מאת ד”ר גיא בכור
(מוקדש לזיכרון ראש הממשלה יצחק שמיר)
האקדמיה הצרפתית (L’Académie française) היא מוסד ייחודי, לשימורה ולהכוונתה של השפה הצרפתית. היא נוסדה בידי הקרדינאל רישלייה (1585 -1642), ראש השרים של המלך לואי ה- 13, ב- 22 בפברואר 1635, והיא קיימת עד היום. האקדמיה הסדירה את הדקדוק הצרפתי ואת ההגייה, ופרסמה את המילון הרשמי הראשון של השפה הצרפתית בשנת 1698. רישלייה ייעד לצרפת מעמד בינלאומי, ולכן דאג לגבש את השפה שלה, במטרה לחשוף אותה אל העולם, וכך להגדיל את עוצמתה של המדינה הצרפתית המודרנית שבנה.
האקדמיה הצרפתית הזו בוטלה בזמן המהפכה הצרפתית, בשל זיהויה עם המלוכה, אך נפוליאון החזיר אותה על מכונה, ובכך היא קיימת עד היום, זה כ- 370 שנים. יש בה תמיד 40 חברים , וחבריה ידועים בכינוי Les immortles (“בני האלמוות”), בשל החשיבות העצומה שצרפת מקנה לשפה שלה, ולשומרים עליה. רוב החברים הם סופרים, מדינאים לשעבר, משפטנים וכמרים, בסך הכל כ- 700 בני אלמוות מאז הקמת המוסד, ומתוכם רק ארבע נשים, עד היום. החברים נבחרים לכל חייהם, ומאז תקופת נפוליאון יש להם מדים שחורים עם ריקמה יחודית בצבע זהב-ירוק (קצת מזכירה את גלימתו של “הראשון לציון” אצלנו), המכונה “הגלימה הירוקה (“l’habit vert“).
האקדמיה ללשון העברית קמה בישראל בשנת 1953 על מודל האקדמיה הצרפתית.
1
כמה אנשים מדברים כיום עברית? המספרים המקובלים הם כתשעה מליון איש, בישראל וברחבי העולם (וויקיפדיה), מספר שממשיך לגדול כל הזמן, בעיקר בשל גידול האוכלוסיה בישראל (השנה בסך הכל כשמונה מליון תושבים בישראל, יהודים וערבים, כמעט כולם דוברי עברית). האם לא הגיע הזמן לצעוד צעד גדול קדימה עם השפה שלנו? (מאז כתיבת המאמר מספר דוברי העברית עלה כבר ללפחות עשרה מליון).
העברית היא הסמל המובהק ביותר של הציונות ושל התחייה היהודית, שפה שלפני כמאה שנה רק מעטים מאוד דיברו אותה באופן יומי, והיא ממשיכה להיוולד כל יום מחדש; היא הצלחת הציונות. ומה אם נרחיב את מספר דוברי השפה הזו לעשרים מליון?
ברור שתמיד נצטרך את הגשר אל העולם, ולכן יש אפילו להאיץ את לימוד האנגלית, הערבית ושפות נוספות בבתי הספר בישראל, זהו צורך בסיסי. אך גם העברית יכולה להיות גשר, ואת זה עדיין לא הפנמנו. לא רק לדבר את שפות העולם, אלא להביא את העולם לדבר גם עברית. להפוך את השפה הזו מגטו מנטאלי לגשר בינלאומי. מחַיץ – לחיבור; מסוף – לאמצע. מקשר חד-סיטרי לדו-סיטרי.
2
התרבות שנעשית כיום בישראל היא שנייה בעולם לארצות הברית בלבד. יש אצלנו תחיה תרבותית ואמנותית עוצרת נשימה, אך היא כלואה בשפה העברית, ולכן פחות מוכרת בעולם. ישראל היא גם מעצמה של טכנולוגיה עילית, ומגיעים אליה משקיעים ומתעניינים מכל העולם. אנחנו מחפשים גשרים אל העולם, ולכן משתמשים באופן מובן באנגלית, אך האם מישהו מעלה בדעתו שניתן לעשות זאת בעברית? שיהיה עניין בינלאומי להכיר את השפה הזו ולהשתמש בה, דווקא בשל עליית התרבות והטכנולוגיה? בהחלט שכן.
3
אנחנו הישראלים לוקים בנכות רגשית בנוגע לשפה שלנו, כלומר לזהות העצמית שלנו. יש לנו מנטליות קרתנית שהיתה נכונה לדור הקודם, של אי קטן ומבודד, שכמעט מתביישים בו, כמו אדם שמתבייש בגוף שלו, ומנסה להסתיר אותו מן האחרים, במקום להתגאות בו. כאילו הקיום היחיד שלנו הוא לחקות את אומות העולם, ובכך לקבל לגיטימציה, בעוד שאנחנו לא מביאים בחשבון שרבים מאוד בעולם סקרנים לגבינו, אנחנו מרתקים אותם, ורבים היו רוצים ללמוד עברית, אך אינם יודעים כיצד.
נתקלתי בתופעה הזו בדף “הממתק היומי מישראל” בערבית, כאשר סרטוני וידאו שהעלו אנשים פרטיים ליוטיוב ללימוד עברית, ואשר שיבצנו בדף, זכו להתעניינות עצומה. יש מאות הלומדים עברית בעולם הערבי באופן ממוסד, ויש אלפים רבים הלומדים אותה בסין ובמזרח הרחוק. האם אנחנו נתפסים בעיניהם כאי קטן ומבודד? או לא. אנחנו נתפסים בעיניהם כציביליזציה של 3,000 שנים, זו שכתבה את ספר הספרים ויסדה את המונותיאיזם. אין פלא איפוא שמספר התיירים השנה בישראל כבר מגיע ל- 4 מליון, ומספר של עשרה מליון תיירים תוך חצי עשור אינו רחוק כלל.
זהו פרדוקס. הציונות, שקידמה את העברית ברמה הלאומית כלפי פנים, דווקא בלמה אותה ברמה הבינלאומית כלפי חוץ; בעוד שהיהדות, שבלמה את העברית המדוברת מאות שנים ברמה הפנימית, דווקא יכולה לקדם אותה עכשיו ברמה הבינלאומית, בשל היותה של היהדות ציביליזציה המרתקת רבים. מישהו אמר מדונה?
(תמונה: אימג’בנק GettyImages)
◄הרצאה של ד”ר גיא בכור באירוע העסקי שלך?
◄הנס של השפה העברית
4
שפות נולדות ושפות מתות, בהתאם לעושרן של מדינות ולתנועת המסחר הבינלאומי, שכן שפות הן כלים פונקציונאליים. כך קרה עם הארמית שנעלמה בשל עליית יוון, עם הלטינית שנעלמה עם קץ הממלכה הרומית, עם היוונית שהתכווצה, עם הצרפתית שזינקה ונפלה, וכמובן עם ניצחונה של השפה האנגלית, בעקבות כוחן של בריטניה, ארצות הברית והטכנולוגיה החדשה. אך גם ישראל היא מעצמה כיום, טכנולוגית, צבאית ותרבותית, ולכן, על פי המגמה הזו, גם השפה שלה צריכה לעבור שידרוג בינלאומי בהתאם. מי שירצה לעשות עסקים איתנו יטרח ללמוד עברית, זה צריך להיות הנוהל החדש. עושר=התרחבות השפה, ועוני=התכווצותה.
יותר מכך אנחנו חיים בעידן חדש של אינפורמציה, שבו מי שיידע להשתלב – יחיה, ומי שלא, יזוז הצידה. טכנולוגיות כמו Google Translate, אתרי השיתוף, האיי-פאד והקינדל מעניקים הזדמנויות אדירות לשפות קטנות ולמי שיידע לנצל את הטכנולוגיות החדשות, ולצבור אוהדים. בעולם השטוח הזה, מימדי העבר של השפות לא קיימים עוד, אלא רק המימדים של העתיד. כולן הרי לחצנים זהים בגוגל Translate. שימו לב באיזו מהירות מופיעה טכנולוגיה עולמית חדשה גם בעברית, דבר המעיד על חיותה של ישראל בתחום הטכנולוגיה העילית. למה לא לנצל את זה גם בכיוון ההפוך?
5
כיצד? בעלות נמוכה מאוד ניתן להעלות ליוטיוב סידרה מצולמת היטב, של לימוד השפה העברית לדוברי אנגלית, ספרדית, ערבית וסינית, ולקדם את הסדרה הזו בפרסום מכוון. בכך גם מעידה העברית על הליגה בה היא רואה את עצמה. הממשלה תקים שורה של מכונים בינלאומיים ללימוד השפה העברית ברחבי העולם, כפי שמלמדים בבירות העולם את הצרפתית והגרמנית בסבסוד ממשלתי. המצטיינים בכל מחזור יקבלו טיול חינם בישראל, וכך תושג מטרה כפולה של שפה ולגיטימציה. ברגע שיתחיל “טרנד” בינלאומי של השפה העברית, זה כבר יתפוס תאוצה לבד. האם מישהו האמין שמליונים רבים של יהודים ידברו יום אחד עברית, או ייוולדו לתוכה?
הצלחנו כל כך בלימוד העברית בבית, ומליונים עברו כאן את האולפנים, לאורך השנים. יש לנו מיומנות ואינסטינקט טבעי להרחיב את העברית. למה שלא נצליח לעשות זאת גם בחוץ?
שפה צריכה תחזוקה, טיפוח והפצה (ורסאי: המזרקה של לטו, אמו של אפולו, מוטיב חוזר במאמרים שלנו. לאחר שהאיכרים של ליטיה סירבו לתת לה מי שתיה, הפכה אותם לצפרדעים), במיוחד שפה דואלית כמו שלנו: לאומית, אך גם אוניברסלית, כשפת התנ”ך.
שר האוצר הנודע של לואי ה-14, ז’אן בטיסט קולבר, עוד רפורמטור גדול, ייסד אקדמיות דומות לתחומים נוספים, למשל האקדמיה למדעים. האקדמיה הלאומית למדעים בישראל, בנויה גם היא על המודל הצרפתי. במשך שנים נפגשו חברי האקדמיות בארמון הלובר, אך כיום מרוכזת כל האקדמיה הצרפתית על שלוחותיה השונות במבנה המרשים של ה- Institut de France בפאריז.
במכון הזה מרוכזות חמש האקדמיות: האקדמיה הצרפתית שמתעסקת בשפה, האקדמיה למדעים, האקדמיה לאמנויות יפות, האקדמיה לכתיבה ולספרות, ולבסוף, האקדמיה למדעי האתיקה והפוליטיקה. לאקדמיה המורחבת הזו השפעה עצומה עד היום על החשיבה הפוליטית, החברתית והכלכלית של צרפת. הלובר עצמו, כאן בוידאו, הפך, כידוע, למוזיאון פנוראמי של ידע ותרבות.
◄הדרך הטובה ביותר לדעת על מאמרים חדשים באתר היא לקבל ממני התראה, ישירות אל המייל האישי. הרישום נעשה כאן.
6
העברית כבר עלתה והתרחבה על גבי הצטמקותן של שפות אחרות, למשל היידיש, שדובריה הושמדו בנסיבות הנוראיות ביותר; הלדינו; הארמית; או הערבית היהודית, שכבר כתבתי עליה בעבר. הרמב”ם הרי כתב את “מורה נבוכים” האדיר בערבית היהודית. כל אלה כמעט ונעלמו, והעברית תפסה את מקומן. במאבק בין העברית לבין הגרמנית (למשל בטכניון עם הקמתו) ומול היִידיש ניצחה העברית, שעומדת בהצלחה גם מול עוצמת האנגלית. כל אלה מעידים על חיות, התפתחות ושאפתנות, תוך שילוב מילים לועזיות, והמצאה מתמדת של מילים מתחדשות.
7
אנו רגילים להתייחס אל העברית כשפה שולית, אך היא אינה כזו כלל, הרי זו לא רק אחת השפות העתיקות ביותר המדוברות כיום, אלא שזו שפת התנ”ך הנצחי, ספר אותו מעריצים מאות מליונים של נוצרים ברחבי העולם. תארו לעצמכם שיהיו מסוגלים לקרוא את התנ”ך בשפת המקור הקדושה? להציג כך את לימוד העברית יכניס אותה למרכזיות עצומה. לראשונה גם יבינו מהן “אמן” ו”הללויה”.
אנו רגילים לתפוס את השפה העברית פנימה, כעניין של מורשת. ואולי היא יכולה לחיות גם עם הפנים החוצה, כגשר חדש? לא כתחנה סופית אלא כתחנת מעבר וחיבור? הערבים, למשל, ידהמו לראות מאות מילים משותפות בין הערבית שלהם לעברית, עוד גשר בלתי צפוי. תמיד דיברנו על מחסומים בינינו לבין העולם הערבי, אך יש גם גשרים. את הערבית ניתן גם להבין טוב יותר, אם יודעים את השפה שקדמה לה, העברית. מי שרגיל לתפוס את עצמו כשולי, יישאר שולי, וההיפך.
8
מדוע זה חשוב לנו, שילמדו אותה ברחבי העולם? משום שהשפה היא אישור הלגיטימציה שלנו על האדמה הזו, היא החיבור החזק ביותר למולדת, והיא לגיטימציית הציונות, וניצחונה. ללמוד שפה זה ללמוד תרבות באופן אינטימי. חוויתי את ההתלהבות הזו מספר פעמים, כאשר למדתי עם השנים חוץ מאנגלית כמובן, גם ערבית, טורקית, פרסית וצרפתית. כל שפה הכניסה אותי לעולם חדש ומסחרר של עניין, תרבות וידע. לדעת עברית זה להבין אותנו. כל דובר עברית או לומד עברית הוא שגריר, ופוטנציאל להתרחבות נוספת של השפה, ושלנו.
בכך ייפתח מעגל קסמים: ככל שידעו יותר עברית, כך תשגשג התרבות שלנו יותר ותתעשר בכל המובנים, הרי יהיו לה משתמשים גם בעולם; וככל שתשגשג, יהיו יותר יודעי עברית.
שפה היא בעצמה שגריר, ואנחנו קיבלנו את השגרירים הזרים, אך לא שלחנו שגריר משל עצמנו. עכשיו אפשר לתקן את זה.
9
יש מאגר טבעי של מיליוני יהודים בעולם, שמבחינתם העברית היא סוג של רגש רדום. אפשר להגיע אליהם, ובכך גם תגיע אליהם ישראל, לראשונה בתולדותיהם. אם יידעו מעט עברית, גם יתקרבו לישראל. זה הגשר, וזה אפשרי. יש מאות אלפי ישראלים בארצות הברית, שילדיהם כבר אינם יודעים עברית, אך השפה הזו קרובה לליבם כניגון וכזיקה לא מוגדרת; גם הם יעד חשוב. אם בעבר העברית בנתה את הקיום שלנו כאן, יש בכוחה עכשיו לבנות את הקיום היהודי בעולם, אם רק נרצה.
10
ועדיין, עלינו להגן על העברית, גם ברמה החוקתית, כפי שהצרפתים מגינים על שפתם. לפני שנשנע אותה אל העולם, יש צורך לבצר אותה מבית. זו השפה רשמית רק בישראל, ולכן היא חייבת להיות השפה הרשמית היחידה במדינת היהודים. היה זה אהרון ברק שטעה, וניסה להפוך, באחד מפסקי הדין שלו, את השפה הערבית לאלמנט של לאומיות ערבית בישראל (שלטי רחוב גם בערבית, ועוד), וזה צריך להסתיים עכשיו. בדרגה נמוכה יותר, של פונקציונליות אישית, מתחת להגמוניה של העברית, יימצאו האנגלית, הערבית והרוסית. אך העברית חייבת לקבל את הייחוד והבלעדיות שלה לפחות במדינת היהודים. אצלנו היא לא עוד שפה, היא הגדרה עצמית. (בוצע באופן היסטורי בשנת 2018, עם חוק היסוד: מדינת הלאום של העם היהודי)
על האקדמיה ללשון העברית ללכת בדרך האקדמיה הצרפתית ולהעניק פרסים יוקרתיים של השפה, בתחומי הספרות, השירה, התיאטרון, הקולנוע, ההיסטוריה והתרגום. ככה גם השפעתה של האקדמיה הזו תגבר, והפונקציונאליות של השפה ככלי של תרבות תתעצם. אך מעל לכל אנחנו חייבים לשנות את דרך החשיבה האפולוגטית שלנו על העברית, ולתקן את עצמנו.
חשבתם שהשפה העברית סיימה את קידום התחייה הלאומית שלנו? עדיין יש לנו עבודה רבה עם העברית כלפי חוץ, הרי אנחנו צריכים להמציא אותה עכשיו ככלי בינלאומי. ואם נרצה, בהחלט אין זו אגדה.
