הצפלין הענק עולה באש, יחד עם המדיניות האיזורית של ארדואן

מאת ד”ר גיא בכור

הרוזן הפרוסי פרדיננד פון צֶפֶלין (1838-1917) התוודע לרעיון הטיסה של בלון הקל מהאוויר במלחמת האזרחים של אמריקה, שם חזה בבלוני תצפית. עם שובו לגרמניה הוא פיתח (גם על סמך רעיונותיו של היהודי שקופח בידי ההיסטוריה ובידי צפלין עצמו, דיויד שוורץ) את הבלון הענק להסעת נוסעים, שקרוי על שמו. שילדת אלומיניום, בלון ממולא הליום, הקל מהאוויר, ב- 16 תאי נפח ממודרים, בד כותנה, ומנועי בעירה פנימית קטנים, שדוחפים אותו; רעיון פשוט ויפה.

הצפלין הראשון הושק ביולי 1900, ובמלחמת העולם הראשונה הגרמנים אף השתמשו בצפלין להפצצה, אך הנאצים הבינו מהר מאוד שהוא לא יצלח למלחמות. צפלין עצמו תכנן את הבלון הענק להסעת נוסעים, ואכן, בשנות העשרים והשלושים הצפלינים הקיפו את העולם. “גרף צפלין” חצה את האטלנטי ב- 1928 ושנה אחר כך הקיף את העולם. גם אלינו הוא הגיע (ראו בהמשך). הצפלינים האלה טסו אלפי פעמים, ללא תקלות, ונראה היה שהרעיון נקלט, וכי הוא ישמש לתובלת אזרחי העולם.

אלא שהכל התרסק בבת אחת. הצפלין הענק “הינדנבורג” (236 מטרים אורך; היטלר התכוון שהוא ייקרא דווקא על שמו) טס בטיסת פרופגנדה מפרנקפורט לניו ג’רזי שבארצות הברית. כיוון שהמארגנים לא הצליחו למצוא גז הליום כדי למלא אותו, הם מלאו אותו, למרבית האסון, בגז נוסף שהוא קל מהאוויר, מימן. הטיסה הגיעה כמתוכנן, ב- 6 במאי 1937, ואלפי אמריקנים המתינו למטה לחזות בפלא המתקרב; תחנות רדיו העבירו את הנחיתה בשידורים חיים נלהבים מן החזיון העצום המגיע מן השמיים.

כיוון שהתרחשה סופת ברקים באותו זמן, המתין הצפלין למעלה לשיפור במזג האוויר, תוך שהוא כבר משליך את חבלי העגינה שלו אל השדה. ואז נשמע פיצוץ אדיר, וכדור אש ענק מילא את השמיים ונראה למרחק של קילומטרים. כלי הטייס הענקי עלה באש, ותוך חצי דקה הוטח באדמה אפוף עשן ולהבות. המימן הוא, כידוע, גז דליק מאוד. 33 נוסעים נהרגו, אם כי באורח פלא 64 נשארו בחיים, וכאשר תביטו בסרטון תבינו מדוע: נשארו להם בכל זאת כמה שניות כדי לקפוץ מתא הנוסעים, ולהציל את עצמם בטרם הבלון התכלה.

בכך בא הקץ לרעיון הצפלין. היטלר טען שמדובר בחבלה אמריקנית מכוונת, ויתכן שמדובר בסיבה טכנית של חשמל סטטי, אך בכל מקרה הענק המעופף קורקע, והנאצים התיכו את המתכת שלו לתעשיית המטוסים, הכבדים מן האוויר. מה שנראה הגיוני על שולחן השרטוטים עלול להיות הרסני במציאות. איש לא היה מוכן לעלות שוב על הצפלין האומלל, שנפח את נשמתו.

1 לאחר שהבין שנדחה סופית בידי האיחוד האירופי פיתח ראש הממשלה הטורקי, טייפ ארדואן אובססיה חדשה, מעין Pax Ottomana (“שלום עות’מאני”): הוא יפנה אל המזרח התיכון הערבי, בעצם כד להנהיג אותו, תוך ניצול העוצמה הכלכלית הטורקית. ארדואן לא ידע הרבה על המחלוקות הערביות ועל הזרמים הנסתרים מן העין, והוא השלה את עצמו שהדבר אפשרי על בסיס הדת המשותפת. ואכן, על שולחן השרטוטים זה נראה מבטיח מאוד.

שיא התהליך היה בשנים 2009-1010. שר החוץ שלו, אהמט דאוטלו, פרופסור למדע המדינה, בנה לו תוכנית יומרנית וטווסית: “Zero problem policy”, כלומר מדיניות של “אפס סכסוכים” עם המדינות השכנות, כשהכוונה היתה בעיקר למדינות הערביות.

ואכן, הדברים התפתחו יפה, יפה מידי כפי שכתבתנו באתר שלנו אז. בוטל הצורך בוויזות עם מדינות כמו סוריה, איראן, עיראק, לבנון וירדן, המסחר עימן גדל מאוד, ואף בעטו בישראל, כדי לרצות את הקשר הערבי המתהדק. חוזי כלכלה שמנים נרקמו עם לוב, סוריה, איראן ועוד, וה”פאקס עותו’מאנה” נראה כמתגשם.

ואז התרסק הכל, ועלה באש, עם “האביב הערבי”, שמתברר עכשיו כחורבן טורקי, ומי שרצה לבלוע את המזרח התיכון, סופו שהמזרח התיכון בלע אותו.

הרי אנחנו כבר מכירים את הכלל הזה: המזרח התיכון לא אוהב שמישהו מבקש להשתלט עליו. רבים ניסו ונפלו; “תפסת מרובה לא תפסת”. גמאל עבד-אלנאצר ניסה, סדאם חוסין ניסה, אריאל שרון ניסה, שמעון פרס ניסה, וחסן נסראללה ניסה. כולם התרסקו ושילמו מחירים כבדים. גם טייפ ארדואן ניסה, ובמקום שטורקיה תגיע לסוריה, הגיעה סוריה לטורקיה.

2 סוריה הפכה למלכודת. ארדואן תומך פומבית במורדים, אך התמיכה הזו עולה לו במחיר יקר, וצבא אסד ממשיך להפציץ את שטח טורקיה עצמה. מדוע התגובה הטורקית מדודה? משום שארדואן לא רוצה בשום אופן להתערב יותר מידי בצנטריפוגת הענק הסורית, כלומר הוא אינו מעוניין במלחמה, אך הוא גם אינו יכול להתעלם מהפגזת ארצו. הרי הסורים הפילו ביוני (בעצת הרוסים; עכשיו טורקיה הסתכסכה גם עם פוטין) מטוס פאנטום טורקי, וארדואן הבליג. עכשיו יורים הסורים לעבר טורקיה, והטורקים לעבר סוריה; הגבול כבר חם, והצפלין עולה באש.

ומדוע ארדואן אינו פולש לסוריה? גם משום שאיראן הוציאה אזהרה פומבית, שאם הטורקים ייכנסו לסוריה, זו עילה למלחמה עם טורקיה גם מבחינתה. כך ימצא את עצמו ארדואן במלחמה בשתי גזרות ארוכות, והגבול עם סוריה הוא הארוך ביותר שלו מכל השכנות. אסד יודע את זה.

בשאר עצמו נקט לפני כמה כחודשיים בתרגיל מבריק (Gplanet Prime, 1.8.12): כיוון שארדואן מסייע למורדים נגד אסד, פתח אסד את הגבול שלו עם טורקיה למחתרת הכורדית ה- PKK, תוך שהוציא את צבאו שלו מן האיזורים הכורדיים בצפון מזרח סוריה (קאמישלי והסביבה). בכך פיצל אסד את האופוזיציה, והוציא את מרבית הכורדים מתוכה, אך גם החל לחבל בתוך טורקיה עצמה. אתה תומך במורדים נגדי? אתמוך אני במורדים נגדך.

באותו מאמר של אוגוסט כינינו זאת כ”תרחיש הבלהות” של ארדואן וטורקיה, ומעניין, בדיוק אתמול השתמש נשיא טורקיה, עבדאללה גול, במילים דומות. הוא הגדיר את מה שקורה בסוריה מבחינת טורקיה: “התרחיש הגרוע ביותר“. אכן, אכן. כך תקועה עכשיו סוריה בגרונם של הטורקים, לא לבלוע ולא להקיא; לא מלחמה ולא שלום; אי אפשר עם אסד, ואי אפשר בלעדיו, שכן סוריה העתידית תתפוצץ בפניה של טורקיה.

3 איראן: חיוכים על הבמה, ותקיעת סכינים בגב, מאחוריה. הרדאר של נאט”ו כנגד הטילים האיראנים כבר פועל ברמת אנטוליה בטורקיה, והאיראנים איימו לפגוע בו; האיראנים פתחו גם את הגבול שלהם למחתרת הכורדית לחדור לטורקיה; וכמובן הסיוע הדרמטי של האיראנים לאסד, אויבה של טורקיה; כל אלה הופכים את היחסים למתוחים, כשברקע איום איראני לפתוח במלחמה נגד טורקיה. “טורקיה אשמה באלימות בסוריה, והיא עצמה תהיה הבאה בתור” הזהיר באוגוסט חסן פיירוז-אבדי, בכיר בצבא האיראני, לעלבונם של הטורקים.

ושוב, לפנינו הקרע הסוני-השיעי במלוא תפארתו. השיעים של איראן ונתמכיהם העלווים של סוריה, כנגד הסונים של טורקיה, התומכים במורדים הסונים בסוריה. ניתן להגדיר את היחסים בין טורקיה לאיראן היום כמלחמה קרה.

הדרך הטובה, האישית והמהירה ביותר לדעת מתי עולים מאמרים באתר היא להירשם כאן, ולקבל התראה למייל האישי. הנרשמים קוראים ראשונים.

הרצאה של ד”ר גיא בכור באירוע העסקי שלך?
 

4 הכורדים: כאן המצב הוא חמור מאוד, אפילו הרסני מבחינת הטורקים. המתקפה של הצבא הטורקי על אלפי פעילים של המחתרת הכורדית ה- PKK בדרום מזרח המדינה היא בעיצומה, וארדואן נוקט בשיטות דומות לאלה של אסד: מפציצים כפרים כורדים בטורקיה, ומגרשים עשרות אלפי פליטים. במקביל אלפי הלוחמים של ה-PKK ממשיכים לתקוף את חיילי הצבא הטורקי, שלהיות מוצבים באיזור הזה הפך לסיוט מבחינתם. רק אתמול חובל צינור הגז מאיראן לטורקיה, עוד מכה קשה למשטר הטורקי. הכורדים כאמור זורמים לטורקיה מסוריה, עיראק ואיראן, יחד עם נשק וחומרי חבלה, ובחלק מהערים והכפרים בסביבה הטורקית מניפים כבר לוחמי ה- PKK, המחתרת הכורדית, את הדגלים שלהם. אין זה מראה נפרץ כל כך, שכן הלוחמים האלה מניפים את דגלי המחתרת גם מן הצד הסורי של הגבול עם טורקיה, כדי להתריס, והטורקים הרותחים מזעם אינם יכולים לעשות דבר.

ב-PKK מדברים כבר בגלוי על חלוקת טורקיה, והעברת האיזור הכורדי, או חלק ממנו למדינת כורדיסטן, שתקום על חשבון ארבע מדינות: טורקיה, איראן, סוריה ועיראק. המובלעת הכורדית בצפון עיראק כבר מתפקדת כמדינה עצמאית, ואת הנפט שלה היא מוכרת בכמויות לעולם כהצהרת ריבונות בלי לעבור עוד בבגדאד. התמלוגים הולכים לכורדים. 

 צילומים נדירים של ההתחסלות המונומנטלית של ההינדנבורג, ספינת האוויר הנאצית מעל שמי ניו ג’רזי. זוכרים את המאמר הוותיק של האתר על קסם האחוזים המתהפכים? מאה אחוזים הוא נתון מוחלט שיש רק מספר אחד שקרוב אליו: אפס. ומי שרצה אפס סכסוכים סופו שגמר בעצם בסכסוך כזה או אחר עם כל שכנותיה של טורקיה, עם חלקן כמעט-מלחמה. ההתרסקות הגיעה גם כאן.

5 עיראק: יציאת הצבא האמריקני מעיראק הרעה גם כן את המצב של הטורקים: אין להם עוד מודיעין אמריקני (שניתן להם בעבר מעיראק, אם כי בסלקטיביות) על האיזורים הכורדיים של צפון עיראק, וממשלת בגדאד הודיעה שאם הטורקים ימשיכו להפציץ בשטחה, היא תראה בכך עילה למלחמה. יכולת התמרון של הטורקים בעיראק ירדה אם כן מאוד.

6 הצבא הטורקי בדמורליזציה. רק בחודש שעבר לא פחות מ- 326 קצינים, חלקם בכירים מאוד, נשלחו לתקופות מאסר ארוכות (20 שנים) באשמת כוונה להפיל את הממשלה האסלאמית של ארדואן. חלק מן המורשעים הם לא פחות ממפקדי חילות האוויר, הים, והצבא בכלל. אגב, כל ההרשעות עולות עכשיו לבית המשפט לערעורים, ועדיין לא נאמרה שם המילה האחרונה. מוכה מן המארב בידי הכורדים, שמזנבים בו, ובידי ארדואן שמכה בו בפניו, הצבא מבוהל; אין לו זמן למלחמות איזוריות, מה גם שהובטח לו אפס סכסוכים איזוריים. הצבא מפגר בהצטיידות שלו, לאחר שאיבד גם את ישראל כמקור טכנולוגיה עילית חשובה, וברמת החשיבות שמייחסים לו הטורקים, הצבא בבעיה.

7 אז מי נשאר לטורקים? לכאורה הסונים, אך גם כאן יש בעיה. רוב המדינות הערביות לא רוצות את מה שהן רואות כ”חתרנות” טורקית, למשל סעודיה או ירדן. המצרים האומללים, מוכים כלכלית, והנשיא שלהם מורסי נסע למפגן הכוח של ארדואן, רק כדי לזכות בהלוואה של מליארד דולר מידי ממשלת טורקיה. ההלוואה הזו עוד תעלה למצרים ביוקר. אה, ונשארו לטורקים “הפלסטינים שלהם”, כלומר חמאס. אצל הרשות הפלסטינית טורקיה הפכה “פרסונה נון גרטה” בשל כך. אז איפה בעלי הברית הערבים של טורקיה?

באפריל 1931 היתה התרגשות גדולה בארץ: הצפלין “Graf Zeppelin” חלף מעל ערי הארץ, כשהגיע מכיוון מצרים, ויעדו המרכזי כאן – ירושלים. הצוות הגרמני צילם מלמעלה אתרים חשובים, כך שיש בידינו צילומים נדירים של ארץ ישראל באותה תקופה. בסרטון שלפניכם מתחילים עם צילומי מרהיבים של מצרים והנילוס, קהיר הישנה והחדשה (“הליופוליס”), הפירמידות, מידבר סיני, אל-עריש, ובהמשך אנחנו: ירושלים, העיר העתיקה, ראו כמה ריק היה אז סביב העיר העתיקה.

צילומים אלה הם מצילומי האוויר הראשונים, בוודאי באיזור שלנו. צילומי הצפלין שנעשו באיכות מעולה ושמורים בארכיונים, מאפשרים מעקב מדויק אחר הבתים בירושלים, מאז 1931 כנקודת התייחסות, ועד היום.

8 ישראל: נבעטה גם היא בידי ארדואן, והתרחקה. הישראלים נוטים להתאהב במי שמתקרב אליהם מסיבות טקטיות (אנחנו תמונת מראה של מי שעומד מולנו, אם הוא אוהב אותנו, או שונא), ובפוליטיקה, כבר למדנו כאן בעבר, אין אהבות, יש בעיקר אינטרסים, ומי שמפנים את הכלל הזה גם לא מתאכזב.

כך התאהבנו בשאה של איראן; בטורקיה של הגנראלים; ובצרפת של תקופת אלג’יריה, עד שנבגדנו; כלומר עד שהאינטרסים של הצד השני השתנו. ישראל היתה בעלת ברית חשובה מאוד של טורקיה, בעיקר בשל היצוא הביטחוני הרגיש שהגיע מאצלנו לצבא הטורקי, הציוד המודיעיני, המטוסים ללא טייס שעשו עבודה קריטית בגבול עם הכורדים בעיראק, ועוד. ואז יזמו השלטונות הטורקיים את ההתרחקות המאורגנת-מראש של המרמרה.

כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת. ניתן לקרוא את תנאי הרישום ולהירשם – כ א ן.

אנחנו צריכים להודות שההתרחקות הזו התרחשה בכזו עוצמה. כיום ישראל אינה עוד בעלת ברית של טורקיה, וגם רצוי שלא תחזור להיות כזו, משום שאם היינו עדיין קרובים לטורקיה, היא היתה גוררת אותנו לקונפליקטים האדירים שלה עם סוריה ועם הכורדים, בעסקות נשק ובשיתופי פעולה, והדבר היה מכניס גם אותנו למערבולת. כיום איננו בעלי ברית שלהם עוד, ולכן המעורבות שלנו בסכסוכים האדירים הסונים-שיעים האלה נמוכה, וכך זה צריך להימשך.

9 ארדואן מסיים את הקדנציה שלו כראש ממשלת טורקיה בשנת 2014, והוא לא יוכל לכהן עוד כראש ממשלה משתי סיבות: האחת היא חוקת המפלגה שלו, והשנייה שהוא עצמו התחייב שלא יכהן עוד בתפקיד. האם בכך אנו נפטרים ממנו? (אגב, בשנה הבאה גם אחמדינג’אד מסיים. מה נעשה בלי שניהם? יהיה יבש) לא בדיוק. ארדואן מרמז שהוא מעוניין לכהן בעתיד כנשיא טורקיה, שכן באותה שנה הקדנציה של הנשיא המכהן, עבדאללה גול, מסתיימת.

ארדואן היה רוצה לשנות את המשטר בטורקיה למשטר נשיאותי, בעוד שכיום בעל הסמכויות הוא ראש הממשלה והנשיא הוא בעיקרו ייצוגי, אלא שארדואן יתקשה לבצע את השינוי. כדי להביא לשינוי החוקה יש צורך ברוב של שני שלישים מן הצירים, והמפלגה שלו איבדה את הרוב המוחלט הזה בפרלמנט. מתוך 550 חברי הפרלמנט בטורקיה למפלגה האסלאמית יש 327, ולשינוי חד צדדי דרושים 366 צירים. קיימת עוד אפשרות לפי החוקה הטורקית: רוב של שלוש חמישיות + משאל עם. אלה שגם כאן חסרים למפלגה האסלאמית שלושה צירים. אפשר לנסות ו”לקנות” צירים עצמאיים, אך לא בטוח שמשאל העם יעבור. יש התנגדות גדולה לשינוי המשטר, אפילו במפלגה האסלאמית עצמה. (בפרלמנט הטורקי, בשל אחוז חסימה גבוה מאוד יש רק שלוש מפלגות: האסלאמי סטית (AKP) עם 327; מפלגת העם הרפובליקאי (CHP) עם 135 והמפלגה הלאומנית MHP)) עם 53. כמו כן יש 35 עצמאיים).

ארדואן יכול להתמודד לתפקיד הנשיא גם בלי שינוי החוקה, אך כאן עלולה לצפות לו הפתעה לא נעימה: כלל לא בטוח שהוא יזכה. סקר רציני שנערך בחודש שעבר בטורקיה מראה שרוב גדול רוצה שגול יישאר לקדנציה שנייה. בין השניים גול קיבל 50.9% וארדואן רק 22.7%. בנוסף לכך, במפלגה האסלאמית יש כוחות גדולים שרוצים שארדואן יסיים. למשל, המנהיג הרוחני של המפלגה, האידאולוג הדתי פתחוללה גולֶן (יליד 1941), הגולה מרצון בפנסילבניה שבארצות הברית. גולן שולט על היומון החשוב “זמאן“, ועל תחנת טלוויזיה פופולארית ורדיו. האיש שלו הוא גול ולא ארדואן, ומליונים של אסלאמי סטים יצביעו בהתאם להוראות גולן. לאחרונה עקץ אותו ארדואן כשתהה פומבית למה הוא לא חוזר למולדת טורקיה. טייפ ארדואן נתפס בעיני רבים כאוטוריטטיבי מידי, כשתלטני, כוחני וכאימפולסיבי מידי. וכי אין מועמדים אחרים למפלגה, תוהים רבים?

10 דעת הקהל: המפלגה האסלאמית עדיין פופולארית, אך לציבור הטורקי מתחיל להימאס מהפלירט של ארדואן עם המזרח התיכון הערבי. הטורקים לא אוהבים ערבים, בלשון המעטה, אך קיבלו את הרעיונות האיזוריים של ארדואן. עכשיו, עם 100,000 פליטים סורים (והמספרים ממשיכים לגדול מיום ליום) שאותם יש להזין, וכשמדינות המערב ברחו והשאירו את טורקיה להמשיך ולהסתבך בסוריה, ניכרת האכזבה. הטורקים ברובם ראו את עצמם פונים לאירופה, ופתאום מצאו את עצמם תקועים שלא בטובתם עם העולם הערבי הנפלולי. 60% מן הציבור הטורקי בכלל נגד מעורבות צבאית בסוריה. ואם לפני שנתיים ארדואן הבטיח חוזים שמנים בעולם הערבי, היום המרחב הערבי נתפס בטורקיה בעיקר כמקור לצרות ומפחי נפש. Pax Ottomana? אבוי, לא “עות’ומאנה”, ובעיקר לא פאקס (“שלום”).

אכן, על שולחן התכנונים קל לתכנן צפלין ענק ובלתי ריאלי של אפס סכסוכים, אלומיניום והליום, שהטיל את צילו על המזרח התיכון כולו, אך המציאות, זה כבר משהו אחר. והרומאים נהגו לומר על כך: Mali principii malus finis, כלומר “התחלה רעה מביאה לסוף רע”.