מאת ד”ר גיא בכור
אמנם לוויליאם מורדוק (Murdock, 1754-1839) לא יצא מזה כלום, אבל הוא שינה את העולם. מורדוק היה ממציא אנגלי פורה, אך ההמצאה החשובה ביותר שלו היתה פיתוח תאורת הגז, שאת העיקרון שלה פיתח מתאורת נרות החלב המוכרת. כאשר החל את הניסויים שלו בסביבות שנת 1792, הוא הבין שגזים שמשתחררים מפחם מחומם יכולים להאיר, ואף לשמש מקור יציב של תאורה. הוא נטל את הקומקום הישן של אמו, חימם את הפחם, ושרף את הגז שיצא מן הזרבובית. התוצאה היתה אור.
שנתיים אחר כך הוא בנה מכשיר מיוחד, שם חומם הפחם, הגז שיצא תועל לשפופרת ארוכה, ובסופה הוצת והפיץ אור רך, רב עוצמה, ויציב. זה היה מדהים, אור יציב ראשון במקום אור הנרות החלש והרוטט של אז.
תחילה הוא ניסה את האור החדשני בביתו שלו, אחר כך עבר למפעל שם עבד בברמינגהם, ולבסוף במנצ’סטר, שם האיר את חצר המפעל, להנאת רבים שבאו לצפות בפלא.
במחצית המאה ה- 19 רוב ערי אנגליה וארצות הברית כבר הוארו על ידי ההמצאה, שמורדוק עצמו לא זכה בשלה לשום תמורה, משום שלא טרח לרשום פטנט. כך גם נולד המושג של “מדליק הפנסים”, משום שאדם היה צריך לעבור ערב ערב, ולהדליק את הגז המשתחרר מכל פנס רחוב.
בזכות יוזמה של אדם אחד העולם השתנה, הואר לראשונה בתולדותיו, ולא הוחשך עוד מאז.
ושוב אנו עומדים מול המצאת אנרגיה, שמשנה את העולם ומשנה את התפתחותה של ההיסטוריה.
77-80 דולר לחבית נפט? פעם זה היה 100-130 דולרים, וזה רק ימשיך לרדת.
מאז חרם הנפט של קרטל אופ”ק עליה בשנות השבעים, וזאת בשל תמיכתה בישראל, החלה ארצות הברית להיערך לעצמאות אנרגטית, דבר שאז נראה רחוק מאוד. השיטה היתה להפיק גז טבעי מפצלי גז, ונפט מפצלי שמן. הטכניקה היתה מיושנת: מדובר בסלעים מיוחדים שנשרפים ומפיקים אנרגיה, או שיוצרים דלק נוזלי. אך היה זה תהליך מזהם מאוד, יקר ולא יעיל, שכן הסלעים נמצאים בעומק האדמה. אלא שפיתוחים טכנולוגיים חדשים, מחמש השנים האחרונות, ביצעו מהפיכה בשיטה, ובעצם בעולם כולו. ויהי אור.
במקום להוציא את הסלעים החוצה, מוציאים את הגז החוצה, בלי כרייה ובלי שריפה. קודחים אנכית (בערך לעומק שלושה ק”מ), ואחר כך אופקית, כשבכל 100 מטרים מבוצע פיצוץ שסודק את הסלע, ואז מחדירים נוזל עם גרגרי חול וכימיקלים לסדקים, שדרכם משתחרר הגז. התהליך הזה נקרא Fracking (“שבירה הידראולית”), וניתן לבצע אותו גם לגבי פצלי נפט (בהחדרת גופי חימום לעומק האדמה ובשיטות נוספות). ארגוני איכות הסביבה מחו כנגד הקידוח הזה, אך עם הזמן המחאות פוחתות, שכן הנזק הסביבתי הוא פחות משחשבו בתחילה. זאת, בנוסף לגילויים של שדות נפט מבטיחים בארצות הברית כמו Eagle Ford, Bakken, ואחרים.
התוצאה: ארצות הברית תהפוך ליצרנית הנפט והגז הגדולה בעולם בשנת 2015, שנתיים לפני שצפתה סוכנות האנרגיה העולמית (IEA), יותר מסעודיה ויותר מרוסיה. ועוד נתונים: בשנת 2005 ייבאה ארצות הברית 60% מכמות הנפט שהיא צורכת, ב- 2011 רק 45% ובשנת 2013 רק כ- 12%, הייתר כבר מגיע מייצור עצמי של נפט וגז. אין להמעיט בערך הגז המופק באותם פצלים, שכן ארצות הברית עוברת יותר ויותר לשימוש בגז טבעי במקום בנפט.
בשנת 2008 הפיקה ארצות הברית 4.95 מליון חביות נפט ביום, בשנת 2011 עלה המספר ל-5.7 בזכות טכנולוגיית הפצלים, ב- 2013 כבר 7 מליון, ב – 2014 8.9 וב- 2015 כעשרה מליון חביות ביום, כמות ההפקה הסעודית, שלא לדבר על הגז האמריקני. בשנת 2016 מתוכנן יצור אמריקני של 12 מליון חביות ליום, וזו תהא כבר היצרנית הגדולה בעולם.
זה אומר שכבר כיום ארצות הברית כמעט עצמאית בתחום האנרגיה, עם ייצור עצמי של 86% (לשנת 2013), ותוך כשנתיים תהיה עצמאית לגמרי, מהר ממה שסברו קודם. רוב הצריכה היא לשימוש עצמי, מה גם שיש חוק בארצות הברית (משנת 1975, משנות חרם האנרגיה הערבי) האוסר יצוא נפט אמריקני, אך לא תזקיקים, וארצות הברית כבר מיצאת תזקיקי נפט, לראשונה זה עשרות שנים. יש לחץ בבית הנבחרים האמריקני לתקן את החוק ולאפשר יצוא עם הזמן (מה גם שצריכת האנרגיה בארצות הברית בירידה כל הזמן, בשל מדיניות חיסכון, ותחליפי אנרגיה ירוקים).
לשינוי הדרמטי הזה יש כבר השלכות בינלאומיות אדירות, שהן נסתרות מן העין, כמו כל מלחמות האנרגיה בעולם:
1 ארצות הברית כבר אינה צריכה עוד את מדינות המפרץ הפרסי. עד היום השקיעה וושינגטון כשני טריליון דולר על הוצאות צבאיות במפרץ הפרסי, שנועדו לאבטח את נתיבי סחר הנפט: בסיסים צבאיים, נושאות מטוסים, ושתי מלחמות במפרץ, 1991, 2003. מי שניצל את הנוכחות האמריקנית היו מדינות המפרץ הערביות הסוניות, בראשן סעודיה, שנבנו ביטחונית מהנוכחות האמריקנית הזו.
ארצות הברית סיפקה להן ביטחון, הן סיפקו לה נפט. אך היא כבר לא זקוקה לנפט שלהן, האם תמשיך לתת להן ביטחון יקר? בכלל לא בטוח.
ולכן ארצות הברית כבר כיום לא צריכה את הארמדה האדירה שהחזיקה שם. בעבר היו שתי נושאות מטוסים אמריקניות, היום כבר אחת, ובעתיד אולי גם זו לא תהיה. ברור שנראה קיצוצים משמעותיים בנוכחות האמריקנית במדינות כמו סעודיה או בחריין (שם עוגן הצי החמישי האמריקני, אך לכמה זמן?).
עכשיו אנחנו גם מבינים כיצד יכולה היתה ארצות הברית לנטוש את הערבים-הסונים במצרים, בצפון אפריקה, את המורדים בסוריה, את משפחת אל-ח’ליפה בבחריין, ועוד. היא לא צריכה עוד את המזרח התיכון לאספקת הנפט שלה, והבדלנות המדינית שלה צפויה לגדול מאוד.
יותר מזה, אם ארצות הברית תעבור יום אחד גם ליצוא, המפרץ ייהפך למתחרה עסקי שלה. בוודאי שאין לה עניין לשמור עליו יותר מידי. מתח סעודי-איראני ישחק לכן לטובת שוק היצוא האמריקני.
2 מדינות אלה שרויות בחרדה קיומית, ואין להתרשם מן “העושר” בדובאיי או בסעודיה. הן יודעות שאם ארצות הברית מצמצמת נוכחות, מי שישאף להשתלט עליהן יהיו האיראנים, וכבר ראינו את ההיתקלויות הצבאיות הראשונות בבחריין, או בנוגע לחיכוך עם קטר (שדה גז ימי) ודובאי (איי מריבה). מי היה מאמין? ארצות הברית לא צריכה את סעודיה? הרי כל מדיניות החוץ הסעודית היתה בנויה תמיד על התלות הזו, אך זו כבר עובדה: ארצות הברית לא צריכה את סעודיה; אולי לעוד שנתים-שלוש.
ולכן כל כך מודאגים שם מן ההסכם האמריקני-איראני, שעל-פי הסעודים מכין את נסיגת האמריקנים מן המפרץ.
הסעודים בחרדה מפני ירידת מחירי הנפט, כתוצאה מחוסר הביקוש האמריקני, ויש לא מעט מאמרים בנושא בסעודיה. למשל, התפרסם מכתב פתוח של המליארדר ווליד בן טלאל אל שר הנפט הסעודי, עלי א-נועיימי, שם הזהיר בן טלאל שהאנרגיה האמריקנית החדשה מאיימת על סעודיה, שחייבת להיפתח עכשיו למקורות הכנסה נוספים. הבעיה היא ש– 92% מהכנסות סעודיה באות מהנפט, ובלעדיו, סעודיה היא אפס כלכלי. סעודיה כבר מצויה כיום בגרעון, מה שאומר מתחים פנימיים עתידיים.
המנהיגים במפרץ כל כך מודאגים, עד שפנו לשיטות “לא קונוונציונליות” להלחם בפצלי הנפט והגז, למשל תמיכה (סודית) בסרט של השחקן ההוליוודי מאט דיימון, המציג את קידוח הפצלים באופן שלילי, עד שנחשף מי מממן אותו (נסיכויות המפרץ).
עכשיו אנו מבינים למה ארצות הברית לא מודאגת יותר מידי מן הכעס הסעודי בנושא איראן. היא מחוסנת.
קריקטורה בת התקופה של תומס רואולנדסון (1756-1827) המראה את התגובות להראת רחובות לונדון בגז תאורה בשנת 1807. אז אנחנו לא צריכים את סעודיה?
לקרוא ברצף מאמרים נוספים של האתר על הכלכלה שלנו – לא מה שסיפרו לכם
3 כתוצאה מן הדאגה הזו, שלא היתה צפויה, שרויות מדינות המפרץ הערביות בקדחת קניות: עשרות מטוסים לפיתוח תעשיית תיירות (כאילו יש מה לראות במדינות האלה, ללא הקשר הנפט), בנקאות ועוד, אך הדבר נעשה בחופזה וללא תשתית אנושית מלווה. כמו כן שרויים שם בקדחת קניית עסקים בעיקר באירופה, כדי שישמשו ליום המתקרב. מפעלים, עסקים, נדל”ן ועוד. זה מאוד מגביר את התלות האירופית במפרץ, ולכן אנו רואים חברות אירופיות שמחרימות את ישראל, בהוראת ערבים מן המפרץ, אך הבולמוס הזה צפוי לרדת בשנים הקרובות.
הנפט היווה קללה לנסיכויות האלה, משום שהתרגלו שם לא לעבוד ולא להתאמץ, והפכו לקהילות ענק של צריכה, רחוקים מן המדע, ההיי-טק והחדשנות. אלה חברות אבודות ללא הנפט.
4 אופ”ק מאבד מערכו וממעמדו במהירות. אופ”ק הוא קרטל נפט, המורכב בעיקר (אך לא רק) מה”רעים”: עיראק, איראן, אלג’יריה, כווית, סעודיה, ניגריה, לוב, איחוד האמירויות, וונצואלה, ניגריה, אנגולה ואקוודור, וגם הוא בבעיה. אופ”ק ממשיך לייצר 30 מליון חביות ביום, מספר קבוע, למרות שארצות הברית כבר קונה הרבה פחות. ולכן, היצוא של נפט מאלג’יריה, ניגריה וסעודיה לארצות הברית נפל כבר באופן חד.
בנוסף, מדינות נפט חדשות מתחרות עכשיו עם אופ”ק, כדוגמת קנדה, שעד היום מכרה באופן אוטומאטי נפט לארצות הברית, אלא שזו כבר לא צריכה את הנפט הקנדי, ולכן פונה זו לשווקים העולמיים, במיוחד לסין (קנדה צפויה להיות ענק בתחום פצלי הגז והנפט, עם עתודות של 2 טריליון חביות נפט מפצלים, וזו כמות אדירה). נכנסות גם יצואניות נפט חדשות, למשל מקסיקו וברזיל, ומתחרות באופ”ק. כך גם רוסיה, שמתחרה עם אופ”ק על מכירת נפט לסין. כבר כיום קונה סין מליון חביות ביום מרוסיה. ללא ארצות הברית, שוק האנרגיה העולמי מתכווץ.
בכל מקרה, אופ”ק אינו עוד שחקן ראשי בתחום האנרגיה בעולם, לטובת ארצות הברית ורוסיה.
כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת. ניתן לקרוא את תנאי הרישום ולהירשם – כ א ן.
5 זה אומר שהכוח של “הרעים” בעולם כבר יורד. מי שנכנס במקומו אילו מדינות דמוקרטיות, רובן מערביות, כמו ארצות הברית, קנדה, מקסיקו, וגם ישראל הקטנה, ואלה חדשות טובות. זו הסיבה מדוע יפן, למשל, מתחילה להרשות לעצמה להתקרב אלינו. התלות שלה בערבים יורדת.
לנו כל מה שצפוי יהיה רק טוב, אך זה אומר זעזועים בכל העולם, מלחמות, רעב, מהומות וחיסולי חשבונות. כשרעבים – לא עושים חשבון. אנחנו נצטרך להתרחק ככל האפשר ממוקדי ההתפוצצות הצפויים, והם עוד יגיעו.
6 סין הפכה השנה ליבואנית הנפט הגדולה בעולם, מקום שהיה שמור בעבר לארצות הברית, שכאמור לא צריכה כמעט לייבא. סין זוללת אנרגיה (אם כי בכמויות יורדות) ולכן תמשיך לרכוש נפט ממדינות המפרץ הערביות. היא תחליף בכך את ארצות הברית, ולכן התלות שלה במזרח התיכון עולה. זו הסיבה מדוע הקשר של סין עם איראן חשוב לסינים כל כך. גם הנפט הסעודי מתחיל לשוט אל סין והודו, אך קודם כל לסין.
במילים אחרות, סעודיה, עיראק ואיראן הן מתחרות קשות על שוק שהצטמצם עכשיו מאוד, ולכן המתח ביניהן רק יגבר.
אלא שאין בכך נחמה למדינות המפרץ: גם סין חותרת לעצמאות אנרגטית. סין משקיעה עוצמה רבה בייצור נפט וגז משלה, כיוון שהיא יושבת על עתודות אדירות של נפט, גז, ופצלי נפט וגז. בשנת 2015 תייצר כבר סין כ- 3 מליון חביות נפט ביום, מה שאומר שהתלות שלה במזרח התיכון תלך ותפחת עד 2020. סין גם משקיעה סכומים אדירים בפיתוח אנרגיות ירוקות, בעיקר אנרגיה סולארית, בשאיפה שעד שנת 2030 חמישית מן האנרגיה שהיא צורכת תגיע מאנרגיה סולרית. זה אומר שסין זקוקה לטכנולוגיה אמריקנית לפיתוח נפט וגז, ולכן היא צריכה קשר טוב עם ארצות הברית.
אם ארצות הברית אינה מייבאת עוד, וסין תוך עשור תשאף למעמד דומה, מדינות הנפט הערביות גמרו את עיקר הסוס.
מקור: בלומברג
7 עצמאות אנרגטית לארצות הברית משמעה זינוק ברמת החיים במדינה, ויציאה ממשבר כלכלי כרוני בשנים האחרונות. אלא שאת הפירות הכלכליים ירגישו האמריקנים רק בעוד שנתיים-שלוש, כך שספק אם הנשיא אובמה והדמוקרטים שלו ייהנו מפירות מהפיכת האנרגיה, שכולה מגיעה מלמטה, מהסקטור הפרטי, כמו אצל מורדוק. אובמה צריך גישור על פני התקופה הזו, וזה מה שהוא עושה, בדומה למצב בישראל, הזקוקה לגישור של שנתיים-שלוש עד שתתחיל לראות את המליארדים האדירים מן הגז שלה.
8 לישראל כדאי למהר ולמכור מהגז הטבעי, שכן מחיריו יתחילו לרדת, עם יצוא אמריקני הצפוי בעוד מספר שנים (כרגע השוק האמריקאי בולע את האנרגיה המופקת שם). חבל שהבירוקרטיה כל כך מסורבלת אצלנו, עם פקידות, הגבלות, ופופוליזם של פוליטיקאים, שהביאו למשל, לדחיית פיתוח שדה לוויתן בשנה. חבל, זו שנה קריטית. בינתיים אנו חוסכים מליארד שקלים בחודש ממאגר תמר (ולכן צניחת הדולר לעומת השקל במשך תקופה כה ארוכה), אך הכסף הגדול צפוי להגיע ממאגר לוויתן. ישראל כבר הופכת למעצמה איזורית כתוצאה מן האנרגיה שלה, והיא צפויה לגלות עוד מאגרי נפט בשטחה הימי. מצאנו עד היום כ- 1 TCM גז (טריליון מטרים מעוקבים), אך הפוטנציאל הוא פי כמה וכמה. כל זה אומר שמעמדה של ישראל בעלייה.
9 איראן לא חוזרת למקום בו היתה, במסגרת קרטל אופ”ק, וגם אם תחזור לייצור מלא של נפט, דבר שעדיין נראה רחוק, היא תגלה עולם של יבוא נפט ללא ארצות הברית, עם תחרות גדולה מצד עיראק וסעודיה, שהשתלטו בינתים על המקום שלה מול סין. סעודיה תוריד מחירים, כדי לשבור את הנפט האיראני הצפוי, דבר שגם הוא יגביר את המתח ביניהן, הנבנה על העוינות הסונית-שיעית. ללא משענת צבאית אמריקנית תשאף סעודיה לפצצה גרעינית כדי להרתיע את איראן, ומי שלא רצה פצצה גרעינית שיעית, עלול לקבל פצצה סונית.
הדרך הטובה, האישית והמהירה ביותר לדעת מתי עולים מאמרים באתר היא להירשם כאן, ולקבל התראה למייל האישי. הנרשמים קוראים ראשונים.
10 הזמן האנרגטי משחק לטובתנו בכל המובנים: הוא אוזל לאויבים שלנו, ומתגבר עבורנו. בתוך כשנתיים-שלוש נראה את האפקט הזה בבירור, אם כי עכשיו הוא עדיין נסתר מאחורי הקלעים. יש למהר ולפתח את מאגר לוויתן ליצוא במהירות הרבה ביותר, שכן כל המתנה היא נזק כלכלי ומדיני.
דרך אגב, וחשוב מאוד: גם ישראל היא מעצמה פוטנציאלית בתחום פצלי השמן להפקת נפט, וההערכות הן שישראל יושבת על מאגר אדיר בגודלו בתחום. איזור השפלה בישראל מכיל כ- 150 מליארד חביות נפט מפצלים, שזו כמות השווה ל – 60% ממאגר הנפט הסעודי, וקידוחים ראשונים כבר נערכים כאן. במילים אחרות, לישראל נפתחות הרבה מאוד הזדמנויות אנרגיה, שאותן תצטרך לתרגם בתחומי הכלכלה והדיפלומטיה העולמית.
יש לנו הרבה מה להרוויח כתוצאה מן הזעזועים הטכנולוגיים-אנרגטיים האדירים האלה. הקלפים עשויים להסתדר לטובתנו.
