מאת ד”ר גיא בכור
1 NO EXIT:
ועידת “השלום” בעיר הקיט סוצ’י (הבירה בפועל של ולדימיר פוטין), היתה אמורה להיות אקורד הסיום המאושר של המלחמה הרוסית ב”סוריה”, לקראת הבחירות הצפויות בחודש הבא לנשיאות ברחבי רוסיה. ברור שפוטין ייבחר (הוא מתמודד נגד עצמו), אבל פוטין רצה להוכיח שהוא הצליח היכן שארה”ב נכשלה: הוא רצה להגיע עם ראשו של דאעש על הכידון, ולהשליט סוף-סוף פתרון מדיני ב”סוריה”, לקראת סיום. זו הסיבה שכל כך התעקשו על סוצ’י דווקא עכשיו.
במשך חודשים נערכו ההכנות לוועידה הזאת, שגם נדחתה לפחות פעמיים, העיקר שכולם יגיעו ל”הפי אנד”, בחסות הרוסים. אלא ששום הפי אנד אין כאן, ההיפך. כמעט כל ארגוני האופוזיציה הסונים החרימו מראש את הועידה בת היום האחד, ואלה שהגיעו חזרו כלעומת שבאו, לאחר שראו, שבשדה התעופה מניפים את דגלי “סוריה” של בשאר, עם שני הכוכבים. גם הכורדים החרימו את הועידה, והטורקים הגיעו ברטינה קשה.
אז מי כן הגיע? הרוסים, בשאר והאיראנים. אבל בשביל אלה לא היה צריך את כל הצרמוניה הגדולה. הגיעו מעל אלף ראשי שבטים, אנשי דת ודמויות שוליים, שלכולם, אבל לכולם, הרוסים שילמו בצורה כלשהי. היו כאלה שקיבלו סכום ישר לחשבון הבנק האישי, והיו כאלה שהסתפקו באירוח חמישה כוכבים.
חברי משלחת הענק של בשאר, בוועידת “השלום”, מתנפלים על האוכל שם, כאילו לא ראו אוכל מעולם. הסרטון של המורדים מלגלג עליהם, ומשווה אותם לכלבים:
הכי רחוק משלום שרק אפשר, והועידה הזו רק החריפה את מצב הקרבות ב”סוריה”.
היתה זו ועידה של תומכי בשאר, שהחלו לצעוק סיסמאות למענו במסדרונות, והכל נראה כמו פארסה אחת גדולה. רוסיה נראתה מגוחכת.
משתתפי משלחת בשאר לוועידת סוצ’י חשבו שזה עוד מושב של “הפרלמנט” שלהם בדמשק, עם צעקות “ברוח ודם”, ודגלי בשאר. כשהם צועקים “סוריה”, הם מתכוונים רק לעצמם.
האם הרוסים באמת חושבים שכך זה יימשך גם בעתיד? שהסונים באמת יסכימו, שמי שהם רואים כקופים, ישלטו בהם, גם אחרי 600,000 הרוגים? במילים אחרות, הרוסים ממשיכים שם את המלחמה עוד ועוד, בוועידת “שלום”.
סוצ’י? סושי? סיצ’י? סותשי? סצ’י? איך מבטאים את השם הזה בערבית? כל האפשרויות נמצאו מתאימות אצל המשתתפים הערבים, ובתקשורת הערבית. רק בגלל המכשול הלשוני הזה היה צריך לבחור במקום אחר, ולא לשבור את השיניים למזרח התיכון המתפרק. הוא סובל מספיק.
דרך טובה לדעת מתי עולים מאמרים באתר היא להוריד את אפליקציית האתר לאנדרואיד, או להירשם כאן, ולקבל התראה למייל האישי. הנרשמים בשני המקרים – קוראים ראשונים.
כבר בנאום הפתיחה של שר החוץ הרוסי החלו ההפרעות והצעקות לעברו, ונגד רוסיה. אי נעימות גדולה למארחים. פוטין לא טרח בכלל להגיע, כי הוא כבר הבין שזה יהיה “פלופ” גדול, ולא רצה להיות מזוהה איתו. שליחו של פוטין ל”סוריה”, אלכסנדר לברנטייב, אפילו לא טרח ללחוץ את ידם של המשתתפים, והם נעלבו. למשתתפים, שהתייחסו אליהם כמו אל ניצבים, חולק טקסט שהוכן מראש בידי הרוסים, שתוקם ועדה להכנסת תיקונים בחוקה, והמשתתפים התפזרו לדרכם.
מביך.
רואים על פניו של שר החוץ הרוסי, סרגיי לברוב הנעלב, שהוא מבין שהעסק תקוע, מן הצעקות שצועקים לו בוועידה מן הקהל. “על איזה שלום אתה מדבר, כשאתם מפציצים עכשיו אזרחים”?
מלחמת האזרחים בלבנון (1975-1989) הסתיימה בהסכם. כאן לא נראה הסכם פוליטי, בוודאי לא ברומן הרוסי.
נכון, כניסת רוסיה ל”סוריה” במהלך צבאי גדול בספטמבר 2015 הניעה את כפות המאזניים לטובת בשאר, אבל שנתיים וחצי אחרי, שום דבר לא ממש נגמר.
זה היה צפוי, והזהרנו כאן, במאמרי האתר, מן התוצאה הזו כבר מן ההתחלה (2015).
בחודש נובמבר 2017 חגגו רוסיה, איראן וטורקיה את “הניצחון” על דאעש בסוריה, ו”התקשורת” בארץ חגגה גם היא, היא הרי בעד הציר השיעי (כדי שבשאר יחזור, ידרוש את הגולן, ונחזור לסיפור הישן, שכבר לא קיים), ובדצמבר הכריז פוטין שהמעורבות הרוסית השיגה את מטרתה, דאעש חוסל, והכוחות יתחילו לחזור הביתה. אלא שלא כך קרה, ההיפך. הכל רק הסתבך מאז: הבסיס האווירי הרוסי בחמימים הופצץ פעמיים, בשאר המשיך להפציץ יחד עם הרוסים את ערי המורדים, מאות הרוגים, ללא הכרעה, טורקיה נכנסה למלחמה בצפון סוריה במחוז עפרין, הכורדים הסתבכו, האמריקנים חזרו בדיר א-זור, והסונים הזועמים נשבעו לנקום ברוסים.
“הנשיא שלנו צדק כאשר הכריז שדאעש הובס, אבל כל הסכסוכים האחרים נהיו גרועים יותר”, אמר בוריס דולגוב ל”פייננשל טיימס”. הוא מומחה רוסי למזרח התיכון מן האקדמיה הרוסית למדעים. “הממשלה שלנו הגזימה ביכולת של הסורים להגיע בעצמם לפיתרון. היא חשבה שאחרי הבסת דאעש הצד הצבאי יסתיים, אבל הכל חזר”. עכשיו מרבים לעסוק ברוסיה בזיכרונות אמריקניים מעיראק ומאפגניסטן, ואפילו בזיכרונות הקודמים יותר, של הרוסים עצמם באפגניסטן.
“יש דאגה אמיתית בחברה הרוסית מאפגניסטן שנייה”, אומר וסילי קוזניצוב, מנהל המרכז למחקרים ערביים ואסלאמיים, במכון ללימודי המזרח, באקדמיה הרוסית למדעים. והוא מוסיף:
“המצב בסוריה מזכיר את משחק המחשב “פרסטרויקה”, שבו אתה תמיד חושב שהצלחת להגיע למטרה, רק כדי לגלות שאתה טובע מחדש”. העלים הנעים על פני הביצה ייצגו אז את הכיאוס בברית המועצות של סוף האימפריה, ועכשיו את האנרכיה בסוריה. האם זה שוב המצב גם ברוסיה של היום?
“פרסטרויקה” הוא משחק מחשב פרימיטיבי למדי, שפיתחו ברוסיה בשנת 1990, עם צפרדע קטנה, שאותה צריך להוביל על עלי שושני מים מתעתעים בתוך ביצה טובענית, בניסיון להגיע לעלה, בקצה הימני למעלה. בגרסה מאוחרת יותר יש גם יצורים רעים, שמנסים לתפוס את הצפרדע, ולאכול אותה. זו “סוריה”: סיכמתם עם פלג אחד, אז האחרים נגד, וחוזר חלילה. ואני הייתי מוסיף: קובייה הונגרית, שאי אפשר להשיג בה הרמוניה, מעצם הייצור הבלתי אפשרי שלה, לא משנה כמה תנסו.
והצפרדע, האם היא הפתרון או חלק מן הבעיה? ואולי כל משחק המחשב הזה, של ברוטליות כוחנית, כבר מיושן ופרימיטיבי, לעידן החמקמק העולמי? הייתכן ודווקא הצפרדע הטורדנית היא הבעיה, בעוד שהעלים הנעלמים הם הפתרון?
מי אמר שהצפרדע היתה צריכה בכלל להגיע ליעד שלה, ומי אמר שעלים נעלמים זה רע? ומתי תבין הצפרדע שאין טעם להמשיך במשימה שלה, שוב ושוב? אם לא היתה טורדנית ונודניקית, לא היתה טובעת.
התעקשותה – שקיעתה: הצפרדע הגיעה לחסל את הביצה; רק שהביצה לא תחסל אותה.
“לא נכון שחשבנו שנצליח לתקן את זה תוך כמה חודשים”, מתעקש בכיר במשרד החוץ הרוסי, ועכשיו מתברר ממנו שהיה ויכוח בחוגי השלטון ברוסיה, בנוגע לפלישה לסוריה. בעוד משרד ההגנה והגנרלים רצו מבצע, ולצאת מהר (“באתי, ראיתי, ניצחתי” Veni, vidi, vici), משרד החוץ הרוסי רצה נוכחות אזרחית ארוכה, טיפול הומניטארי, והגעה לשיחות מדיניות להסדר. אז עכשיו אומרים במשרד החוץ הרוסי בפסימיות: “אנחנו עומדים כנראה רק בהתחלה של דרך ארוכה”.
משתלם: כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כמו זה, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום (מאז שנת 2008), וממשיכים קדימה לתקופה הנוספת. חשבונית מס נשלחת לכל נרשם. ניתן לקרוא את תנאי הרישום, ולהירשם – כ א ן
2 הטייס ההרוג – מה שהפיל את ברית המועצות באפגניסטן היו טילי כתף שהחזיקו הג’יהאדיסטים הסונים שם, שלימים הפכו לאלקאעדה, ועד היום ההנחה היתה שבחזית הסורית אין טילים כאלה. והנה, החודש ירו לוחמי “ג’בהת אלנוסרה” טיל כתף כזה לעבר מטוס קרב סוחוי 25 רוסי, שהמריא מבסיס חמימים, ופגעו בו. הוא התרסק על הקרקע. הטייס, רומן פיליפוב, הצליח לצנוח, אך נהרג בקרב למטה מול המורדים הסונים.
כאן הגרסאות סותרות: בעוד התקשורת הרוסית הפיצה את הסיפור שפיליפוב הרג את עצמו עם רימון יד, כדי שלא ליפול בידי המורדים הסונים, הם מצידם מדווחים שהוא נהרג בקרב, שפרץ שם. בכל מקרה פיליפוב הוכרז כגיבור לאומי ברוסיה, והוא קיבל את מדליית כוכב הזהב היוקרתית.
ג’בהת אלנוסרה הודיעה שיש בידה מטולי טילים כאלה, וכי תעשה בהם שימוש.
המטוס, הפגיעה והצניחה. פתאום רוסיה הגדולה נראית דווקא קטנה.
זו ידיעה קשה עבור הרוסים ובשאר, שנהנו עד היום מעליונות אווירית כמעט מוחלטת, והם כבר נתנו הוראות להפציץ מגובה רב יותר, ולמגן את בסיס חמימים. מה שמטריד אותם הוא, איך השיגו הסונים משגרים כאלה, והקונספירציה שלהם נעה לעבר ארצות הברית, שכבר עשתה לרוסים את זה באפגניסטן. פוטין חושד גם בשולטן הטורקי, שמשחק איתו משחק כפול.
הידיעה על מותו של הטייס, שהועצמה בידי התקשורת ברוסיה, בעיקר בקרב מתנגדי המעורבות הנמשכת מידי בסוריה – השרתה מצב רוח קודר במדינה, והדי האופוריה מחודש נובמבר נעלמו. זו הסיבה שכאשר תספוג רוסיה, זמן קצר לאחר מכן, עשרות הרוגים, הוטל איפול על הנושא.
רגעיו האחרונים של הטייס הרוסי, מוקף באסלאמיסטים סונים זועמים. פוטין לא הבין את עוצמת השנאה הפנים-אסלאמית, כאשר החל במערכה. עכשיו הוא מבין, אבל זה כבר מאוחר מידי עבורו, הצפרדע לא יכולה לצאת מן המשחק.
היא גיבורת המשחק, אך גם כלואה בידיו.
3 כך גם היו לפחות שתי ההתקפות, שאירעו נגד הבסיס האווירי חמימים, שהרוסים סיפחו לעצמם, על החוף העלווי. גם כאן השתמשו הסונים בטכנולוגיות מתקדמות יחסית, ועד היום הרוסים לא יודעים מי סיפק להם אותן. החשד הוא שוב לעבר האמריקנים או הטורקים. בכל מקרה, זה משנה מעט את התמונה.
פוטין חשב שיקים לעצמו בסיס ימי, וכמה בסיסים אוויריים בסוריה, וצבא בשאר שיתפוס את השטח, יגן עליהם מבחוץ. אך צבא בשאר חלש, אינו מסוגל להגן בעצמו על השטחים שתפס, מה שמחייב מעורבות איראנית ורוסית תמידית, וכן של מיליציות כמו חיזבאללה או מיליציות שיעיות מעיראק. כלל לא מובטח מבחינת הרוסים שהבסיסים האלה מוגנים, כפי שהיו רוצים לקוות, ושוב המצב נזיל מידי מכדי לעזוב, אך העלויות כבדות מכדי רק להישאר. לרוסים היו לפחות 44 הרוגים, עד למחצית שנת 2017 בסוריה, וכמדיניות הם מסתירים את הרוגיהם.
4 היחסים בין הרוסים לבשאר הסתבכו, וכבר ראינו את המתח, ואת משחקי ההשפלה, בין פוטין לבשאר בביקור של הנשיא הרוסי בטריטוריה הרוסית בחמימים. לאחר ההצלחה הצבאית שלו, שהושגה אך ורק באמצעות הרוסים והאיראנים (בלעדיהם כבר היה בבחינת היסטוריה), הפך בשאר לשאפתן יותר, החלטי, ומבחינת הרוסים קשה יותר לשליטה. היו כבר מקרים שבהם הרוסים ביקשו ואף הורו לו לעצור הפצצות כבדות על אזרחים באיזורים, שהוסכמו עם האמריקנים שהם איזורים “מופחתי אלימות”, אך הוא, בלחץ האיראנים, לא נענה. הפגיעה במוניטין הרוסי בעקבות זאת היא קשה, ורוסיה נתפסת במערב כמדינה המבצעת פשעי מלחמה.
הצפרדע הרוסית ממולכדת: אם לא תמשיך ותעזור לבשאר, הסונים עלולים למחוק את ההישגים שהושגו בעמל עצום מאז 2015; ואם תמשיך לעזור לו, היא משרתת את האיראנים, ואת השאיפות השיעיות שלהם.
5 גם עם האיראנים היחסים נעכרו, במיוחד מאז פלישת הצבא הטורקי לצפון “סוריה”, במחוז עפרין, והמתח התגבר בעקבות הפלישה של הטורקים גם למחוז אידליב, בואכה חאלב. האיראנים מאשימים, שהרוסים “הרשו” לארדואן להיכנס לעפרין, וכי הם הזהירו אותם שמבחינת ארדואן זו תהיה רק ההתחלה, וכי הוא ינסה להטות את כפות המאזנים לטובת הסונים. יתכן והאיראנים צודקים, שכן ארדואן מרכז כוח צבאי גדול ליד העיירה אל-עיס, כפי שראינו במאמרים הקודמים, כבר קרוב לחאלב. הוא הולך וסוגר את מובלעת אידליב בחגורת ביטחון של צבאו.
האיראנים השקיעו מאמץ עצום: אנושי, כספי ותעמולתי, לכבוש את חאלב מן הסונים, והם מביטים בעינים מודאגות, איך הטורקים מזרימים אלפי לוחמים סונים טריים משטח טורקיה, שם עברו אימונים, אל הזירות התשושות בצפון סוריה.
“בלעדינו הרוסים לא היו מצליחים לעולם לכבוש את כל השטחים האלה”, מטיחים האיראנים ברוסים, אך הם שוכחים לציין שבלי החיפוי האווירי הרוסי, שהשטיח עיירות שלמות, לא היה להם הרבה סיכוי להשתלט על השטחים הקשים האלה.
מלחמת האזרחים נכנסת שם בקרוב לשנה השמינית, והתסבוכת רק מתגברת. למשל, הנוכחות האיראנית בדרום מזרח סוריה, כבר מתחילה להלחיץ את הדרוזים שם, שרואים איך האיראנים מתחילים לכפות את האסכולה השיעית שלהם. עם חיזבאללה הם עוד הסתדרו, דרך סמיר קונטאר, אבל האיראנים זה משהו אחר. תהליך דומה מתרחש עכשיו גם בלבנון האומללה.
הרוסים עשו בדיוק את ההיפך ממה שהמלצנו לישראל, מהיום הראשון של הקרבות בסוריה: לא להתערב. הם התערבו, ועכשיו הם משלמים מחירים, וכי מה הם חשבו, שייכנסו בין הסונים לשיעים, וייצאו מזה בשלום?
לכולנו יש מגבלות, למי יותר, ולמי פחות, והאנרגיות והכישורים ייקחו אותנו רק עד גבול המגבלות שלנו. אדם חייב לדעת את יכולתו, ולבחור את המלחמות שלו בזהירות רבה. יש לשקול את העלויות הנסתרות של מלחמה: הזמן האבוד, רצון טוב מבוזבז, או אויב ממורמר שואף נקם. עדיף היה לרוסים לנהל מערכה עקיפה ולא ישירה, שתהפוך את המלחמה ליקרה עבור הסונים, וזולה לרוסים. במקום זאת הם הפכו את המלחמה ליקרה לרוסים, וזולה לסונים.
המשורר הרומי אובידיוס ציטט את נרקיסוס ב”מטמורפוזיס” שלו (III, 466): “השפע הופך אותי לעני” (Inopem me copia fecit. שלמה דיקמן תרגם: “אוצרותיי, אל עוניי הובילוני”). ופרידריך ניטשה ציין מצידו שהערך של דברים נקבע לעיתים לא במה שמקבלים מהם, אלא ממה ששילמת עליהם, כמה הם עלו לנו.
למי שקורא את המאמר בסלולארי: יש למעלה אפשרות שיתוף פשוטה לווטסאפ, לפייסבוק או למייל של החברים. למי שקורא את האתר במחשב נייח: האתר מותאם בצורה המיטבית לדפדפן כרום.
6 דאעש לא נעלם – למרות ההכרזות על חיסל דאעש, הוא ממשיך לתפוס אחיזה. השילוב החד פעמי של ארה”ב והשיעים בעיראק; וכן רוסיה, הכורדים וארה”ב בסוריה – הביא לסילוקו מן הערים שלו, תוך החרבתן. אך בשבועות האחרונים הוא תופס שטחים חדשים גם בעיראק וגם בסוריה, ומי שנלחמו בו בסוריה, הכורדים, עסוקים עכשיו במלחמה נגד הטורקים. בשנת 2014 שלט דאעש על מחצית סוריה, ועל שליש עיראק. בנובמבר 2017 הוא שלט רק על שלושה אחוזים משטח סוריה, אבל עכשיו הוא עלה ל- 3.7 אחוזים, על פי המצפה לזכויות אדם, שמתעד את המלחמה.
שטחיו במזרח עדיין גדולים, והוא שב ותוקף את השיעים והאיראנים, ששולטים בפועל באלבו כמאל, על הגבול עם עיראק (ולא צבא בשאר). המובלעות שלו בדמשק וליד הגבול שלנו עדיין קיימות, ובנוסף, הוא נכנס שוב למערב סוריה, ליד אלחמה, לראשונה מאז 2015.
למה צבא בשאר לא נלחם בו שם? משום שדאעש כבש את הכפרים מידי המורדים הסונים, וזה אינטרס של בשאר שיילחמו אלה באלה. בהמשך, יופעל חיל האוויר הרוסי, והכפרים ממילא ייחרבו. זה מתקרב, וחוזר חלילה.
במקום לכבוש ערים, דאעש פורץ עכשיו דרכים, בין המובלעות שלו. בהמשך יפתח בהתקפות. אז איך הרוסים יכולים להרפות או לעזוב, אם זה המצב? בלי ההפצצות שלהם, דאעש ישוב ויתפוס שטחים גדוחים. תאוות הקרב שלו לא באה על סיפוקה, ההיפך.
7 מימון – אין לרוסים מימון להמשך ההרפתקה הסורית. התקווה שלהם להשתלט על שדות הגז במזרח סוריה נגוזה, שכן הכורדים של ארה”ב שולטים שם, ובכל מקרה ייקח שנים עד שיראו משם כסף. הכוונה האלטרנטיבית היא למכור נשק לאיראנים, אך אם הנשיא טראמפ יבטל בחודש אפריל את עסקת הגרעין, וזה הכיוון המסתמן, האיראנים יכולים לשכוח מעסקאות הענק שתכננו עם האירופים, והרוסים ישכחו ממימון איראני.
כיוון שכך, הרוסים פתחו בטקטיקה חדשה: לדחוף את האירופים לממן את “סוריה”, ואת שיקומה. השיטה: להזהיר את האירופים שאם לא יממנו את סוריה, מליוני פליטים ימשיכו לזרום אליה, שיטה שגם אנחנו יכולנו לאמץ מזמן, ולהזהיר את האירופים שאנו נפתח את הסגר הימי על עזה, ונטביע את האירופים במיליון וחצי עזתים.
טורקיה ולבנון לוחצות גם הן על האירופים להזרים מליארדים לסוריה, לשיקום, אך האירופים רואים בכך ניסיון רוסי לברוח, ולהטביע אותם במקום הצפרדע האומללה. ולכן, עמדת המדינות האירופיות הגדולות היא שאירופה תשקיע במימון בסוריה – רק אחרי הסכם שלום, עם תקופת מעבר. המשמעות של “תקופת מעבר” היא שבשאר אלאסד יוצא מן התמונה, ולזה הרוסים כמובן לא יכולים להסכים.
אלה רוצים מימון כדי לשמור על בשאר; ואלה רוצים מימון רק אחרי בשאר. מלכוד נוסף. נציג רוסיה לאיחוד האירופי, ולדימיר צ’יזהוב אמר: “מסכנים הסורים, שהאירופים לא רוצים לממן אותם”. אלא שסורים זה הדבר האחרון שמעניין את העולם.
תמונה: אימג’בנק, Getty Images
8 בתחילת מלחמת האזרחים היו היחסים בין ארדואן לבין פוטין מתוחים עד עוינים, ורוסיה אף עצרה את התיירות שלה לטורקיה, כצעד עונשין. בהמשך היחסים השתפרו מאוד, כאשר ארדואן הסכים למכור את חאלב לשיעים (2016), ובתמורה יסכימו הרוסים להקמת איזור חיץ בין המובלעות הכורדיות בצפון סוריה.
אבל עכשיו היחסים הפכו מתוחים מחדש, עד כדי סכנת עימות בין צבא טורקיה לבין הכוחות השיעיים, הנתמכים בידי רוסיה. כאן מדובר בחיילים טורקים, ולכן השולטן ארדואן עצבני במיוחד. אין לו יום ללא הרוגים מול הכורדים בעפרין, והרוג ראשון בקרבות עם השיעים נמנה כבר בחזית אידליב.
הטורקים יודעים שהכורדים שנלחמים בהם בעפרין (YPG) נתמכים בידי השיעים והרוסים, ולכן זועמים מאוד. הרוסים מנגד יודעים שהטורקים שבו לתמוך במורדים הסונים לקבוצותיהם, שגם תקפו את בסיס חמימים, והפילו את הסוחוי שלהם.
הטורקים והרוסים מחייכים אלה לעבר אלה, ודוקרים אלה את אלה מאחורי הגב.
עשרות אלפים הולכים אחר ארונו של הטייס הרוסי פיליפוב. האבל המודגש ברוסיה על האובדן, רק מעצים את השקיעה. והמוסיקה בסוף, מה היא מזכירה?
9 היחסים של רוסיה הפכו לבלתי נסבלים גם, ובמיוחד, עם האמריקנים, שיש להם אלפי חיילים באיזור מנביג’ הכורדי בצפון. רק היום הפציצו האמריקנים את כוחות בשאר, שניסו לחדור מזרחית לנהר הפרת (כדי להגיע לשדות הגז), והרגו מעל מאה מהם, וכן עשרות לוחמים רוסיים. להפצצה המושתקת הזו עוד יהיו השלכות בינלאומיות.
הסנקציות האמריקניות על רוסיה נמשכות, ופוגעות במשק הרוסי, שמתאמץ להראות שהוא דווקא לא נפגע, אין שיתוף פעולה בין שני הצבאות בסוריה, והעימות בעניין גורל בשאר אלאסד נמשך. רק השבוע הציג שר החוץ האמריקני, רקס טילרסון, את התפיסה האמריקנית לגבי סוריה, וזו מדברת במפורש על הדחת בשאר אלאסד ומשטרו, ובלימת האיראנים. אך מטרת הרוסים היא בדיוק הפוכה, להשאיר את בשאר אלאסד ומשטרו. בנוגע לאיראנים, פה הרוסים יהיו מוכנים להתפשר, משום שגם הם לא משתגעים על האיראנים, אך הם חייבים אותם, להגן על בשאר. הם לא יכולים עם האיראנים, אך לא יכולים בלעדיהם. עוד מילכוד.
אין התאמה ואין תיאום בין הרוסים לאמריקנים, אם כי לשני הצדדים אין עניין להגיע לעימות הדדי. סוריה לא כזו חשובה לשניהם. אך ממלחמת “אזרחים”, זו הופכת להיות מלחמת מדינות.
10 אז מה יצא לפוטין לאחר שנתיים וחצי שבהן הוא החריב שלושה רבעים מ”סוריה”? מה הוא הרוויח? השפעה איזורית – הוא בסופו של דבר לא הרוויח. כסף? לא הרוויח. נקודות מול ארצות הברית? זה לא מעניין את וושינגטון, שנטשה כבר את המזרח התיכון, ולא נמצאת כלל בתחרות עם הרוסים. ואולי בסיסים יציבים ובטוחים בים התיכון? גם זה לא. כאשר אנחנו באים בדרישות צודקות לרוסים, כדאי להבין שהם מרירים ממה שמתרחש שם, ואין להם תחושת הישג או ניצחון, זה היה רק בתקשורת. הם בעיקר מחפשים פתח יציאה.
בפועל, מה יצא לרוסים חוץ מבלבול מוח וכאב ראש? לא הרבה, ושום דבר בכלל לא נגמר. הצפרדע תמשיך עוד הרבה זמן לקפוץ מעלה לעלה, בביצה הטובענית, עד שכנראה תיגמר הסוללה, במשחק המיושן,
אבל זה יקרה רק בעוד שנים.
