זרעי הפורענות: ירדן היא היעד הבא של דאעש. מה עלינו לעשות?

מאת ד”ר גיא בכור

בראשית חודש מאי 1917 נע הארכיאולוג הרומנטיקן תומאס אדוארד לורנס (“לורנס איש ערב”) צפונה, מהבסיס של האמיר פייצל בוואג’ה (כיום סעודיה, על חוף הים האדום) כשהוא מלווה ב- 36 בדואים, בעיקר משבט חוויתאת. הם הגיעו לעייריה הבדואית מעאן (כיום בדרום ירדן), שם גייסו כוח של 2,000 בדואים, ופשטו על הרכבת החיג’אזית, שעברה בעיירה, ועל עמדה צבאית של הצבא הטורקי-עות’מאני. לאחר גיוס הלוחמים חזר הכוח דרומה, לעבר עקבה, בראשית חודש יולי 1917. התכנון של לורנס היה שאם יפתיעו את המשמר הטורקי בעקבה מן הגב, כלומר מן המדבר ולא מהים, המחנה יובס, מה שאכן קרה.

בדרך דרומה, בין מעאן לעקבה, התנגש כוח הבדואים עם גדוד טורקי, הפתיע אותו, והניס אותו. ב- 6 ביולי הם הגיעו לאיזור עקבה, ותקפו בהפתעה את המשמר הטורקי. במקביל, אניות מלחמה בריטיות החלו להפגיז את הבסיס הטורקי שם. ההפצצה וההתקפה המפתיעה מהמדבר הכניעו את הטורקים ללא קרב. משם יצא לורנס יחד עם 18 מלווים בדואים לתוך סיני (כ- 240 ק”מ) כדי לדווח למפקדת הצבא הבריטי בקהיר על נצחונו. האמיר פייצל העביר את מפקדתו לעקבה, והחל לתכנן את ההשתלטות שלו על שטחי הלבאנט, בתיאום עם הבריטים. המהלך הזה, שעתיד להביא את ההאשמים לסוריה, עיראק וירדן, ולשנות את המזרח התיכון, זכה לכינוי “המרד הערבי הגדול”. הלאומיות הערבית הומצאה לכן במעאן.

1 ושוב מעאן: זה כמה חודשים העיר הבדואית מעאן (כיום כ- 50,000 תושבים) היא כר הזינוק של דאעש בירדן. ביום ששי האחרון, ולמרות אזהרות המוח’אבראת הירדניים, נערכה במרכז מעאן תהלוכת תמיכה בדאעש, בהשתתפות מאות אזרחיים, כשהמסר הוא בעצם מרד במשטר ההאשמי, במסווה של תמיכה בדאעש-עיראק. אלה הם זרעי הפורענות. בירדן כולם יודעים שמעאן תהיה נקודת הזינוק, כמו שדרעא היתה נקודת היציאה למלחמת האזרחים בסוריה. המרד הסלפי שנולד עכשיו במעאן מחסל בזה את המרד הערבי, שנולד גם הוא במעאן. מעאן המורדת, הנתונה במצור של שירותי הביטחון הירדניים, מעידה עד כמה מלאכותית היתה הפיקציה הלאומית, וזו בדיוק טענתה של דאעש. אין ערבים, אין לאומיות ערבית, רק המצאות זרות של המערב, ולכן על כל אלה לעלות באש, ולפנות מקום לדבר “האמיתי”, האסלאם במתכונת הקיצונית ביותר.

ממעאן למעאן, והשחור של דאעש משתלט על השחור, לבן, אדום, ירוק, צבעי “המרד הערבי הגדול”. 

2 השופר תקע: בעולם המינוחים של דאעש למילה “שופר” (“נפיר”) יש משמעות מיסטית-כמעט: זהו שופר האמונה והדת, הקורא למאמינים ולחוזרים בתשובה (תוובה) להצטרף לקרב הג’יהאד הגדול. הוא תקע בסוריה, הוא תקע בעיראק ובלבנון, והחודש הוא תקע גם בירדן. מהרגע שהתקיעה הושמעה, אין דרך חזרה. דאעש נמצאים עכשיו על גבולה של ירדן משני כיוונים: מסוריה מצפון, וזה לא חדש, ועכשיו גם ממזרח, ממי שהיתה פעם עיראק. דגלים שחורים של דאעש כבר מונפים על נקודת הגבול המדברית טורייביל בין שתי המדינות.

מנהיגות דאעש מנצלת, כמו תמיד, את הרשת, כדי להעביר את מסריה האלימים, מסרים של הסתה, הטלת אימה מקפיאת דם ואזהרה, ולפנינו תקיעת “השופר” (בסירטון המקורי תוכלו לצפות כאן):

תרגום מקוצר של עיקרי הדברים הנאמרים, ואלה דברים איומים בעולם המונחים של ירדן. תחת הכותרת “מסר אל אנשינו במעאן”: מעאן היא חלק ממדינת האסלאם, קומו, התנערו וצאו למערכה נגד משטר הרשע. עד מתי תיכנעו? בני ירדן, בני השבטים, עד מתי תשרתו את המשטר האלילי הכופר? אנו פונים אליכם אחינו בצבא, במשטרה, במודיעין, אל תשרתו את משטר הבגידה, הגוזל את אדמותיכם וכספכם. אל תשרתו את הרודן (הכוונה למלך עבדאללה, ראו בהמשך) הפושע. חיזרו אל האסלאם, והצטרפו אלינו. זה משטר רשע הפורץ לבתי המוסלמים ואנשי האמונה, ומשרת את היהודים. זה המשטר שמונע מהנוער המוסלמי לצאת להילחם לצד אחיהם בסוריה. חיזרו בתשובה, שכן היום אתם מתים.

אנו מזהירים אתכם, אם לא תצטרפו אלינו – כאשר נגיע, איש לא יעזור לכם. נהרוג אתכם ונחסל אתכם ללא רחמים. אנחנו ניצחנו את אמריקה באפגניסטן, בעיראק ובייתר מדינות האסלאם, ושלא תחשבו שאנחנו מפחדים מכם. השופר הושמע בירדן. אנו בדרך אליכם, וזו האזהרה. זהו משטר של בגידה וכפירה, ואין מה לעשות אלא להילחם נגדו, ולהשמיד אותו.

ובהמשך יש יציאה נגד אנשי דת בירדן ובמדינות ערביות נוספות, שיוצאים דתית נגד דאעש. “אנו נשבעים, אתם פוגעים בנו ובמאבקנו, ואלוהים יעניש אתכם”.

עכשיו אנו מבינים מדוע צולמו הוצאות להורג המוניות של חיילי צבא עיראק בידי דאעש. המטרה היא להחריד את האחרים, להטיל אימה ולשתק מטרות עתידיות, למשל את הצבא הירדני.

איך שולחים את המאמר הזה לחברים? יש כפתור “המלץ לחבר”, בתחתית המאמר.

הדרך הטובה, האישית והמהירה ביותר לדעת מתי עולים מאמרים באתר היא להירשם כאן, ולקבל התראה למייל האישי. הנרשמים קוראים ראשונים. ומהם המאמרים שאתם אוהבים לשתף באתר?

3 לא במקרה מזכירים בדאעש את השבטים הבדואים בירדן. אם אלה יסירו את חסותם מן המלך עבדאללה, הוא אבוד, בדומה לנורי אלמאלכי בעיראק. נכון הוא ששם יש את המחלוקת העצומה הסונית-שיעית, ובירדן כולם סונים, אך עדיין אין רחמים מבחינת דאעש. מדוע הצליחו האמריקנים לייצב את עיראק בסביבות שנת 2008? משום שהם עבדו עם ראשי השבטים הסונים, שנלחמו נגד אלקאעדה למיניהם. אך כאשר אובמה הכריז שהוא מתכוון לצאת מעיראק, נסוגו ראשי השבטים הסונים בעיראק מתמיכתם באמריקנים (כי הבינו שהם כוח שהולך ונעלם) ויישרו קו עם הסלפים.

ראשי השבטים בירדן מתלבטים עכשיו: הם אינם אוהבים את המלך עבדאללה מהרבה סיבות. המצב הכלכלי אינו טוב במדינה, הוא קרוב מידי לאמריקנים (דבר שנתפס כבגידה, מה גם שהאמריקנים תומכים בשיעים), אשתו פלסטינית בלתי אהודה, והמלך נחשב כמיודד מידי עם הירדנים ממוצא פלסטיני. מן הצד השני הם לא רוצים אנרכיה כמו בסוריה. אך אם דאעש תמשיך להתרחב, ויהיה ברור שהמלך נחלש, הם עשויים להעביר את תמיכתם באופן ברור. במקרה כזה, החיילים הבדואים עלולים שלא להילחם לצד המלך, כפי שהחיילים בעיראק לא נלחמים מסיבות עדתיות-שבטיות.

זו הסיבה מדוע נזהר המלך במצור שהוא מטיל על מעאן: אלה הבדואים, ואם יגזים, הדבר יצית את מנהיגי השבטים נגדו. אך אם יוותר, דאעש רק יתחזק שם.

בהמצאת הלאומיות היה מדובר בבדואים, ובהמצאת הסלפיות עדיין מדובר בבדואים. השבטיות הבדואית היא, מתברר, היסוד האיתן היחיד, וכל הייתר בבחינת הזיות.

כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת. ניתן לקרוא את תנאי הרישום ולהירשם – כ א ן.

4 הפלסטינים, במרכז המדינה ובצפון, חוזרים גם הם בתשובה, ולתנועה הסלפית ואפילו לדאעש יש נוכחות מרשימה באיזורי זרקא-אירביד. במילים אחרות, המגדיר הדאעשי התגבר על הקרע הבדואי-פלסטיני: כולנו סונים התומכים במדינה אסלאמית. בעבר נשען המלך על הקרע הזה, וזכה לכן לתמיכת הבדואים, מן החשש שהפלסטינים ישתלטו, אך היום הבדואים והפלסטינים מוצאים מכנים משותפים חזקים ביניהם, כך שהמלך לכאורה מיותר. מאות ואולי אלפי פלסטינים יוצאים מירדן להילחם בסוריה כחלק מדאעש, ועכשיו ייצאו גם לעיראק. הדילמה של המלך, כמו במעאן, היא: אם ידכא אותם יותר מידי, יקומם אותם. ואם לא ידכא, הם מתרבים ומתחזקים.

מבחינת רוב הפלסטינים בירדן אבו מאזן ומשטרו הם בבחינת דבר בלתי מקובל ובלתי נסבל. משת”פים של ארצות הברית וישראל, חסרי לגיטימציה ומושחתים. בראשית השנה היה גל של הפגנות בירדן נגד “הסכם המסגרת” האומלל של ג’והן קרי, שלבסוף בכלל לא נולד, גם בשל ההתנגדות הרחבה בירדן. האם ירדן תתפצל לבסוף לשתיים? בדואים בדרום, פלסטינים בצפון? הכל עוד ייתכן.

5 מעמדו של המונארך עבדאללה: אצל “האחים המוסלמים” הותיקים והחדשים, ראו בבית המלוכה דבר נסבל, ואולי אפילו רצוי. הרי מדובר בצאצא ה- 43 של הנביא מוחמד. זו הסיבה שעד עכשיו האביב הערבי הפיל משטרים של רפובליקה ולא מונארכיות. אך מבחינת דאעש בית המלוכה ההאשמי והמלך עבדאללה הם הגרועים מכל. הם צבועים ומתחזים לאנשי אסלאם, בשעה שהם המצאה מלאכותית מערבית, כדי למנוע את המדינה האסלאמית הרצויה. במסר ששמענו למעלה הם מכנים את עבדאללה (בלי לנקוב בשמו) בתואר המחריד ביותר בעולם המושגים של הקוראן: “טאר’ות”, כלומר השטן המדיח, ראש הכופרים והטועים. אלה התפתחויות רעות מאוד מבחינת עבדאללה, שכן נזרעו זרעי הפורענות.

בשנות התשעים היו כמה התארגנויות אסלאמיות סלפיות אלימות בממלכה, והמלך חוסין הצליח לדכא אותן. אך היום הכל השתנה, עם גבולות סלפיים מן המדינות השכנות, ואווירת מהפכה סלפית ששוטפת את האיזור.

6 מאה שנים לאחר המצאת הלאומיות הערבית, מוכיחים עכשיו הסלפים שאין, ובעצם אף פעם לא היתה, מדינה בשם ירדן, אין “עם” “ירדני”, כמו שאין “עם” “פלסטיני”, כשבכל אלה צריכה לשלוט ח’ליפות אסלאמית אחת, על בסיס דתי. חילופי המשמרות מול עינינו, של מעאן ממוצא הלאומיות למוצא הסלפיות, מצמררים. אז הכל היה רומנטיקה בריטית בסגנון אינדיאנה ג’ונס של לורנס איש ערב, גרטרוד בל (1868-1926)(גם לורנס וגם בל היו ארכיאולוגים חובבי רומנטיקה) או ווינסטון צ’רצ’יל? ההאשמיות נסוגה ראשית בסוריה (כאשר הצרפתים גרשו אותם מסוריה בקרב מייסלון, יולי 1920), אחר כך בעיראק (עם המהפיכה הצבאית, יולי 1958) ועכשיו אולי גם במעוז האחרון של הרומנטיקה, ירדן. ומעאן? היא בכלל מעון המקראית.

רומנטיקה לאומית ורומנטיקה דתית, בשני המקרים הקריסה חייבת להגיע, שכן אין להן הרבה קשר עם המציאות.

7 אז מי יתמוך בבית המלוכה ההאשמי, אם הדברים יתחילו להתלקח? הסעודים שונאים אותם. סוריה ועיראק לא קיימות, אבו מאזן הוא סוג של מהתלה, טורקיה סולדת ממנו, קטר מעוניינת להפילו, מצרים שקועה בצרותיה, אז מי? הרי הכלל הוא שהאמריקנים בוגדים בכל מי שקרוב אליהם, תשאלו את מובארק, נורי אלמאכי, זיין אלעבדין, סדאם חוסין, עלי עבדאללה סאלח ומועמר קדאפי. תשאלו בעצם גם את בנימין נתניהו או את שר החוץ הפולני. אז אמריקה תשמור על ירדן? נכון הוא שיש תרגילים משותפים לשני הצבאות, הצבא הירדני הקטן וזה האמריקני (התרגילים מכונים “האריה הלהוט” Eager Lion), אך אמריקה היא משענת קנה רצוץ, וכך היא היתה כלפי ירדן גם בספטמבר 1970.

לפני שתמשיכו במאמר, ספרו גם לחברים שלכם על האתר? אנא, היכנסו אל דף קוראי ג’יפלאנט שכאן, כשבצד שמאל כתוב: “הזמן את חבריך לאהוב את הדף הזה”. יש ללחוץ – “הזמן” – ליד תמונות החברים:

8 עכשיו אנחנו מבינים עד כמה בקעת הירדן קריטית מבחינת ביטחון ישראל, ועד כמה היו הזיותיו של קרי מסוכנות לעצם הקיום שלנו. אם בקעת הירדן היא שטח ערבי, מה שמתרחש בירדן יגיע למרכז הארץ באופן מיידי, ללא יכולת הגנה ישראלית. זה אומר שהגיע הזמן לגדר ישראלית בינינו לבין ירדן לכל האורך, ואת הגדר הזו צריך היה להתחיל כבר לפני שנתיים. חובה לעבות את בקעת הירדן בישובי נח”ל ובקווים צבאיים. אין כבר הרבה זמן, ועלינו להבין שמה שהיה עד היום יתכן ולא יהיה עוד.

כל הסדרי הביטחון של קרי מאויימים כאן, שכן הם בנויים על הצבא הירדני מן הצד השני של הגבול, כמי שיחפה על הישות הפלסטינית המומצאת. אך אם הצבא הזה מתפרק? לא יילחם? יתפורר? הרי הצבא העיראקי האדיר, אותו בנו האמריקנים בהשקעה אדירה, קרס החודש כמגדל קלפים בגלל השיקולים העדתיים-שבטיים. אז הצבא הירדני הזעיר?



איזורי ההשפעה החדשים של דאעש חוצים גבולות ישנים. מעיראק מגיעים למערב ירדן גם דרך סוריה, הכל כמעט פרוץ. הסלפים ביו”ש ממתינים לשופר שלהם, והתיאום שלהם מול אלה בירדן גובר. למטה אנו רואים את מסלולו של לורנס איש ערב ותקיפת עקבה מן המדבר.

9 המלך הצליח לבלום את התסיסה בשטחו לפני כשלוש שנים באמצעות שוחד כספי לגופים האופוזיציוניים, ואזהרה פן ירדן תהיה סוריה (תוך שהאחים המוסלמים מחרימים את בחירות ינואר 2013 בטענה שהן מזוייפות. יתכן והיתה זו טעות לדחוק את כל הגורמים האסלאמיסטיים, ובכך לאחד אותם נגד המשטר) אך עכשיו מתקרב כוח ריבוני חזק שדווקא מעוניין שירדן תהיה סוריה, וקופת הממלכה ריקה. מעל 1.3 מליון פליטים מוכי גורל מסוריה שוהים המדינה, והמספר יגיע גם ל- 2 מליון, ומספר דומה של פליטים מעיראק שצפויים לזרום לממלכה האומללה. חובות המדינה זינקו מ- 23.7 מליארד בשנת 2012 ל – 30 מליארד שנה אחר כך. בעיה נוספת: הכוחות הפלסטיניים החזקים שהיגרו לממלכה לאחר שגורשו מכווית בשנת 1991, ואשר הרימו את הכלכלה המקומית, מהגרים בייאושם אל מחוץ למדינה. החזקים עוזבים. זה אומר שקשה הרבה יתר לשחד את המתנגדים. אין במה.

10 מה עלינו לעשות מול ממלכה מאוימת מכמה כיוונים, ואפילו מבפנים? האם נציל שוב את בית המלוכה ההאשמי, כפי שעשינו בספטמבר 1970? הלקח הוא לא להתערב כלל, שכן זה לא הסיפור שלנו. אם נתערב, זה אומר פתיחת חזית עם הכוחות העדתיים, הדתיים והשבטיים המסוכנים ביותר, לסכסוכים של מאות שנים. נכון שזהו הגבול הארוך ביותר שלנו, והיציבות בעלת חשיבות מכרעת (בימים אלה אנו מקימים את שדה התעופה הבינלאומי השני, ממש צמוד לגבול עם ירדן בדרום), אך אותו היגיון פעל גם לגבי סוריה, וניתן לראות כמה העצה לא להתערב היתה נכונה. זו לא המלחמה שלנו, והכוחות השונים במדינה, כמו בעיראק, יתעסקו זה עם זה שנים רבות. את הרומנטיקה המסוכנת תשאירו ללורנס איש ערב או לג’והן קרי איש ערב.

שינוי מבני בירדן, שבשלב הזה לא ניתן לדעת כיצד ייראה, גם יפתח אופקים חדשים להסדרים פוליטיים, במקום פארסת “שתי המדינות” שאין לה שום יכולת קיום, מה גם שבזירות הבינלאומיות ירדן היא עויינת גדולה לישראל.

במילים אחרת, יש לסגור את השער ככל האפשר, ולהסתכל על הזעזועים באיזור כאל הזדמנות עתידית, ולא רק איום בהווה. הרי הכל מתהפך לנגד עינינו, ואפילו סמל הלאומיות הערבית כבר הפכה לסמל הסלפיות.