותו ותרומתו. זהו אבא הלל סילבר (1893-1963).
בשנות החמישים של המאה העשרים, אחרי מלחמת העולם השניה, מצב היהודים בארצות הברית היה בעייתי ואפילו מדאיג. הם סבלו מאפליה בוטה ומגזענות, מועדונים ומסעדות אסרו בגלוי כניסת יהודים אליהם; האוניברסיטות קבעו מכסות לקבלת סטודנטים ובודאי מרצים יהודים; וחלקים בממשל האמריקני, למשל משרד החוץ, היו סגורים בפני יהודים. יחס הממשל האמריקני כלפי ישראל נע בין קריר במקרה הטוב לבין עוין. היתה ליהודים השפעה, בעיקר במפלגה הדמוקרטית, אך היא לא היתה גדולה.
אלא שכאן אירע מהלך ששינה את מעמדם של היהודים בארצות הברית מן הקצה אל הקצה, והביא לתמיכה המדהימה של ארצות הברית במדינת ישראל.
מחוללי המהפך הגמור היו סילבר עצמו (כיו”ר “מועצת החירום הציונית”), ואחר כך ישעיהו קנן, מוריס אמיתי ותום דיאן, שהקימו את איפא”ק, AIPAC, (או בתואר המלא: “הוועד האמריקני-ישראלי ליחסי ציבור”).
הרעיון היה פשוט, אך גאוני: מומחים מטעם השדולה היהודית יערכו מעקב יומיומי אחר כל נבחר ציבור אמריקני (ולא משנה מאיזו מפלגה הוא). מה אמר על ישראל ועל היהודים, מה עשה למען ישראל, הצעות חוק שלו, השתתפות באירועים, התרמות, וכך הלאה. כל צעד של הפוליטיקאים האמריקניים נרשם, והוכנס לתוך נוסחה. כך נולד מדד הקסמים. השדולה היהודית דירגה את הפוליטיקאים כל שנה לפי תמיכתם בעניין הציוני והיהודי, והמליצה לתומכיה הרבים לתרום כספים רק למי שמדורג במקומות הראשונים של המדד.
וזה לא רק כסף. באיפא”ק רשומים עשרות אלפי חברים, היכולים לפעול לטובת מועמד מסוים, או, כמו שקרה לעיתים, נגד מועמד אחר. איפא”ק הפכה להיות מערכת אדירה, הפועלת על-פי אינטרס אחד: היחס לישראל וליהודים.
איפא”ק אינה עוזרת, תורמת או מקדמת כאירגון. הדבר מנוגד לחוק. אוהדיה עושים זאת כפרטים.
בתחילה לא ייחסו הפוליטיקאים האמריקניים חשיבות לעניין, אך לפתע התחילו להתקבל סכומים גדולים מאוד של כסף, מתנדבים, ועזרה למועמדים מסוימים, ולאחרים לא. מהר מאוד הבינו בארצות הברית מה צריך לעשות כדי שהכסף והתמיכה יגיעו. עבור רוב המועמדים הכסף והסיוע האחר הם בבחינת זכות קיום, לא פחות מכך. זו הסיבה שכולם מתייצבים כאיש אחד באירועים של מדינת ישראל, בודאי לפני כל מערכת בחירות. החוקרים של איפא”ק יושבים תמיד ורושמים: מי הגיע ומי, אבוי לו, נעדר. בשנה הבאה מעמדו ידרדר, ועם מדד הקסמים הוא עלול גם לסיים את הקריירה הפוליטית שלו.
איפא”ק גם ידע להפעיל את השפעתו נגד מועמדים ביקורתיים במיוחד כנגד ישראל, בכך שתמך במתחרים שלהם. זהו מה שאני קורא, מדד הקסמים.
רעיון פשוט וגאוני, שמאוד הגיוני באקלים החברתי האמריקני של עמותות והתארגנות אזרחית. עם השנים הלכה השיטה והשתכללה. הכספים המוזרמים היום בהמלצת איפא”ק הם אדירים, ומכאן ההשפעה הגדולה של הארגון אצל מקבלי ההחלטות בארצות הברית. לא רק זאת. אייפא”ק מפעילה את הפוליטיקאים הנתמכים שלה לגיוס ולשכנוע מקבלי החלטות אחרים, וכך הרשת הולכת וגדלה, הולכת ומשפיעה. כיום איפא”ק היא השדולה השניה בחשיבותה בארצות הברית כולה, לאחר השדולה הדוגלת בשימוש נשק חופשי.
אין לנו בעיה בארצות הברית. הבעיה של ישראל נותרה בעיקר באירופה. שמעתי שאיפא”ק הקימה לאחרונה סניף באירופה, אך אין בכך די. כיוון שבאירופה הבחירות נערכות בכל מדינה ומדינה בגישה המזכירה את אמריקה, דהיינו שיטה פומבית ופתוחה, הדורשת כספים אדירים, הגיע הזמן להפעיל את מדד הקסמים גם באירופה, בכל מדינה ומדינה. אין צורך בהרבה יהודים באירופה. יש צורך בתרומות (אגב, לא כל כך הרבה), ואיפא”ק ארצות הברית יכולה להעביר מקצת מכספי תומכיה גם לאירופה.
מבחינת אירופה אנו מצויים בראשית שנות החמישים, דהיינו בגישה כמעט עוינת למדינת ישראל. הגיע הזמן לפעול. הגיע הזמן להפעיל את מדד הקסמים. נכון, יהיו כאלה שיטענו כנגד השיטה באירופה, אך אין שום רע לתמוך במועמד זה או אחר. הדבר לגיטימי ונכון בכל שיטה דמוקרטית.
כמה שנים בודדות לאחר ההפעלה, יחד עם מודעות ויחסי ציבור, ותראו כבר את השינוי ואת התוצאות. אבא הלל סילבר, עזור לנו ברוחך גם עכשיו. הגית טכניקה גאונית. הגיע הזמן להפעיל שוב את הקסם.
לפרק הראשון: מחתרת השטרודל
לפרק השלישי: צי הסוחר
לפרק הרביעי: האוראקל מדלפי
