מאת ד”ר גיא בכור
ההולכים למות מברכים אותך, קיסר!
איך ננצח במלחמה הבאה, ואיך זה קשור לעמיר פרץ?
איני איש מפלגתי, ומעולם לא נפגשתי לשיחה עם ראש הממשלה אהוד אולמרט, אך הוא מפתיע אותי בכל פעם מחדש. האיש הזה, שכולם כבר גמרו עליו את הכרת, שברור לכל שהוא אינו מבין דבר, הוא ראש הממשלה הראשון זה שנים רבות, אשר באמת מכיר את הכללים הנסתרים של המזרח התיכון. יכול להיות שראש הממשלה מכיר והעם שלו אינו מבין זאת? אכן כך!
קבעתי כבר את דעתי במאמר ממשלת החלומות מלפני חצי שנה, והנה דעתי נשארת כמות שהיא, והמציאות מתיישרת בהתאם אליה. אהוד ברק אכן נכנס לתפקיד שר הביטחון, מי היה מאמין לפני חצי שנה, ושמעון פרס יהיה שר החוץ-על של מדינת ישראל. חסר עדיין רק נתניהו כשר האוצר.
ואולמרט?
כולנו מכירים את שתי הכתבות הקלאסיות של האתר – החיים בטריקס ובארץ המראה, כיצד אין לנו מושג קלוש על המזרח התיכון, אך דווקא אולמרט מפתיע כל הזמן לטובה, כאילו הוא אכן מכיר את הכללים.
אני מאבחן זאת בשלושה מישורים:
כיוון שטענתי כבר במאמרים אלה שיש תמיד לעשות בדיוק את ההיפך ממה שאנו חושבים, בדרך כלל הוא אכן נוהג כך. הוא תמיד מפתיע את הערבים.
כשחיזבאללה בטוח שישראל לא תגיב – הוא תקף (אך מה לעשות, הוא היה מוקף חדלי אישים).
כשחמאס מת שניכנס עכשיו לעזה, למלכודת שהכין – הוא אפילו אינו שוקל זאת.
כשהפלסטינים התחננו שנפרוץ במבצע צבאי לרצועת עזה כדי להציל אותם מידי עצמם, הוא נתן להם לחסל אחד את השני, ללא שום מעורבות ישראלית.
כשסגן שר הביטחון אפרים סנה לחץ להכניס פועלים מהרצועה לתוך ישראל – הוא מנע זאת.
כשאחמדינג’אד מנסה כל העת למשוך אותו בלשון, ולהציג את הסכסוך עם ישראל כעילת הכל – הוא לא מגיב (טוב, בדרך כלל).
כשסוריה מנסה להוציא מאיתנו מגעים בעורמה, כדי להציל את עצמה מארצות הברית – הוא מגיב בטקטיקות דומות, ומייאש אותם.
כשכולם מקוננים מסביב על “אסון” קריסת עזה והלאומיות הפלסטינית – הוא רואה בזה “הזדמנות”.
במישור השני אולמרט משתמש בכלי, שכמעט כל הציבור הישראלי אינו יודע שהוא קיים, כלי שרק אומן בהכרת המזרח התיכון כמו פואד סניורה מכיר ומשתמש; כלי שהציבור הישראלי רגיל לבוז לו והוא: החולשה.
כמו פואד סניורה שהפך את הכלי הזה למקור עוצמה, כך נוהג גם אולמרט. מן הבחינה הזו הם תאומים סיאמיים שהופרדו כנראה בלידתם: שניהם ממולחים כסוחרים, ומשתמשים בטקטיקות המפתיעות את היריב. אהוד סניורה ופואד אולמרט.
“אני ראש ממשלה חלש”, אמר אולמרט ואילו סניורה בכה, אך שניהם השיגו את המטרה, שכן בהפגנת חולשה ביטלו את מרבית ההתנגדות כלפיהם, הרי אין תוקפים אדם חלש. כולם הספידו את אולמרט, אך דווקא בשל חולשתו הוא עשוי לסיים את הקדנציה כולה, דבר שאף אחד מקודמיו לא זכה לו.
אולמרט יודע שלא טוב לנצח יותר מידי במזרח התיכון, שכן אז הצד השני עולה על סולם ממנו יתקשה לרדת. כל תוצאת מלחמת לבנון היא כזו. אם ארצות הברית גילתה שישראל חלשה מכפי שציפתה, הרי שבסיבוב הבא, אם יהיה, אולי ארצות הברית גם תתערב למעננו קצת? ואם ישראל חלשה, הרי זו סיבה מספיק טובה שהעולם יתגייס למענה, למשל ברצועת עזה , בלבנון או מול איראן? למה להתגייס לטובת מדינה חזקה ושחצנית? אולמרט, לטוב או לרע חזר לצייר אותנו כדוד ולא כגוליית. נאהב זאת או לא, אתם חייבים להודות שיש פה תחכום.
במישור השלישי נוהג אולמרט הפוך לגמרי מכל קודמיו. בניגוד לברק, נתניהו או שרון, אולמרט כלל אינו מתיימר לפתור שום דבר, שכן הוא יודע שהתוצאה תהיה הרת אסון. אולמרט מנהל. ברגע שעברנו ממשטר של פתרונות שווא למשטר של ניהול הסכסוך, גם לצד השני יהיה קל יותר להגיע להבנות. הרי הוא לא פותר שום דבר מול ישראל, הוא רק מנהל זאת, אם באופן זמני (שכמו כל דבר במזרח התיכון הופך להיות הכי קבוע) אם בשיטות מעקפים או “רגיעות” למיניהן . קחו למשל את המתרחש כרגע בדרום לבנון. אין ספק שלא פתרנו דבר במלחמה האחרונה. חיזבאללה חזר והתחמש בטילים, אך בדרום לבנון יש כיום 12,000 חיילי או”ם מחצי מהעולם. אם חיזבאללה יפתח מלחמה כנגדנו, הוא מסתבך עם העולם כולו. וארגון הזקוק ללגיטימציה, וכזו היא גם איראן, יהסס מליון פעם לפני שיעשה כן. לא פתרון, אך בהחלט ניהול.
יכול להיות שאני לא מסכים עם כל הדרכים הללו, והייתי מעדיף יצירת הרתעה, אך אני בהחלט מבין את אולמרט. אני מעריך את החשיבה שהוא מפגין כאן. טוענים כלפי שאין לו אג’נדה? זאת האג’נדה!
הציבור בישראל, המחפש אחר מקסמי שווא מהירים או פתרונות סופיים ומוחלטים, מה שנקרא היום, ולא במקרה, “סופי סופני”, אינו מבין שהניהול הוא הפתרון; שהזמני הוא הקבוע; בעוד ש”פתרון” כפי שהכרנו עד היום, בדרך כלל גורר חורבן.
ניתוח זה מאשר את הבנתו המצערת של אולמרט, ואני מסכים לכך, ולפיה ראש הממשלה מבין, אלא שעמו שלו עדיין אינו מבין.
הצגה בגבול הצפון
הסוד של מפח הנפש הישראלי
מלכודת הפיגוע באילת
