מאת ד”ר גיא בכור
ההיטמעות: היכולת הצבאית להתערבב בתוך אוכלוסיה אזרחית היא צורת הסוואה יעילה זה דורות, ולא רק במלחמה. זה תמיד טוב להיות מסוגל להתערבב עם הנוף החברתי, למנוע תשומת לבך לעצמך, אלא אם כן אתה מעוניין בכך. כשאתה הולך ומתנהג כמו האחרים, מחקה את שיטת החשיבה שלהם, כשאתה נבלע בהמון, אחרים יתקשו מאוד לקרוא את דרך ההתנהגות שלך, כשההטמעות מאפשרת מרחב תנועה ומחשבה.
הסינים, שלוחם שלהם אנו רואים בתמונה שכאן, על גבול פקיסטן, נלחם בהסוואה בטרוריסטים אסלאמיים, כינו את הטקטיקה הזו: “חגב על עלה”.
כמו שקשה להבחין בחגב ירוק היושב על עלה ירוק, אם תנסה לפגוע בו, תיפגע גם בעלה, ואתה כחקלאי לא רוצה את זה. זה גם קשה בגלל גמישות העלה. ואז מקפץ החגב לעלה אחר, ושוב, מתמזג איתו. השיח כולו הוא חצר המשחקים שלו. ויש סימביוזה בין החגב לעלה: העלה מעניק הגנה כפולה לחגב – גם הסוואת טשטוש, וגם לא רוצים לפגוע בעלה, וכך חסים על חיי החגב. ומה מעניק החגב לצמח? הצמח צריך אותו להפרייה.
וכך, “המדינה” נותנת חסות ל”אסלאמית”, וה”אסלאמית” נותנת חסות ל”מדינה”, תוך שהחרק הקטלני מקפץ מהמזרח התיכון ועד אירופה, ומאירופה למזרח התיכון. מזנק מעלה לעלה, תוך התמזגות הדדית, וכשם שהחרק נזקק לצמח, הצמח נזקק לחרק.
1 האסלאם לאורך כל שנותיו, מאז המאה השביעית, היה דת מתמזגת: כלומר להיכן שהגיע הוא ידע להתאים את עצמו לסביבה האנושית, למנהגים ולמסורות שלה. כך הוא הקל את קבלתו, אפילו אם היא הייתה בכפייה, וזה חלק מסוד הפופולאריות שלו. הוא לא נלחם בסביבה החברתית, אלא הכיל אותה. הפרסים המשיכו לדבר פרסית, הטורקים טורקית, האפריקאים המשיכו לקיים מילת נשים, ובמזרח התיכון, גם לאחר האסלאם, המשיכו לקיים את טכסי ה”זאר” (כלומר סוג של גירוש שדים, שקדם לאסלאם).
וזו גם טקטיקת החגב והעלה של ארגון “המדינה האסלאמית”: בהתמזגות שלו בחברות הסוניות בכל מקום לא הוא מביא את המדינה האסלאמית אליהן – אלא הוא מוציא אותה מתוכן. לא מלמעלה אלא מלמטה, כלומר הוא נותן לאותן חברות יכולת לרצות אותו, ואת העולם המקודש הסוני שהוא מביא איתו. אפילו השם שלו הוא סוג של הטמעות: “המדינה האסלאמית”.
כמו החגב המקפץ מעלה לעלה, כך היטמעות בסוריה מסייעת לזו שבעיראק, ואלה מסייעות ללוב, לסיני, לעזה, לתימן, וחוזר חלילה. השיח כולו הוא חצר המשחקים שלו.
זו הסיבה מדוע הארגון הזה כל כך פופולארי, וקצב ההתפשטות שלו מהיר: הוא מציג את עצמו לא כמי ששובה את החברות האלה, אלא כמי שמציל אותן. ממי? מהצלבנים, כלומר האמריקנים, האירופים והרוסים, ומהספאוים, כלומר הכופרים השיעים, הרוצים בהשמדת הסונים. לא הם עושים טובה לארגון, אלא הוא עושה טובה להם, לסונים. המצג שלו הוא שאלמלא הוא, הם היו מושמדים. ולכן, לא הוא בא אליהם, אלא הם צריכים לבוא אליו.
ולכן הארגון הזה שונה מאלקאעדה או מארגונים ג’יהאדיסטים מקומיים, וזאת ביכולת ההתאמה שלו את עצמו לכל קרקע חברתית באיזור, בין אם זו בסוריה או בתימן, בלוב או בעיראק ובסיני. ומכאן רמת מסוכנותו. ככל שהוא מחלחל יותר בקרב האוכלוסיה הסונית (85% מן העולם המוסלמי), כך הוא מסוכן יותר.
הוא המצב הטבעי, הנכון, המקורי. כך הארגון מציג את עצמו, ולכן המזרח התיכון ואירופה – שניהם כר של משחקים.
2 השבטים הסונים: דאעש מציג את עצמו כאופציה הסונית היחידה, כגאולה, לא רק כנקמה, משום שעל פי תפיסתו אין מנהיגויות סוניות אחרות, ואם ישנן כאלה, כמו בירדן או במצרים, הרי שאלה יקרסו או שהוא יגרום להן לקרוס. הן זמניות-לכאורה, והוא נצחי.
מה הנוסחה? הארגון מביא להתמזגות בשטח; ההתמזגות נשענת על העדה הסונית; וזו נשענת על השבטים הסוניים. ובסדר חוזר: השבטים חווים נאמנות לעדה; העדה למנגנון ההתמזגות; וזו לארגון.
ולכן רבים כל כך סבורים שהוא הדבר הטוב ביותר שקרה להם, משום שהוא מציל אותם מחיסול מוחלט-לכאורה. ההפצצות האמריקנית-רוסיות-בריטיות רק מעצמיות את תפיסת החוסה ונותן החסות שמציג דאעש, בבחינת הכוח היחיד שמשיב מלחמה נחושה למסע הצלב החדש.
כמו שרוסיה צריכה את דאעש, כדי להצדיק את ההפצצות שלה; דאעש צריך את רוסיה כדי להצדיק את ההפצצות שלו.
זו הסיבה מדוע כאשר כובש דאעש איזור, הוא נועד מייד על מנהיגי השבטים של אותו איזור, בעיקר בעיראק ובסוריה, דורש הבעת אמונים (“מובאייעה”) לשלטונו, ובדרך כלל הוא גם מקבל. אז עורכים לו ראשי השבטים טכס “בייעה”, כלומר “שבועת אמונים”, והחלחול מתרחש.
כך הוא נטמע באוכלוסיה, בסביבה החברתית, ומטמיע אותה בתוכו. ראשי השבטים מתחייבים בפניו לספק לו לוחמים מן השבט, או כל סיוע ל”מדינה האסלאמית”, בה הם כבר יהיו חברים. כך נהג דאעש בצפון סוריה, בדיר א-זור ובאנבאר, וכן בקרב השבטים של דרום סוריה. זה אומר שדאעש עושה את השימוש הטוב ביותר בשבטיות, שלא כל אחד מחוץ לסוריה מכיר אותה. “מי עוד מסוגל להגן עליכם”? שואל הארגון את השבטים הסונים, במידה מסוימת של צדק.
לא רק זאת, יש כבר מקרים של נישואין בין בכירים לדאעש לבנות שבטים, מתוך כוונה למזג את הארגון בשבט, ולמזג את השבט בארגון. כך זה נשען על זה, והתלות היא דו-צדדית.
מאמרים קצרים של ד”ר גיא בכור
הדרך הטובה, האישית והמהירה ביותר לדעת מתי עולים מאמרים באתר היא להירשם כ א ן, ולקבל התראה למייל האישי. הנרשמים קוראים ראשונים.
3 דאעש מסווה את עצמו לתוך הסביבה אליה הוא מגיע, בשיטה נוספות: הסוואה בתוך ההיסטוריה. כמו אדם ששותל את עצמו בתוך תמונה היסטורית, כך דאעש שתל את עצמו במאה השביעית, בזמנו של הנביא מוחמד. העבר הפך למציאות בה הוא חי, והמציאות שלו חוזרת אך ורק אל העבר. המסר הוא לכל מוסלמי, במיוחד לצעירים: תחושת הערך העצמי נשללה מכם על ידי הכיבוש המערבי, ולכן הציווי האלוהי הוא להצטרף לארגון האלים הזה, ולנקום במי שגרם לאסלאם סבל כה רבה, זה 1000 שנים. וכך התחברה המאה עשרים ואחת עם המאה השביעית, כאילו לא קרה דבר ביניהן. ההתחלה והסוף נועדו לתקן את האמצע.
הוא מותג של המאה העשרים ואחת ושל המאה השביעית גם יחד. גם אז היתה “מדינה אסלאמית”, וגם אז כבש האסלאם בכוח החרב את האיזור כולו. החיים כשידור חוזר של תוכנית מוצלחת, ומי לא אוהב שידורים חוזרים מוצלחים?
תמונה: אימג’בנק Getty Images
היכולת להתמזג בתוך הסביבה היא אחת מצורות ההונאה הצבאית החזקות ביותר, שכן למנוע מן האויבים שלך לראות אותך עד שכבר מאוחר מידי, זו דרך הרסנית לשלוט באופן החשיבה שלהם.
בזמנים מודרניים היו אלה צבאות אסייתיים, שהוכיחו מיומנות מיוחדת באמנות הזו. למשל, בקרבות גוודלקנר ואיו ג’ימה במלחמת העולם השניה, חיילים אמריקנים נדהמו מיכולת אויביהם היפנים להתמזג עם סוגי שטח שונים בזירה הפאסיפית. הם עשו זאת בתפירת עשבים, עלים וזרדים למדים ולקסדות שלהם, תוך שהם התמזגו עם היער. אך היער הזה התקדם בצורה הדרגתית, מבלי שיבחינו בו, עד שזה היה כבר מאוחר מידי. החיילים האמריקנים לא יכלו לזהות גם את קני הרובים, משום שאלה הוסתרו בסדקים שבסלע, או הוסתרו בהסוואה הניתנת להסרה.
גם הצפון קוריאנים הדהימו עם שיטות ההסוואה שלהם, וחיזקו את היכולת הזו במערכת תעלות וחדרים תת קרקעיים, שאפשרו ללוחמים שלהם לצוץ לפתע, לכאורה בכל מקום ומשום מקום.
4 ולכן הארגון הזה יתקיים גם אם הוא יפסיד את הטריטוריה שלו בצפון עיראק וסוריה, למרות שזה לא נראה עדיין באופק. יתקיים משום שהוא חלק מן הסביבה האנושית של המקום, אפילו אם יאבד את הריבונות. הוא לא זר, כפי שהאמריקנים מנסים להציג אותו. זה אומר שגם אם ראקה, בירת דאעש בסוריה, למשל, תיכבש, דאעש ימשיך לחיות במארבים, כמחתרות אלימות ושל טרור אכזרי של מתאבדים. ואם לא ראקה, אז אירופה.
הנקמה תהיה אז אדירה.
כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום (מאז שנת 2008), וממשיכים קדימה לתקופה הנוספת. חשבונית מס נשלחת לכל נרשם. ניתן לקרוא את תנאי הרישום ולהירשם – כ א ן
5 חודש ויותר אחרי שהחלה רוסיה בהפצצות קשות בתוך סוריה, עם מאות הרוגים; מעל לשנה מאז הורה אובמה להפציץ את דאעש בסוריה, החגב הקטלני ממשיך לקפץ: איזור חומס והעיירות הסמוכות אליה; איזור דיר א-זור במדבר המזרחי; ושכונות של דמשק. אין שבוע שבו אין התקדמות של הארגון הזה, שלא נתקל בהתנגדות של התושבים הסונים שעוד נשארו בסוריה, ולמרות הפצצות של חיל האוויר הסורי.
איך זה יתכן? משום שעיקר ההפצצות של חיל האוויר הרוסי, אם לא כולן, מופנות כנגד מתנגדי אסד מן “המורדים”, ולא נגד דאעש. וכך גם ההפצצות של מטוסי בשאר. במקביל הסיוע הטורקי החשאי לדאעש נמשך, והארגון ממשיך למכור נפט לטורקיה של ארדואן עם צינורות מיוחדים שסלל. כך שותפה טורקיה בקואליציה נגד דאעש, אך היא עדיין מסייעת לו כספית ובחופש התנועה ממנו ואליו. מדהים שהאמריקנים אינם מבחינים שארדואן מוליך אותם שולל, ואולי הם לא רוצים לדעת.
התמזגות א’: זינוק מתוך אוכלוסיה סונית אוהדת: ב- 1 בנובמבר 2015 השתלט דאעש על העיר החשובה מֱהין במחוז חומס, וזו השתלטות אסטרטגית. מדוע? ראשית, בעיר הזו מצויה כמות עצומה של תחמושת השייכת למשטר בשאר, ואכן בשעות אלה מעביר דאעש את התחמושת למאחזים שלו. שנית, העיר קרובה לכביש אם-5, המחבר בין דמשק לערי הצפון; שלישית, העיר קרובה להרי הקלמון, ולכוחות של דאעש הנצורים שם. בכוונת הארגון להגיע אליהם ולחבור אליהם, לקראת אפשרות של פריצה ללבנון; ולבסוף, העיר שוכנת ליד שדה התעופה הצבאי א-שעיראת, שיכול להיות מטרה עתידית של הארגון.
ההשתלטות הזו מעידה עד כמה לא מעוניין פוטין לפגוע באמת בדאעש, הנהנה לכן מן ההפקר.
6 ומה תמונת המצב בעיראק? דומה לזו של סוריה, כלומר דאעש פעיל, ברמה של כיבוש כפרים או החדרת מכוניות תופת לאיזורי המשטר השיעי של בגדאד. הוא עודנו שולט שליטה מבוצרת בצפון עיראק, הוא מחוז מוסול, ובמערב עיראק הוא מחוז אלאנבאר. הצבא האמריקני מאבד שליטה ומגע עם הצבא העיראקי, שהוא עצמו הקים (ובמיוחד עם כנופיות “א-חשד א-שעבי” השיעיות, המופעלות בידי איראן), והצבא הזה לא מעוניין להילחם בדאעש; זה מסוכן מידי בשבילו. ולכן, למרות הבטחות קרי ואחרים, ממלכת דאעש עדיין מתבצרת, מתחפרת, נטמעת, ומחכה לבאות.
בעיראק דאעש כבר מזוהה עם האוכלוסיה הסונית, באין מנהיגות סונית אחרת. תהליך ההתמזגות העדתי והשבטי כאן הוא מובהק, למרות נסיונות של ממשלת בגדאד למשוך אליה את הסונים. מעשי טבח בסונים, צפונית לבגדאד, גרמו לסונים להבין מה הגורל שמצפה להם.
7 בסיני ממשיך דאעש לכבוש שטחים ואת חיבת הבדואים, שנוקמים דרכו במשטר המצרי, השנוא עליהם. הסבירות שהמטוס הרוסי ש”התפוצץ באויר” מעל שמי צפון סיני קשור לפעילות דאעש היא גבוהה. כנראה שלא באמצעות טיל, אלא מטען חבלה שהוכנס לגוף המטוס בידי פעילים אל הארגון. נמל התעופה של שארם א-שייח פרוץ, ולארגון המוטמע באוכלוסיה קל יחסית להחדיר מזוודות תופת לתוך מטוסים, במיוחד רוסיים כנקמה.
הצבא המצרי מסתפק בהגנת בסיסיו והדרכים הראשיות, כך שהמדבר הזה הופך לבלתי ניתן לשליטה מבחינת הריבון המצרי, שכבר אינו ריבון שם כל כך. דאעש מאיים על מצרים משני כיוונים עיקריים: מסיני ועזה; ומלוב, שם שולט דאעש וארגונים ג’יהאדיסטיים אחרים, בעיקר במזרח המדינה, בקירנאיקה שעל הגבול המצרי. למרות הכחשותיו, הצבא המצרי איבד את יכולת השליטה על דאעש בסיני, ובכלל, אין להאמין יותר מידי לצבא המצרי, הנטמע כמתוך רפלקס בשקר. כך אין להאמין גם לצבא העיראקי או לזה של בשאר. הם כולם בורחים למחוזות האשליה, לנוכח חוסר האונים שלהם.
ההתמזגות שלהם היא עם שקרים; אך של הארגון היא עם המציאות.
התמזגות ב’, מתוך השבטים הבדואים האוהדים: הוא חבר אל שבטי הבדואים בסיני (כחצי מליון), ואלה חברו אליו. הוא רתם לשירותו את המרירות רבת השנים שלהם ככוח מניע. כאן בסרטון רואים באיזו קלות, כמעט בחיוך, מאבדים פעילי הארגון את חייהם במדבר, סיני. כיצד הם תוקפים עם מכוניות הטויוטה שלהם, כאילו לא קיים שם כלל הצבא המצרי.
הבדואים מומחים בהתמזגות עם המדבר. בסוריה השבטים מומחים בהתמזגות עם ההרים. יש לכך חשיבות צבאית עליונה. הטופוגרפיה תמיד קריטית בהתמזגות בשעת קרב.
8 ואכן, ראינו כבר במאמר מפורט קודם כיצד הארגון ממשיך להתבסס בלוב, על סיפה של אירופה. בוודאי אתם זוכרים כיצד הזהיר הארגון, וייחסנו חשיבות גדולה להתבטאות הזו, שבכוונתו להציף את אירופה במוסלמים מהגרים, והוא דיבר אז על חצי מליון. אך מה שקרה שהמספר חצה מזמן את המליון, בעיקר דרך טורקיה ולוב. לוב, שערי חוף שלה נשלטות בידי דאעש, משמשת מקפצה לאירופה, להחדרת תאים, פעילים וחומרי קשר ותעמולה. הפליטות הזו משמשת כר הטמעות מצוין לארגון, בדרכו למחוזות צפוניים חדשים.
למרות דיבורים אירופיים על לחימה בארגון בלוב, או במבריחי אדם, בפועל אירופה מבוהלת, ואינה מסוגלת לשום פעולה רצינית. היא יודעת שאם תפגע במוסלמים, היא תבעיר את הרחובות שלה בהפגנות של מוסלמים. בשל האימה מבפנים, אירופה משותקת וכבר אינה מסוגלת לקבל החלטות רציונאליות. הטרור ניצח כבר את האיחוד האירופי, והרי משמעותו של הטרור היא החרדה; הקפאת יכולת קבלת ההחלטות.
התמזגות ג’: מתוך האוכלוסיה הסונית הנואשת: זה שנה מנסה צבא עיראק השיעי בסיוע מיליציית “ההתקהלות העממית” (“אל-חשד אלשעבי”) השיעית לכבוש מחדש את עיר התעשיות הפטרוכימיות לשעבר בייג’י, צפונית לבגדאד, ללא הצלחה. ההתקפות השיעיות האלה רק מאשרות, לכאורה, את טענת דאעש, שיש כאן מזימה שיעית לחסל את בסיס הסונים.
התקפות השיעים הן דלק הלגיטימציה לארגון; הן ההתמזגות שלו עם טענות מסע הצלב שלו. וכך, מסע הצלב של אז, מזין ואף מתחרה מ”מסע הצלב” של היום. מי ישיג?
9 במזרח ירושלים, בעיקר בשועפט, וכמובן ברחבי יהודה ושומרון, דאעש מעצים את השפעתו, על בסיס המימסד של “מפלגת השחרור” (חיזב א-תחריר), ומחכה ליום פקודה. נוח לו שהרשות מתנגחת עם ישראל, זו מתנגחת עם חמאס וחוזר חלילה. ההתנגחויות של ייתר הקבוצות הקיימות הן זירת ההטמעות שלו. הוא חי מן היריבויות האלה, מתוך תקווה שהן ימוטטו את הקבוצות השונות.
בואקום שייווצר בסופו של דבר הוא יתבסס ויתנחל, כך קרה בעיראק, בלוב, בסוריה ובתימן. מבחינתו ליו”ש אין חשיבות גדולה מידי, שכן ישראל והיהודים אינם בראש סדר העדיפויות שלו. ליו”ש יש חשיבות קודם כל בסגירה על ממלכת ירדן מכל הכיוונים, והרי השלבים המוקדמים של דאעש, בהנהגת אבו מוסעב א-זרקאווי הירדני, נולדו בירדן, ומשם נדדו לעיראק הסמוכה.
באשר לרצועת עזה, גם כאן דאעש מתחזק, כאשר ארגונים ג’יהאדיסטים נשבעים לו אמונים, ומצטרפים לשורותיו כמותג. מי שמשגר את הרקטות הבודדות לעבר ישראל אלה פעילי דאעש, שפוגעים בכך בחמאס, משום שישראל מפציצה את מתקניו. גם כאן מעריך דאעש שיגיע היום שבו ישתלט על הרצועה כולה.
ובאשר לערביי ישראל, דאעש מנסה להתמזג גם בסביבה שלהם, אם זה באופן ישיר באמצעות מטיפים במסגדים, או בעקיפין באמצעות הרשת. זו הסיבה מדוע צעירים מבוססים מישובים מבוססים כמו ג’לג’וליה שבמשולש שואפים להגיע לסוריה, ולהצטרף לשורות הארגון. כמו שהארגון רוצה את השטח, כך השטח רוצה את הארגון. המותג הפך כל כך חזק, שהוא בעצמו כבר מביא להתגייסות המונים. המותג הפך לכוח החזק ביותר בהיטמעות שלו בשטח. לא הוא מחזר אחר ארגוני ג’יהאד למיניהם, הם מחזרים אחריו, ומצטרפים אליו.
מבחינת פלסטינים רבים האופציה הלאומית של אבו מאזן כבר מזמן אינה רלבנטית למציאות הדתית החדשה, ולכן שקרי “אלאקצא בסכנה” תפסו כל כך חזק.
לקרוא ברצף את מאמרי האתר בקטגוריית ביטחון, מאז שנת 2006
10 מבחינתנו, יש כאן התרחשות פנים ערבית ופנים מוסלמית, שמשנה את החברות האלה מן היסוד, תוך מחיקת גבולות לאומיים וזהות עצמית ישנה. זו פחות בעיה שלנו, למרות שזה מטריף מזעם הרבה מאוד ערבים, שדאעש מתעסק איתם ולא עם “היהודים”. עד כדי כך שיש לא מעט תיאוריות קונספירציה שדאעש הוא המצאה ישראלית או אמריקאית. ההתמזגות שלו חיה ומתקיימת במקום בו יש מוסלמים ולכן היא אינה תופסת בחברה היהודית שלנו, ולכל היותר בקרב המוסלמים בסביבה החברתית שלנו. אנחנו השוליים של כל ההתרחשויות האדירות האלה. של העולם המוסלמי שמתמזג עם רוחות הרפאים שלו.
ומה באירופה? הארגון מתמזג בסביבה האנושית הטבעית שלו: מליוני המוסלמים. הם מתמזגים בו, והוא בהם. הסכם “שנגן” לגבולות פתוחים הוא כר המשחקים שלו שם. זה העלה.
למרבית הצער, המערב המפציץ בסוריה עדיין לא הבין שההפצצות שלו רק מזינות ומחזקות עוד יותר את הארגון, שמציג את עצמו כמותקף, כמאוים, ולכן זוכה לרמת גיוס ותמיכה גבוהה. עכשיו נודע שברק אובמה מעוניין לשלוח כמה עשרות “יועצים” אמריקנים לאיזור הכורדי של סוריה, לכאורה נגד דאעש. אך מה יועילו כמה עשרות, ומה האסטרטגיה מאחורי זה, אם בכלל? האם האמריקאים מבינים את רמת החלחול הגבוהה של הארגון הזה, ולכן את דרגת מסוכנותו?
נכון לעכשיו – הרוסים אינם פוגעים יותר מידי בדאעש, אסד משתדל שלא לפגוע בו יותר מידי, האמריקנים פועלים עם כוח פגיעה מוגבל, והכורדים לא ינהלו את מלחמות האחרים. כך קורה שדאעש ממשיך לקפץ, תוך שהוא מפעיל את רשת ההטמעות החברתית שלו, לצורכי הגנה וביטחון. הוא בונה את הרשת, היא משמרת אותו.
