שלח בוואטסאפ

המאמר החגיגי לראש השנה, כאשר מבצע ההנחה-על-הנחה נמצא בעיצומו – כאן. חג שמח ושנה טובה!

מאת ד”ר גיא בכור

מה בין מלאכים לשדים? גם ביהדות השדים הם בעצם מלאכים, אותן דמויות שמיימיות, שיש להן צדדים טובים ורעים, וכולן משרתות את מטרת אלוהים. כך למשל בספר איוב: וַיְהִי הַיּוֹם, וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל ה’, וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם”. לפי זה, אנו מבינים שהמלאכים השליליים ממלאים שליחויות שליליות, והופכים לשדים, שעירים, קליפות,או עין הרע, אך במסגרת ההשגחה האלוהית. רובם גברים, אך יש גם נשים (ספר זכריה ה, ט: וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא, וְהִנֵּה שְׁתַּיִם נָשִׁים יוֹצְאוֹת וְרוּחַ בְּכַנְפֵיהֶם, וְלָהֵנָּה כְנָפַיִם, כְּכַנְפֵי הַחֲסִידָה; וַתִּשֶּׂאנָה אֶת הָאֵיפָה, בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמָיִם). המלאכים, בתיפקודם השדי יכולים לתפוס צורה של אדם, מקום או חפץ, ולכן נולד טקס גירוש השדים (דיבוק), כאשר הנוכחות השדית מגורשת באמצעות הטקס הדתי; ולכן גם נוצר הצורך בקמיעות.

ביהדות המאוחרת יותר השדים מתוארים גם כפסיכולוגיית התנהגות שלילית, “יצר הרע”, שהוא משהו פנימי ומובנה. גם אצל היוונים המילה “דמון” מקורה במילה Daimon, שהיא דמות שמיימית נייטרלית, שיש בה טוב ורע. רק אחר כך זה הפך שם ל”שד” השלילי באופן מוחלט.

בהגנת המלאכים על מדינת ישראל ועלינו, עסקנו במאמר ראש השנה החגיגי של שנת 2016, תשע”ז. אבל השנים חלפו, והעלילה הסתבכה: מה קורה, כאשר המלאכים השליליים, השדים, פותחים במרד נגד אלוהים עצמו, ונגד מלאכיו הטובים?

התיאור הזה מופיע בספרו של המשורר האנגלי ג’ון מילטון, “גן העדן האבוד” 1667, אבן דרך בהתפתחות המערבית. השטן, שהוא דמות שלילית המשרתת את אלוהים ופועלת בשמו, מחליט להמריד את המלאכים נגד אלוהים. הוא מסית את חלקם להרבות רוע בקרב בני האדם, כדי להציג את אלוהים כצבוע ולא אמין. בכך הם סטו מן הציווי האלוהי, והחלו לפתח דרך התנהגות משל עצמם.

המרד נחשף, והמלאכים מגרשים את שטן ואת המלאכים הנאמנים לו, הם נופלים מן השמיים, ומקימים ממלכת שדים משלהם בגהינום, מתחת לאדמה, שם יש להם עיר בירה, הם בנו ארמונות לרוע, הם מנגנים במוזיקה משלהם, ומשוחחים. הם אלה שהפכו את הגיהנום למקום של סבל. מאז התחילה המלחמה בין ההשגחה הטובה והאלוהית שבשמיים, לרוע התת קרקעי הפועל לחורר את ההשגחה.

וכך אומר שטן לאנשיו, על פי “גן העדן האבוד”, וזו מזימת התעתוע: אנו ניקח את הדרכת האלוהים ונשבש אותה, וכך נפגע לא רק בבני האדם, מקבלי ההדרכה, אלא גם בנותן העצה עצמו ובמוניטין שלו:

If then his Providence out of our evil

seek to bring forth good,

Our labour must be to pervert that end,

And out of good still to find means of evil;

Which oft times may succeed, so as perhaps

Shall grieve him, if I fail not, and disturb

His inmost counsels from thir destind aim. (1.157-68)

אם ההשגחה (אלוהים), תוך כדי הרוע שלנו,

עדיין מחפש להביא טוב,

עמלנו חייב לסכל את המטרה הזו,

ומתוך הטוב למצוא כלים של רוע.

מה שפעמים רבות עשוי להצליח, כך שהוא (אלוהים) יצטער עליו,

אם לא אכשל; ויטה את העצות המרכזיות ביותר שלו ממטרתן.

המרד בין המלאכים הטובים השמימיים לבין מלאכי החבלה למטה – נמשך, גם במאמרנו החדש אותו תקראו כעת, בראש השנה הזה.

אין אנו באים לתאר כאן אנשים אלה או אחרים כמלאכים או שדים, זה לא מעניין אותנו כאן. אנו מתרכזים במאמר זה ברעיונות, ובהתנגשות ביניהם, כאשר ההאלהה באה להמחיש את עוצמת המאבק, בין שמיים למחילות הקרקע, בין גדולת הטוב, לעליבות הרע.

1

השד המתעתע: המרד נגד ‘אפקט פרח הצבעוני’; המרד של “השלום” נגד השלום:

במשך עשור שלם נעלם ה”סכסוך” בין ישראל לערבים, ובמיוחד לעם המומצא, בהמולה עצומה של עדות, דתות, שבטים ומיעוטים, כאשר מדינות נעלמו, והן סוריה, עיראק, לוב, תימן, לבנון ועוד, ואחרות נמצאות רגע לפני היעלמות. בפועל, כל מדינות ערב המומצאות מתו, או שהן בדרך לגיהנום, ולא נותרו להן מקורות מחייה. צפינו את התהליך הזה וליווינו אותו, שנה אחר שנה, בפליאה, כיצד המימוש עולה על החזון, עם מיליוני מתים, פליטים, ועקורים. כיוון שכך, אלה שנשארו, גילו את ישראל החזקה והיצירתית, והתקרבו אליה, במה שזכה לשם ‘הסכמי אברהם’.

והנה, השד המתעתע חזר עכשיו, והוא החליט להחיות את “הסכסוך” ואת “העם המומצא”. פתאום מדברים עם ראשי הכנופיה השולטת ברמאללה, מקיימים משא ומתן עם דומיהם בעזה, ובמקום להמשיך את הרומן עם המפרץ הפרסי לתועלת השלום, חוזרים לשלושת הדיקטטורים המוכים והעלובים, שאין להם יכולת לדאוג לקהילותיהם שלהם בעצמם: סיסי במצרים, עבדאללה בירדן, ועבאס ברמאללה. פתאום חוזרים ל”תהליך השלום” כאילו אנחנו אי אז לפני ארבעים שנה. כאילו אלה מדינות ערביות יציבות, וישראל היא מדינה חלשה, המתחננת להכרה.

המלאך השומר: המרד ייכשל

משום שזעזועי המזרח התיכון חזקים מכל גאוותנות נגד השמיים, ומי שעדיין לא נפל, יפול בהמשך, כולל רשות החבלה ברמאללה, שאצלנו מתעקשים לשמר בהנשמה מלאכותית. וזו האזהרה: מי שידבוק במרד נגד אפקט פרח הצבעוני, סופו שהתהליך ירסק אותו. כפי שלימדו אותנו אירועי אפגניסטן: העדות, השבטים, והאתניות חזקים מכל תכנון של פרוגרסיבים בוושינגטון , או אפילו במוסקווה של ברית המועצות או בלונדון של פעם. מי שינסה להחיות את מה שכבר מת – ישלם על כך מחיר כבד. כבר היו פרוגרסיבים אמריקאיים שניסו להחיות את המרד, ומאז הפכו להיסטוריה לא נעימה:

2

השד המתעתע: בואו נקנה שקט זמני במחיר פרוטקשן:

וזו כבר המגיפה של המערב כולו, או מה שנשאר ממנו: כדי למנוע מיליוני פליטים דרך טורקיה משלמים דמי חסות (“פרוטקשן”) לארדואן; כדי למנוע את התפוצצות הג’יהאדיסטים, משלמים עכשיו דמי חסות לטאליבאן; כפי שאנחנו משלמים דמי חסות לכנופיית עזה; לכנופיית רמאללה; לבדואים בדרום (בין אם אלה בעלי עסקים, או מדינת ישראל); או ל”ירדן” (בצורת מים, מעבר מטוסים בשמיים, והגנה אקטיבית למשטר שם), או לכל איום ערבי בתוך ישראל. המערב רועד מפחד האיסלאם מבחוץ ומבפנים, ומשחד את השד, תמורת שקט רגעי, וכך גם אנחנו.

המלאך השומר: זו התאבדות, ואפשר עדיין לעצור אותה בישראל:

הוא אומר: אל תנהגו ברחמנות. אל תקחו אישית את שנאת האויבים כלפיכם, ומחצו אותם עד תום, בדיוק כפי שהם היו עושים לכם. בסופו של דבר, הדרך היחידה לשקט ולביטחון בכל הקשור לאויבים היא לסלק אותם לחלוטין.

אין דבר שהם חפצים בו יותר מאשר לחסל אתכם, ואם אתם עוצרים באמצע הדרך, מתוך רחמים או תקווה לפיוס, אתם רק מגבירים את עוינותם, ויום אחד הם ינקמו בכם. אכן, הם ינהגו ב”תקייה” ובידידות, כי הבסתם אותם, והם חלשים עכשיו. אירופה כבר אבודה, אך ישראל עדיין לא. זה לא מאוחר עדיין, ואסור לתת לאויבים שקל אחד, משום שכל שקל כזה יפעל מאוחר יותר ישירות נגדכם. לא שקט אתם קונים, אלא מלחמה קשה יותר בהמשך.

כבר עכשיו יש לאמץ את הגישה שבה אני דוגל שנים רבות, ויידעו זאת אויבינו: Nemo me impune lacessit, כלומר: “איש לא יתגרה בי בלי להיענש”, וזו גישה הבנויה על הרתעה ויד ברזל, ולא על שוחד. גישת הפרוטקשן מוכרת את העתיד תמורת ההווה; גישת ההרתעה משיגה גם את ההווה, וגם את העתיד.

3

השד המתעתע: בואו נתפטר מכל הערכים, כדי לשבש את מפת הדרך:

בישראל של היום הערכים נקברו, הן מימין והן משמאל, העיקר שיש ממשלה משתקת. בעצם, הערך היחיד הוא מה שניתן לקנות או למכור בכסף. הסוציאליזם הוטח בקפיטליזם ולהיפך, והעסקנים השולטים מסכימים לכך, תמורת שלטונם. נבחרי ציבור שכחו שהם שליחי ערכים, והם חושבים שהם הערך עצמו. וכך הזהות היהודית הלאומית הותכה למדינת כל אזרחיה, תוך פגיעה בהתיישבות, בביטחון, ובעליה. אז מהי הזהות שלנו, ולשם מה קמה מדינת היהודים? זה עלול להוביל לאווירת חולשה, בלבול, ועוד וותרנות.

המלאך השומר: אל דאגה, הערכים חזקים מכל מי שמבקש לפגוע בהם, מימין ומשמאל.

הקורונה העולמית כרסמה בגלובליזציה וחיזקה מאוד את מדינות הלאום, הסוגרות שערים ומגלות מחדש את הלאומיות, וכך גם אצלנו. ואנחנו לא סתם מדינה, אלא מדינות הלאום של העם היהודי, זהו הפרק הפותח של החוקה הנכתבת שלנו, המגדיר את זהותנו. “מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, שבה הוא מממש את זכותו הטבעית התרבותית, הדתית, וההיסטורית להגדרה עצמית”.

ואכן, עוד תהליך היסטורי אירע בעשור האחרון, ובמיוחד בשנה האחרונה, שנת הקורונה: ישראל הפכה למרכז ללא עוררין של העם היהודי, ואפילו ה”מרידה” של יהדות אמריקה נכשלה. עד למאה השלישית לספירה היתה זו ארץ ישראל, המנהיגות עברה לבבל עד למאה ה- 11, נדדה לאירופה, ואחרי מלחמת העולם השניה נחתה לזמן קצר באמריקה. כיום ישראל היא שוב המרכז היהודי הגדול בעולם, שכל המרכזים האחרים (בעצם נותר רק אחד, צפון אמריקה) מקבלים את מנהיגותו המדינית והדתית. אפילו הניסיון לפגוע במרכז שלנו באמצעות “הקרן החדשה” ועמותות חבלה אחרות – נכשל. לאחר החורבן הרוחני של עידן הקורונה בקרב יהדות העולם – גם צפון אמריקה מקבלת את בכורת ישראל, ו”עמלנו חייב לסכל מטרה זו” של מילטון – נכשל.

כאשר אני שומע את עוצמת הפיוט הזה לשנה החדשה, רטט של זכרון אבות אבותיי עובר בי, חכמי בבל, שבאופן מתועד מחזירים אותי עד למאה ה- 18. כל שרשרת הדורות של המשפחה: הרבנים, המקובלים, הסופרים, ובראשם מנהיג יהדות בבל עשרות שנים, ר’ צדקה חוצין, שספרו, “אורח צדקה” חודש, ונמצא על שולחני עכשיו, נכתב לפני 250 שנה. עוד אכתוב עליו בעתיד, ועל ניתוח ה”קליפות”, והטוב והרע שבו. והרי בני המשפחה גם אחראים לפיוט המפורסם של יהודי בבל: “מלך גואל ומושיע”, אותו שרים לפני פסח.

אני חש שאף פעם אינני לבד, וכל אבותיי שומרים על האתר הזה, ועל מי שנמצא בו; זה המלאך השומר. ואיפה המלאך נמצא בעיבוד של הפיוט הזה? בט’ של המילה ‘חטאנו’.

בניגוד לאופטימיות, אפילו לעליצות, של יהדות המזרח, כאשר הפיוט הקודם נשמע כמו דיסקו עליז, יהדות המערב שברירית, כמעט מתנצלת, בתחינה קיומית. במזרח יודעים שהסליחה בוא תבוא, במערב לא בטוחים כלל, עד לפוגרום, ולגירוש הבא. ואיפה המלאך מסתתר כאן? בח’ של “חמול” ושל “חדש”.

יש יופי מרטיט גם בזה וגם בזה: הראשון סוחף אותך פנימה; והשני מקרב אותך, ביראת כבוד מכמירת לב. שניהם גורמים לי להתרגשות רבה, כל אחד מכיוון אחר, וביחד הם משלימי זהות, מזרח ומערב. הביצוע הראשון בטוח בעצמו; השני חרדתי, והצירוף של שניהם הוא גם זיקוק הקיום הישראלי.

לא צריך להיות דתי כדי להתחבר אל הזהות הלאומית היהודית שלנו, אנו מדינת לאום ולא רק ישות דתית, ואנו מבצעים כאן את שיבת ציון כפי שאף מדינה בהיסטוריה האנושית לא ביצעה. וכל מלאכי החבלה, ממומנים וכאלה שאינם ממומנים, כשלו לעצור זאת לאורך הדורות.

4

השד המתעתע: ‘אהוב את שונאיך, ושנא את ידידיך’:

וזו הגישה הפרוגרסיבית הקלאסית, אותה כבר היכרנו אצל ברק חוסיין אובמה. כיון שידידיך חזקים מידי, הכה והחלש אותם; ואילו את האויבים עליך להעצים. חוסיין אובמה העצים את איראן; את האיסלאמיסטים; את כנופיות הרוע ברמאללה ובעזה; את ארדואן; ואת “האחים המוסלמים”. מנגד, הוא החליש את מנהיגי מדינות ערב שהיו בעלי בריתו, וכמובן את ישראל.

והנה, הגישה הזו חוזרת עכשיו, בהדרכת השד המתעתע: להעצים מחדש את חבורת רמאללה; את המנהיגות האנטישמית של ערבים בישראל; את ירדן ומצרים (המעמידות פנים של ידידות); תוך הרחקת הסכמי אברהם, הרחקת האמירויות שרוצה בטובתנו (הקפאת צינור הנפט קצא”א עם הנפט מהאמירויות מאילת לאשדוד; ואין נכונות לפרוייקטים חדשים); הרחקת המנהיגות של מזרח אירופה ששומרת עלינו ב”איחוד הרוע עם הטיפשות”; הרחקת הימין האוונגליסטי, ועוד.

המלאך השומר: אם תרחיק את ידידיך ובעלי הברית שלך, אז מי ישמור עליך?

ומי יעבוד איתך בעתיד, אם יידע שאתה מאמץ את הגישה הפרוגרסיבית של בגידה תמידית בבעלי הברית, כפי שקרה באפגניסטן; באיראן של השאה; או במדינות ערב? זו גישה הרסנית בהווה ובעתיד. פעם היתה לנו המשכיות בין הממשלות, ועכשיו נקלענו לנדנדה ההרסנית האמריקאית, פעם כאן ופעם כאן.

הנשיא טראמפ היה בריא לחלוטין בגישתו: אני מעצים את בעלי הברית שלי, והורס את אויביי. לכן הוא העצים אותנו ככל שיכול היה, ופגע בכנופיות השולטות בעזה וברמאללה, כמו גם באיראן וב”אחים המוסלמים”. עדיין לא מאוחר מידי עבורנו להבין זאת, ולשנות כיוון באופן מיידי.

מי שאוהב את שונאיו, ושונא את ידידיו – שונא את עצמו;

ומי שאוהב את ידידיו, ושונא את אויביו – אוהב את עצמו.

5

השד המתעתע: הרבו בתרבות ה- PC, כדי להביא לחורבנכם:

המגיפה האירופאית הגיעה גם אלינו: אסור לחדד את המחשבה אלא ההיפך, לערפל אותה; אסור לחדד את הבעיות, כי זה תמיד יפגע במישהו; אסור להגדיר אויבים ואיומים, אלא יריבים ואתגרים; ואם לא מסוגלים להגדיר את האויבים ואת האיומים, איך אפשר לבלום אותם? והאם את הכל ניתן לפתור בשקרים?

זה מה שהשדים המתעתעים יודעים לעשות טוב מכל: לתעתע. “תקשורת” השמאל היא כבר מזמן תעמולה והנדסת תודעה; ואליה הצטרפה גם “תקשורת” הימין. כמעט כולה שותפה כבר ל- PC ולקודים המעוורים שלו, כולל כאלה שהתחזו פעם לפטריוטים. עצוב לראות כלי תקשורת שפעם היו פטריוטים, והיום הוכו בסנוורים, וברור גם למה: נמאס להם להיות אופוזיציוניים ומאוימים תמיד, והם מוכרים את נשמתם לשטן, תרתי משמע. אין טוב, אין רע; אין שקר ואין אמת; אין אוייב ואין ידיד; יש רק “תנועה”, כפי שזה באינטרנט. יש כאלה הכותבים מאמרים כופרים רק בכוונה לעורר “תנועה”, עם הרבה תגובות, מה שמביא הכנסה לבעל האתר. “התנועה” הפכה לערכים החדשים, ואילו הערכים של פעם בקושי מביאים תנועה. זיכרו: תנועה זה מהמשפחה הפרוגרסיבית (“המתקדמת”).

השד השומר מדריך אותנו לעשות בדיוק את ההיפך:

לחדד, להגדיר, ולהבהיר. ואיך עושים את זה? לדבוק בנתונים, ולהציג אותם, כלומר את מה שהאחרים מסתירים, כי זה לא מתאים להם. ברגע שאלה מופיעים אצלנו, ולא מופיעים אצל האחרים, הם היכו את עצמם בעצמם. בלשון המשפטית החביבה עלי, כתמיד: ש”הדבר ידבר בעד עצמו” (Res ipsa loquitur).

6

השד המתעתע: יש להתערב בסכסוכים העצומים מסביב, ולסבך אותנו ככל האפשר:

המזרח התיכון ממשיך לבעור, אירופה ממשיכה לבעור מבפנים בשאלת הזהות וההגירה; ארצות הברית בוערת מבפנים ומבחוץ עם מיליוני מסתננים; אפגניסטן בוערת ובקרוב תתחיל לייצא את הטרור החמור שידעה האנושות; ולכן השד המתעתע דוחף בנו להתערב בסכסוכים לא לנו, בתקווה שנסתבך בהם. להתערב ב”סוריה”, להילחם ב”לבנון”, לפתוח מלחמה נגד איראן, להסתבך עם ההגירה לאירופה, לסכסך בין מרוקו לאלג’יריה שניתקו יחסים (דרך השלום שלנו עם מרוקו), להתערב בנסיגה מאפגניסטן, לנקוט צד אקטיבי בין הסונים לשיעים, להתערב בשאלות העדות הקטנות כמו הדרוזים או הנוצרים במזרח התיכון, ועוד עצות מתעתעות ומסוכנות.

המלאך השומר: חוזר על העצה מן המאמר שלנו לראש השנה של 2016:

לא להתערב בשום אופן, אפילו אם זה יגיע אל סף הגבול שלנו. אנחנו שוויץ, שוודיה נטולת המלחמות, ואנחנו לא חלק ממלחמת הנצח בין הסונים לשיעים או בין הג’יהאד למשטרים הערביים. אם נשמור על הכלל הזה, הוא ישמור עלינו, והוא כבר הוכיח את עצמו בעשור האחרון. האחרים מתו, ואילו אנחנו מזנקים. תנו להם להילחם עם עצמם, הם מחריבים את עצמם בעצמם, וכמו שאמר נפוליאון: אני לעולם לא מפריע לאויבים שלי לתלות את עצמם. אז אל תפריעו להם, גם לא לעם המומצא.

7

השד המתעתע: להרבות שנאה פנימית ומחלוקות עד כדי מלחמת אזרחים:

והכלי המתועב הנקרא טוויטר הפך לפולחן השדים האלה, להרבות שנאה, התקפות אישיות, השמצות, שקרים ורוע. זו הסיבה שאני משתמש בו אך רק כתיבת-דואר למאמרי האתר. לקחתי מן הרע את הטוב, בניגוד לעצת שטן, שקרא לנאמניו (למעלה) להחדיר את הרוע אל תוך הטוב. עסקני תקשורת, שהשנאה היא מרכולתם, פוגעים בחוסן שלנו, ומחלישים אותנו. לכן אין להרבות בצריכת “הרשתות החברתיות” האלה, שהתוצאה שלהן היא אנטי חברתית ורעילה, לנפש ולאומה. ברור שבטלוויזיה, הנעה בין הרשעות לטיפשות, אני כבר שנים לא צופה; הרדיו הוא שריד פרימיטיבי (זה עדיין קיים?); וכך גם הניירות, המלכלכים את הידיים.

המלאך השומר: למזלנו יש את האויבים החיצוניים ואת “הסכסוך”, ששומר עלינו.

לאירופאים אין את איום “הסכסוך”, ולכן אין להם מכנה משותף, והם מתכלים. לנו נותרה שיכבת ההגנה הזו, המאחדת אותנו, בין אם נרצה או לא, ולכן האיום החיצוני של הערבים ושל אחרים הוא מבחינתנו ברכה, ולא קללה, וצריך להודות להם, שהם כה מתאמצים להוליד את האומה הישראלית המאוחדת. בלי האיום החיצוני, או הפנימי המוסלמי, יהודים כבר היו אוחזים זה בגרונו של זה. ולכן, מה שאנו אולי רואים כשלילי- הוא חיובי; והחיובי,שקט גדול מידי- הוא שלילי, שכן, באין איום, הוא מעצים את המחלוקת הפנימית.

כך גם האיום מרצועת עזה: אויבינו ממש מתנדבים להתנסות בכל הפיתוחים הצבאיים החדשים שלנו, שאחר כך אנו מוכרים בכל העולם ומתעשרים. לא רק זאת, הם מוכיחים לעולם מי הם ה”פלשתינאים” באמת, ומחריבים את עצמם, בדרך לעוד נכבה סידרתית, כזו שהם חווים ממש כעת.

צריך להודות להם על שהם עובדים קשה כדי להעצים אותנו. עזה היא לכן ברכה אסטרטגית, תוך שהיא חולשה טקטית. היא הטיפשות של אויבנו ברמה המזוקקת ביותר, כמו במאה השנים האחרונות. הם שומרים עלינו ביחד, ובונים את זהותנו, שבקרוב כבר תהפוך לבלתי הפיכה, אם היא לא כזאת כבר היום.

8

השד המתעתע: החלישו את עצמכם, הקידמה היא אויב:

ולכן הגז הימי שלנו, שממשיך להזרים סכומי עתק הולכים וגוברים, הוא אויב; הגיאופוליטיקה הייחודית שלנו בין מזרח למערב היא אויב, ולכן צינור הנפט מאילת לים התיכון הוא אויב; קידוחי נפט הם האויב; כמו גם כבישים חדשים; רכבות ופיתוח. כביש 6 הוצג כאויב, שמצדדי הגישה הזו נלחמו נגדו; התחבורה הציבורית החדשה היא האויב, ואנשים אלה אינם מבינים שאנו בקרוב מדינה המונה 10 מיליון תושבים, שצריכה לנוע. מטרתם היא להחליש אותנו, שנישאר כנועים וכפופים לגחמות אנטישמיות מאירופה, מארצות הברית, או מ”המערב”. איזה פרדוקס: אלה המכנים את עצמם פרוגרסיבים (מהמידה “פרוגרס”, קידמה) הם בפועל אנטי קידמה.

המלאך השומר: ההיפך, עוצמה ישראלית תוליד עוד יותר עוצמה;

התקרבות של מדינות אלינו, ולכן גם הגנה דיפלומטית, ואלה יולידו עוצמה נוספת, בקשר שאין להפסיקו. אלה יולידו שגשוג כלכלי, עליית החזקים ארצה, ורמת חיים גבוהה לכל. מהפיכת התשתיות העצומה, אותה אנחנו רואים בכל פינה בארצנו, נמצאת כבר בשלבים מתקדמים, ואת הקטר הציוני הזה אין אפשרות לעצור. מערכת מסילות הברזל הנמתחת לכל עבר שמטרתה לקרב את הפריפריה של פעם, ולבזר את האוכלוסיה. ואם להגיע לגליל העליון היה לוקח בעבר הרחוק שלוש שעות וחצי, היום הדרך התקצרה לשעה וחמישים דקות. גם זה פרדוקס: ככל שהכבישים מתקצרים, ישראל דווקא גדלה, שכן היא נגישה, וההיפך. על מסלולי הרכבת הקיימים והעתידיים, שגם ישנו את שוק הנדל”ן במדינה, כתבנו את המאמר הפופולרי הזה:

מהפכת התשתיות העצומה הולידה השבוע את פתיחת ‘נמל המפרץ’ בחיפה, שבכל מדינה אחרת היתה מתקבלת בכותרות ראשיות, אך השד המתעתע אינו אוהב קידמה ופיתוח, ולכן זה כמעט והוסתר, הרי אתם עוד עלולים לשמוח, חלילה. מי שינהל את הנמל הם הסינים, שלהם יש מטרת על: חיבור מסילת הברזל בין חיפה ועד לאמירויות, והיא קיימת, חוץ מבממלכה הזמנית “ירדן”. ישראל יכולה להרוויח הון ממעבר הסחורות והנפט דרכה מהמפרץ הפרסי ישירות לים התיכון ולאירופה. היו בטוחים שהשד המתעתע יילחם גם בזה, אך זה לא יעזור לו. השד המתעתע מצליח לעכב תהליכים, לפעמים בעשור שלם, אך בסופו של דבר לא למנוע. הנזק שלו הוא זמני.

כיצד תישארו איתנו בקשר? נרשמים לקבלת המיילים שלנו – כאן.

בסלולרי מומלץ לעמוד איתנו בקשר, דרך ערוץ הטלגרם המזנק שלנו. כך תקבלו פוש על דיווחים חדשים, ותישארו צמודים.

ואיפה צופים בכל הסרטונים של ד”ר גיא בכור? בערוץ הפופולארי שלנו ביוטיוב, הצטרפו גם אתם כחברים.

9

השד המתעתע: יש להקים מדינת טאליבאן ג’יהאדיסטית גם בתוך מדינת ישראל,

ולא רק בעזה, והרי חמאס הוא תאום הטאליבאן, ויש קשר וברית בין שתי התנועות הסוניות חנפיות האלה, בחסות קטר, “האחים המוסלמים” ואיראן. תאמינו או לא, גם היום יש “מכוני מחקר” ועוד הזויים, שקוראים לתת שטח עצמאי לכנופיית עבאס, שלחמאס ולג’יהאדיסטים שלו ייקח לכל היותר שבוע כדי לסלק אותו, ולהשתלט, כפי שעשו בעזה או באפגניסטן. ועדיין, למרות שזה מובן והגיוני, יש הדורשים שמדינת הטרור תקום, צופה על נתב”ג, על תל אביב, חיפה, ירושלים והשרון, בבחינת חיסול מדינת היהודים. איך יכול להיות שהם אינם מבינים? ובכן, זה לא הם, זה השד המתעתע, שהשתלט עליהם.

המלאך השומר: אל דאגה, בעם המומצא כה מבולבלים,

עד שה”בלבולים הליליים” שלהם בעזה על גבולנו, מרבים את הבלבול במוחם, שגם כך כבר הורס אותם. דור אחר דור, במשך מאה שנה, הם פועלים באנטישמיות ובשנאה עיוורת ליהודים, ואש השנאה הזו רק מחריבה אותם. ‘נכבתם – עצם מהותם’. אין להתערב גם כאן, תנו להם לחסל את עצמם בעצמם, והאש צפויה לפרוץ לקראת הסתלקותו של השריד האחרון של מעין-לגיטימציה שם: מחמוד עבאס:

בין עזה לשטח הזמני שלהם ביו”ש, המלאך השומר בלבל אותם לגמרי, ואלה שונאים את אלה יותר משהם שונאים אותנו. המאמר הזה שלנו הוא סיבת נפילת המלאך, במאמר המפורסם הזה, Losing my Religion:

לשנתיים: 580 ש”ח במקום 755;

לשנה: 355 במקום 448;

ולחצי שנה: 220 במקום 262. המחירים כבר מעודכנים למבצע.

המינוי לשנתיים הוא המשתלם ביותר; מידע פנורמי וייחודי, ושקט נפשי לשנתיים שלמות, עם ההעשרה העצומה ביותר שקיימת בעברית: ניתוח חד, המזרח התיכון ואקטואליה; יחד עם היסטוריה, אסטרטגיה, העצמה אישית, אמנות, תרבות, מוזיקה, קולנוע, ציונות, בטחון והגורל שלנו, של המזרח התיכון ושל העולם. העתיד.

זה לא רק מינוי, זו פוליסת ביטוח. זו מעטפת בטחון אישית.

המינוי כולל את המאמרים הסגורים, וכן את נספח מדד האיומים הבטחוניים החודשי, המתפרסם מאז שנת 2007. המדד בנוי על אלגוריתם מתמטי, עם נתונים אובייקטיביים וסובייקטיביים, הכולל גרף חודשי משווה לאורך השנים, והמדד לא טעה. איך אפשר בלי הכלי הזה, במיוחד עכשיו?

כל המחירים כוללים מע”מ, ו-חשבונית מס תישלח במייל לכל עיסקה, והיא גם תמתין לכם באיזור האישי שלכם באתר. היעוץ הזה חשוב לכל בעל עסק, בעולמנו המשוגע.

אצל המנויים החדשים: אם אינכם מצליחים להירשם, סימן שאתם כבר חברים, ואז החידוש (או הרישום) ייעשה מן האיזור האישי. נכנסים אליו עם שם המשתמש (המייל שלכם) והסיסמה. אם אינכם זוכרים את הסיסמה, אפשר לשחזר אותה למייל.

אצל המחדשים: החידוש נעשה מתוך האיזור האישי המשוכלל שלכם. המינוי החדש יצטרף באופן אוטומטי לתקופת הזמן שנותרה, ובזמן החידוש תוכלו לראות באיזור האישי מתי יסתיים המינוי הכולל.

10

השד המתעתע: כדי שפרדוקס האושר יאמלל את כולם:

כמו עם הכסף הגדול: אלה שאין להם – אומללים, כי הם רוצים, אך אין להם; ואלה העשירים שיש להם – עם הזמן הופכים להיות אומללים בעצמם, כי לא נשארו להם יעדים. כך כולם אומללים, והשד המתעתע מרוצה. כתבנו על פרדוקס האושר הזה מזמן באתר:

הכל יחיו בישראל בערפול הדוניסטי מוחי, ללא יעדים לאומיים לקדם, ובכך יוסיפו לאומללות הלאומית, וזו תאמלל אותם בחזרה.

המלאך השומר: “באין חזון ייפרע עם”, ולכן החזון יקום עכשיו:

ישראל כבר חזקה מכל חולשותינו, ואפילו שדים מתעתעתים יתקשו לפגוע בה ממש, ואם הגשמנו את החזונות הגדולים של העבר, הנה החזונות שלנו לעתיד:

ישראל הגיעה לתוצר לאומי של כ- 400 מיליארד דולר (לשם השוואה: ב”לבנון” התוצר הוא כיום 30 מיליארד). המשימה לעשור הבא היא להגיע ל- 500 מיליארד, ולהפוך לאחת מעשרים הכלכלות המובילות של העולם. עם תעשיית היי טק משגשגת, מכירות ביטחוניות מזנקות, צריכה פנימית בריאה, ויצוא חקלאי ותעשייתי מתקדם, כמו גם בתחומים אחרים – זה אפשרי. הנה לכם אתגר, אותו נבדוק באתר.

מכאן שיש להגיע לתוצר לנפש של 50-60 אלף דולרים לנפש, וזה בהחלט אפשרי. לפני עשרים שנה הייתי מאתגר את הקהל בהרצאות שלי, שתוצר לנפש של 30 אלף דולר הוא אפשרי, ורבים גיחכו, כי עמדנו אז על מחצית מכך. כיום התוצר עומד על 43,700 דולרים, וממשיך לעלות. זה אומר שכל אחד צריך להתחיל לחשוב על עבודה צדדית.

אין שום רע ברצון לצבור כסף רב. ההיפך, זה הכוח המניע, וזה המלאך השומר. אבל התמכרות לכך, זה כבר השד המתעתע. במילים אחרות הגבול בין שני אלה הוא האיזון, ולהזכיר את הסרט שלנו, משנת 2019:

ישראל יכולה וצריכה להיות המרכז הפיננסי של העולם, כפי שהיא כבר אחת ממרכזי ההייטק של העולם. יהודים תמיד הצטיינו בפיננסים, ובעולם, שמאז הקורונה הפך לוירטואלי, זה לא משנה אם מטפלים בכסף של העולם בארצות עצמן, או מפה. לישראל יש מוניטין עצום של מקום בטוח (גם לכסף), של אמינות, שגשוג וניהול. באנטישמיות הפוכה, רבים ישמחו שכאן יעצימו את כספם. זה אפשרי, ובתי השקעות בישראל צריכים לחשוב גלובלית, באתרים באנגלית, ותוך ניצול הרשתות, לפנות לקהל ברחבי העולם. הרווחים להם, ולמדינה, צפויים להיות אדירים, ולא רק רווחים כספיים. אם היה לי זמן, הייתי עושה זאת בעצמי, ומוכיח שזה אפשרי.

הבאת עוד חצי מיליון עולים מן המדינות המפותחות, משום שאנו זקוקים לידיים מיומנות, במשק מערבי כה משגשג. אנו נוטלים את האליטות של רוסיה, ארה”ב או צרפת, ומקדמים איתן את המדינה שלנו, ולכן זו ברכה. מדינות הבינו את גדולת העלייה, והן מנסות “לגנוב” מוחות מישראל עם פיתוי ה”דרכונים” הזרים.

החוכמה היא של השמה: יש עשרות אלפי יהודים שיכולים להיקלט בעבודה בישראל באופן מיידי, ואצלנו יש מחסור בידיים מיומנות. אם העולה יידע שהוא מוצא עבודה מיד עם הגעתו (והשפה כבר אינה מכשול, שכן כולם מדברים גם אנגלית), הוא יגיע. זה אומר 50,000 עולים בשנה, במשך עשר שנים. הנה יעד לא שאפתני במיוחד לסוכנות היהודית. היא תצטרך להוכיח את עצמה, ואנו נבדוק אותה. ליהודים בעולם רע, ובישראל טוב, וישראל היא כבר “אמריקה” של פעם.

איך אין עדיין מיליון יהודים בחבל יו”ש? האם עסקני המתנחלים משחקים? המחדל הזה לא ברור, ואם יש רצון יש גם יכולת. זו צריכה להיות שאיפה לאומית, משום שאם לא יהיו חיים יהודיים על הגבעות, לא יהיו חיים יהודיים גם למטה, במישור החוף. לעולם אל תשכחו את זה, זו זכותה הטבעית של כל מדינה להגנה עצמית. הפיכת העיר אריאל בה מתגוררים 20,000 יהודים לעיר בת 100,000 היא אפשרית ונחוצה, שכן היא נמצאת במרכז הארץ, עם רכבת ממנה לתחנת ראש העין. איך זה עדיין לא קרה, והאם משחקים אצלנו?

בסרט החדש והמפורסם כבר קבענו: אנו דורשים גאונות מן המנהיגים שלנו, לא פחות:

נטיעת מיליון עצים ברחבי המדינה, ויש להתכונן לכך בשנת השמיטה הנוכחית. זה טוב לאיכות האוויר, וטוב לאיכות החיים. נא לא לשתול עצים הנשרפים בקלות או מעודדי שריפה כמו אורנים. יש לשוב לעצים החזקים של ארץ ישראל, החזקים גם באקלים שלנו כמו אלון, אלה, זית, ואחרים; לעצים פירופיטים (העמידים בשריפות); ולחורש הים תיכוני. חבלים שלמים יכולים להיות מיוערים, בעיקר בגולן ובנגב, וזה מרגש. שידע כל שד מצית, שהמלאכים השומרים יכפילו את ייעור ארצנו, למרות מזימותיו.

אסתטיקה לאומית, עם ייפוי של המדינה כולה: בהסרת אנטנות בכל מקום, מפגעי בנייה, בניינים נטושים, קרשים ושאר מפגעים בדרכים, חובת צביעת חזיתות בתים (עם הקלה בארנונה), סילוק שלטים מיותרים, חוטים וכבלים, מיצגים ישנים, ושאר שדים מתעתעים. אסתטיקה לנגד העיניים היא אסתטיקה של המחשבה, בהירות והצלחה. Less is More. הייתי שמח אם היו יותר סמלים יהודיים במרחב הציבורי, הרי אנחנו לא סתם מדינה, ויש מקום לשלב מימצאים ארכיאולוגיים במרחב העירוני, חדש עם ישן, עמודים, פסלים, מזרקות ומתקני אבן, במקום שישכבו במחסני רשות העתיקות, שאיש אינו רואה. מה עם הקריה הלאומית לארכיאולוגיה בירושלים, שמשום מה עדיין לא נפתחה?

וכמובן, פרוייקט מאה האיים שלנו בים התיכון. בלי קשר ליישוב הנגב, הגליל, יו”ש והגולן, יש מקום להקים מאה איים במים שלנו, עד למרחק 140 קילומטרים מערבה לחוף. הטכנולוגיות הסיניות קיימות, והן כבר זולות, ונמל המפרץ שראינו למעלה, יובש כולו. באיים האלה יקומו שדה תעופה מהגדולים בעולם, לתנועה בין המזרח למערב; איי תיירות; איי תעשיה; כלא; ועוד ועוד. האיים יחוברו ברשת רכבות תחתיות, ואם יש רצון, יש יכולת. אי גדול כזה יש להקים גם מול טאבה, שם משתרע השטח הימי הישראלי , שחציו הדרומי נמל, וחציו הצפוני לתיירות. כך יורחבו שטחי החוף באילת באופן דרמטי, הנמל יועתק דרומה, ויחובר ברכבת תחתית אל היבשה.

הסיסמה שלנו: Respice, adspice, prospice, כלומר “הבט לאחור (אל העבר המפואר שלנו), הבט לצדדים (מפני האויבים), והבט קדימה (אל השגשוג)”.

את מאמרי האתר שבסיכום תוכלו למצוא דרך מנוע החיפוש: