[face-book-like]
מאת ד”ר גיא בכור (11 למרץ 2012)
ההיסטוריה מלמדת שהמצאה צבאית יכולה להוביל להצלחה גדולה בשדה הקרב, ואפילו ליצירת אימפריה, אם לאויב אין מענה. הדוגמאות רבות. אחת המרתקות שבהן היא המצאת מרכבת הסוסים. עם ביות הסוס והמצאת גלגלי האופן בסביבות 2000 לפני הספירה, המציאו החיתים באיזור שלנו את המרכבה הצבאית הקלה. במאה ה- 18 לפני הספירה הם נטלו בסיס מעץ, חיברו שני גלגלי עץ גדולים עם ציר מתכתי, רתמו שני סוסים – והרי לכם כלי מלחמה לכל דבר. כך כבשו החיטים אימפריה מזרח תיכונית. המצרים הקדומים שיכללו את המרכבה, והמשיכו את מסע הכיבושים באמצעות ההמצאה הצבאית הזו. הם הוסיפו לה סכיני מתכת שחתכו את המתקרבים אל הכרכרה הזו, ותחכום נוסף, כמו ארבעה גלגלים, וציר גמיש, עם כמה לוחמים. שיא השימוש במרכבות הצבאיות היה בשנת 1300 לפני הספירה, ולמי היה לאחר התקופה הזו מספר עצום של מרכבות, להעיד על כוחו הצבאי? לשלמה המלך. וכך כתוב בדברי הימים (ב 1:14):
וַיֶּאֱסֹף שְׁלֹמֹה רֶכֶב וּפָרָשִׁים וַיְהִי-לוֹ אֶלֶף וְאַרְבַּע-מֵאוֹת רֶכֶב וּשְׁנֵים-עָשָׂר אֶלֶף פָּרָשִׁים וַיַּנִּיחֵם בְּעָרֵי הָרֶכֶב וְעִם-הַמֶּלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם.
הטכנולוגיה הצבאית הביאה תפנית בשדה הקרב, ולעוצמה. את השימוש במרכבה למדו הישראלים הקדומים מן הכנענים, ומיהרו לאמץ אותה, לטובתם.
גלגל המרכבה הראשון: כללי המלחמה השתנו. מאז המצאת הטילים הבליסטיים (סביב מלחמת העולם השניה) והשימוש ברקטות צבאיות, הציגה ישראל בפני העולם כולו את המצאתה, שהוכיחה עכשיו את עצמה: ניטרול הרקטות באוויר. מערכת “כיפת ברזל” של רפאל ואלתא, משנה את כללי המלחמה המודרנית, ומתחילה את עידן ניטרול הרקטות והטילים, שעד היום לא נמצא להם מענה יעיל. טיל היירוט משוגר לעבר הרקטה, והוא מתפוצץ סמוך אליה, ומשמיד אותה באוויר.
צה”ל הצטייד בינתיים בשלוש סוללות “כיפת ברזל”, ואלה ניטרלו למעשה את האיום הרקטי מעל ערי דרום ישראל, והוציאו מכלל המערכה את הערים הראשיות. האיום הרקטי נותר אפקטיבי רק בטווח מצומצם סביב עזה. המערכת יודעת לזהות בדיוק רב מתי הרקטה אמורה ליפול על איזור מיושב, ואז היא מנטרלת אותה באוויר, אך אם מדובר על נפילה בשטחי עזה או בשטח לא מיושב, אין היא משגרת, כדי לחסוך בעלויות. זהו האבטיפוס הראשון בעולם שפועל, ובהצלחה. נקל להבין כיצד תוגן ישראל עם עשר סוללות כאלה, מצפון ומדרום. עלות כל סוללה כ- 50 מליון דולר.
מדוע כללי המלחמה השתנו? המחבלים האסלאמיים אינם יכולים ליצור עוד משוואת כוח רחבה מעזה: הם מתקשים להרחיב את מעגל המלחמה; ישראל יכולה. כן, הירי מעזה מרתיח את הדם, משבש את החיים, אך בערי הדרום הגדולות השיגור אינו מגיע לקרקע, אלא מנוטרל באוויר. מי שנפגע נמצא, כפי שזה נראה, בשטח לא מיושב, כדוגמת הפועלים הזרים.
עד היום נתנה מערכת הביטחון התראה, באמצעות אזעקות. מעכשיו היא נותנת לערים הגדולות – מניעה.
כל ארגוני הטרור, המודיעין והביטחון עוקבים היום אחר ביצועיה המדויקים והיעילים של המערכת הישראלית, וכבר מפיקים לקחים. ישראל מתכוונת למכור את המערכת הזאת למדינות נוספות. המלצה שלי: לאחר הצלחת המערכת – כדאי להכפיל את המחיר המבוקש תמורתה ממדינות זרות, הן ישלמו. והפלסטינים? הם “התנדבו” לנסות את המערכת, ולהעשיר בכך את ישראל.
אלא שעבור מי שמטורטר כמה פעמים בלילה עם אזעקות, גם זה הרבה ומכעיס. מה גם שלהתמגן לנצח לא יוצר הרתעה. אז מה עושים?
גלגל המרכבה השני: בידי ישראל מנגנונים רבי-עוצמה ליצור הרתעה אפקטיבית בעזה, גם בלי להגיע לעימות צבאי, והרי המלחמה המוצלחת ביותר היא המלחמה שלא היתה.
ישראל מעבירה עד היום חשמל לעזה, אם כי בקרוב מצרים תחבר את הרצועה למערכת החשמל שלה, ובזה נגמרה המעורבות הישראלית. אך ישראל מספקת מים, סחורות, מוצרי חקלאות, מזון, וכמעט כל דבר. יותר מכך, מחצית מן הכסף שמעבירה ישראל כל חודש לרשות הפלסטינית – מגיע לעזה. במילים אחרות, בלי הכסף הישראלי, אין חיים בעזה. אין חמאס ואין ועדות התנגדות.
אנחנו המדינה הראשונה בהיסטוריה האנושית, שמממנת את האויבים שלה. מעכשיו, בכל התקפה מעזה, יש לקזז חלק מן הסכום המועבר לרשות הפלסטינית. היו בטוחים שרמאללה תקזז זאת מן הרצועה, דבר שיהווה מקור דילמה ממשי לחמאס. בלי כסף אין לו שלטון. היעלה על הדעת שישראל תמשיך לממן את מי שיורה עליה? האם נשמע כדבר הזה בהיסטוריה האנושית?
כל כך הרבה אפיקי הרתעה כלכליים יש לישראל, והעולם גם יבין זאת. סנקציות לוחצות על איראן, אך לא על עזה? זה לא מסובך, צריך להעז. למשל: את עלות טילי כיפת ברזל לקזז מתקציב הרשות הפלסטינית.
גלגל המרכבה השלישי: נושא המדינה הפלסטינית נקבר עם הרקטות של הג’יהאד. מי עוד יבקש מישראל לתת טריטוריה לארגונים האלה? כל טיל נוסף רק מרחיק את היעד הלאומי הפלסטיני, או מה שנשאר ממנו. עזה היא האוייבת הגדולה ביותר של “פלסטין”. עזה אמיתית, פלסטין מדומיינת.
עזה הכאוטית, סומליה של המזרח התיכון, היא הדגמה כיצד תיראה אותה “מדינה” בעתיד, בבחינת דוגמה חיה ובועטת. האיבר שמונע את הגוף.
מכאן יוצא שעזה היא הנכס החשוב ביותר למי שאינו רוצה מדינה פלסטינית, כמה פרדוקסלי. חמאס, הג’יהאד ווועדות ההתנגדות החזירו את המשוואה אל העולם, של פלסטיני=טרוריסט. הפלסטינים עצמם היו צריכים להתקומם נגד העוול התדמיתי הנורא שמבצעים להם הטרוריסטים, אך הם דווקא שותקים. אין סוף לפרדוקסים ההיסטוריים: האם עזה מצילה בטרור שלה את יו”ש? האם ההתנתקות ב- 2005 דווקא חיברה את יו”ש לישראל?
אפקט פרח הצבעוני מתגבר, והנושא הפלסטיני אינו מעסיק את העולם כבעבר, גם לא את העולם הערבי. עובדה, סדר היום התקשורתי בעולם הערבי הוא היום קודם כל סוריה הבוערת, אחר כך מצרים, תימן, ורק אחר כך עזה. ואם הנושא מעסיק ליומיים-שלושה את התקשורת העולמית, הרי שהוא רק מחליש את העניין הפלסטיני, ומחזק את ישראל ומאשר את טיעוניה.
(תמונה: אימג’בנק gettyImages)
גלגל המרכבה הרביעי: האיזור התמלא במנהיגים או ארגונים שממש פועלים נגד האינטרסים של ארצם: הטרור הפלסטיני, שהשתלט מחדש על הפוליטיקה שם, ארדואן, שממשיך להרוס את האינטרסים של ארצו באירופה ובמזרח התיכון, אחמדינג’אד וחבריו, שהופכים את ארצם למוקצה מחמת מיאוס, אסד, שמתעלה אפילו על אביו, ועוד. לנו אסור באיסור חמור להפריע למנהיגים וארגונים אלה לתלות את עצמם.
גלגל המרכבה החמישי: הרבה מהומה הגיעה השנה ממצרים, והרבה פאניקה בתקשורת הישראלית. אלא שסיבוב העימות הזה מוכיח שמצרים באופן בסיסי לא השתנתה. האליטה הצבאית עדיין שולטת, לצד האחים המוסלמים, והם לא משתגעים מהפלסטינים. הצבא והאחים מבועתים מן המצב הכלכלי הנואש של המדינה, מפוחדים מן האחריות שנפלה עליהם להאכיל 88 מליון פיות (מאז סילוק מובארק נולדו במדינה עוד שני מליון תינוקות), והרבה זמן או עניין בפלסטינים אין להם עוד. כמה קל היה להטיף נגד מובארק ונגד הסכם השלום עם ישראל. עכשיו, כאשר אין כסף לקנות חיטה להמונים, השלום עם ישראל הוא סוג של נכס, שכן הוא מביא עימו יציבות, כסף אמריקני ותמיכה בתיירות.
פעם היינו אומרים שהשלום הוא בין ממשלות, בלי תמיכת הרחוב. עכשיו, כמה פרדוקסלי, גם הרחוב, שבחר במפלגות האסלאמיות, נאלץ לתמוך בו. הערכת ג’יפלאנט לפני שנה היתה שהיציבות הפנימית, הצבאית-ביטחונית תמשיך לשלוט במצרים, גם בלי מובארק, וזה מה שקרה. ראש המוח’אבראת, מוראד מואפי (ואיש מובהק של מובארק), ממשיך לשלוט מאחורי הקלעים, עם המהפכה, או בלעדיה.
האינטרס המצרי הוא להגיע לרגיעה מחודשת באמצעות חמאס, ארגון שהכפיף את עצמו לגמרי למרות מצרים. סביר להניח שהמגעים האלה יבשילו לרגיעה חדשה.
השימוש שילך ויגבר ב”כיפת ברזל” יוצר דילמה עצומה לטרור הפלסטיני מעזה, שאין לו עוד מגע ישיר עם הישראלים. זהו כיום טרור של טריק אחד, תלול מסלול, כלומר טילים ורקטות, ואם מצאה ישראל שיטה לבלום זאת, אין טריק אחר. לחזור על הפגיעה באילת כמו בקיץ, מסבך את הפלסטינים עם הריבונות המצרית, מה גם שהגבול בין ישראל לסיני סוף-סוף הולך ונסגר. לחדור אל תוך שטח ישראל? היו רוצים, אך קשה. כאן צריך לשים לב לחדירה שיכולה להיות תת קרקעית, אך גם זה קשה .
כן, הרקטות היו הכרכרות הצבאיות של הפלסטינים, אך נמצא להן הנוגדן. האם יימצא נוגדן גם לנוגדן? לפנינו קטע ארוך, אך מרתק, מתוך הסרט רב-המוניטין בן-חור (1959): עוצמתה של הכרכרה, אך גם חולשותיה. מהן החולשות, כפי שאתם יכולים להעריך מן הסרט? בסוף המאמר אכן נבין מה אירע לכרכרה הצבאית בשל חולשותיה המובנות.
גלגל המרכבה הששי: העימות הזה מוצא את חמאס בזמן הלא מתאים לגמרי. מנהיגיו מנודים מסוריה ומאיראן, ולכן מוצאים מקלט בקטר הרחוקה; הכסף מאיראן נגמר, היחסים עם המצרים חזרו להיות של מפקד (מצרים) ופקוד (חמאס), כמו היחסים בין המצרים לתושבי עזה לפני מלחמת ששת הימים, היחסים עם אבו מאזן משובשים עד עויינים, ו”האביב הערבי”, שנראה בהתחלה כמו גן עדן מתחיל להיראות כמו גהינום לחמאס. זה לא זמן לסבב קרב גדול עם ישראל.
גלגל המרכבה השביעי: העולם הפלסטיני התפרק, יחד עם שאר המזרח התיכון “האביבי”. פתח; חמאס פנים; חמאס חוץ; ועדות ההתנגדות, שהן בעצמן קואליציה של ארגונים וחמולות; ג’יהאד אסלאמי; אלקאעדה, ועוד ארגונים אלימים בעיקר בעזה, כמו “צבא האסלאם”. כל ארגון עוין לאחרים. ועדות ההתנגדות, חשוב לזכור, קמו מתוך הפתח. המייסד, ג’מאל אבו סמהדנה, פרש מפתח. הוא חוסל בידי ישראל בשנת 2006, ובשנת 2011 חוסל מחליפו, כמאל אל-נירב, לאחר שהתברר לצה”ל שהוא ואנשיו אירגנו את מסע הטרור לעיר אילת בקיץ האחרון. עכשיו חוסל גם מחליפו של המחליף, זוהייר אלקייסי. סביר להניח שהפלגים האלה ימשיכו להתפרק, על פי חמולות, איזורים וארגונים אחרים בעולם הערבי. יש כבר פלגים בעזה שקשורים לפלגים בלוב. חמאס בעצמו עומד ערב התפצלות, ל”האחים המוסלמים” של פלסטין, ארגון שהפך פופולארי במזרח התיכון האביבי. מה שחמאס עשה לרשות הפלסטינית ולפתח, עושים עכשיו לו, ואלה שעושים זאת, גם להם יעשו זאת.
לפני שתמשיכו בקריאת המאמר: האם תמליצו על המאמר, ועל מועדון קוראי ג’יפלאנט, על-גבי הפרופילים שלכם בפייסבוק? למי שהמילה “אהבתי” או “like” מודגשת אצלו, מוזמן ללחוץ עליה, ולהצטרף בכך אל המועדון הפייסבוקי המרשים הזה.
גלגל המרכבה השמיני: חיזבאללה צריך להיות מודאג מן המתרחש. הוא זה שבנה את מאזן ההרתעה שלו על איום בטילים על מרכזי הערים בישראל. אם ישראל מסוגלת בהצלחה מרשימה לנטרל את הטילים שלו עוד באוויר, יש לו בעיה. נכון שהוא מחזיק כמויות אדירות של רקטות וטילים, אלפים רבים, ונכון שהניטרול הישראלי הזה יקר, אך הוא מבין שזו שאלה של זמן עד שישראל תוזיל את העלויות ותגדיל את היקף הניטרול. הפטנט כבר הומצא והוא פועל בהצלחה, כל הייתר אילו שיפורים. חיזבאללה כבר מבין שמרבית טנקי המערכה של ישראל כבר ממוגנים במערכת אנטי-טילית מסוג “מעיל רוח” של רפאל, כך שהטילים נגד טנקים שלו הופכים לבלתי יעילים. הטנק חוזר בכך להיות גורם מכריע בשטח. מדובר ביכולת הרתעה עצומה של ישראל כלפי הארגון הזה, שיודע שהמלחמה הבאה תהיה שונה מזו של 2006.
גלגל המרכבה התשיעי: בשקט, למרות שישראל מתעקשת להציף את עזה ולחבר אותה אליה, הרצועה הזו מתחברת למצרים. כתבנו כבר כאן שרשת החשמל של עזה תחובר בקרוב לזו המצרית, ובנוסף, מעבר רפיח פועל כל יום מתשע בבוקר עד חמש אחר הצהרים לסחורות ואנשים, והעולם המצרי הופך להיות העולם של עזה. מבחינת רעיון ההתנתקות יש כאן הצלחה. עלינו לסיים את הקשר עם הרצועה הזו ככל שניתן, אפילו בהדרגה. כן, היה ויהיה טרור טילי מן הרצועה לעבר ישראל, אך לנו אין עוד אחריות לרצועה הזו, ואף אחד גם לא דורש מאיתנו אחריות כזו, כיוון שזו התחברה למצרים. כן, יש טרור פלסטיני, שנובע מתסכול ההפסד ברמה ההיסטורית, אך אנחנו יודעים ויכולים להתמודד איתו. היכולת של עזה לכפות את עצמה עלינו – פוחתת כל הזמן.
גלגל המרכבה העשירי: חזרה לכיפת ברזל ולהצלחתה המרשימה: לא לעולם חוסן, גם את זה מלמדת אותנו ההיסטוריה הצבאית. כבר עכשיו יושבים אירגוני ביון ומנסים למצוא נוגדן לנוגדן, כלומר למערכת שלנו, הנוגדת טילים ורקטות, אך זה ייקח להם שנים ארוכות, משום שאין להם עדיין את הרעיון כיצד לשבש את פעולתה. זה כמובן מטריד מאוד את האיראנים, שמבינים שאם “כיפת ברזל” עובדת, אחותה הגדולה, מערכת “החץ” גם היא עובדת, הרי מדובר על אותו רעיון. אך לכל מערכת יימצא לבסוף מה שיפעל כנגדה, ולכן כבר עכשיו יש לחשוב על מודלים ממתקדמים וממוגנים עוד יותר.
למרות הצלחת מרכבות העץ והברזל של העת העתיקה, החלה גם הירידה. שיא השימוש היה סביב 1300 לפני הספירה, עד שבמאה הרביעית לפני הספירה נפסק השימוש המלחמתי שלהן. ברומי הן שימשו בעיקר למירוצי סוסים וכמרכבות ספורט והימורים. מדוע? משום שהלוחמים פיתחו טכניקות כיצד לתקוע טריז בגלגלים (מכאן הביטוי), וכך לגרום למרכבה להתהפך. בנוסף, צבאות החלו לקיים את העימותים באיזורים הרריים או סלעיים, שם המרכבה אינה יעילה, וביער היא בכלל לא פעילה. גם הסוסים הפכו לפגיעים, בנוסף לשימוש בחיצים שגבר מרחוק, וניטרל את הרוכב על סוסו.
והרי אנחנו כבר יודעים, לכל פתרון יהיה בסופו של דבר נוגדן, השאלה היא רק מתי, ואין זה מעט. בעת העתיקה, בנוגע למרכבות, זה לקח כמעט אלף שנים.
◄כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת.
ניתן לקרוא את תנאי הרישום ולהירשם – כ א ן.
◄אני מבקש באופן אישי, מכל מי שכבר חבר במועדון Gplanet Prime, והמנוי שלו הסתיים, לחדש אותו. כדי לחדש את המינוי יש להכנס לקטגוריית “לחידוש מנוי קיים לחץ כאן”, או – כ א ן.
◄אם ברצונכם לשלוח את המאמר הזה לחברים, עושים זאת באמצעות הכפתור “המלץ לחבר”, בדף הזה, למטה.
◄למבקשים לקבל התראות על כל מאמר חדש שעולה ישירות אל המייל האישי, עושים זאת – כ א ן.
[face-book-like]
