מאת ד”ר גיא בכור
מעלולא, בבא קמא (“שער ראשון”): רק שעה נסיעה צפונית לדמשק, וכאילו מדובר באלפיים חמש מאות שנים אחורה. בהרי קלמון, בין קירות סלע תלולים, נחבאת אחת העיירות המסקרנות במזרח התיכון: מעלולא (معلولا). בכוונה בסיומת א’ ולא בסיומת ה’, כמקובל בערבית (ובעברית), משום שהכתיבה היא בארמית. זה שמה של העיירה מעל אלפיים שנה. העיירה השלווה הזו היא שריד כמעט אחרון של התרבות הארמית-עברית, שחייתה במזרח התיכון לפני אלפיים שנים. כיצד היא שרדה? משום שהיא מוגנת בין ההרים, וכך לא הגיע אליה הכיבוש המוסלמי של המאה השביעית, כפי שהשתלט על האיזור שלנו כולו.
התושבים של מעלולא הם ברובם נוצרים, וכך היה הקיום במזרח התיכון במשך שבע מאות שנים, עד לכיבוש המוסלמי. הסוד של העיירה היא השפה הארמית (המבוטאת אמנם, כפי שתראו, במבטא ערבי כבד, זו השפעת הפונטיקה הערבית, בעוד שבעבר היתה על הארמית השפעה פונטית עברית, וההיפך), אך היא נכתבת באותיות עבריות, והדוגמה היא הבחור הנוצרי-סורי, המצולם כאן, שכתב בארמית “אני אוהב אותך” על ידו האחת, ובשנייה: “מעלולא”.
כל תושבי הכפר, גם המוסלמים שבהם, יודעים לדבר ארמית (וכפי שנראה מייד, במעלולא גם הכבשים מבינות ארמית..), אך לא כולם קוראים אותה עוד (ותודה לרוני הפנר ששלח לי פעם את מילון הכיס הארמי-עברי, שהכין). לפני מאות שנים עברה התפילה הנוצרית בכפר להתנהל בערבית, אך חלומם של כוהני הדת הוא לשוב לתפילה בשפה הארמית. יש בכפר כאלפיים חמש מאות תושבים רגועים, עשרים כנסיות, מינזר ומסגד. הכנסיה החשובה היא מר תקלא (יוונית אורתודוכסית), על שם הבחורה הצעירה תקלא, שברחה מאביה שכעס עליה על שהפכה לנוצרייה, וכשהגיעה לאיזור הזה נחסמה דרכה בצלע ההר. היא התפללה, וההר נבקע, כך שהצליחה להימלט. הבקע בהר הוא מעלולא.
זה אולי מוזר, אך “למזלה” היהדות גורשה מן האיזור בידי הרומאים. כך היא נשמרה בתוך בקבוק בחוץ, הרחק מן הכיבושים הנוצריים והמוסלמיים האיומים. וכי מי הם תושבי מעלולא, אם לא עברים-ארמים שנכבשו בידי הנצרות, וזה היה עלול להיות גורל היהודים כולם (ממלכת הורדוס כללה את האיזור הזה).
1 כאשר ארצות הברית ניצבת מול הדילמה האם לתקוף בסוריה, אחד הטיעונים המרכזיים שלא לתקוף היא השאלה: מהו האקזיט. כלומר מהו הסיום להרפתקה הזו, ועל זה איש אינו יכול לענות במישטר אובמה. זוהי תכונה אנושית: מרבית האנשים שסביבנו מתלהבים בהתחלה, אך רובם נתקלים בקשיי החיים, מתקררים, ומוותרים. אך מה שזוכרים לבסוף זה בעיקר את הסיום, ובדילמה האמריקנית פשוט אין אקזיט. זהו מתכון לאסון. ומה מחפשות חברות ההזנק (“סטארט-אפ”) הישראליות? אקזיט, כלומר חושבות נכון, מהסוף להתחלה.
שעשועים אכזריים: פיירוז שרה ארמית
חומות המבצר נבקעו: על בחירתם של הנוצרים בישראל
2 כאשר אנחנו שוקלים האם להיכנס לאיזו הרפתקה מסובכת, יש תמיד לחשוב איך אני מסיים אותה, ובאיזה סיכון או נזק. אם יש יותר מידי נעלמים, עדיף לא להיכנס בכלל, ואם נכנסנו ויש בעיות קשות, עדיפה תבוסה קצרת-מועד מאשר אסון מתמשך. יש כללים מוכרים לנטילת סיכונים, לא חייבים להתרסק בכל פעם מחדש.
3 שיקולים הנובעים מגאווה, כבוד או שמירת מוניטין, תוך צבירת נזקים: זה תמיד מתכון לאסון. האם הכבוד של אובמה, והאובססיביות של קרי הם סיבה מספקת לקחת את המזרח התיכון לסיכונים איזוריים חמורים? הכבוד הוא לעיתים קרובות יצור הרסני.
מעלולא, בבא מציעא א’ (“שער אמצעי” א’): הנשיא בשאר ורעייתו אסמאא באים לבקר, וזה כבר בעיצומה של מלחמת האזרחים (נובמבר 2011). מעלולא עדיין שלווה. ברור שהסרטון הזה, שלקחתי מהערוץ האישי של בשאר אלאסד, הוא תעמולה, אך אפשר להבין ממנו את ברית המיעוטים. העלווים, כמיעוט בפני עצמם בסוריה (כעשרה אחוזים), שמרו על הנוצרים (כשמונה אחוזים), ואלה שמרו על העלווים. בשאר היה מיטיבם החשוב של הנוצרים בארצו, כשם שסדאם חוסין היה מיטיבם של הנוצרים בעיראק (טארק עזיז, מקורבו של סדאם היה נוצרי, ואכן, בין מקבלי הפנים במעלולא יש גם פליטים נוצרים מעיראק). הנה הנזירה, מלמדת הארמית, מקבלת את פטרון הנוצרים ואשתו בהתלהבות. בשאר מבחינתם הוא הקיום. כמובן, זה מחייב לשנוא את ישראל, אך כבר ראינו במאמר אחר ששנאת ישראל אצל מיעוטים באיזור היא כלי הכרחי, לצבירת לגיטימציה בחברה מוסלמית.
4 מנהיגים, מטבע עיסוקם, מתאהבים בכוח, להזיז כוחות וגייסות, לחלק מליארדים, להשאיר חותם בהיסטוריה, וזהו שיכרון הכוח. זהירות, תרועות החצוצרה שלפני מלחמה תמיד מטעות, וכגודל ההתלהבות לפני, כך השבר שאחרי. האם המשטר האמריקני אינו מבין זאת? וכבר אמר אחאב מלך ישראל במקורותינו: “אל יתהלל חוגר כמפתח” (מלכים א’ כ’ י’).
למדור הקריקטורות של מושיק גולסט בג’יפלאנט
הרצאה של ד”ר גיא בכור באירוע העסקי שלך
5 קיצוניות אינה מתכון לשלטון, אך בארצות הברית מתנהל מולנו משטר, המנווט בידי שיקולים טהרניים כמעט בלעדיים של זכויות ומוסר, מן צדקנות שכזו. מנווטים אותו באופן אסוני המזכיר ג’ון קרי, השגרירה לאו”ם, סמנתה פאואר (שבקושי נכנסה וכבר קבעה שאין מקום לדיפלומטיה, רק להפציץ, וזו מנווטת בידי שיקולי זכויות אדם) ושר ההגנה צ’אק הייגל. שלושה אנשים מסוכנים באידיאולוגיה שלהם. מנגד, מנסים לבלום אותם אנשים קיצוניים לא פחות: השמאל הקיצוני באמריקה, שאינו רוצה בכלל במלחמה, והימין הקיצוני (למשל הסנטור ג’ון מקיין) שהצעדים הצבאיים של אובמה לא מספיקים לו. כך נשלטת הזירה האמריקנית בהתגוששות אידאות-פיקס קיצוניות, כל אחת בפני עצמה.
6 איך ניתן להעריך סיכון? יוליוס קיסר, אתם יודעים, קבע שרוב האנשים מאמינים במה שהם רוצים להאמין, ולכן נוטים להתעלם מן התחזיות השליליות. הם מאמינים שיילך להם, בזכות אישיותם המופלאה, כישרונם, או אלת המזל שלהם. אך איך תתנהלו אם התחזיות דווקא ישתבשו? למשל, תקיפת ישראל בידי חיזבאללה, חמאס או איראן? אני לא אומר שזה הולך לקרות, אך נניח שכן, אז מה? ישראל תגיב בעוצמה, המלחמה תתלהט, וארצות הברית בהכרח תמצא את עצמה נכנסת למהלכים שספק אם התכוננה אליהם בכלל. ומה אם סעודיה תותקף בידי הרוסים, כפי שאלה רומזים? מה זה יעשה למפרץ הפרסי, למחירי הנפט, ולכלכלה העולמית? אם תשאלו את אובמה עכשיו, אין לו מושג בכל אלה, וזה מסוכן.
ואם אסד יישאר לאחר ההתקפה, מה שצפוי להיות, ואז יטען לניצחון, כיצד תיראה אז ארצות הברית?
מעלולא, בבא מציעא ב’ (“שער אמצעי” ב’): החברים של אובמה באים.
באופן שאין לו הסבר צבאי טקטי החלו לפני כשבוע ארגוני אלקאעדה, הסלפים, ג’בהת אלנוסרה ואחרים מהסוג הזה להטיל מצור על מעלולא השלווה והמנותקת, עד שכבשו אותה (הוידאו מ- 4.9.13). למה? אולי לגרות את אסד להגיב שם, להפציץ שם (מה שהוא אכן עשה), ולהציג אותו כאוייב הנצרות, כפי שהפלסטינים היו עושים לנו. הם פרצו את שערי הכפר, להפתעת צבא בשאר שלא היה מוכן לכך, הרגו חיילים רבים, והשתלטו על מרכז הכפר. חיילי צבא סוריה נשארו צרים מבחוץ. והתוצאה: הכפר ננטש. מאות תושבים ברחו, וספק אם יחזרו עוד. יש דיווחים של המשטר שהוא חזר וכבש חלק מהכפר, אך המערכה ניתשת שם, וזה צפוי להימשך.
7 הסעיף הקודם דן בסכנות האויב. אך גם בצד שלך יש סיכונים. האם יש לך יכולת כספית למהלכים ארוכים יותר (התשובה האמריקנית היא שלילית, עם החוב הגבוה בתולדות ארצות הברית, כמעט 17 טריליון דולר). ומה עם דעת הקהל האמריקנית, שתזדעזע לראות ילדים סורים מתים, הפעם בידי מפציצים אמריקנים, ואלה אכן יהיו התמונות; הבחירות לקונגרס בעוד שנה, התקשורת האמריקנית שכבר קורעת את מה שנשאר מדמותו של ברק אובמה? גם את זה יש לשקול, לפני שקופצים למלחמה.
ואלה חייליו המושמצים של בשאר (8.9.13), חיילי הצבא הסורי המימסדי, המקיפים את מעלולא עכשיו מכל עבריה, מתכננים לפרוץ פנימה. מבט קרוב על החיילים. מבחינתם הג’יהאדיסטים ואלקאעדה אלה אויב קיומי. הם יעשו הכל כדי להילחם בהם. הם מחלצים כאן צוות תקשורת זר, שנלכד בעיירה.
8 כל דוגמאות המשטר של אובמה מתייחסות לעולם חד-מעצמתי: שתי מלחמות המפרץ, קוסובו, עיראק או אפגניסטן. אך חזרנו לעולם דו-מעצמתי, עם ולדימיר פוטין, הנתפס כיום כמנהיג החזק בעולם. אלא ששיקולי המשטר בוושינגטון ממשיכים להתעלם מרוסיה, וזה כמובן מסוכן, משום שהם מתגרים בה, ומחייבים אותה לפעול. האם זה אינו שיקול, לפני שנכנסים להתחייבות? המשמעות יכולה להיות משבר צבאי עולמי.
9 קשה למצוא עוד דוגמאות לשר חוץ טיפש, סליחה על הביטוי, כמו ג’ון קרי, ואנחנו הבנו את זה כבר מזמן. אם תוסיפו לכך את האובססיביות שלו, מדובר בסכנה אמיתית לארצות הברית ולבעלות בריתה. מדובר באדם שחי בעולם רומנטי מדומיין, שאין לו שום קשר למציאות. כאשר הציע לאובמה ב- 2009 את בשאר אלאסד ידידו הטוב, כציר המדיניות האמריקנית באיזור, אובמה יישם, והחזיר את השגריר לדמשק, אלא שאז סוריה קרסה. אחר כך הניסיון המסוכן לאנוס את ישראל ואת “הרשות הפלסטינית”, עוד גורם מומצא, להגיע ל”פיתרון קבע”, כאילו הדבר אפשרי; ועכשיו ההמלצה על המורדים בסוריה כעל חבריה החדשים של ארצות הברית. מיהם המורדים? בחלקם הגדול הם הסלפים, האסלאמיסטים והג’יהאדיסטים המסוכנים ביותר. אלה חבריו החדשים של אובמה. באפגניסטן הוא נלחם בהם, בסוריה הוא תומך בהם.
וכי לא ברור שאם שטח ביו”ש יועבר לריבונות מוסלמית, מייד יגיעו לשם הג’יהאדיסטים ממעלולא? מעלולא תהיה כאן, מעל נתב”ג, תל אביב, ירושלים וחיפה. אנחנו נהיה מעלולא.
על מעלולא דיווחה התקשורת האמריקנית שהתוקפים הם מצבא סוריה החופשית, אך האמת היא שהם מגיעים מארגונים סלפים, מהמסוכנים ביותר. כן, אין כבר אפילו הבדל מילולי בין “הצבא הסורי החופשי” לבין אלקאעדה והסלפים. ואותו קרי מבטיח לעזור רק לראשונים ולא לשניים. מכאן אנו מבינים שאין לו מושג על מה הוא מדבר. אסונה של מעלולא הם החברים החדשים של אובמה. בדיוק כמו באפגניסטן, באו להילחם באוייב אחד, הקומוניזם, והעלו אוייב מסוכן בהרבה, אלקאעדה.
הדרך הטובה, האישית והמהירה ביותר לדעת מתי עולים מאמרים באתר היא להירשם כאן, ולקבל התראה למייל האישי. הנרשמים קוראים ראשונים.
מעלולא, בבא בתרא (“שער אחרון”): עם הגעת הג’יהאד ואלקאעדה, כנסיות מייד החלו להישרף, ולפי דיווחים הג’יהאדיסטים תפסו מקומיים נוצריים, והכריחו אותם לבחור: או להתאסלם על המקום, או שראשם יערף. עכשיו אנחנו מבינים, מעלולא היא הקדימון למה שהקיצונים האלה מתכננים. באחד הסרטונים רואים מפקד בג’יהאד מורה ללוחמיו המזוקנים שלא לפגוע בנוצרים, אך ברור שזה סרטון מבויים, על רקע הדיווחים בזוועות.
הם לא סלחו למעלולא שלא התאסלמה במאה השביעית, ובאו עכשיו לסיים את המלאכה. אלה חבריהם החדשים של קרי ואובמה, שתומכים בכנופיות, בדיוק כפי שהם תומכים בכנופיות ערביות ביהודה ושומרון. הם לא סולחים גם לכם.
זו לא רק מעלולא, אלא כל הכפרים והישובים הנוצריים בסוריה. לכל מקום אליו מגיעים הסלפים ואלקאעדה, מתקיים טיהור אתני ודתי עמוק. הנוצרים מגורשים, רכושם נבזז, ובתי התפילה שלהם נשרפים. נכבה? מאה נכבות ביום. עכשיו אתם מבינים עד כמה טמטמו את מוחו של העולם, ואפילו את מוחם של כמה מבינינו, עשרות שנים.
מעלולא שהחזיקה מעמד אלפיים חמש מאות שנים, לא תהייה עוד, והארמית נבעטת עכשיו לכל עבר. זהו אקורד הסיום במזרח התיכון של כל מי שאינו מוסלמי, חוץ מישראל, שמגינה על עצמה.
יש להבין: אין טובים ואין רעים בסיפור הזה, רק רעים, ושומר נפשו ירחק מן האימה הזאת. למה האמריקנים מכריחים אותנו להתערב? למה “הידידים” שלנו מתנהגים כגרועים שבאוייבים? כתב הטלוויזיה הסורית הרשמית מציג את מעללי המורדים ואת גודל שנאתם, בכנסיה ארמנית אחת, בעיר חלב.
10 והמשורר הרומי אובידיוס (-43 – 17) כבר אמר: Aut non tentaris, aut perfice, מילולית מלטינית: “או שלא תתעסק עם זה, או שתלך עם זה עד הסוף”. תרגום מהותי יותר הוא: “אל תתחיל את מה שאתה לא מסוגל לסיים“.
