משולחן השרטוטים של הטרור הפלסטיני, ומה היה תפקידו הפרדוקסלי של אריאל שרון?
מאת ד”ר גיא בכור
אציג בפניכם עכשיו את סוד ההצלחה והכישלון של הפלסטינים מאז החלו את מאבקם הממוסד במדינת ישראל. מי שיבין את המרובע הזה, יבין בדיוק מתי יצליחו הפלסטינים, ומתי ייכשלו. אני לא בטוח שהם עצמם מבינים בצורה כה אנאליטית וברורה את מצבם, אך המרובע הזה יעזור לנו להבין לאיזה צרה גדולה נפלו חמאס ואיתו כל רצועת עזה.
מהו הקוטב הימני התחתון, הצבאי-מדיני? כאשר עיקר העשייה הפלסטינית היא במסגרת של טרור, אך שומרים על אופציה מדינית מול ישראל. זו היתה, למשל, תקופת האנתיפאדה השניה, או שנות השבעים והשמונים, כאשר ערפאת שמר על צינור אחורי של שיחות עם אישי שמאל ישראליים. מהו הקוטב השמאלי העליון, המדיני-צבאי? כאשר עיקר העשייה היא פוליטית מול ישראל, אך נשמר גם חופש פעולה צבאי, למשל ימים אלה ביו”ש. ישנן שיחות פוליטיות עם ממשלת ישראל, אך במקביל נשמרת בהקפדה העלמת העין מן הטרור והשורשים שלו בכל רחבי יהודה ושומרון.
שני המצבים האלה, הנזילים, שבקלות יכולים להתחלף, הם המיצוב הטוב ביותר של הפלסטינים, שאינן יכולים להגיע ממילא להשלמה עם ישראל. הם שומרים על האופציה הטרוריסטית, אך במקביל מקדמים אופציות מדיניות, זוכים באהדת העולם, ובאהדת מי מבין הישראלים. כך הצבאי מקדם את המדיני, ולהיפך.
להגיע לאופציה הימנית ביותר, המדינית לחלוטין, דהיינו פירוק כל תשתית הטרור והתמקדות רצינית באופציה הפוליטית – אין אפשרות, ולכן היא בלתי אפשרית, אך הגרועה ביותר מבחינתם, היא האופציה השמאלית ביותר, הצבאית בלבד.
כאן הפלסטינים מאבדים את אהדת העולם, מלכדים ימין ושמאל בישראל כנגדם, מבלי שיש להם אופציה צבאית אמיתית מול ישראל. ערפאת נזהר מרבית שנותיו שלא להגיע למצב הזה, שהוא הרה אסון מבחינת הפלסטינים. הוא היחיד שהבין, ונשמר.
חמאס, בחוסר הבנתו, הוביל את רצועת עזה כולה אל המצב הרביעי, הגרוע מכולם, שבו העניין הפלסטיני כבר נתפס בעולם כטרור נטו, חסר כל לגיטימציה. מבחינת ישראל שני מצבי הקיצון האלה הם הטובים ביותר. באחד תקבל שלום של ממש, דבר שלא צפוי לקרות, ולכן האפשרות הפחות טובה מבחינת ישראל, אך עדיין עדיפה על פני שני מצבי הבינים היא ההתכנות הצבאית בלבד. כאן ברור מי אויב ומי ידיד, אין אחיזות עינים, לא לנו ולא לעולם. עכשיו אתם מבינים למה טענתי ששלטון חמאס ברצועה עדיף לנו.
זוכרים שכתבתי כי עזה הפכה למצודה, אך מצודה היא גם מבודדת? שעזה נובלת? שהשעונים נעצרו בה? שהיא הפכה לאחד המקומות העניים והמדכאים בעולם כולו? אז זהו, כיוון שחמאס הוביל אותה לנקודה הגרועה ביותר, הרביעית, כשלאיש בעולם כולו, גם בעולם הערבי, כבר לא אכפת ממנה.
אופס, חוץ ממדינה אחת, שנותרה, היחידה, ידידותית לעזה. אתם מכירים את המדינה הזו, היא חוגגת עוד מעט יום הולדת, וממשיכה לפטם את אויביה.
ישראל ממשיכה להעביר את כל תצרוכת החשמל, המים, הגז, הדלק והמצרכים של רצועת עזה כולה. זוכרים את המאמר על העברות השקלים לעזה? שום דבר לא השתנה. המשאיות עם השטרות ממשיכות במסען.
מה אנו מתפלאים על הימשכות הטרור מעזה? אנחנו מזינים אותו. הרי אתם כבר יודעים: קל להוציא את ישראל מעזה, אך לא את עזה מישראל.
לגופו של עניין: הפיגוע היום מעיד על מצוקה הגדולה בה נמצאת תנועת חמאס, זו אשר הובילה את הפלסטינים שלה לאבדון. אללי, כרגיל אצלנו, עשר הפתעות מתוקות כלענה:
- הפיגוע נעשה במסוף הדלקים, אותם דלקים שישראל באיוולתה, או שמא מדובר באינטרסים כלכליים חזקים מן החיים, מעבירה לתוך הרצועה. ואני תוהה, האם הממשלה לא קיבלה החלטה על התנתקות? איך תושבי שדרות מסכימים שמסוף דלקים כזה ממשיך להתקיים?
- המחבלים מתקשים מאוד להוציא פיגועים אל מחוץ לרצועה, דבר המעיד על הסגר הבטחוני המלא בו הם חיים. למעשה הם כלואים, כאשר האפשרות היחידה של מישהו לצאת מעזה היא דרך מצרים. כך כלאו את עצמם חמאס וייתר הכנופיות בתוך בקבוק.
- המצב הכלכלי ברצועת עזה קורס, שיעורי האבטלה אדירים, המבוכה של חמאס גדולה. היתה זו ישראל שהעמיסה אותם על כתפיה מאז 1967, וכיום היא רק מנשימה את הכלכלה העזתית, אך לא יותר מכך. אילו היו רוצים חיים טובים, כבר מזמן היו מקבלים אותם לאחר הנסיגה מן הרצועה. והלא היה מי שהבטיח לנו שלאחר הנסיגה הפלסטינים יקימו בישובים ההרוסים “כפרי נוער וספורט”. הפלסטינים בחרו עימות, ואת מחירו הם משלמים.
- חמאס נקלע למצב שבו אין לו שום דילוג עם ישראל, בוודאי לא משא ומתן ממשי, למשל לשחרור גלעד שליט. כל כך הרבה חודשים, וההערכה הבסיסית של האתר שלנו, בעינה עומדת. אם אין משא ומתן רציני, נותר רק לחטוף עוד חיילים ישראלים, בתקווה לזירוז בכוח של המשא ומתן. האם חטיפה נוספת תעזור? חמאס כבר היה צריך להבין שכללי המשחק בישראל השתנו, ולא יהיו עוד שחרורים שיביאו להחזרה המונית של מחבלים מסוכנים לשטח, אשר ילבו מחדש את רף האלימות, כפי שכבר קרה כל כך הרבה פעמים בעבר.
- ממשלת ישראל אינה מעונינת להכניס את צה”ל לתוך רצועת עזה, וטוב שכך, אך מנגד אנו מבליגים על טפטוף של קסאמים ומרגמות. משמעות הדבר שיש לנו מידה של הרתעה מול עזה, אך היא אינה חזקה. לא הצלחנו לחייב את חמאס לכפות את מרותו על פלגים וארגונים אחרים, המתאגרים אותו. יש לעשות זאת.
- הפילוג בין מדינת עזה למדינת יו”ש מוחלט וסופי. לפלסטינים של אבו מאזן אין שום השפעה על מה שמתרחש ביו”ש, כאילו מדובר היה במדינה אחרת לגמרי. אם כן, איך יתכן שאבו מאזן דורש להכיל את המו”מ גם על עזה? כיצד הוא מדבר בשם מנהיגי עזה? ולא פחות חשוב: איך ייתכנו בחירות למוסדות הפלסטינים גם ברצועת עזה? בשנה הבאה צריכים לבחור יו”ש חדש לרשות. חמאס לא יהיה מוכן לשמוע על בחירות בתחומו.
- המשא ומתן בין חמאס לפתח אינו אפשרי, למרות פטפוטי הסרק בתימן, שכן פתח דורש כתנאי מוקדם את הסתלקות חמאס מהשלטון שלו בעזה, דבר שמעלה בעיקר נחירת בוז אצל חמאס.
- גל מעצרים של המצרים לגבי פעילים בתוך עזה נמשך, ומחבלים בכירים היוצאים למצרים חשופים לחקירות ולעינויים בכלא אלעריש. העינויים קשים, וכוללים מכות חשמל. הפלסטינים ניסו לארגון “פעילי שלום” מן העולם שיגיעו לאלעריש ויפגינו נגד השלטונות המצריים, אך מצרים אינה ישראל, והפעילים לא הורשו להיכנס. אל דאגה, גם למצרים הם לא ייכנסו עוד. מה זה פה? בילעין?
- האם אפשרי המעבר בין המדיני-צבאי למדיני בלבד? כיום המעבר הזה אינו אפשרי, שכן השטח רוחש מידי, זועם מידי, אלים ומתארגן. סלאם פיאד ואבו מאזן יודעים שאם יכבידו בצורה כלשהי על הטרור בשטחם, ישלמו מחירים כבדים. אין שום כוונה לפרוק את הטרור מנשקו, או אפילו לפקח עליו. לכל היותר יסכימו לשתף אותו במנגנונים הביטחוניים של הרשות, שכבר כך התנפחו לממדים של צבא קטן.
- לסיכום, מה עושים עכשיו עם רצועת עזה? נזהרים מן המלכודת של כניסתנו לשם, כפי שכבר הסברנו בעבר פעמים רבות, סוגרים ומהדקים את הסגר על הרצועה, מותירים את מעבר רפיח פתוח, ובתיאום עם המצרים בונים מנגנון ניהול, שבו הם ייטלו את התפקיד המכריע בפיקוח הזה, במסגרת של מערכת קח-ותן שיבנו עם הזמן עם חמאס. וחמאס? הוא בא לפה כדי להישאר. פסימי? לאו דווקא. הריבוע המשורטט לעיל מראה לנו שישנם מצבים, שהם גרועים יותר מבחינת ישראל.
◄אני יודע שאתם ממליצים בפני החברים על האתר, אך אני מבקש באופן אישי, להמשיך ולהמליץ. לאתר פוטנציאל הרבה יותר גדול מזה הממומש כרגע. תודה.
“שובה של הציונות” – שב הביתה
פתח, חמאס והנציג “שהתבלבל”: שתי מדינות לשני עמים
סוד הפסקת האש
הטעות החמורה מכולן
