הנסיך ובכירי הצבא שוב ברחו: המדינה האסלאמית פתחה את מתקפת החורף השנתית שלה

[face-book-like]
מאת ד”ר גיא בכור 

המערכה של ג’ינגס ח’אן המונגולי על הבירה בייג’ין הסינית (1214-15) היתה קודם כל פסיכולוגית, הרי לא היה לו סיכוי להכריע עיר אדירה ובצורה, עם חומות טיט בגובה 12 מטרים, עם 900 מגדלי שמירה ושלוש תעלות חפיר סביב לה. מה גם שלמונגולים לא היה ידע בהטלת מצור.

האזהרה של המונגולים היתה ברורה: תיכנעו או תמותו בשריפה, ועם מוניטין כה אכזרי, ערים הגיוניות נכנעו. הקיסר של שושלת ג’ין (צפון סין), קסואן זונג, שליטה של בייג’ין, חשש להלחם, אך גם לא רצה להיכנע. הוא הציע לג’ינגס ח’אן שלל מלחמה: 500 גברים ונשים צעירים, שישמשו כעבדים, 3,000 סוסים ורכוש רב. ח’אן הסכים, לקח את המתנות, ונטש. אך כאשר אותו קיסר העביר את הבירה שלו דרומה, לקאיפנג, ח’אן ראה בכך בגידה. הוא צר על העיר מחדש, בפעם הרביעית.

הפעם הוא הגיע מוכן יותר, עם 50,000 חיילים, עם עריקים סינים (תמיד טוב לפלג את האויב, זה מה שהאויבים שלנו עושים לנו), ומכונות מצור.

הגנת העיר בייג’ין הוטלה על הנסיך שו זונג, יחד עם שני גנראלים: פו קסינג ומורן ג’ינזונג, אך אלה היו מוכי חרדה, מבולבלים, ולא ממש רצו להילחם. צבא הצלה של ג’ין, שהגיע לעזרת העיר עם 39,000 חיילים הובס בידי כוח מונגולי מאורגן של 3,000 לוחמים בלבד. הגנראל פו התאבד כתוצאה מכך, והנסיך עם בכירי הצבא ברחו מן העיר, והפקירו את התושבים. שוב, הם לא רצו להילחם.

התושבים חסרי האונים התבצרו בעיר במשך כמה חודשים, ללא מזון, עד לייאוש ולקניבליזם. ח’אן כלל לא טרח להישאר שם, והוא חזר לבירה שלו, קסנדו, כאשר העיר בייג’ין נכנעה במאי 1215.

העיר בייג’ין נבזזה, והעלתה באש על תושביה, והיא בערה במשך חודש שלם. הלקח נלמד, גם אצל השכנות שעדיין לא נכנעו למונגולים. הפחד להילחם הפך למשתק; הפך לכלי אסטרטגי.

1 כמידי חורף, החלה מתקפת החורף של “המדינה האסלאמית”, וזאת למרות יותר משנה של הפצצות אמריקניות. בתקשורת האמריקנית מוכת הספינים של הממשל, דאעש מתואר כמי ש”מוכל” או מתגונן ומלקק את פצעיו. זה נכון, אך הוא גם תוקף, ושואף להרחיב את הממלכה שלו.

עיראק – התקשורת האמריקנית הכריזה בתרועה רמה שהנה, הצבא העיראקי, פתח מערכה ל”שחרור” העיר הסונית רמאדי, לאחר שזו נפלה בידי דאעש בחודש מאי השנה, וכך גם עשה אובמה היום. פרשנים אמריקנים כבר ניתחו את “התפנית” בקרב, אך אבוי, שלשום יזם דאעש מתקפה נועזת, בשיטה שבה הוא משתמש לעיתים תכופות: התפוצצות מכונית או משאית תופת בתוך ציבור של חיילים עיראקים, הלם, ואז כוחות קרקע של דאעש מנצלים את הפאניקה, תוקפים וכובשים. זה מה שקרה גם הפעם. התוצאה: כוחות עיראקיים נסוגו מן העמדות שתפסו, ודאעש התקדם וכבש את איזורי דרום רמאדי. כלומר לא רק שלא ויתר, אלא התקדם. בכך יצר לעצמו מקפצה לרדת לדרום השיעי, או לפחות להתיש אותו.

הצבא העיראקי עדיין לא שש להלחם בדאעש, בוודאי לא בצפון המדינה, שם דאעש שב ותוקף עכשיו גם באיזורי תכרית. מצד אחד העיראקים השיעים לא מתלהבים מהאמריקנים שדוחקים בהם להילחם, ומהצד השני הם גם לא מתלהבים מהאיראנים, שמשתלטים עליהם, וגם הם דוחקים בהם להילחם. “אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי”.

הסונים כבר יודעים, ברגע שהצבא העיראקי “משחרר” אותם, הוא והמיליציות השיעיות של “ההתקהלות העממית” מבצעים בהם טבח וביזה. אז למה שלא יתמכו בדאעש הסוני, שלפחות מגן עליהם? כל שטח ש”משוחרר” מדאעש נופל קורבן להשתוללות יצרים עדתית.

גוונים של שקר: הסיפור הפנטסטי על אובמה והמורדים המתונים

 

2 מתקפת החורף של דאעש כוללת גם את העיר קובאני הכורדית שבצפון סוריה, שהיא מובלעת בגרונה של המדינה האסלאמית. האמריקנים חגגו את “שחרור” קובאני, כאילו יש לה בכלל איזו חשיבות, אך זה מה שהיה להם. דווקא בשל כך לוחץ דאעש מכל הכיוונים על העיר הזו, למרות הפצצות נמשכות של חיל האוויר האמריקני. הכורדים נלחמים, אין להם הרבה ברירות, אך הם לא פותחים באיזו מתקפה רבתי על “המדינה האסלאמית”, זה לא האינטרס שלהם.

אין ספק שארדואן מסייע מאחורי הקלעים לדאעש. כל התקדמות כורדית בסוריה או בעיראק נרשמת לרעתו, כך שארדואן ממשיך לרמות את האמריקנים: טוען שהוא  עוזר להם נגד דאעש, אך בעצם רק מחזק אותו. ארדואן כעיקרון אינו מפציץ עמדות של דאעש, אלא של המחתרת הכורדית. לפעמים, כדי לעשות איזו הצגה, מפציצים באופן לא מזיק יותר מידי את “המדינה האסלאמית”.

ארדואן הפך לילד הבעייתי של המזרח התיכון, מסובך עם כל הסובב אותו. אין לנו מה לחפש אצלו.

כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום (מאז שנת 2008), וממשיכים קדימה לתקופה הנוספת. חשבונית מס נשלחת לכל נרשם. ניתן לקרוא את תנאי הרישום ולהירשם – כ א ן. 


 
לוחמים מונגולים, מינאטורה פרסית, אימג’בנק Getty Images

3 חיזבאללה השיעי הוא המגן האחרון של לבנון, ואתמול היתה התקפה נועזת של דאעש בתוך לבנון: פורצים מאיזור ערסאל, צפון לבנון, שם דאעש כבר יושב, לכיוון בעל בק. ההתקפה המפתיעה הזו נבלמה אמנם בידי חיזבאללה, אך במחיר אנושי כבד לשני הצדדים. המתקפה הזו גם מעידה על נחישות ועל יכולת של דאעש גם בתוך לבנון, וכיוון שמדובר במדינה זעירה, הקירבה לערי החוף אמורה להדאיג מאוד את הלבנונים האומללים. כיוון שכך, ארצות הברית כבר הוציאה אזהרת מסע לאזרחיה להיזהר מלהגיע ללבנון. האמריקנים הם תמיד הראשונים לברוח, כמו הנסיך שו זנג. איך אפשר לסמוך על מי שתמיד בורח ראשון?

4 קיים לחץ של ארגון “המדינה האסלאמית” גם בבגדאד וגם בדמשק, וזה מדהים לאחר חודשים של הפצצות רוסיות ואמריקניות. בבגדאד יש לארגון צלפים, הממוקמים בתוך אוכלוסיה אזרחית סונית, ובדמשק יש לו אחיזה בשכונות המורדות של מי שהיתה פעם בירת סוריה. דאעש מפרסם סרטונים על הישגי הצלפים והלוחמים שלו, מה שמגביר את הפאניקה בקרב האזרחים, את המנוסה ואת הנטישה לכיוון אירופה.

מבחינת דאעש כיבוש של דמשק ובגדאד הוא הכרחי, והוא ישתדל לעשות הרבה כדי לממש את זה, אך בשנה האחרונה זה הפך לסוג של מלחמת התשה והקזת דם אינסופית. הארגון שואף לפרוץ גם לירדן וגם לסעודיה.

הדרך הטובה, האישית והמהירה ביותר לדעת מתי עולים מאמרים באתר היא להירשם כאן, ולקבל התראה למייל האישי. הנרשמים קוראים ראשונים. אפשר גם לשלוח את המאמר הזה לחברים. יש כפתור לשם כך, בתחתית המאמר.

אתר ג’יפלאנט הותאם לקריאה נוחה בסלולארי

 

5 מדינות ערב לא נלחמות בדאעש. מאותה קואליציה מהוללת בה עדיין אובמה מתגאה לא נשאר אפילו שותף ערבי אחד, והפעם האחרונה שמטוסים ערביים הפציצו בסוריה או בעיראק היתה בקיץ. אף מדינה ערבית אינה שותפת להפצצות של אובמה, וגם לא רוצה להיות שותפה. הירדנים שכל כך הרבה התרברבו לאחר שריפת הטייס שלהם כבר שכחו מתי הפציצו שם לאחרונה. מי רוצה להסתבך עם ארגון שיכול לפגוע בו בבטן הרכה, כלומר להמריד את האוכלוסיה מבפנים, לא רק מבחוץ?

ולכן דיבורים בארצות הברית על “שותפות ערביות” הם דיבורי סרק. אז איך פטרו עצמם המשטרים הערביים מההפצצות? בטענה שאם היה שלום עם ישראל, זה היה מעניק להם לגיטימציה להלחם בדאעש, והאמריקנים, כדרכם, גם קנו את זה. השיטה היא תמיד להשתדל להאשים את ישראל, זה בכל זאת עבד כ- 65 שנים. אז תאשימו אתם אותם.

חוסר הרצון להלחם מביא לדקדנס, לקמילה ולחורבן, ושימו לב, האזרחים הערבים לא נלחמים על מדינתם בסוריה, בעיראק, בלוב, בתימן, בלבנון, הם בורחים ממנה. כך קרה גם עם ערביי ארץ ישראל בשנת 1948: דבר ראשון הם ברחו, וכך קורה גם ל”פלסטינים” כיום, שרבים מהם מהגרים, ורבים אחרים היו מהגרים, לו יכלו.

הרצון הוא גם האויב הגדול ביותר, וגם הידיד הגדול ביותר: כך קרסה האימפריה הרומית בשנת 476, כך קרס השאה, כך קרסו המשטרים הערביים, כך קורס המערב, כך יקרוס “האיחוד האירופי”, כך קרסה ברית המועצות, וכך קרסה בייג’ין הקיסרית במאה ה- 13 ובמאה ה-20. ומי שעוד רוצה להלחם, מוגדר כקיצוני וכתימהוני, למשל דונלד טראמפ. הקמפיין כנגדו הוא ההוכחה לקמילה האיטית סביבו, עד לחורבן. אין דבר מרגיז יותר את הקומל מאשר המעורר, שמציב מראה לנגד עיניו; שמיידע אותו בקמילתו.

זה עניין של פסיכולוגיה: יש שמרתיעים את האויב, ויש שמרתיעים את עצמם. יש שבולמים את האויב, ויש שבולמים את עצמם. מכאן סכנתן הפסיכולוגית של “העמותות” במימון זר, הפועלות באין מפריע בישראל, השוברים שתיקה למיניהן: ברגע שנאבד את הרצון להילחם – בכך נגזר סופנו.

בוידאו: פויי, הקיסר הסיני האחרון, הוכתר בשנת 1909 ב”עיר האסורה”, כשהיה בן שלוש. שנתיים אחר כך הודח מכיסאו בידי מורדים, ובכך בא הקץ לאלפיים שנות קיסרות סינית. מנגנון המלוכה נרקב והתעייף. הסרט: “הקיסר האחרון”, ברנרדו ברטולוצ’י, 1987.

6 גם האירופים לא ממש נלחמים בדאעש. הצרפתים, כדרכם, עשו רעש בתקשורת, כאילו הם פותחים איזו מלחמת עולם נגד המדינה האסלאמית, ואז נרגעו. העניינים חזרו בצרפת לשגרה, ודבר לא נלמד, עד לפעם הבאה. הדבר היחיד שעניין את פרנסואה הולנד היה לעצור את מארין לה פן, אפילו במחיר התרסקות המפלגה שלו. הקנדים יצאו מהתמונה, הבריטים לכאורה קיבלו החלטה להפציץ גם בסוריה, אך אין לכך השפעה גדולה, כך שנשארו האמריקנים. הגרמנים הביעו עניין להשתתף, אך הם מתקררים, עדיין לא מבינים את האסון שהם ממיטים על עצמם בקליטת מליוני “פליטים” מוסלמים. הם יבינו.

למה האמריקנים לא מפציצים את שדות הנפט של דאעש? מחשש לנזק סביבתי מסוכן, כמו במלחמת המפרץ הראשונה, הרי הם בעד מזג האוויר. ולמה הרוסים לא מפציצים אותם? כי הם שדות הנפט האלה מזינים את משטרו של אסד, ציפור נפשם.

אם אתם קוראים מאמר זה במחשב, הביטו לצד ימין למעלה, ותראו את טור ידיעות הפייסבוק שלנו, הוא חלק מן האתר, והוא מתעדכן כל הזמן. הוא אינו נראה לקוראים בסלולארי או בטאבלט.

7 ההפצצות האמריקניות אינן מזעזעות את הליבה של דאעש, כלומר הערים ראקה ומוסול, וכך גם ההפצצות הרוסיות. הרוסים נכנסו לסוריה במטרה אחת: להחיות באינפוזיה את בשאר אלאסד, ולחסל את יריביו, ואת זה הם עושים. על כל עשר פצצות על המורדים הלאומיים (אם עוד קיימים כאלה) והג’יהאדיסטים, הם משליכים פצצה אחת על דאעש. ההיפך, הם מחזקים את דאעש, כי המורדים האלה אויבים גם שלו. ההפצצות הרוסיות מחזקות את דאעש בכך שהוא נתפס כיום כמגן היחיד של הסונים, אל מול כוחות אפלים שיעים ורוסים.

האמריקנים והרוסים חייבים לדעת: לדאעש יש כבר טילי נ.מ. והוא כבר הפיל כמה מסוקים של הצבא העיראקי.

ואובמה? היהירות שלו לסיים מלחמות היא שליבתה אותן, והמורשת הזהה שלו היא שהגבירה והעצימה אותן. דאעש הוא החטא של אובמה, אך גם עונשו: התהפכות כל מה שהבטיח. “כך לועגים לי הישגיי” (האמלט של שקספיר).

לפני שתמשיכו במאמר, האם הצטרפתם כבר למועדון ג’יפלאנט בפייסבוק? יש בו פרשנויות מהירות של ד”ר גיא בכור, שלא תמיד מופיעות באתר:

8 ג’בהת אלנוסרה לא נלחמת בדאעש. השבוע התראיין מנהיג ג’בהת אלנוסרה (“חזית העזרה”), אבו מוחמד אלג’ולאני בטשטוש פניו (לאחר ש”חוסל” אינסוף פעמים בידי התקשורת הערבית) והבהיר מפורשות: לא נילחם בדאעש. הוא אף רמז על איחוד אפשרי, לראשונה אי פעם. “אם ישוחרר ה-שאם (כלומר סוריה רבתי), והמוסלמים יתכנסו במדינה אסלאמית, ג’בהת אלנוסרה תציית לה ונהפוך להיות חלק מחייליה”, התבטאות חסרת תקדים. למה ההתקרבות הזו? משום שהאמריקנים ניסו בימים האחרונים לחבר את האופוזיציה הסורית המתונה יותר בריאד, שבסעודיה. ג’בהת אלנוסרה ועוד כמה ארגונים, ראו בכך “בגידה”, שמחייבת גם אותם להתקרב. ג’בהת אלנוסרה, וכמובן דאעש לא מוכנות לשום משא ומתן עם משטר אלאסד.

אגב, גם המורדים “המתונים” יותר לא מוכנים להישארות של אסד בשום שלב, לא בשלב ביניים ולא בסוף, כך שבפועל אין הבדל בין הקבוצות הסוניות השונות, וכיוון שהרוסים והאיראנים מתעקשים על אסד, הכל תקוע כשהיה. זה כמובן לא הפריע לקרי להבטיח ש”חיסול דאעש זה שאלה של זמן בלבד”, וכי בריאד “הושגה התקדמות, אם כי עדיין לא מספיקה”. שיתוף פעולה בין דאעש לג’בהת אלנוסרה ישנה את מאזני הכוחות, ונראה שכבר כיום יש בין שתי הקבוצות הסכם אי לוחמה הדדי.

בהססנות אנו מרתיעים את עצמנו, ומחזקים את האויב; בנועזות אנו מרתיעים את האויב ומחזקים את עצמנו. את הנועזים מעריצים, אך להססנים בזים.

ואכן, להססנות יש אפקט, ולתעוזה יש אפקט, והאפקט תמיד יעבוד להכפלת עמדת המוצא, בין אם להססנות ובין אם לתעוזה. ואיזה אפקט משמעותי יותר, זה של ההססנות או זה של התעוזה? הראשון, משום שהססנות כבר קשה לתקן, אך כל טעות שתעשו תוך כדי ביצוע נועז ניתן לתקן באמצעות עוד נועזות.

אז במה לבחור? אף פעם אל תתנו לאויב לדעת במה בחרתם, תמיד שיישאר בלחץ; ותמיד יש את הדרך של “ממוצע הזהב” (aurea mediocritas). הססנות ונועזות יכולות גם להיות כלים מתחלפים: הססנות שמחביאה נועזות; ונועזות שמחביאה הססנות. טקטיקה שמסתירה אסטרטגיה, ואסטרטגיה שמסתירה טקטיקה.

בוידאו: הקיסר הקטן התבגר (בסרט -עם המשקפיים), והוכנס למחנה קומוניסטי ל”חינוך מחדש”, במסגרת “המהפכה התרבותית” הסינית. גן העדן הסוציאליסטי, בימים ההם, בזמן הזה: כולם לכאורה-שווים, אך עניים, מי שלא יתאים לערכי “המהפכה” – יחוסל, פיזית או ציבורית, הכל אפור, בינוני וממשלתי, כולם צועדים כרובוטים, ולכולם צריכה להיות דעה אחת – ונכונה. האם זו נועזות או שמא הססנות?

9 אסד לא תוקף את דאעש, למרות שאלה עלווים ואלה סונים. כבר שנה לפחות יש הסכמה שבשתיקה בין אסד לדאעש לסייע זה לזה, משום שדווקא הניגודים המשוועים לשמים בונים זה את זה (coincidentia oppositorum). בלי דאעש אין תקומה לאסד בעיני המערב הטיפש, ובלי אסד אין תקומה לדאעש, שכן לסונים אין ברירה אלא לתמוך בו.

יש מפגשים שקטים בין בכירים של אסד לבכירי דאעש, יש קניית נפט מדאעש, העברת מודיעין, סיוע במעברים ועוד שיתופי פעולה מדהימים, למשל, להערכתי, הדפסת דרכונים סוריים רשמיים לאנשי דאעש. המדינה האסלאמית לא צריכה לגנוב מכונות להדפסת דרכונים, המערכת הסורית של אסד עושה זאת עבורה. ברית אינטרסים, שכרגע נוחה לשני הצדדים.

אובמה נוחת בגליפולי, אז מי יגיע לגבעות דאעש?

פרדוקס הכל יכול? אין דרך חזרה

המכונה: תצפית מארצות הברית

10 אז מה קרה לדאעש בשנה הזו? בתקשורת המערבית כבר מיהרו להכריז עליו כעל בר-מינן, אך לא רק שזה לא קרה, אלא שהוא אף מתחזק. מאז הפיגוע האחרון בפריז, למשל, זרם המתנדבים רק גובר והולך (מגיעים דרך טורקיה, כמובן), כך שמספר הלוחמים מתקרב למאה אלף, למרות אבידות של אלפי לוחמים בשנה האחרונה. המוניטין האכזרי עובד גם הוא עבורו.

מעבר לזה, בשנה הזו דאעש פרש רשת של “ווילאיאת”, “מחוזות”, כאשר יום אחד הרשת הזו אמורה להתחבר. ולכן יש לו כבר מהלכים ואוטונומיה באפגניסטן, בפקיסטן, בלוב, בסיני, בתימן, וברצועת עזה, ועוד. בעזה מיספרים הולכים וגוברים של לוחמי חמאס נשבעים לארגון נאמנות, מה שיוצר בעיה קשה לחמאס.

המותגים “פתח” ו”חמאס” התיישנו, כך גם הלאומיות הפלסטינית המומצאת, שמתאדה עוד בטרם התגבשה בכלל למשהו ממשי. המותג “דאעש” מאוד התחזק. “פתח” ו”חמאס” הם העתיד שהפך לעבר, “דאעש” הוא העבר, שהפך לעתיד.

אז מי נלחם בדאעש? אף אחד לא ממש נלחם בדאעש, כי לאף אחד אין אינטרס אמיתי לסבך את עצמו ולהילחם בג’ינגס ח’אן, כלומר ב”מדינה האסלאמית”. הנסיך שו זונג שוב ברח, יחד עם שני הגנרלים שלו, אך הפעם התושבים לפחות מצליחים להימלט. לאירופה.

◄כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת. ניתן לקרוא את תנאי הרישום ולהירשם – כ א ן.

◄אני מבקש באופן אישי, מכל מי שכבר חבר במועדון Gplanet Prime, והמנוי שלו הסתיים, לחדש אותו. כדי לחדש את המינוי יש להכנס לקטגוריית “לחידוש מנוי קיים לחץ כאן”, או – כ א ן.

◄אם ברצונכם לשלוח את המאמר הזה לחברים, עושים זאת באמצעות הכפתור “המלץ לחבר”, בדף הזה, למטה.

◄למבקשים לקבל התראות על כל מאמר חדש שעולה ישירות אל המייל האישי, עושים זאת – כ א ן.
[face-book-like]