מאת ד”ר גיא בכור
המלט, גיבורו המיוסר של שייקספיר, מריר ומאוכזב סיכם: “כך לועגים לי הישגיי”. שרת החוץ האמריקנית, קונדוליסה רייס, שוב נמצאת כאן, והיא מטיפה מוסר לישראל ולערבים. אך מי ישלם על החורבן שהמיטה על המזרח התיכון, מוקפת בחורבות הישגייה?
היתה זו קונדוליסה רייס שבישרה את בוא הדמוקרטיה למזרח התיכון, כאשר על פי החזון שלה היו אמורות עיראק והרשות הפלסטינית להיות חיל החלוץ בסערה הדמוקרטית שעוד תתפרץ פה, מה אתם יודעים.
נו, עיראק והרשות הפלסטינית טבעו בים הדמוקרטיה. שם תוהו ובוהו, פה אסלאם מיליטנטי שקטף את השלטון. היתה זו קונדוליסה רייס שסרבה לתחנוניו של אבו מאזן שלא לשתף את חמאס בבחירות בינואר 2006; היתה זו רייס שאילצה את הנשיא מובארק לשתף את “האחים המוסלמים” בבחירות בסוף שנת 2005 בניגוד גמור לדעתו, ובכל המקרים היתה התוצאה הרת אסון. היא הגיע לאיזור שלנו חפה מכל יידע או נסיון, ועכשיו היא גם מטיפה מוסר לכולם.
היתה זו קונדוליסה רייס שהמליצה על “גישה רכה” בסכסוך בעיראק, ועל הידברות. את רעש הפיגועים והטרור הנורא, שומעים מהדהד בכל רחבי המזרח התיכון. רייס היתה זו שהמליצה על “גישה רכה” נגד איראן, מתוך הנחה שמשא ומתן רגיש ישכנע אותה ואת נשיאה אחמדינג’אד. גם פה התוצאה היא לא רק כישלון אלא נזק כמעט לכל האיזור שלנו, שנכנס לפחדים קיומיים אמיתיים. הזנחת איראן ברמת הטרור והגרעין היא נזק אמיתי של האמריקנים, כאשר ההשלכות הן ברורות: סוריה, חיזבאללה, חמאס, הג’יהאד ועוד.
היום, במסיבת העיתונאים בירושלים קבעה השרה רייס “שיש להגיע לפתרון הסכסוך הערבי-ישראלי”, ואתם הגולשים המכירים את גישת ההיפכא מסתברא שלי, מבינים בודאי שברגע שהיא דרשה “פתרון”, הרי שפתרון כזה כבר לא יהיה. תהליך מדיני אמיתי הרי יעורר פה מחדש את גל הטרור שכרגע נרגע. האם חמאס, אלקאעדה או האינטלקטואלים הערבים יתנו לפתרון אמיתי להתקיים כאן? הכרה אמיתית ברמת סוף הסכסוך עם היהודים?
למה שרייס לא תלמד קצת מיהודי חכם שקדם לה בתפקיד, גם הוא פרופסור למדע המדינה, ד”ר הנרי קיסינג’ר. הוא הרי ידע לאחר מלחמת יום כיפור שניתן להזיז משהו, אך הוא לא חתר, חלילה, לפתרון הבעיה. הוא חתר להסכמי בינים מוגבלים, צבאיים באופיים, חלקיים, אך הוא גם ידע שהם יכולים בעתיד להוביל לתהליכים מדיניים יותר. הוא הסתפק במעט, אך לבסוף קיבל הרבה. מי שחותר להרבה סופו שיסתפק במעט, אם בכלל. מסעות דילוגים בסגנון קיסינג’ר לגב’ רייס? בבקשה, אך גם עם התבונה של קיסינג’ר.
הסדרים חשאיים בין ישראל לבין מדינות סוניות במיפרץ הפרסי? אפשרי, ברמת חסיון מוחלט. הבנות ביטחוניות שקטות מאוד עם המצרים? אפשרי. תיאומי מודיעין עם ירדן ברמה חשאית? אפשרי. אבל חגיגת שלום בסגנון שנות התשעים? אלוהים ישמור. זה הרי ייגמר רע מאוד, אנחנו אזרחי המזרח התיכון כבר מבינים זאת. כגודל ההתרסה, גודל ההתנגדות הטרוריסטית.
גברתי שרת החוץ של ארצות הברית. העולם הערבי הסוני כמה לאחדות בהנהגת ארצות הברית. מן הסיבה הזו הוא שב לדבר על היוזמה הסעודית. לא כדי שהיא תתקבל, אלא כדי להשיג מכנה משותף ערבי מאחורי הנהגתה של סעודיה. טפלי בעולם הזה. הם משוועים לעזרה, ורועדים מפחד מאיראן. יש לך את איראן כרגע. טפלי בדברים הדחופים.
אנחנו בישראל עייפנו מאקספרימנטים של חובבנים. שבענו “הישגים” של שוחרי טוב למיניהם, שאין להם קצה קצהו של מושג מהו המזרח התיכון, שבסופו של דבר לועג לכל מי שחושב שהוא ישנה אותו, בהבל פיו.