מאת ד”ר גיא בכור
1 מקרון, הגלובליסט האחרון:
כאשר נבחר הבחור הצעיר (שבגיל 15 הפך לבן זוגה של מורתו לתיאטרון, איתה התחתן שלוש שנים אחר כך), בחודש מאי 2017, היה זה כאשר בארה”ב כיהן כבר הנשיא טראמפ.
אליטת ה- PC יצאה אז מגידרה בשל בחירתו, שנראתה כחזרה אל המסלול הפרוגרסיבי “התקין” של השמאל הגלובליסטי. “ניצחון למקרון, לצרפת, לאיחוד האירופי ולעולם” מיהרה לחגוג הילרי קלינטון; “העם הצרפתי בחר בתקווה ולא בפחד, באחדות ולא בפלגנות” היגג ראש העיר המוסלמי של לונדון והראשון מעולם, צדיק ח’אן. זה נראה כתיקון הגדול, כבלימת גל המפלגות של הימין העמוק, במיוחד לאחר מכת הברקזיט. “כריזמטי, צעיר, חכם ואמיץ”, התפייטו עליו בכירים אחרים בכת ה- PC.
עכשיו צנחה הפופולריות של אותו מקרון ל- 18 אחוזים, הנמוך ביותר בתולדות הרפובליקה הנוכחית.
מקרון היהיר והמגלומן השווה את עצמו ללא פחות ממלך האלים הרומאי יופיטר, וטען בראיונות עיתונאיים שהאומה הצרפתית צריכה להודות שאדם כמוהו הגיע, כדי להציל אותה. במשך שלושה שבועות של מהומות “האפודים הצהובים” הוא לא התבטא, לא ביקש לפגוש אותם, או להתעניין בדרישותיהם. הם, בני עמו הנאמנים ביותר, נותרו מבויישים בידי האל יופיטר. מה לו ולהם? הם הלוזרים, הוא האל הגדול.
מקרון הצעיר עבד בבנק רוטשילד בשנים 2008-12 והפך בכך למיליונר, ושם, כמו גם בצמרת המפלגה הסוציאלילסטית, הוא הכיר פטרונים עשירים, והמילייה החברתי שלו הם העשירים שהתעשרו מן המדינה. אדם כזה פשוט לא מסוגל להבין איך זה לחיות מפנסיה של 1200 אירו בחודש. אחד הפטרונים שלו הוא היהודי, ממוצא פולני אלן מינק, שאביו היה חבר במפלגה הקומוניסטית. מינק היה יו”ש חבר הנאמנים של ה”לה מונד”, איש שמאל קלאסי, התומך כמובן ב”איחוד האירופי”. הוא קרב אותו לאליטות הישנות בצרפת, שתמכו בו מאחורי הקלעים, בעוד שמקדימה הוא הוצג כאנטי מימסדי דווקא. התקשורת הצרפתית מכרה את הדימוי השקרי הזה, ורבים האמינו. פטרון אחר היה הבנקאי היהודי המימסדי ז’אק אטלי, ממקורבי שמעון פרס והנשיא מיטראן, הסבור שמקום יהודי צרפת במקום בו הם חיים.
הוא מעוניין ברפורמות כלכליות, שכולן ידחקו את מיליוני האזרחים הפשוטים ואת מעמד הביניים עוד יותר. מי חי למען מי: הרפורמות למען הציבור, או הציבור למען הרפורמות? אצל מקרון התשובה השנייה ברורה. מרגרט תאצ’ר הצליחה לכפות רפורמות מכאיבות, אבל היום זה כבר עידן הרשתות, השידורים החיים באמצעות סלולארי, ומרדנות עולמית. זה כבר העולם שאחרי “האביב הערבי”.
מקרון הגיע מאוחר מידי, והוא יהיר מידי.
לאחר שמרקל יורדת לאיטה מן הבמה, הוא התקווה האחרונה של הגלובליסטים ושל “האיחוד אירופי” במתכונתו הנוכחית. הבריטים עוזבים, מדינות המזרח מסתגרות, האוסטרים והאיטלקים כבר עוינים לשלטון בריסל, והגרמנים מבולבלים. מי נשאר?
הוא התקווה האחרונה והלבנה, ואחריו המבול.
שני ניגודים שמתעבים זה את זה, אך מעמידים פנים, ולכן ככל שמספר לחיצות היד רב יותר, כך התהום הפעורה ביניהם רחבה יותר. “אני נציונליסטי” אמר טראמפ ולא התבייש, ומקרון מיהר להעמידו במקומו, בפניו. עבור האליטות השולטות באירופה המילה “לאומי” או “לאומן” היא מילת גנאי איומה.
מקרון הזמין כאן את טראמפ ואת רעייתו למצעד המסורתי של ה- 14 ביולי, כדי להעיד על “עוצמת צרפת”, ואילו טראמפ כמעט נרדם מרוב שעמום במצעד עצמו. זהו האל יופיטר, שיורד לרגע מן השמיים, למפגש עם מלכים, המילייה שלו.
אך הנשיא טראמפ גם נהנה להטריל את מקרון, למשל בקטע המשעשע הזה, כאשר הוא “מנקה” לו קשקש שנפל, לכאורה, על החליפה שלו. מקרון ניצב שם כמו חתן בחופתו. “אנחנו צריכים לעשות אותו מושלם”, הוא לועג לו, “הוא אכן מושלם”. מקרון אוהב לגעת באנשים, טראמפ שונא שנוגעים בו.
האחד מחסל הגלובליסטים; והשני, הגלובליסט האחרון, שגם אותו רוצה טראמפ לסלק, כמו קשקש מיותר. מקרון הוא הקשקש.
אם תסתכלו לרגע לטור בצד ימין, תראו ששתלנו שם גם את הדף של האתר בטוויטר (“ציוצים”), והוא עומד בפני עצמו, עם חדשות, פרשנות מהירה והבלחות. ניתן לצפות בו מהאתר,וגם להצטרף אליו ישירות. גם בזירת טוויטר ננצח.
האיש מוזר וחסר זהות, ודומה בכך לאובמה. הגירה אפשרית של מאה מיליון אפריקאים לצרפת בשלושים השנים הבאות הוא כרך עם “גורלה של צרפת“; לדבריו המוקד של השפה הצרפתית עבר כיום לאפריקה; ולטענתו “אין דבר כזה שנקרא צרפתי אמיתי”. המילה לאומיות שנואה עליו, והיא “בגידה בפטריוטיות”. את מתנגדיו הוא מתעב, ואת תומכי מרין לה פן, כשליש מן האזרחים שלו, כינה “פחדנים מלאי שנאה”. האסלאם, לדעתו “לא סותר את ערכי הרפובליקה”, ועוד הבלים. פיו מפיק מרגליות בקצב, ולא עוצר.
הוא נגד לאומיות לצרפת ולישראל, אך כמובן בעד לאומיות לעם מומצא, ועל כך בהמשך.
מקרון ושערוריות המין: אין נאמנה כמו העיתונות הצרפתית להסתיר את חייו האישיים של כל נשיא, והם מסתירים. את הקשר בינו לבין שומר הראש שלו ממוצא מרוקאי, שנתפס מכה מפגינים נגד מקרון מחופש לשוטר (“הוא לא המאהב שלי”, אמר מקרון); את יחסיו עם מנהל תחנת רדיו, או את התמונות המוזרות שלו עם צעירים שחורים חצי עירומים, שהודו בפניו שהם עוסקים ב”פריצה”. אחר כך הוא נראה מתגפף עם אחד מהם. הצרפתים רואים את כל זה, ומתביישים. לא ידעו עליו דבר כאשר נבחר, חוץ ממכירתו השקרית בידי התקשורת, ועכשיו הם ממורמרים. גם בישראל, אנו חיים בעידן בו נבחרים מועמדים שהציבור אינו יודע עליהם דבר.
המגלומאניה. מייאשת: בקושי הגיע, וכבר משווה את עצמו לאל יופיטר, “שכמו יופיטר (מלך כלל האלים, החוק, הברק והשמיים, מקביל לזאוס אצל היוונים) אני מרחף מעל לפוליטיקה הקטנה, צופה, ומנהל את הכל מלמעלה”. והמגלומן התכוון לזה ברצינות. לא במקרה הוא רוצה ממשלת אקלים עולמית, שהוא יעמוד בראשה, הוא מלך האלים הרומאיים, יופיטר, וכגודל המגלומניה, גודל הניתוק.
בווידאו כאן רואים את שר הכלכלה והכספים בממשלת צרפת, ברונו לה מאירה, חבר מפלגתו של מקרון, הבנוי בדיוק כמוהו: בן למשפחות נחשבות מן המעמד הגבוה, למד בבתי הספר “הנכונים”, כולל “המכון למדע המדינה” בפריז ו- ENA, בית הספר הלאומי למינהל. אלה אנשים המנותקים מן הצרפתים הפטריוטים, מנותקים מהמהגרים, ומהמציאות. הם חיים בספירות השמימיות של “האיחוד האירופי” ושל רעיונות “החירות”, שאין להם שום קשר למה שמתרחש שם, למטה.
“עמנואל מקרון הוא יופיטר, ואני הרמס, שליח האלים”, הוא אומר בווידאו, ואפילו כאן הוא מפגין בורות: אם זה יופיטר (במיתולוגיה הרומאית), אז האל השליח שלו הוא מרקוריוס. הרמס (במיתולוגיה היוונית) היה שליחו של זאוס.
האנשים היהירים האלה מדברים על עצמם כעל אלים באולימפוס, כך הרגילו אותם לחשוב כל השנים. מה להם ולאספסוף עם האפודים הצהובים? אז אם הם מתמרדים – יש לדכא אותם.
ומי עוד הישווה את עצמו בהיסטוריה למלך האלים יופיטר? מי היה מסתובב עם שיער הצבוע בזהב, בבגדי זהב, ובידו סימלו של יופיטר, הברק? שהמקדשים שלו נבנו בצמוד למקדשי יופיטר?
קיסר רומי קליגולה (12- 41 לספירה), שדרש שיסגדו לו כאל יופיטר, מתוך הסידרה הקלאסית “אני, קלאודיוס”. בצרפת מעולם לא היתה באמת מהפכה, והנשיאים נותרו קיסרים, לפחות בעיני עצמם.
עכשיו זה הנוכחי שידרג את עצמו לאל, בממלכת “האקלים”, וכפי שכתב וירגיליוס הגדול (איניאדה) על יופיטר: להקים “ממלכה שאין לה סוף” (Imperium sine fine).
2 ההידרדרות: אין למקרון, כמובן, אחריות להידרדרות של צרפת בכל הרמות, אך הוא נשיא כבר שנה וחצי, וצריך היה להראות התחלות, אך אלה לא מתרחשות. צמיחה של 0.4 אחוז ברבעון השלישי של 2018 ו- 0.2 קודם לכן, חצי מהצרפתים חיים על פחות מ- 1,710 אירו בחודש, חמישה מיליון מהם חיים על פחות מ- 855 אירו לחודש, וזה עוני של ממש. שיעור העניים: 14.2 אחוזים, שהם 8.8 מיליון איש. שיעור האבטלה ממשיך להיות עצום, עם 9.1 אחוז, ואצל הצעירים מעל 20 אחוזים.
מקרון הבטיח ליברליזציה, אך תחת נשיאותו הגיעה צרפת לנטל המס הכבד ביותר בעולם המערבי, עם יותר מ- 45 אחוזים מהתמ”ג. הוא ביטל כמה מיסים, אך הוסיף רבים אחרים, כולל זה של הדלק “למען האקלים”.
המדינה תחת הנהגתו קולטת מאות אלפי מהגרים מוסלמים חדשים, ואלה מצטרפים לכ- 15 אחוזים מוסלמים ברחבי המדינה, שלוקחים את העבודה מן השכבות החלשות. שר הפנים שלו עצמו הודה החודש, שההגירה ההמונית לצרפת עלולה לגרום לקריסה חברתית תוך חמש שנים, כאשר המדינה לא תוכל לתמוך בה וברווחה החברתית. לדבריו של השר ערים ועיירות עלולות להינטש, כיוון שהן לא תוכלנה לכלכל את הקהילות המקומיות. בחודש מאי הודה מקרון ש”בפרברים רבים, איבדנו את השליטה בסחר בסמים”. שר הפנים הקודם, ז’ראר קולומב התפטר בחודש אוקטובר ביאוש, תוך אזהרות קשות ש”באיזורים רבים סוחרי הסמים והאסלאם הקיצוני נטלו את מקום הרפובליקה“.
לזה יש להוסיף את מצב הביטחון האישי והפלילים, המחמיר בכל רחבי צרפת, עם שכונות ענק שהמשטרה לא נכנסת אליהן, או הפחד ללכת באחרות לאחר החשיכה. היהודים, כחמישים אלף מהם, כבר עזבו את הפרברים בהם גרו סביב פריז, ועברו לרבעים עשירים של פריז, שם שכר הדירה הוא כבד, למשל הרובע ה- 17 של האליטה. ודווקא ברובע הזה התרחשו המהומות.
כל זה קורה כאשר “יופיטר” עסוק בוועידות הזויות או בחזיונות בינלאומיים, בשעה שהבית שלו עולה באש. לאחרונה אירגן ועידה מטורללת “למען השלום”, במלאת מאה שנים לסוף מלחמת העולם הראשונה. הוא גרר לשם את מנהיגי העולם, שלא הבינו בשביל מה הזמין אותם. כל זה כדי להעיד על איזו מרכזיות דיפלומטית של צרפת, דבר שכלל אינו נכון. זו כבר מדינת שוליים, שמסרבת להכיר בשוליותה.
את פריז, לקחת אותי בזרועותייך
למי שקורא את המאמר בסלולארי: יש למעלה אפשרות שיתוף פשוטה לווטסאפ, לפייסבוק או למייל של החברים. למי שקורא את האתר במחשב נייח: האתר מותאם בצורה המיטבית לדפדפן כרום.
מי שהאותיות קטנות לו – יכול להגדילן ברזולוציית 110 אחוזים, או 125 אחוזים (זום). אני קורא את האתר במחשב הנייח שלי עם 125 אחוזים.
3 מיהם “האפודים הצהובים”? אלה המקבילים לתומכי הנשיא טראמפ, שעולמם חרב עם “הגלובליזציה”. הם בדרך כלל מתגוררים בפרברים, בעיירות שדה או בפריפריה המרוחקת יותר, שפוטרו מן המפעלים שנסגרו או קרסו, יחד עם החקלאות המקומית, כיוון שבגלובליזציה מייבאים מוצרים חקלאיים זולים ממדינות עולם שלישי, וכך גם עובדים.
אלה המיליונים שנשארו מאחור, כמו חלק גדול מתושבי ארה”ב, אלה שלא גרים לאורך החוף המערבי או המזרחי (שם שולטים ה”דמוקרטים”, מפלגת האליטות). אלה הבריטים שהצביעו בשביל הברקזיט, ויצביעו שוב, כי אין להם מה להפסיד. אלה האומללים שעתידם נמכר לעבודה זרה וסחורות זרות.
הם רואים את מיליוני המוסלמים שכובשים את עריהם, את מיליוני האפריקאים שמשתלטים על מקורות ההכנסה שלהם, ורואים את התרבות הצרפתית הולכת ונעלמת בים הפרוגרסיבי של “הפליטים”. מקרון ודומיו המטורללים גנבו את הזהות התרבותית של האנשים האלה, ומצרפתים הפכו אותם ל”אירופים”, ובהמשך לחסרי זהות. כיוון שהדת כבר עוקרה בצרפת, נותרה הלאומיות, ועכשיו גם זו נעלמה תחת מגפי “האיחוד האירופי”, ובמה נשאר להיאחז?
ואסלאם בכל מקום. בשלושים השנים האחרונות נבנו יותר מסגדים ברחבי צרפת מאשר כנסיות בכל מאה השנים האחרונות.
אלה לא סטודנטים עשירים של השמאל, שההפגנות שלהם מיוחסות, ורובם אינם מהגרים. אלה גברים בני שלושים עד חמישים, בעלי כרס ומשפחות, שמבינים שמצבם רק הולך ומורע. צרפת בגדה בהם, והם מתחננים שתשוב ותקבל אותם, אך אין להם עוד מקום בה. לא במקרה את ההפגנות הם עורכים במתחם מותגי היוקרה של השנז אליזה, עם חנויות הענק של דיור, שאנל, רולקס, מונבלאן, ודומיהם, שהם לעולם לא יצליחו, או ירצו, לרכוש. הניגוד זועק.
ומקרון, במקום לחבק את אזרחיו הטובים והנאמנים ביותר, הפטריוטים, מתנכר אליהם, בעודו מחבק מהגרים ומוסלמים.
4 מה הדרישות של האפודים הצהובים? זה לא רק המס על הדלק (סולר), שנדחה עכשיו בחצי שנה, כמו שזורקים איזה פירור למשרתים, זה הרבה יותר מזה. הם רוצים את צרפת בחזרה, ודבר זה כבר לא יוכל לקרות, משום שצרפת שהם רוצים כבר אינה קיימת.
אין להם מנהיגים ברורים, וזה משחק לרעתם, כמובן, ואלה דרישותיהם העיקריות:
ההגירה – עצירת ההגירה ההמונית של “אלה שלא יכולים להשתלב בצרפת” והחזרה מסיבית של מי שאינו זכאי למקלט.
פוליטיקת חוץ – יציאה מיידית של צרפת מברית נאט”ו, הפסקת מלחמות חוץ והתמקדות בעיקר בענייני הפנים הבוערים. עזיבה מיידית של “האיחוד האירופי”, מה שאומר סוף דרכו, משום שבלי צרפת אין לו קיום.
פוליטיקת פנים – חוקה חדשה “למען האזרחים, ולא למען האליטות”, איסור על לוביסטים, ארגון מחדש את משרדי הממשלה, והכנסת בני מעמד הבינים לתוכם. כיום הדרגים הבכירים במימשל הצרפתי ניזונים אך ורק מבני האליטות, שגם לומדים בבתי ספר מיוחסים משלהם. כל דרכו של אותו מקרון היתה שמורה לבני האליטה בלבד, כולל לימודיו בבית הספר המוציא את הפקידים הבכירים בצרפת, ENA (“בית הספר הלאומי למינהל”), וכבר ראינו שגם שר הכלכלה שלו למד שם.
התקשורת – זוכה לבוז גמור אצלם, אין הם מאמינים למילה (ראו בהמשך), והם דורשים את סיום המונופול של המדינה בתקשורת, ופתיחתה לציבור הרחב. התקשורת הצרפתית כולה עוינת את מה שהם מייצגים, והם אותה.
מערכת המשפט – זוכה לבוז גמור, הטענה שהיא משרתת את האליטות ואת האינטרסים שלהן, וכי חבריה נבחרים מתוך האליטות. המפגינים דורשים רפורמה מקיפה, לפתיחת הסיאוב המשפטי, וחוקים פשוטים ומובנים.
כלכלה – מערכת מיסוי חדשה, עם מס שולי מקסימלי של עד 25 אחוזים, וכן עלייה של 40 אחוזים בשכר המינימום ובפנסיות. יוקר המחיה בצרפת גורם למיליונים לרדת אל מתחת לקו העוני, והם כבר נלחמים על חייהם. כיוון שהמדינה טוענת שאין לה כוח אדם, הם דורשים גיוס המוני של כוח אדם להפעלת השירותים הנופלים של המדינה.
ברור שמקרון מתנגד לכל דרישותיהם.
ולמה הם נקראים “אפודים צהובים”? בשל התקנה הממשלתית המחייבת לשאת שני אפודים זוהרים למכונית, דבר שצרפתים רבים רואים כתכתיב של “המדינה העמוקה” (הביטוי האמריקני המקביל) בחיים שלהם, וכקומבינה למען יצרני האפודים. המדינה מבחינתם ביטלה את החוזה החברתי איתם, ובמקום לעבוד עבורם, הם עובדים עבורה, ועבור אליטות בלתי נבחרות, שתמיד נשארות בשלטון.
ובמה זה שונה מאתנו? שלנו יש אויבים חיצוניים קיומיים, שמחייבים אותנו לשמור על מינימום ערבות הדדית, שבצרפת בעצם כבר אינה קיימת.
האם דבר כזה היה יכול להתרחש אצלנו? המשטרה פורצת לבית ספר חטיבת ביניים – תיכון בעיר שדה, תולשת תלמידים שנחשדו בהשתפות בהפגנות, ומשפילה אותם כך בחוץ, לקראת מעצר, כמו טרוריסטים. אבל בשביל יופיטר, שם למעלה, שגדל כל חייו במוסדות חינוך יוקרתיים, אלה הם נתינים שצריכים לציית, שם למטה.
יכולת המוביליות בצרפת נמוכה מאוד, ומי שנולד למעלה, יישאר למעלה, וההיפך, וגם זו טרוניה מרכזית של המתפרעים והמוחים. גורל רוב הצרפתים נקבע עם לידתם, בין אם הם בני מהגרים בשיכוני העוני, או בני משפחות אצולה.
אם אתם קוראים את המאמר הזה באמצעות הסלולרי, יש בראש הדף אפשרויות שיתוף פשוטות שלו: לפייסבוק, לווטסאפ או למייל.
5 הניסיון להשתלט על ההמון: שבוע ההפגנות הרביעי היה יום המבחן של המפגינים, אך גם של הממשלה, שהיתה נחושה לדלל את מספר המשתתפים בכוח. איך הם עשו את זה? ראשית, הפכו את איזור שאנס אליזה למתחם סגור, ואלפים שהגיעו לשם מערים מרוחקות, כבר לא הורשו להיכנס אחרי שעה מסויימת. כל מי שהגיע דרך רכבות ואוטובוסים נבדק, עוכב, מסיכות גז, שלטים ואמצעי הפגנה הוחרמו. בנוסף, התבצעו מאות “מעצרי מנע” במהלך השבוע (מעצרים מנהליים, שאותנו הצרפתים תוקפים על שאנו מבצעים אותם, אך להם מותר), 89,000 שוטרים התפרסו ברחבי המדינה, חלקם סגרו תחנות רכבת לכמה שעות, מתוכם 8,000 שוטרים בפריז. ההוראה היתה לבודד את המתפרעים והמפגינים בכל מחיר, אך לא לגרום להרוגים בתוכם, כדי שלא להתסיס את המצב עוד יותר. כ- 1,700 מהם נעצרו במהלך ההתפרעויות, כאקט נוסף של בלימה והרתעה.
ואגב הרתעה, המשטרה נכנסה במהלך השבוע, כפי שגם ראינו, לבתי ספר ועצרה תלמידים שהואשמו בהשתתפות בהפגנות, עם הסרטון המפורסם, כיצד התייחסו אליהם, לעיתים בני 12 בלבד. הסרטון הזה התסיס את הרוחות, ועוד יתסיס, אך גם הרתיע.
התחושה בשבת האחרונה היתה שהם הצליחו לבלום את עוצמת ההפגנות, אך לא את הזעם הציבורי, ומקרון מחפש את דרכו.
“הדבר החשוב ביותר הוא הקמת מועצה עליונה לאקלים”, כך מקרון בנובמבר השנה, וזה מה שמטריף את המיליונים: להם אין עבודה, אין חיים ואין עתיד, והוא מתעסק במה שנראה להם תאורטי ומשיחי לחלוטין: האקלים.
ברור שיש שינויים אקלימיים, אך רבים באירופה ובארה”ב (כולל הנשיא טראמפ) סבורים שהגלובליסטים רוכבים על נושא האקלים, כדי לשלוט בעולם. להקים ממשלת-על בראשותם, כמובן, עם תקציבי טריליונים, דרכה ישלטו על מדינות, יבשות וגבולות. זה היה החזון של אובמה, וזה החזון של מקרון,
שינוי האקלים הפך לדת חדשה, חוצת מדינות, יבשות וגבולות, והוא ההצדקה לאג’נדה הפרוגרסיבית המוחלטת לשליטה בעולם. לא במקרה יצא הקצף על מיסוי לרכב, שמקרון ביקש לאסוף “למען האקלים”. עכשיו אנחנו גם מבינים למה האקלים כל כך חשוב למקרון: הוא יופיטר, שליט השמים והאקלים. הוא מעל לטבע.
הוא ישרת את הטבע, וכך הטבע ישרת אותו.
מה מרגיש מי שמקשיב למוזיקה של ואגנר? שהוא שליט העולם, או יכול להיות כזה. כבר חווינו לא מעט שליטים מגלומאניים שרצו לשלוט בעולם בדרך זו או אחרת, וזה עוד אחד כזה.
אבל עכשיו זהו העידן של האזרחים, ואם לא יתנו להם את מה שמגיע להם, הם ימרדו, בין אם האקלים יאשר, או לא. ואכן, ברגע שמשמיעים את המילה “אקלים” למאות מליונים של אזרחים מתוסכלים ברחבי העולם הדבר מעורר עוויתות של עצבנות.
דרך טובה לדעת מתי עולים מאמרים באתר היא להירשם כאן, ולקבל התראה למייל האישי. הנרשמים גם קוראים ראשונים.
6 מרין לה פן היא הזוכה הגדולה של המהומות, והיא ממתינה בשקט מן הצד. למרות שהשמאל מנסה לנכס לעצמו את ההתקוממות, ברובם אלה אינם מצביעים שלו, אלא של הימין העמוק. הם מתוסכלים גם משום שהקולות שלהם מושלכים לפח. שליש ממצביעי צרפת הצביעו בבחירות האחרונות לנשיאות למרין לה פן ולמפלגתה, אך קולותיהם כמעט ונעלמו, בשל השיטה של “המנצח לוקח הכל”. בהרבה מחוזות התאגדו מתנגדי “החזית” של לה פן יחדיו, ובכוח הצבעה משותף הגיעו למקום הראשון, ואז הקולות התומכים בימין העמוק נמחקו. זו השיטה בה נוהגות המפלגות הערביות בישראל, כדי להעצים באופן מלאכתי את כוחן, והיא שיטה לא דמוקרטית.
בבחירות לנשיאות היא דיברה בדיוק בשם המיליונים שנשכחו, הרואים את מדינתם הולכת ונעלמת, ואיתה את העתיד שלהם, ושל ילדיהם. “יש קאסטה קטנה העובדת למען עצמה בצרפת, וכל הייתר, הרוב הגדול, ננטשו על ידי הממשלה”.
אך גם כאן, שיטת הבחירות דחתה אותה. היא אישית עלתה לסיבוב השני, כאשר סביב מקרון התאגדו כל ייתר המפלגות, מן הימין ומן השמאל, העיקר שהיא לא תעלה. כך זה קורה גם בשוודיה ובהולנד, והתסכול רב.
בבחירות הצפויות לפרלמנט האירופי במאי, שיהיו יחסיות, צפויה מפלגתה של לה פן, “האסיפה הלאומית” (שם חדש במקום “החזית הלאומית”) להוביל, הרבה לפני מפלגתו של מקרון, “הרפובליקה קדימה”.
ומי שלא יכול לקבל כוח דרך הקלפי, נאלץ לרדת לרחובות.
7 היהודים בבעיה קיומית: רבים בחברה הצרפתית רואים במקרון, שעבד בבנק רוטשילד, ונתמך בידי סוציאליסטים יהודים, כמי שקשור באליטות הכסף והכוח העולמיות, בתי ההשקעה הגדולים והבנקים, ואלה קשורים שם אצל רבים עם היהודים. לפיכך מפתח הימין העמוק בצרפת סלידה מן היהודים, כמי ששולטים בו, משנים אותו, ואשמים בשוליות שלו, בעודם “מתעשרים” על חשבונו.
כך הם מאמינים.
הם רואים ברעיון של גבולות פתוחים “רעיון יהודי”, שכן היהודים חסרי לאומיות ושורשים, ולכן הם מדרדרים את אירופה כולה למצב זהה, כדי להעניק לגיטימציה לעצמם. אמונות אלה יוצרות בסיס למשטמה מן הימין נגד היהודים, וזו כבר משוואה שם: אליטות – בנקים – יהודים – מקרון.
אומללים אלה מוצאים את עצמם שנואים גם מן השמאל, שנקשר עם המוסלמים והשאלה הפלשתינאית, ולכן אין להם שם עוד בית, ומלכוד זה מתרחש גם בארצות הברית.
הם מצאו מפלט אצל מקרון, שתמך בהם, והבטיח להם הגנה, מה שרק הזין את תאוריות הקונספירציה שהם שולטים בו, כנגד הרוב הצרפתי. עכשיו הם מביטים בחרדה בקריסת מקרון, בו תלו את יהבם, והם מודאגים מאוד.
חוץ מן הסלידה מן הימין העמוק ומן השמאל העמוק הם זוכים לשנאה יומית משמונה מיליון מוסלמים במדינה, ולכן גורלה של הקהילה היהודית בצרפת נחרץ. שר הפנים החדש בצרפת, עוד מינוי מטורלל של מקרון, אחד, כריסטוף קסטאנר, דחה את ההאשמות הקשות של קודמו לגבי האסלאם, דת אותה הגדיר כ”דת של אושר ואהבה”.
ישראל, לעומת זאת, יכולה לנשום אוויר צח דרך הימין החדש, שמעריץ אותה, אך מתעב את היהודים הגלובליסטים. זו שאלה של זמן עד ש”אלטרנטיבה לגרמניה” או מרין לה פן יעלו לשלטון בארצותיהם, וזה אומר בריתות חדשות, במקום אליטות ה-PC העוינות אותנו. אירופה אינה תומכת עוד בישראל דיפלומטית, ואפילו לא ביטחונית, כך שלנו יש רק מה להרוויח עם המנהיגים החדשים, ההולכים ומתקרבים; והראיה היא אוסטריה, שממדינה כמעט עויינת הפכה עכשיו לבת ברית קרובה ומסייעת.
כמו בימי רפובליקת ווימאר בגרמניה (שנות העשרים והשלושים), האינטלקטואלים היהודים הבינו ראשונים לאיזו אסון הולכים גרמניה, העולם והם עצמם, תהליך שבו הם ברובם הושמדו. סטיפן צוויג, תאודור לסינג (על הפריחה העצומה של היהודים בגרמניה לפני מלחמת העולם השניה אמר: “אולי היתה ההצטיינות הזאת רק נצנוצו הזרחני של גוף גווע; אוצר יהודי הנזרה לרוח”), קארל וולפסקל, ארנסט טולר, אלזה לסקר שילר, פרנץ קפקא ו- ואלטר בנימין, כולם הבינו מראש את האסון המתקרב; והם הלכו לתוכו – לשמד ולהשמדה.
לסינג כתב הרבה על השנאה העצמית היהודית (Der Jüdische Selbsthass): “כדי להפוך אדם לכלב, אינך צריך אלא לומר לו לעיתים תכופות מאוד – ‘כלב שכמוך’ “.
כך גם בצרפת: האינטלקטואלים היהודים מזהירים כיום ומקוננים, אם זה אריק זמור, ז’ורז’ בנסוסן, בספרו “צרפת כנועה”, ברנאר אנרי לוי, או אלן פינקלקראוט. אז בברלין של שנות השלושים לא היתה קיימת מדינת ישראל, אך גם היום אותם אינטלקטואלים צרפתיים ממשיכים להילחם אבודים על דמותה של “ארצם” צרפת, והאופציה הציונית עדיין רחוקה מהם. הם מצאו מקלט בפרויקט “האיחוד האירופי”, בלי להבין שהוא כבר נטש אותם.
שום לקח הם לא למדו מן ההיסטוריה. יופיטר? זה גם הם.
8 התקשורת בצרפת השחירה את “האפודים הצהובים” מן היום הראשון, משום שאלה האנשים השנואים עליה, והיא פוחדת מהם. הפגנות קשות של השמאל, כולל עם אלימות קשה מצד אנטיפה, וכן של מהגרים מוסלמים, יתוארו תמיד בסלחנות בתקשורת, שבה שולטת כת ה- PC (מכונה “הדעה האחת” בצרפת) שלטון ללא מצרים. אפילו ימי האימה נגד היהודים בזמן מבצע “צוק איתן”, כאשר חייהם נמצאו בסכנה, תוארו בנימה מבינה.
אך לא הפעם. ובשיא ההפגנות שידר הערוץ הצרפתי המרכזי תוכנית על מאוריציוס.
בתחילה התעלמו מן ההפגנות, ואחר כך הגזימו בהרס שהן גורמות לצרפת. מעטים מאמינים לתקשורת הצרפתית, שבאפיה היא מגוייסת, ותמיד תסתיר את מה שלא מתאים לאג’נדה שלה. זו תעמולה ולא תקשורת, ותעיד השנאה לישראל, המושרשת שם עשרות בשנים, והערצת הפלשתינאיות.
הטרוניה נגד התקשורת הופיעה אצל מפגינים רבים באירועי החודש האחרון, ומשעשע שאותה תקשורת חושבת שהיא תצליח להסתיר. ההפגנות כיכבו ברשתות החברתיות בכל העולם, והגדילה לעשות רשת התעמולה הרוסית, ששידרה אותן בשידורים חיים ובאיכות מעולה. היא הביאה אותן לכל מקום בעולם, ובסרטונים צופים מיליונים. כיוון שכך, האליטה השלטת בצרפת מאשימה עכשיו את רוסיה בליבוי האלימות, כמו הדמוקרטים בארה”ב. זאת לדעת שפרוגרסיבים לעולם לא מאשימים את עצמם, אלא תמיד אחרים, כמו הביטוי האומלל “מוחלשים”.
מזל שיש את רוסיה להאשים.
כיוון שהתקשורת המימסדית הולכת ונכחדת בכל מקום, היא מוציאה את הזעם שלה על רשת פייסבוק, שהוליכה אותה לגלות. משעשע לראות כתבים אפורים מבשרים על “התנתקות רבים מפייסבוק”, בשעה שהרשת מגיעה למליארדים של אנשים, ואותם כתבים אפורים זוכים לרייטינג שולי. ועוד צביעות: כאשר התרחש “האביב הערבי”, התפייטו פרשנים צרפתיים עד כמה הרשת החברתית הזו “מביאה עימה דמוקרטיה וקידמה”, אבל כאשר זה קורה אצלם, הם האשימו השבוע את פייסבוק שהוא “מתסיס את ההמונים”, כולל באמצעות “בוטים” מלאכותיים.
כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כמו זה, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום (מאז שנת 2008), וממשיכים קדימה לתקופה הנוספת. חשבונית מס נשלחת לכל נרשם. ניתן לקרוא את תנאי הרישום, ולהירשם – כ א ן
ועכשיו חדש באתר: אפשרות להירשם למועדון הפריים גם בהעברה בנקאית, מהארץ ומחו”ל
9 ההיאחזות הפתטית ב”סכסוך” הישראלי: תוך שימוש בטריק המקובל בעולם הערבי, לעסוק באופן אובססיבי בישראל, כדי שלא יראו את הצרות מבית, כך נהג המימשל הצרפתי גם הפעם. למשל, עיסוק תקשורתי כפייתי בעימות בין ישראל לחיזבאללה, בשעה שאת אחרים בעולם זה כמעט לא עניין. או עיסוק ב”פרשיות השחיתות של נתניהו”, שהערוצים הצרפתיים מתעבים אותו תיעוב בלתי מוסתר. הכתבים שלהם, המדווחים מישראל, רובם ככולם ישראלים או יהודים, עושים זאת בארסיות השמורה רק לישראל. הם לא יעזו לדווח כך לעולם על העולם הערבי, או אחר. “פרשת מוחמד אלדורה” שהוכח שהיא שקרית, שהרתיחה את ההתקוממות של שנת 2000, נוצרה בידי כתב יהודי צרפתי של רשת צרפתית.
בשבוע שבו הממסד מתבצר בחשש אמיתי, מצא המימשל הצרפתי זמן לתת את “פרס ראש הממשלה” לעמותות הרוע “בצלם” ו”אלחאק”, על תמיכתן ב”שלום”. שתי עמותות אלה, גם במימון צרפתי, כמובן, מתאימות: “בצלם” תוקפת את ישראל, ו”אלחאק” תוקפת גם היא את ישראל.
לא רק זאת, הצרפתים גם הודיעו השבוע שיעבירו עוד סיוע לאונר”א. לזה יש להם כסף, אך לאזרחים שלהם לא. זה נובע מאנטישמיות קשה, ורצון שישראל תסתבך בכל מחיר. זו קנאה בישראל ובהצלחתה, ורצון לפגוע ולהזיק לה. עם כל קשייו, מצא מקרון זמן לדבר עם הנשיא טראמפ על הפלשתינאים. מבחינת היהודים שמקיפים אותו זה רצון לשמור את יהודי צרפת שם, ולא לגרש אותם לישראל, בה הם תומכים, אבל מרחוק מאוד.
ויופיטר? זו זכותם של האלים לקבוע עבור היהודים, ועבור הישראלים, את גורלם.
שיריוניות נגד בני עמו, המפגינים למען צרפת, ושרים את ה”מרסלייז”. כאשר דיבר הנשיא טראמפ על “אמריקה תחילה” הוא התכוון בדיוק לזה: הוא נשיא של האמריקנים, לא של האקלים, הגלובוס והיקום.
10 המהפכה הצרפתית: היא לכן אזהרה למדינות מערב אירופה כולן: הייאוש הולך וגובר, וההגירה ממשיכה להציף את המדינות ולדחוק את הזהות והתרבות המקומית הצידה. יש בעיות קשות של פלילים וטרור, תוך כיבוש מוסלמי, וחוסר יכולת של המדינה לתמוך במארג החברתי העצום. זהו מרד כמוהו לא ידעה אירופה מאז מלחמת העולם השנייה, וכאשר רואים את גודל השנאה והיאוש, מבינים שמדינות אלה בצרה קשה.
מה הפלא ששני הספרים הנמכרים ביותר בצרפת זה שנים הם “התאבדותה של צרפת” מאת הסופר היהודי אריק זמור, הצופה מלחמת אזרחים קרבה במדינה; ו”כניעה” של מישל וולבק, הצופה ח’ליפות אסלאמית בצרפת תוך שנים בודדות.
כל זה יבוא לידי ביטוי בבחירות לפרלמנט האירופי בחודש מאי, ועל התוכנית השקטה לקראת הבחירות האלה כבר כתבנו, אך זה גם מסוכן יותר, עם עוד זעם ברחובות.
