מאת ד”ר גיא בכור
 

זו בסך הכל תפאורה להצגת אופרה, אך היא מרהיבה: התפאורה לאחת ההופעות הראשונות של “חליל הקסם” (Die Zauberflöte) של מוצארט, שהכין האדריכל והצייר הפרוסי קארל פרידריך שינקל, (Karl Friedrich Schinkel, 1781-1841). מה שאתם רואים הוא הרקע לסצנת הסיום, “מקדש איזיס ואוזיריס”. העלילה הרי מתרחשת במצרים העתיקה, ובסיום, זרסטרו, הכוהן המצרי הגדול, משחרר את פמינה, מהשפעתה הרעה של מלכת הלילה, אמה של פמינה. זרסטרו הוא הקידמה, הנאורות והחוכמה, הגוברים על החושך הלא רציונלי, “מלכת הלילה”. 

למה זו תפאורה מרתקת (אותה הכין שינקל בצעירותו)? יש בה פרדוקסים של תעתוע:

העבר, מצרים הקדומה, מצויר בחום, ואילו הקידמה, בכחול זרחני, חשמלי (הכחול תמיד מלהיב אותי). אך השמיים אמורים להיות ברקע של המקדש, מאחור, אך הם כאילו פורצים ועוברים אותו. התעתוע הזה מושג באמצעות הציור המתעקל של הכוכבים, כיפת הכוכבים, שהם סממני השינוי והקידמה.

התעתוע השני: הגשר שמעל למקדש מתחיל מאחוריו, אך בהמשך הוא עובר אותו, ומופיע דווקא בקדמתו, בסגנון הצייר המתעתע אֵשֶר.

התעתוע השלישי: פוקוס מתחלף: אם תמקדו את המבט במקדש, הוא ייראה לכם פורץ קדימה מן התמונה. אך אם תמקדו את המבט בגשר שמעליו, המקדש נראה דווקא נסוג ומוכנס פנימה. ההתחלה היא הסוף, והסוף הוא ההתחלה.

איך זה יכול להיות אם הקידמה אמורה תמיד לנצח, ואולי היא לא תמיד מנצחת? אולי הישן והחדש דווקא מתחלפים ונאבקים ביניהם, בניגוד לרעיון ה”פרוגרסיבי” שההיסטוריה לינארית וחד-כיוונית? אם זה היה כך, כל מדינות העולם כבר היו “דמוקרטיות נאורות”, אך משום מה, דווקא ההיפך קורה. 

לקחנו את מדד הדמוקרטיה של מחלקת המחקר הנודעת של ה”אקונומיסט” הבריטי (שמהדורת 2016 שלו זה עתה פורסמה), השווינו את שש השנים האחרונות. התוצאות כבר מלמדות על העולם שהיה, על העולם שבו אנחנו חיים, וכנראה גם על העולם שיהיה.

את דו”ח המקור לשנת 2016 ניתן לקרוא כאן

את דו”ח המקור לשנת 2014 ניתן לקרוא כאן

את דו”ח 2012 כאן

ואת דו”ח 2010 כאן

1

מי המדינה שכל הזמן רק עולה ועולה במדד הדמוקרטי שלה?
זו ישראל, בניגוד לתחושה ש”התקשורת” מנסה לנטוע בקרבנו, ובניגוד לשקרים ולבכיות מבית. ישראל ממשיכה לעלות בכל הפרמטרים שלה, והשנה היא זינקה מהמקום ה- 36 בעולם לפני שנתיים, למקום ה- 29. אם נביט בגרף שהכנו עבורכם, נראה שישראל כבר יותר “דמוקרטית” מבלגיה, קפריסין, דרום אפריקה ויוון, והיא נמצאת כמעט באותה רמה של צרפת, ארצות הברית, איטליה ויפן. האחרות במגמת ירידה נמשכת, בעוד שאנחנו ממשיכים במגמת העלייה.

מתוך מקסימום 10: הציון המשוקלל של ישראל לשנת 2016 הוא 7.85 לעומת 7.48 בשנת 2010, והנה ההתקדמות: אנחנו נמצאים ברמה של “טוב”.

בקטגוריות משנה – בנושא אחד אנו מהמובילים בעולם: “תהליך הבחירות ופלורליזם מפלגתי” בציון של 9.17 לעומת 8.75 בשנת 2010. גם במדד של החירויות האזרחיות יש עלייה כל הזמן, וזה הפרמטר הנמוך ביותר שלנו: מ- 5.29 בשנת 2010 ל 6.18 במדד החדש של 2016.

יחסית לרמת האיומים המקיפים אותנו, המדד הישראלי הוא פלא של ממש, בהיותנו המדינה המאוימת ביותר בעולם. להגיע לרמה כזו של דמוקרטיה תוך היותנו דמוקרטיה מתגוננת (שבה מצב החירום הוא מצב קבע מאז שנת 1948) – זהו הישג. זהו המקדש הדמוקרטי, המשגשג, למרות מלכת הלילה שמסביב.

מעכשיו, בכל פעם שיטענו שאנחנו לא דמוקרטיים – הציגו להם את דו”חות האקונומיסט המצורפים: ואנחנו גם דמוקרטיה, שמשתפרת כל הזמן.

אך מה המצב אצל האחרים? הנה הגרף שהאתר הכין:

2 

היכן שהפיגועים מגיעים, רמת ה”דמוקרטיה” לכאורה מתחילה לרדת, שכן האקונומיסט אינו משקלל את האיומים על כל מדינה, אלא את רמת הפוליטיקלי קורקט שלה, תוך התעלמות מן האיומים. אך הנתונים שבגרף ברורים: כאשר הטרור האסלאמי החל לתקוף את ארצות הברית וצרפת, הנתונים “הדמוקרטיים” יורדים. אין להם ברירה, יש חובה להתחיל להאזין, לעצור, לבלום, לחוקק חוקי בטחון וחירום, ועוד, כך שהמדינה נתפסת כפחות דמוקרטית. דוגמה מובהקת היא צרפת, שעמדה על רמה של 8.04 בשנת 2014, אז פיגועים אסלאמיים נראו עדיין רחוקים ולא הגיוניים בקרבה, ועכשיו היא עומדת על רמה של 7.92. זו עדיין רמה גבוהה, אך הירידה ניכרת.

תהליך דומה עובר על ארצות הברית, שהנתונים שלה אינם משקפים עדיין את הנשיא החדש דונלד טראמפ: שנת התפנית היא 2014 ,אז מתחילה הירידה מ 8.11 ל- 7.98. שנת 2014 היא השנה שבה דאעש החל להתפרסם ולפעול, והצורך בהתגוננות עלה בהתאם.

מבחינתנו טרור אינו דבר חדש, מה שאפשר לנו לפתח כלים טכנולוגיים וחוסן לאומי כדי להתמודד, מה גם שהטרור האסלאמי העולמי אינו מתמקד דווקא בנו, אלא יותר במשטרים הערביים, באירופה ובארצות הברית.

המדד של האקונומיסט חסר, לכן, משום שהוא אינו כולל פרמטרים של דמוקרטיה מתגוננת, שהיא יציבה יותר מאשר דמוקרטיה בלתי מתגוננת, ששומרת עדיין על מיקום גבוה (ומאפשרת, למשל, הגירה פראית). ניקח למשל את הדמוקרטיה של ווימאר בגרמניה שלאחר מלחמת העולם הראשונה (1918-1933). היא היתה מקבלת מקום גבוה במדד הזה, הבנוי על הפוליטיקלי קורקט, אך הניסיון ההיסטורי מלמד שהיתה זו דמוקרטיה חלשה, שלא החזיקה מעמד.

אז מה עדיף: דמוקרטיה מתאבדת במיקום גבוה, או דמוקרטיה מתגוננת, במיקום נמוך יותר?

3 

הנתון הבולט ביותר במדד של שנת 2016 היא ארצות הברית, ש”ירדה כיתה” מן הקטגוריה של “דמוקרטיה מלאה” לדמוקרטיה לקויה” (Flawed democracy). השנה נמצאות ברמת “דמוקרטיה מלאה” המדינות: נורווגיה, איסלנד, שוודיה, ניו זילנד, דנמרק קנדה, אירלנד, שוויץ פינלנד, אוסטרליה, לוקסמבורג, הולנד, גרמניה, אוסטריה מלטה, בריטניה, ספרד, מאוריציוס, ואורגוואי. זהו.

במדינות הדמוקרטיות “הלקויות” נמצאות (בסדר יורד: יפן, ארה”ב, איטליה, צרפת, דרום קוריאה, קוסטה ריקה, בוטסואנה, פורטוגל, ישראל, ועוד מדינות רבות. ארה”ב ירדה ממקום 17 למקום 21 כיום, והיא ירדה כיתה.

בכל השנים עד כה נמצאה ארה”ב בקטגוריה של דמוקרטיות מלאה, אז איך זה קרה? אין זו השפעה של הנשיא דונלד טראמפ, שייכנס רק למדד של השנה הבאה, אלא חולשתו של ממשל אובמה, וחוסר האמון כלפיו. טראמפ אינו המחולל של זה, הוא התוצאה.

אם הציבור אינו מאמין לממשל שלו, רמת המעורבות שלו יורדת, רמת העניין,  ההשתתפות בבחירות, וזה המצב בארה”ב: פסיביות מסוכנת, עם שוליים אקטיביים.

אמון הציבור האמריקני בממשל שלו: השפל הגדול

4 

טורקיה, מדינה שכל כך הרבה תקוות נתלו בה פעם, צונחת במדדים, מה שבוודאות יפגע בה ברמת ההשקעות ארוכות הטווח, והנכונות של חברות בינלאומיות להפוך אותה למרכז שלהן. פעם חשבו שהקצה האירופי הדל שלה ימשוך אותה מערבה, אך מתברר שדווקא הקצה האסייתי-מוסלמי העבה שלה הוא שמשך אותה מזרחה. טורקיה נמצאה במקום 97 כיום, לאחר שירדה ממקום 89 בשנת 2010, ובמספרים: היא מדורגת במספר כולל 5.04 כיום, לעומת 5.73 בשנת 2010. סביר להניח שבמדד השנה הבאה היא תדרדר כבר לקידומת 4, לאור ההגבלות המתעצמות על החירויות במדינה, ושלטונו הדיקטטורי-כמעט
של הנשיא ארדואן. ואם נבדוק את דרגת החירויות נבין מה כבר קרה במדינה הזו: מרמת חירויות של 4.71 צללה המדינה לדרגה של 2.65.

מתרופה הופכת טורקיה למחלה; מפתרון – לבעיה. מהעתיד – לעבר; מחלום לשברו; מ”אחים” ל”מוסלמים”.

5 

ישראל היא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, על כך אין שום ערעור, ומי שחשב שמדינה ערבית כלשהי תתקרב לרמה דמוקרטית, טעה. המדינה הבאה אחרי ישראל במזרח התיכון היא טוניסיה, במקום 69 (קטגוריה שלישית, “מדינות כלאיים”) עם ציון 6.4, ואפילו המדינה הזו היא חריג לכל הייתר, שבהן “האביב הערבי” הביא חורבן.

אמנם התקיים בה השנה תהליך של בחירות, אך המצב הכלכלי כל כך נואש, שספק אם היא תשרוד את הזעזועים האסלאמיסטיים והאחרים. המדינה הבאה במזרח התיכון היא לבנון, במקום ה- 102, ועם ציון של 4.86. מרוקו במקום 105 עם 4.77, והרשות הפלסטינית במקום 110.

העולם הערבי ממשיך לצנוח אל הוואקום השחור, ושום כיפה כחולה של כוכבים לא נפרשת מעליו. מלכת הלילה חטפה אותו למחוזותיה, והנה עוד גרף שהכנו עבורכם:

 
כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לשנתיים, שנה או חצי שנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום (מאז שנת 2008), וממשיכים קדימה לתקופה הנוספת. חשבונית מס
נשלחת לכל נרשם. ניתן לקרוא את תנאי הרישום ולהירשם – כ א ן 

ואפילו הנתונים האלה מדברים: בפועל אין בכלל “רשות“, אין מינהל ואין ממשל. בשנת 2010 קיבלה הרשות ציון 2.86 (מתוך 10) ברמת הממשל שבה. עברו שש שנים, והרמה ירדה ל- 2.14, מהנמוכים בעולם. ככה זה בגוף שמתעסק מהבוקר עד הערב בהרס ישראל, במקום בבנייה של עצמו.