◄מסודות המזרח התיכון: “קסם האחוזים המתהפכים”
מאת ד”ר גיא בכור
המלך המיתולוגי סיזופוס היה מלך קורינת, הממלכה שעל גדות הים שלנו, הוא הים התיכון, שהיוונים כינו “פונטוס אאוקסֶנוס”, “הים המזמין אורחים”.
יום אחד הרגיז סיזיפוס את מלך האלים זאוס, שכן טען שהוא אחראי לחטיפת נערה. זיאוס, הידוע כמהיר חימה, אכן רתח מזעם, והטיל על סיזיפוס קללה נוראה: הוא הטיל עליו לגלגל בהאדס (בשאול) לעולמי עולמים סלע כבד במעלה הר, וכאשר סיזיפוס היה כמעט מגיע אל הפסגה לסיים את מלאכת הגלגול הקשה – היה הסלע שב ומתדרדר למטה. כך מגלגל סיזיפוס את הסלע למעלה, בעצם עד היום.
החידה הזו של סיזיפוס העסיקה אותי במשך שנים רבות. שאלתי את עצמי, מדוע חוזר סיזיפוס לגלגל את הסלע למעלה? הרי הוא יודע שהוא ישוב וידרדר למטה. מדוע אינו מפסיק את המעגל העקר הזה?
הגעתי למסקנה כי סיזיפוס מתחיל את מלאכת הגלגול למעלה כי ההתחלה היא קלה וקורצת. ככל שהוא מתקדם למעלה, כך היא נעשית כבר יותר קשה, אך, אומר לעצמו סיזיפוס, כבר עשיתי כברת דרך, אולי הפעם אצליח? מן המרחק שכבר עשה נולדת לו תקווה, וכך הוא תקוע. ככל שהוא מגלגל את הסלע עוד ועוד למעלה, הוא מעיז לדמיין שמא ינצח הפעם את הקללה, שמא יראה לזיאוס מיהו המלך סיזיפוס! הוא נטען תקווה, וכך, מאיץ את מהירות הגלגול כאשר הוא כבר רואה את הסוף. אך אבוי, הסלע שוב מדרדר למטה, והכל מתחיל מחדש. עם השנים הגעתי למסקנה כי מי שגורם לסיזיפוס לעלות שוב – זה הוא עצמו. סיזיפוס היה מכור לגדולה הכוזבת שלו, לרעיון הנקמה ולתסביכיו.
בחידת סיזיפוס יש היפוך מעניין: במצב הגרוע ביותר, כאשר הוא למטה, בעצם מצבו הוא הטוב ביותר. הוא נח. וכאשר הוא נמצא למעלה כמעט בפסגה, במאמץ עצום, בהתאמצות שרירים אדירה – לכאורה עוד רגע וינצח, בום – והוא במצב הגרוע ביותר. הרע הוא הטוב, הטוב הוא הרע.
ומדוע לא יעצור סיזיפוס באמצע, ויסתפק נניח בשלושת רבעי הדרך? למה הוא חייב להגיע עד לפסגה, בבחינת הכל או לא כלום? כי סיזיפוס רוצה את הכל, ודווקא הרצון הזה הוא-הוא שמביא אותו אל האפס, אל הלא-כלום, אל האבדון.
זיכרו את משל סיזיפוס, הוא המפתח להבנת חידת הנשיא האיראני הקנטרני אחמדינג’אד, שרוצה את הכל, אלא שבדיוק כמו סיזיפוס האגדי, גם הוא שכח שמי שרוצה באיזור שלנו את הכל – יקבל בסופו של דבר אפס.
ונגליס הנהדר, ושימו לב להתאמה בין קצב המוזיקה, לתנועת היד של סיזיפוס החושב למעלה. אחרי המאמר שלנו, הוא מבין עכשיו, שהוא היה מכור לגדולה הכוזבת שלו.
הפרוייקט הגרעיני של איראן החל בעצלתיים, בתקופת שלטונו של השאה, כפרוייקט חשמל. איש לא העלה בדעתו לפתח נשק גרעיני, או לפחות כך נתפסו הדברים. לאחר מותו של חומייני האיצה איראן את הפרוייקט, ובתקופת אחמדינג’אד הוא הפך לדגל המשטר, כסולם שיוביל לחידוש העוצמה האיראנית והאסלאמית.
אחמדינג’אד והמשטר הח’ומייניסטי כבר עשו את כברת הדרך למעלה, לפחות את חצי הדרך. מסתכל אחמדינג’אד למטה ואומר: בשביל מה עשינו את כל הדרך, חייבים להמשיך. הנה, הפסגה כבר קרובה! הגדולה האסלאמית-פרסית בהישג יד.
אלא שהמאמץ הולך ונהיה קשה יותר, השרירים כואבים, הגוף קודח מרוב מאמץ. ההתגרות בעולם היא גדולה, איראן היא כיום המדינה המבודדת ביותר בעולם, יותר מאשר צפון קוריאה, והמחירים הכלכליים שהיא משלמת עולים. המחירים הם כואבים, שכן אם יתרחב הבידוד, כל המהפכה האסלאמית בסכנה. איראן עלולה להתרסק למרכיביה העדתיים והדתיים הרבים. אלא שאחמדינג’אד כמו סיזיפוס ממשיך ודוחף למעלה, ואת הסוף אתם הרי כבר יודעים. אחמדינג’אד כמו סיזיפוס קורבנות של תסכולי הנחיתות שלהם מול זאוס ומול ארצות הברית. זה היה קטן ומרושע, זה קטן ומכוער. עוד מטר ומגיעים! עוד חצי מטר… ו- טראח…. מתהפכת האבן מטה במהירות, וקוברת באבק ובזיעה את סיזיפוס המודרני והמסכן.
האם יביא אחמדינג’אד המוכשר להרס המפעל הח’ומיניסטי כולו?
היינו ראשונים באתר להבין שארצות הברית כבר ירדה מתקיפת איראן. אני זוכר כמה מיילים שלחתם אלי, ובהם מחיתם על הקביעה החד משמעית שלי, שכן היתה אז תקווה שהנשיא בוש, דאוז אקס מכינה, הוקוס פוקוס, ישחרר אותנו מן הסיוט המדומיין שלנו. זה לא קרה.
עכשיו אני סבור שגם תקיפה ישראלית כבר לא תהיה, והעניין יישאר בידי הדיפלומטיה הבינלאומית, שיכולה להיות לה עוצמה, אם באמת נרצה.
אני לא מתייחס רק לדיווח, שהוכחש בישראל, של ה”גרדיאן” הבריטי מהשבוע, לפיו אולמרט ביקש מהנשיא בוש רשות לתקוף באיראן את הכור הגרעיני בנתאנז, אך בוש סירב. לפי הדיווח בעיתון הבריטי, אולמרט ניצל את בואו של הנשיא האמריקני לרגל חגיגות ה-60, ובפגישה בין שני האישים ב-14 במאי, קיבל אולמרט תשובה שלילית חד-משמעית. “בוש הבהיר שהעמדה הזו לא תשתנה כל עוד הוא נמצא בתפקיד”, כך לדברי מקור, העובד לצד אחד מראשי הממשלה באירופה, שנפגש עם אולמרט לאחר הפגישה עם בוש.
ישראל ביקשה את אישורה של ארה”ב, בין היתר משום שהמסלול הקצר ביותר לנתאנז עובר מעל עיראק, והשטח נתון בשליטה אווירית אמריקנית.
אני מתייחס בעיקר לדיווחים בעולם לפיהם ארצות הברית הציבה בישראל מכ”ם חדיש שנועד לשפר את ההתמודדות מול איום הטילים האיראניים. על פי הדיווח, המכ”ם החדיש הוטס בכמה מטוסי מטען גדולים לבסיס נבטים שבנגב, לפני מעל שבוע.
יחד עם הציוד הגיעו 120 אנשי צוות, בהם נציג של הסוכנות האמריקנית להגנה מפני טילים. את המכ”ם אמורים לתפעל אנשי צוות אמריקנים.
המכ”ם שהוצב הוא מתוצרת חברת “ריית’און”, המייצרת בין היתר גם את טילי ה”פטריוט” והוא מבוסס על קרניים בתחום X, המאפשרות גילוי ומעקב אחר טילים בליסטים סמוך יותר למועד שיגורם. מערכת דומה הוצבה בידי ארה”ב ביפן לפני כשנתיים ונחלה הצלחות רבות באיתור שיגורי טילים בצפון קוריאה.
הצבת המכ”ם והארכת זמן ההתרעה הניתן לישראל מפני מתקפת טילים יאפשרו התגוננות משופרת. בעתיד – הארכת ההתרעה תאפשר לישראל לשפר גם את היכולת ליירט טילים בליסטים, באמצעות טיל ה”חץ 3″, שעדיין נמצא בשלבי פיתוח ואינו מבצעי. זה הבדל בין המערכת של היום למערכת של 1991: היכולת לשפר את יירוט הטילים.
**
הכישרון של אחמדינג’אד להסיט את הדיון הבינלאומי מהפיתוח הגרעיני של איראן לנושא ישראל ושרידותה, לא עובר בשקט בטהראן, כאשר מערכת הבחירות שם מתחממת. מי שכנראה יתמודד נגד אחמדינג’אד (הוא לא הודיע על כך רשמית), הנשיא לשעבר מוחמד ח’אתמי, שבסך הכל הפגין גישה פרגמטית הרבה יותר מזו של מחליפו, תקף השבוע במילים חריפות את הנשיא המכהן, בהאשימו אותו שבדיבורים נגד ישראל באו”ם הוא העניק לה “את המתנה היקרה ביותר”. מדוע?
טוען הנשיא לשעבר ח’אתמי, איחדת את העולם לימין ישראל ובודדת את איראן עוד יותר, על כל ההשלכות הכלכליות והמישטריות של הדבר. ושנית, ישראל עומדת בפני אתגרים פנימיים, היא נקרעת מבפנים ומשטרה חלש. בהתקפה שלך, אחמידנגאד, איחדת את כל הישראלים, הרואים עצמם מאוימים, ולכן יתקרבו ויפתרו מהר יותר את המשברים הפוליטיים שלהם. אתה, אחמדינג’אד, הוא אמר, הפכת לדבק של הפוליטיקה הישראלית המפוררת.
