מאת ד”ר גיא בכור, אוניברסיטת הרווארד
הדיקאן האגדי של בית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד, פרופ’ רוסקו פאונד (Roscoe Pound, 1870-1964) שיכלל מאוד את פילוסופיית “המכונה החברתית”, לפיה ניתן לתכנן מבנה חברתי, שבו כל בורג מופעל על ידי בורג אחר, וכך להגיע לתוצאה חברתית ומשפטית רצויה.
התפיסה הזו, במסגרת המגמות הסוציולוגיות של המשפט כונתה על ידו “הנדסה חברתית” (Social Engineering) כלומר שמישהו יכול לתפעל את החברה מלמעלה. זהו סוג של חשיבה חברתית, הקרובה יותר לחשיבה הסוציאליסטית, שמאמינה שהמדינה יכולה לכונן מכונה כזו, שבה לכל פרט יש את המקום שלו, ליצירת “הרמוניה חברתית“.
צריך לראות את משרדו של פאונד בהארוורד, כדי להבין. הדסק שלא בנוי בצורת מעגל, וכך הוא היה נע ממשימה למשימה, סביבו. גם את עצמו “הינדס” פאונד.
הגישות האלה רווחו באירופה בראשית המאה העשרים, על רקע המהפכה התעשייתית, והגיעו גם לאמריקה בשנות השלושים והארבעים. הייתם מאמינים שנחזור אליהם עכשיו, לאחר כמאה שנים?
האדם כבורג קטן במכונה גדולה. הכל מתוכנן מלמעלה (צ’רלי צ’פלין, “זמנים מודרניים”)
סביר להניח שברק אובמה, שלמד משפטים בהרווארד, הושפע, הוא או אנשיו, מתפיסת ההנדסה החברתית, גישה הקרובה לרעיונות המפלגה הדמוקרטית שלו, ורחוקה מאוד מגישת הקפיטליזם, המאמין ב”יד הנעלמה”, לפיה אין לכוון את הכלכלה ואת החברה, הם כבר יתכווננו לבד.
הגישה של הנשיא אובמה: מלמעלה יש לכונן מכונה, שתתחיל להניע דברים באופן מתואם.
הגישה הקפיטליסטית הטהורה: אין להתערב בשום אופן, הדברים כבר יקרו לבד.
נאמן לגישה הזו, פועל אובמה על פיה כבר כמה חדשים, ובכל תחום. אחת לכמה שבועות הוא מכונן “ועידת פסגה” בבית הלבן של סקטור מסוים, נניח בעיה מסוימת שקשורה במהנדסים, האחיות או כל נושא, הוא מזמין את מרבית המעורבים מכל הזוויות, שומע אותם, ובעצם מכתיב להם מה לעשות, ואיך. ברוב המקרים הם מקבלים את זה. במילים אחרות, הצוותים שלו כבר יודעים מראש מה טוב לאותה בעיה, והם מכתיבים פתרון, כמובן ברוח “המכונה החברתית”, דהיינו כולם צריכים להיות מעורבים. עובדים, מעבידים, שחקני משנה וכדומה. מן עסקת חבילה מוכתבת ומוכוונת מהבית הלבן.
אנשי הממשל של אובמה מעמידים נאמן מטעמם, אחד המעורבים, שהוא האיש שלהם באותה מכונה מקומית, והם מכנים אותו, אולי באופן היתולי: “הצאר”. למה הצאר? אולי כי ברית המועצות התאפיינה ב”רעיונות חברתיים” כאלה. ברור שמישהו מכוון את הדברים מלמעלה, שולט בהם, מחליט את מי להזמין, מי יהיה הצאר ומה לא. הכל אמור להיות מתוכנן.
זו בדיוק הגישה שאיתה הגיע אובמה אלינו, ועכשיו צריך להבין למה הוא מתכוון, ואיך זה אמור לעבוד.
הכוונה שלו היא לכונן מכונת שלום מזרח תיכונית (והוא אכן אמר שהוא מקווה שבנשיאותו יכונן שלם כולל באיזור, מה אתם יודעים), שתתחיל לנוע, ולשם כך הוא זקוק לאנרגיה. איך שהוא תופס את זה, האנרגיה היא הקפאת ההתנחלויות. זו אמורה להניע את המכונה, כאשר במקביל הערבים יתחילו בצעדי נורמליזציה, אלה יחממו את המזרח התיכון באיזושהי אופטימיות, זה יעודד את השיחות, ימריץ. את הסורים, את האיראנים, את הפלסטינים, וכך הלאה להלאה.
בנאיביות בסגנון רוסקו פאונד מרגיש אובמה שהוא חייב להתחיל להניע את המכונה שלו, ולכן הדגש שהוא שם על ההתנחלויות. כך הוא גם פותר לעצמו לחץ בחוגים הליברליים סביבו, העוינים את ההתיישבות ביו”ש, ונראה לו שישראל היא הלחיצה ביותר.
צ’פלין סלד מרעיון התיעוש ואותן תאוריות גדולות מהחיים, היודעות טוב יותר עבור האדם מה טוב לו (“זמנים מודרניים”)
המכונה שהוא לכאורה בונה עשויה בצורת מטוטלת, דהיינו צעד ישראלי, צעד ערבי, וחוזר חלילה. ברור שעיקר הלחץ יהיה כאן על ישראל הקטנה, שכן הלחץ על הערבים יתחלק על כולם. אלא שאבוי, ישראל ממאנת לתת את ליטרת הבשר שלה לטכנולוגיות החברתיות, וכמובן לא הערבים.
אובמה שלח מכתבים אישיים אל שליטי מרוקו, מצרים וסעודיה, בסך הכל משטרים פרו-אמריקניים, וביקש מהם מחוות לישראל. משהו. הם החזירו לו את המכתבים, כמעט בגועל נפש. איש מהם לא מוכן לעשות מחווה ולו הקטנה ביותר. המכונה נתקעה עוד בטרם התחילה לנוע. בעצם, היא דוממת לחלוטין.
אובמה חושב בגדול, ולכן לא יצליח לעשות דבר. תפסת מרובה לא תפסת.
מחוות לישראל? האנטישמיות הבוטה כלפי יהודים וישראל כה גלויה כיום בעולם הערבי, כה לגיטימית, עד כי היא מובנת מאליה. בחודש הבא אמור יונסק”ו להחליט מי יהיה המזכ”ל החדש שלו, דהיינו נשיא התרבות של העולם, ומי נותר כנציג יחיד של אפריקה, אם לא “הצאר” כפי שהוא מכונה במצרים, שר התרבות האנטישמי, פארוק חוסני. הוא מכנן בתפקיד כבר 20 שנה, מעולם לא נועד עם ישראלים, בהכשרתו הוא צייר של ציורים אבסטרקטיים, כמעט ילדותיים.
אותו חוסני האשים את היהודים בחדירה מסוכנת אל התקשורת העולמית, בגזענות, טען שהם “בלתי אנושיים“, אנחנו “תרבות שחצנית”, גזלנית ועוד, ובחודש מאי 2008 הוא התעלה אפילו על עצמו, כאשר הודיע בפרלמנט המצרי שהוא מוכן “לשרוף ממש לנגד עיניכם” כל ספר ישראלי שיימצא בספריות של מצרים. כך ממש. כך מדבר שר תרבות, ומתמודד רציני על נשיאות אונסק”ו העולמית.
מצער עוד יותר שדעתו של חוסני מקובלת מאוד אצל האינטלקטואלים של מצרים, שעשו כל שביכולתם לפגוע בשלום עם ישראל, לגמד אותו , לבוז לו, לירוק עליו, ולהתעלם ממנו, עד היום. הדבר המזעזע באמת הוא שראש הממשלה בנימין נתניהו הסיר את התנגדותה של ישראל למועמדותו של חוסני. היה זה לאחר שהנשיא מובארק ביקש זאת ממנו בפגישתם בשארם א-שייח ב- 11 במאי, והוא נעתר.
לאחר לחץ בינלאומי נאות חוסני להודיע שמשרדו יתרגם לערבית שני סופרים ישראליים, עמוס עוז ודוד גרוסמן, מה אתם יודעים, אבל מקורבים הבהירו: הספרים יתורגמו מאנגלית לערבית, חלילה לא מן השפה הנוראה המתוארת במצרים כשפה מתה, העברית. וגם כך סופג עכשיו חוסני ביקורת מעמיתיו “האינטלקטואלים” המצרים, שהוא נכנע ל”כיבוש הציוני” וכי הוא מעודד את פלישת הציונות לעולם הערבי.
עכשיו אני שואל אתכם, על איזו מכונה חברתית אנחנו מדברים? זה המזרח התיכון, לא איזה ניסוי קליני חברתי במעבדה. כאן אם מישהו משיג איזה יתרון קטן, זה כמעט נס. אז מכונה חברתית פוליטית שלמה?
שומר נפשו ירחק הן מן “הצאר” של אובמה, והן מן “הצאר” של מובארק.
תחי החירות!
ושל מי הציור בראש המאמר? של הוד מעלתו, שר התרבות בכבודו ובעצמו, “הצאר” פארוק חוסני.
◄אני מבקש באופן אישי, ממי שכבר חבר במועדון Gplanet Prime, והמנוי שלו הסתיים, לא לשכוח, ולחדש אותו. כדי לחדש את המנוי יש להכנס לקטגוריית “לחידוש מנוי קיים לחץ כאן”, או – כ א ן.
◄כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, יש להירשם לשירות המאמרים בתשלום, Gplanet Prime. קוראים את כל המאמרים בתשלום שכבר פורסמו, וממשיכים לחודש או לחצי שנה. ניתן להירשם – כ א ן.
◄למבקשים להירשם לקבלת התראות על מאמרים חדשים – עושים זאת בלחיצה – כ א ן.
