מאת ד”ר גיא בכור
אפקט פרח הצבעוני, המהדורה האירופית: מוות מתכחש לעצמו
ההוצאה להורג של הרפובליקה
הח’ליף הראשון של אירופה, ומסיבת סיום בפריז
מה היתה טענתו המרכזית של מקסימיליאן דה רובספייר? שחייבים לשמור על המהפכה הצרפתית ועל הרפובליקה שאך זה קמה, וכל האמצעים לכך הם כשרים, כולל משטר אימים ורצח. האמצעים מוצדקים, משום שהמטרה היא נעלה. רובספייר קרא לכך “המוסר של הטרור”
על פי המאמר שפרסם ב 1794 (“דו”ח על עקרונות המוסר הפוליטי”) הרי שבשביל מטרות פוליטיות נעלות, לא רק שהכל מותר, אלא שהוא בבחינת חובה, ולכן הוצאו להורג, בדרך כלל בעריפת ראש, לא פחות מ 16,594 איש באותה תקופה של “שמירת עקרונות המהפכה”, כולל, באופן אירוני, רובספייר בעצמו. עבור העקרונות “הנעלים”, גם הוא שילם בחייו.
מבחינתו “המטרות הנעלות” היו האושר של התושבים, ההנאה מהחירות, שוויון וצדק טבעי, אך מי שיתנגד לכך, יש להוציאו להורג, יש להפעיל נגדו טרור, מן אוקסימורון שאליו נקלעה תנועת ה”ליברלס” מאז ועד היום: אם אתה רוצה חירות וצדק, אי אפשר להוציא סתם להורג; ומי שמוציא כך להורג לא משיג חירות וצדק.
העליבות אמורה לכונן את המידות הטובות, אך מה שקורה הוא שאותן מידות טובות מכוננות רק עליבות.
רובספייר שאף לכונן את “הרפובליקה של המידות הטובות” (république de la vertu), כפי שקרא לכך, וכדי להשיג זאת הוא קרא “למחוץ את אויבי המהפכה”. אך אם אתה מוחץ את אויבי המהפכה, אין זו עוד רפובליקה של מידות טובות; וברפובליקה של מידות טובות אי אפשר סתם למחוץ אות אוייבי המהפכה. “המוסר” הוא בניגוד למוסר (contra bonos mores).
לפנינו שני ממשיכים משתלבים של רובספייר: האסלאם הקיצוני, שלמען מטרותיו הוא מוכן לעשות הכל, זאת הרשעות; ודת הפוליטיקלי קורקט, שלמען מטרותיה גם היא מוכנה לעשות הכל, אם כי בברוטליות מעודכנת יותר מן הברוטליות של האסלאם הקיצוני, וזו הטיפשות.
שני אלה שזורים זה בזה, הטיפשות מגינה על הרשעות וההיפך, אבל עד לנקודה מסוימת. ההיסטוריה מלמדת שתמיד הרשעות תאכל לבסוף גם את הטיפשות, וזו הסיבה שאירופה, בעצם, כבר אבודה. ואיפה מתרחש הניסוי הזה של ממשיכי רובספייר? בארצו של רובספייר, כמובן. ב”רפובליקה של המידות הטובות”.
ומה היתה אחריתו של רובספייר (למעלה)? הטיפשות והרשעות הוציאו גם אותו לבסוף להורג.
1 “דאעש” זו הדחקה: קל היה לאותו אדם חיוור ומבוהל, הנשיא פרנסואה הולנד, להכריז שהטבח בפריז בסוף השבוע היה “אקט מלחמתי של צבא דאעש”. כך הוא מתאר זאת כצבא חיצוני זר, שאותו אפשר להביס, אך , לצערו הרב, זו רק הסחת הדעת. זה כבר לא דאעש, אלה האזרחים הצרפתים שלו עצמו, ממוצא מוסלמי. אין זה צבא זר, וגם לא איזה “דאעש” חיצוני, אלה חלק מן החברה הצרפתית, מה שאומר שהיא גולשת במדרון אל מלחמת אזרחים.
המחשבה הזו כל כך מבהילה את השלטונות בצרפת, עד שהם בורחים למקלט דאעש. “דאעש” מבחינתם הוא מחסה, לא איום. כמה קל להאשים את דאעש, הוא מלבין החטאים. כמה קל להגיד שהאיום הוא חיצוני ולא פנימי, אך האמת הפוכה. בצרפת יש כבר כעשרה מליון מוסלמים, כ- 12% מן האוכלוסיה (כמעט כמו בישראל עם ה- 13% אזרחים מוסלמים בישראל), ורבים מן המוסלמים האלה לא ממש הזילו דמעה על הטבח. די בכמה אלפים של מתסיסים כדי להרוס את החברה כולה.
מה הדבר שקשה לצרפתים להודות בו? שאין עוד “עם צרפתי”.
ולכן, דאעש זו בריחה מעצמך, בריחה מהאימה העצמית. כך זה לגבי אסד, לגבי ארדואן והכורדים, לגבי עבדאללה הירדני, ולגבי האירופים. בריחה ממה שאין לו פתרון. להגיד דאעש זה היום פוליטיקלי קורקט, וברור שאיש לא באמת מתכוון להלחם ב”דאעש”.
להגיד “דאעש” זה להאמין שעדיין יש “עם צרפתי”.
2 ממשלת צרפת ממולכדת:
מלכוד חיצוני-פנימי – אם ייכנסו לסוריה צבאית, יהיו הרוגים רבים גם בקרב החיילים שלהם וגם בקרב המקומיים, והתסיסה המיגזרית בצרפת תגיע לשמיים; אך גם אם לא ייכנסו – התסיסה רק גוברת.
מלכוד פנימי-חיצוני – אם ייכנסו לאיזורים האסורים בכניסת המשטרה והצבא בתוך ערי צרפת עצמה, התסיסה תגיע לשמיים; ואם לא ייכנסו – התסיסה רק גוברת, והיא תזין עוד יותר את המתנדבים היוצאים ומתחזקים בסוריה ובעיראק.
כל האופציות חסומות בפני אירופה. אפשר לפעול באחת מהן, אך התוצאה המרה כבר ברורה. בעיה אפשר לפתור, אך מדילמה קשה כבר לצאת.
3 הבעיה מחריפה ברמה יומית: האיחוד האירופי הודיע שבשנת 2015 ייכנסו בשעריו שלושה מליון מוסלמים, והצפי לשנה הבאה הוא מספר כפול. כל יום נכנסים למדינות האיחוד כעשרת אלפים מהגרים מוסלמים, שזה כשלושה וחצי מליון איש בשנה. ברור שהדמוגרפיה האירופית משתנה לנגד העיניים, זו כבר יבשת אחרת, אך בדת הפוליטיקלי קורקט אסור לקשר בין ההגירה הזו לאובדן הזהות, לדמוגרפיה ולטרור. אפילו שאחד מן המרצחים המתאבדים הגיע השנה מסוריה, זה עדיין “אמלגם”, המונח הצרפתי לכך שאסור לערבב דבר בדבר (אמלגם היא סגסוגת מתכתית, שהתבררה כמסוכנת לבריאות). אך המוסר דווקא כן מתערבב עם הטרור, והטרור עם המוסר.
ברגע שכף רגלם דרכה ביבשת האומללה, הם כבר “אירופים”, שכן הם לא יעזבו עוד לעולם, ותסכולי המוסלמים האירופים מתווספים לתסכולים שלהם, וההיפך. האירופים החדשים מגיעים אל היבשת לא בהכרת תודה אלא תוך רגשי עליונות. הם באו לשלוט, לא להישלט. עוד לא הגיעו, וכבר הם מטיפים ליבשת מה טוב לה.
זה כמובן מעורר ריאקציה בצד השני, כאשר ארגוני הימין מתחזקים ועולים לשלטון בכל רחבי היבשת, ויגיע גם רגע הפיצוץ הנגדי. אירופה במסלול של מלחמת אזרחים, ואחת מנקודות הציון של המלחמה הזו נקבעה עבור ההיסטוריה בסוף השבוע האחרון. כמה יוהרה היתה בפיגוע הזה, כמה בוז ל”רפובליקה של המידות הטובות”, וכמה רצון לכונן “רפובליקה של מידות טובות”, אבל אחרת.
בצרפת מתרסקות זו בזו “רפובליקה של מידות טובות” ב”רפובליקה של מידות טובות”.
4 זו גם ההתנהלות הצרפתית: מי שחשב שהנורות האדומות נדלקו אצל המשטרה הצרפתית לאחר הפיגוע הגדול בינואר השנה, התבדה מרה. משטרה זו המשיכה לא להיכנס לחלק מהאיזורים המוסלמיים בערים (No-go zones, שמיפינו אותם עבורכם במאמר של מועדון ג’יפלאנט פריים), לקסבות שאסור לה להיכנס לשם, ולכן לא היתה לשירותי הביטחון הצרפתיים שום ידיעה מוקדמת על המגה פיגוע.
מדובר בלפחות שמונה מחבלים מתאבדים, עם מערכת שלימה מאחוריהם: סייענים, דווחנים, מעבירי נשק, מכווינים, מסיעים, וברור שהמערכת הזו הכינה את רצף הפיגועים שבועות ואולי אפילו חודשים מראש. ברור שהם ידעו מה הם בוחרים, ולהערכתי הם גם ביצעו תרגולים מוקדמים. מדובר במערכת מקצוענית ומשומנת. עם כל כך הרבה מעורבים, איך יתכן שלא היה מידע מוקדם? מחדל כזה מחייב את התפטרות כל הצמרת המשטרתית במדינה.
לצרפתים כל מה שכתבתי כאן ידוע, אך הם מעדיפים לעצום עיניים, ובכך הם שותפים לנעשה. במשך 15 דקות שלמות ירו המחבלים המוסלמים בצעירים אומללים, שננעלו בתוך המועדון בפריז, בטבח בסגנון ימי הבינים. בתוך דקות ספורות הבנתי בששי בלילה שמדובר במגה פיגוע, והעליתי זאת מייד לפייסבוק שלנו, כאשר בתקשורת הצרפתית והישראלית עדיין לא עיכלו את המתרחש, ואולי הדחיקו. ואז הגיע הטבח במועדון. הצעירים הנטבחים שיגרו תחינות “הצילו” בניידים שלהם וברשתות החברתיות מבפנים. “הצילו, הורגים אותנו אחד אחד”, הם כתבו. ראיתי את הדיווחים המסעירים מפריז בזמן שקרו, ונסערתי בעצמי. איך זה ייתכן שהמשטרה שנמצאת בחוץ אינה פורצת פנימה?
הטפשות: המחבלים מרתקים את משטרת הטרור מחוץ למועדון, והיא נמנעת מלפרוץ פנימה. בינתיים שוחטים עשרות צעירים בפנים.
עוד דקה ועוד דקה. הרוצחים עברו מאדם לאדם, רובם שכבו על הרצפה, והרגו אותם באש אוטומאטית ללא רחם, בנהרות של דם. והמשטרה עדיין לא פרצה פנימה. זה קרה רק לאחר 15 דקות שנמשכו כנצח, וכ- 90 הרוגים. אם אני מרחוק הבנתי מייד, למה הם לא הבינו, והם נמצאו מחוץ למועדון?
הרשעות: בינתיים צעירים מבוהלים בעלי יוזמה נמלטים מן הכניסה האחורית של המועדון. האימה מעוררת הזעם, וחוסר האונים. צרפת ואירופה הופכות למקומות מסוכנים למגורים ואפילו לביקור, לא רק בגלל הטרור, אלא בגלל משטרת הפוליטקלי קורקט. המוסר של הטרור, או הטרור של המוסר? התוצאה היא מעל 160 הרוגים בסדרת הפיגועים.
כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום (מאז שנת 2008), וממשיכים קדימה לתקופה הנוספת. חשבונית מס נשלחת לכל נרשם. ניתן לקרוא את תנאי הרישום ולהירשם – כ א ן.
5 ממשלת-העל של הפוליטיקלי קורקט – נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, הסתפק, כדרכו, באיזה נאום טלויזיוני חיוור, ונעלם מייד. הוא עדיין לא מסוגל להוציא מפיו את המילים “טרור” ו”אסלאמי”. ומה הוא מתכוון לעשות? ארצות הברית והמערב נשלטים כיום בידי טייס אוטומאטי, עד לסיום הקדנציה בעוד כשנה, וההיסטוריה לא תסלח על כך.
שר החוץ שלו, ג’ון קרי, זה שחגג ש”זמנו של דאעש קצוב” שעות בלבד לפני הפיגוע, עסוק עכשיו בהכנת סוריה “לבחירות” תוך 18 חודשים, כן, אתם קוראים נכון, זה מה שמכרו לו הרוסים. ברור שבבחירות האלה הפלא ופלא, אסד ינצח, אך קרי עצמו כבר יהיה אז בחזקת היסטוריה. כך מגיבה דת הפוליטיקלי קורקט על דת האסלאם הקיצוני, שרק מגחך ומתחזק. הרי ברור שהסונים לעולם לא יקבלו את אסד או מישהו ממשטר הרשע הפרו-שיעי שלו, כך שדאעש מחזק את אסד, בהציגו אותו כאופציה הטובה ביותר, ואסד מחזק את דאעש, כאשר הוא דוחק את כל הסונים לחיקו. שניהם מרוויחים, והמערב משלם את המחיר.
ממשלות הפוליטיקלי קורקט שומרות את מחסליהן בחיים.
כמו בכישוף מקולל, המצב באירופה נהיה גרוע מיום ליום, הרוע מתגבר והטוב נדחק. רוע שנובע גם מאנשי הרשעות, וגם מאנשי הטיפשות גם יחד, אנשי “המוסר של הטרור”. הגירת המליונים פנימה מתגברת, וכך המזרח התיכון כובש את היבשת השקופה, ובעצם, היא כובשת את עצמה (המוזיקה: קמי סן סנס, האקווריום).
נגד אויב מבחוץ, כמו במלחמות עולם, אפשר להלחם ואפילו לנצח, אך איך לנצח אויב שכבר נמצא עמוק בתוכך? האם תילחם כנגד עצמך? ניצחונך הוא חורבנך, או שחורבנך הוא ניצחונך? אירופה כישפה את עצמה, ועכשיו, אי אפשר לברוח עוד מהלפיתה המצמיתה של הכישוף. מה גם שהאויב מבפנים מסתיר את הכוונות שלו, כך שלכאורה אין סיבה לפעול נגדו.
אם ברצונכם לקחת משהו שאתם רוצים – אל תילחמו כנגד אלה שיש להם אותו. הצטרפו אליהם, ואז, או שלאט לאט תהפכו את המשהו הזה לשלכם, או חכו לרגע המתאים למהפכה כוחנית. שום גוף לא יוכל להחזיק מעמד לאורך זמן, אם הוא נרקב מבפנים.
6 דאעש הוא הבעיה או הפתרון? ונניח שהמערב באמת מתאחד, חיילים פולשים לסוריה ולעיראק, וכובשים את השטח העצום, בגודל בריטניה המאוחדת כולה, שבו מחזיקה כיום “המדינה האסלאמית”. ומה אז?
הרי עשרות אלפי לוחמי המדינה הזו לא ייעלמו. או שהם יפתחו במלחמת גרילה, שבה הם גם יתישו את חיילי המערב, או שרבים מהם יעברו למערב עצמו, שואפי נקם וללא שום רחמים. שם הם יחברו אל המוסלמים המקומיים, בבחינת זה עוזר לזה. במילים אחרות, יתכן וקיום “המדינה האסלאמית” אפילו עדיף למערב מאשר הכיאוס שבהעדרה.
תשאלו אז מה עושים? הרי באתר שלנו הזהרנו מכל התופעות האלה כאשר נולדו, ואתם מוזמנים לקרוא את הסדרה כולה, מאז שנת 2006, שנת הקמת האתר, אך המערב אטם בכעס את עיניו ואוזניו, ועכשיו הדמונים הפכו לאיומים ציביליזציוניים. אז שנשלם על הטרור של המוסר?
את פריז, לקחת אותי בזרועותייך: על הניסוי הגדול
7 סוריה היא מלכודת פתאים: עכשיו אתם מבינים את הדיבוק שהאתר שלנו הציג מהיום הראשון של הקריסה הסורית, במרץ 2011: אנחנו לא מתערבים. שורה ארוכה של מאמרים הטיפה לכך והכניסה את זה לראש הישראלי כמנטרה. כמה קל להתערב, אך מי שמתערב שם, טובע. זה קרה לחיזבאללה, זה קרה לרוסים, זה קרה לאיראנים, לצרפתים, לאמריקנים ולאירופים. לנו זה לא קרה, וחייבים להמשיך לדבוק בנכס האסטרטגי החשוב ביותר שלנו כיום במזרח התיכון: אנחנו ניטרלים. אנחנו לא סונים ולא שיעים, ולא תומכים באף אחד מהם. ההיפך, כמו שהיה אומר נפוליון: אנחנו לעולם לא מפריעים לאויבים שלנו להתאבד.
אז להתערב או לא? על סוד האושר הלאומי
ומי שנכנס לסוריה, סוריה נכנסת אליו: ול”סוריה”, שהיא כבר מצב נפשי, יש הרבה דרכים להגיע לביתו של מי שנכנס אליה, תשאלו את חיזבאללה, שספג בשבוע שעבר פיגוע ענק בביתו שלו, ועוד יספוג, ותשאלו את פוטין.
ומה הכלל להתערבות של אותה “סוריה”? היא תמיד תכה בבטן הרכה, במקום הכואב ביותר. סוריה היא הטרור של המוסר.
8 אפקט פרח הצבעוני: הממשל הצרפתי המיואש יודע עד כמה עמוק הוא הקרע בתוך החברה המקומית, ולכן, בתרגיל שבו נהגו תמיד אנטישמים, מפנים את תשומת הלב החוצה, לעבר היהודים, ובימינו לעבר ישראל. בעבר הטריק הזה עבד: הוא איחד את הצרפתים הישנים ואת “החדשים”, ולכן האובססיה האנטי ישראלית בתקשורת שם. בחמש השנים האחרונות התרגיל הפך למיושן, אך הממשל הצרפתי המשיך איתו, בייאושו. לדבר על ישראל, כדי שלא ידברו על הבעיות האמיתיות, אך בא המגה פיגוע של עכשיו, וחתם את העניין. מה הקשר בין מלחמת האזרחים המתפתחת בצרפת לבין ישראל? ואם יש השפעה זרה היא של סוריה ועיראק, לא שלנו.
אפקט פרח הצבעוני ממשיך ומתממש, וה”סכסוך” המומצא שלנו נדחק עוד יותר לקרן זווית. המלצה: חבל לאירופים להמשיך ולשפוך פה כספים על עמותות רשע למיניהן, משום שזה כבר לא מסיח את הדעת באירופה או אצלנו. זה חסר ערך.
הדרך הטובה, האישית והמהירה ביותר לדעת מתי עולים מאמרים באתר היא להירשם כאן, ולקבל התראה למייל האישי. הנרשמים קוראים ראשונים. אפשר גם לשלוח את המאמר הזה לחברים. יש כפתור לשם כך, בתחתית המאמר.
9 רוב היהודים בצרפת בהדחקה – אלפים עולים לישראל, אך עדיין לא עשרות אלפים בשנה. הם, בחושים הגלותיים שלהם, כבר מבינים הכל, אך הם קשורים לעסקים ובמיוחד לשפה הצרפתית. המעבר לעברית הוא אולי הקשה מכל, ואנו חייבים להקל עליהם את העלייה, שעכשיו כבר ממש נכפית עליהם.
מי שלא יעזוב את מלחמת האזרחים המתפתחת בצרפת הוא כבר פושע לעצמו ולמשפחתו. בכל פיגוע מקפידים המחבלים המוסלמים לפגוע גם ביהודים: היפר כשר בינואר, ומועדון הלילה עכשיו, שהוא או שהיה בבעלות יהודים, והפגנות נגד ישראל נערכו בכניסה אליו בעבר. המסר הזה נכון גם לישראלים המתגוררים ברחבי אירופה: המצב רק יילך ויורע, ומחירי הנדל”ן שם יצנחו, בעוד שפה הם רק עולים בדיוק מאותה סיבה. ומי שימתין יקבל שם פחות, וישלם כאן יותר. עדיף עכשיו.
הניסיון ההיסטורי מאשר שהיהודים היו תמיד האחרונים להפנים את מצבם, ולצאת מן ההדחקה בה חיו. ובכן, המוני צרפתים לא יהודים כבר נוטשים את ארצם, אז מה עוד יש ליהודים לחפש שם? ממילא מתייחסים אליהם כבר כמו אל אורחים, שחובה להגן עליהם עם שוטרים וחיילים חמושים, מה שמאוד מעליב אותם, ובצדק. אז אולי באמת עדיף ל”אורחים” לעזוב?
10 ואנחנו, עומדים נפעמים מול התופעות הציביליזציוניות האדירות האלה, ומגחכים על אלה שפעם טענו שאנחנו הבעיה. לקראת חג החנוכה המתקרב, החג שלי, נעלה כאן מאמר על מחרוזת של תופעות שמיימיות ממש, שאנחנו עדים לה, ואשר איש לא ציפה שתקרה, ואז נבין כמה הכל כבר השתנה, ועוד ישתנה. אך כל התופעות כולן, פועלות לטובתנו Ad astra per aspera (כלומר “דרך הקשיים אל הכוכבים”).
אירופה כיוונה לעבר ישראל, כדי שלא יראו את הבעיות שלה; והמזרח התיכון כיוון לעבר ישראל, כדי שלא יראו את הבעיות שלו. ישראל זזה למטה, והבעיות של אלה מתרסקות עכשיו בבעיות של אלה.
והנה המאמר שפרסמנו בדצמבר, לכבוד חג החנוכה
◄כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת. ניתן לקרוא את תנאי הרישום ולהירשם – כ א ן.
◄אני מבקש באופן אישי, מכל מי שכבר חבר במועדון Gplanet Prime, והמנוי שלו הסתיים, לחדש אותו. כדי לחדש את המינוי יש להכנס לקטגוריית “לחידוש מנוי קיים לחץ כאן”, או – כ א ן.
◄למבקשים לקבל התראות על כל מאמר חדש שעולה ישירות אל המייל האישי, עושים זאת – כ א ן
