ייעוד מוצהר: את זה מסתירים מכם – שיא של תמיכה אמריקנית בישראל

מאת ד”ר גיא בכור

במאה ה- 19 רווח בארצות הברית של אמריקה הרעיון, לפיו זהו הגורל האלוהי, הגורל המשוח, של תושבי ארצות הברית ליישב את כל השטח שבין החוף המזרחי לחוף המערבי, בין האוקיינוסים האטלנטי והשקט. ומדוע זו היתה אפילו חובה אלוהית? בשל אופייה של החברה האמריקנית, המקדמת דמוקרטיה וחירות, ברוח נביאי התנ”ך האלוהיים. האמריקנים קראו לכך אז Manifest Destiny, שאפשר לתרגם כ”ייעוד מוצהר”.

זהו הרעיון עליו יושבת עד היום הנפש האמריקנית: כיבוש השממה ויישובה, ובניית אומה חדשה ואידאלית, המושתת על חזון נביאי ישראל; והרעיון הזה תפס למשך דורות רבים, עד היום.

הביטוי הזה הופיע לראשונה בקיץ 1845, כאשר העורך הראשי של המגזין Democratic Review, אדם בשם ג’והן או’סאליבן, O’Sullivan, טען שאמריקה אינה עוד אומה רגילה, אלא כזו שיש לה ייעוד אלוהי מוצהר, ואת הייעוד הזה היא חייבת להרחיב ליבשת החדשה כולה. המאמר שלו כך-כך תפס, עד שפוליטיקאים, אנשי ציבור ואזרחים החלו להשתמש בו, בעצם עד היום. גם כיום הפצת רעיונות דמוקרטיים היא חלק מן השאיפה האמריקנית להגשת החזון השמימי.

האין החזון הזה מוכר? יש רק אומה אחת בעולם שיש לה אותו חזון של נביאי התנ”ך, האומה שהולידה את נביאי התנ”ך; שנעה מזרחה וממלאת את הארץ עם החזון הציוני שלה. אין עוד אומה בעולם שכל כך קרובה לחזון האמריקני הבסיסי ביותר כמונו, להפצת דמוקרטיה, חירות ונאורות. ארץ ישראל של מעלה וארץ ישראל של מטה. המשל והמציאות, במזרח ובמערב.

זה כמה שבועות אנו שטופים תעמולה הרסנית ב”תקשורת” הממסדית בישראל עד כמה יחסינו עם ארצות הברית נהרסים, נחרבים, גמורים ובלתי הפיכים. יום אינו עובר בלי גבב “פרשנים” ו”מומחים”, שמזהירים, מאיימים ומקוננים על היחסים שלא ישובו עוד (הרי אצל יהודים כל דבר זה או נס, או חורבן. אין באמצע כלום). נאום אחד בקונגרס, מסתבר, חיסל את הכל, ו”אמריקה כולה מפנה לנו את הגב”, כפי שליהג “פרשן” באיזה יומון אצלנו. והישראלי האומלל נבוך: עד כדי כך חיסלו מנהיגינו את הברית עם האומה העיקרית התומכת בנו? אם כן, מה עוד נשאר לנו?

האמת, כמו תמיד בכל הנוגע לתעמולה הזו היא הפוכה: הקרבה, התמיכה וההערצה של הציבור האמריקני לישראל לא היתה גבוהה יותר, מאז החל מכון הסקרים היוקרתי בעולם, “גאלופ”, למדוד את יחס האמריקנים כלפי ישראל, מאז סוף שנות השמונים.

התמזל לנו מזלנו, ואתמול בדיוק פרסם גאלופ את הסקר המקיף השנתי שלו למדידת יחס האמריקנים לישראל, ומנגד, ל”רשות הפלסטינית”. הממצאים מכים את כל התעמולה, והם מעודכנים ל”עימות” בין נתניהו לאובמה, ימים אחדים לפני נאום הקונגרס “הנורא והאיום”. ברור שה”תקשורת” תחביא את הנתונים האלה ככל שתוכל, מחשש פן תצליחו להימלט מטבעת החנק שטוותה סביבכם, אזרחי ישראל.

אל דו”ח גאלופ מאתמול

הרצאה של ד”ר גיא בכור באירוע העסקי שלך. מי כבר הזמין?

הגרף הראשון, הלקוח מהאתר של גאלופ מאתמול, בוחן את היחס של כלל הציבור האמריקני כלפי ישראל וכלפי הרשות הפלסטינית. להוציא שיא של סימפטיה בשל ההתקפה של סדאם חוסין על ישראל בשנת 1991 (79% תמיכה בישראל) אנו נמצאים בשיא של 70-71% כיום. זאת לאחר שראינו כבר גם שפל של 54% בזמן ההתקוממות הערבית השנייה. מאז הגרף רק עולה, שכן האמריקני מבין באופן בסיסי את היותה של ישראל דמוקרטיה מתגוננת, שאויביה המסוכנים כופים את עצמם עליה. אם אנו מביטים על הגרף מאז שנת 1992, הוא בעיקרו בעלייה, ויש תמיכה חזקה וחד משמעית בנו. ישראל נחשבת לאחת המדינות הזרות האהודות ביותר על האמריקנים, והנתון הזה הוא בבחינת “ייעוד מוצהר” של ממש.

גאלופ התחיל לסקור את יחס האמריקנים כלפי הרשות הפלסטינית בשנת 2000 (לאחר שממשלות ישראל המציאו את הרשות הזאת). 22% בתחילה, כאשר חשבו שזו רשות שתכרות שלום עם ישראל, 13% בלבד בשנות ההתקוממות, ואז התייצבות על כ- 15-17%, כולל היום. מיהם אלה שתומכים ברשות? מוסלמים בארצות הברית, שמספרם עדיין אינו גדול, ואנשי שמאל, רובם יהודים במקורם. אנו רואים עד כמה שולי הוא השמאל העמוק בארצות הברית.

מצבה הכולל של ישראל הוא מצוין, והקרבה לאמריקנים בנויה על ערכים איתנים. אל תתרשמו לכן ממה שמופיע בכמה אתרי שמאל קיצוני בארצות הברית כמו ה”ניו יורק טיימס”, שממשיך לדמם הפסדים, או באתרים “ישראליים” שמצטטים אותו; גם הם רחוקים מרווחיות.

כעיקרון, להשתדל להיות פחות ופחות חשופים לרעש שמייצרת ה”תקשורת” המימסדית בישראל, ברדיו, בטלוויזיה, ובעיתונות הכתובה, אם כי יש בה גם יוצאים מן הכלל. בעולם “מידע יוצר כוח”. רק בישראל “מידע יוצר חולשה”.

איך שולחים את המאמר הזה לחברים? יש כפתור “המלץ לחבר”, בתחתית המאמר.

הדרך הטובה, האישית והמהירה ביותר לדעת מתי עולים מאמרים באתר היא להירשם כאן, ולקבל התראה למייל האישי. הנרשמים קוראים ראשונים.

הגרף השני, שגם הוא פורסם אתמול באותו מאמר בגאלופ,  בודק את אחוז המזדהים בארצות הברית יותר עם הישראלים מאשר עם הפלסטינים. ושוב, אותה מגמה: עלייה נמשכת. אך כאן יש פילוח: בירוק החזק: הרפובליקנים. משפל של 47% רפובליקנים המזדהים יותר עם ישראל, לזינוק של עד 83% כיום, זינוק מדהים. מגמה דומה אצל “העצמאיים”: משפל של 30% בשנות התשעים לשיא של 59% כיום, פי שניים. מגמת העלייה אצלם מתמידה ונמשכת, כמו אצל הרפובליקנים. היחידים שהגרף שלהם אינו נחרץ לגביהם אילו הדמוקרטים, אך גם כאן המספרים הרבה יותר גבוהים מבעבר: משפל של 37-39% בשנות התשעים ל- 59-48 כיום. בשנה שעברה המספר עמד על 55% וכיום על 48%. במילים אחרות, כבר היו תקופות הרבה יותר גרועות, גם אצל הדמוקרטים.

למה אצל הדמוקרטים המספרים נמוכים יחסית? בשל מליון יהודים, או ממוצא יהודי, הסולדים מישראל מהסיבה שכבר הסברנו כאן. אלה הם “היהודים הנמוגים”, שבעוד דור כבר לא יהיו יהודים; ובשל הקול המוסלמי, שמתרבה בהתמדה, אם כי באיטיות, בארצות הברית, ושתי הקבוצות האלה מזוהות עם הדמוקרטים. חלק אחר מיהודי ארצות הברית, כולם אוהדי ישראל ויש רבים מאוד כאלה, נוטש לאט לאט את הדמוקרטים לטובת הרפובליקנים, וזה ניכר בגרף. גם כאן, מצבה של ישראל הוא הטוב אי פעם.

כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת. ניתן לקרוא את תנאי הרישום ולהירשם – כ א ן.