מאת ד”ר גיא בכור
ב- 4 ביולי 1776 נחתמה בפילדלפיה הכרזת העצמאות האמריקנית, במילים שיהדהדו לנצח, בידי המנסח שלה, תומס ג’פרסון (1743-1826): “כל בני האדם נולדו שווים, והם ניחנו בידי בוראם בזכויות בלתי ניתנות לשלילה, וביניהן הזכות לחיים, לחירות, ולרדיפה אחר האושר”.
“הרדיפה אחר האושר” (The Pursuit of Happiness), כמה יפה. מאיפה זה הגיע?
היה זה הפילוסוף האנגלי ג’ון לוק (1632-1704) שטען (1689, “שני מאמרים על ממשלה”) שממשלות קיימות עבור האזרחים, לא האזרחים למען הממשלות, וכי על הממשלה לספק להם את “הזכות לחיים, לחירות ולקניין”. ג’פרסון לקח את המשפט הזה, ובמקום “קניין” כתב “רדיפה אחר האושר”, כשבאושר, ואיך משיגים אותו – כבר עסקנו.
אך אצל אובמה, כמו בייתר חלקי כת ה”פוליטיקלי קורקט” רדפו אחר האושר הגלובלי, לא האושר של הפרט; אחרי “זכויות” ושכחו את “האדם”; ה”זכות” הפכה חשובה מן ה”אנוש” ובעצם המיכלאה שלו; התיאוריה מן המעשה, ה”אמת” מן האמת. זה לא התחיל אצל אובמה, אך הממשל הגרוע בתולדות ארצות הברית העצים את המחלה, שבעצמה היתה מהפיכה נגד אורח החיים האמריקני.
היום הציבור האמריקני החזיר לעצמו את זכויותיו, כל פרט ופרט, ודונאלד טראמפ הוא הכלי, באמצעותו משתחרר עכשיו כל אזרח אמריקני מן הלפיתה של “הזכויות”, ומחזיר לידיו את הזכויות. זהו לכן יום העצמאות של האמריקנים, והחוקה, אותה רמס אובמה ברגל גסה באמצעות צווים נשיאותיים – חוזרת.
הזכויות ישרתו את האדם, כפי שהתכוונה החוקה, לא האדם את הזכויות;
הממשל את האזרח, לא האזרח את הממשל;
המספרים את האדם, לא האדם את המספרים.
האדם זכאי לאושר, לא ל”אושר”. אובמה ודומיו שללו את מה שהוא בלתי ניתן לשלילה: את האושר של האמריקני הפשוט, ושלנו. ועל כך נענשו. הבחירות הפכו לבית הדין של אושר.
1 ה”פרשנים”, אותה כת משובטים, לא הבינו הרבה, או שלא רצו להבין, ובמשך שנה לפחות חוללו רוב מהומה על לא מאומה. הם ניתחו בשנה האחרונה את התופעה שהתפרצה כאן כעוד אירוע בחירות, ולא הבינו שמדובר בזעקת כאב של רבים בציבור האמריקני, שמבקשים את החירות שלהם בחזרה, נדהמים שעדיין נשאר להם בכלל כוח. כמו בניסויים סוציאליסטיים אחרים, אובמה כפה הר כגיגית על הציבור, בלי לשאול אותו: את רפורמת אובמה-קייר, שעולה ועולה לכל כיס של אמריקני, ועוד תכפיל את עצמה; עיסקה מטורללת עם איראן, שהעצימה את כוחה נגד ארצות הברית; השפלות של הצבא האמריקני, שחזר בכוחו עשורים אחורה; הכרה בקובה בלי לקבל דבר; וערימות של טפסים, שבהם חנקה ממלכת אובמה כל אזרח. ניירת וחוקים, וככל שמספר החוקים עולה, כך גדלה הרי השחיתות (הסנטור טקיטוס: “ככל שהרפובליקה מושחתת יותר, כך יש יותר חוקים”, Corruptissima republica, plurimae leges).
למרבית האמריקנים נמאס מן הפוליטיקלי קורקט, שבעצם חטף וכלא אותם, במצג שווא של “זכויות”, בעוד שהם נותרו בלי זכויות. האמריקנים רוצים את החיים שלהם בחזרה, לאחר שהפכו לברגים בניסוי החברתי של “המכונה”. וכמו שהבטחתי לכם במאמר המכונה, השינוי היה בדרך.
אלה לא היו בחירות, זו היתה קריאה מעוררת חמלה לעזרה, של הרגע האחרון. רוב האמריקנים הבינו שאם יפסידו הפעם, אובמה והילארי ימלאו את המדינה במליוני מהגרים מן העולם השלישי, והתיקון כבר לא יוכל עוד להתקיים. האמריקנים לא רוצים להיות אירופה ה”סוציאל דמוקרטית”, הם לא רוצים להיות עולם שלישי. הם רצו בחזרה את חייהם, את עצמם, את האושר שלהם.
זו לא היתה מחאה, זו היתה התפרצות של רגשות מבוישים שדוכאו, כמו שאתכם דיכאו, ולכן זו תנועה עממית, שרק תלך ותתגבר כמו נחשול בכל העולם, ואנחנו חלק ממנה.
את זה מסתירים מכם: שיא של תמיכה אמריקנית בישראל
2 אליטת ה”פוליטיקלי קורקט” הקיפה את עצמה בשלושה ממסדים רבי עוצמה, כולם שקריים: התקשורת הממסדית; האקדמיה; והמשפטנים.
התקשורת – יצרה מצג-שווא שהילארי מנצחת, וכי כל מי שחושב אחרת הוא הזוי או בזוי. אנשים התביישו להגיד ברחוב שהם תומכים בטראמפ, או שחשבו שמשהו לא בסדר אצלם. איך הם יוצרים זאת? מספר שניים במועצה לביטחון לאומי, ה”יהודי” ושונא ישראל בן רודס, קרא לכך “תיבת תהודה”, והודה שכך הם פעלו גם בנושא איראן. כתב אחד מצטט את השני, וכך דוחסים את המרחב כולו.
עדר אחיד, עם כנופיית סוקרים-לכאורה, שכולם משקרים. מעכשיו אין להאמין למילה אחת שמופיעה בכלי התקשורת הבאים: ניו יורק טיימס, וושינגטון פוסט, CNN, “פוליטיקו”, “דיילי ביסט”, כל כלי התקשורת האירופיים הממלכתיים, ועוד משובטים אחרים. אין לצטט מהם, ואין להתייחס לשקריהם. אין גם להגיב עליהם, משום שבכך אתם מזינים את הטרול. ה”תקשורת” בארץ, אותו עדר של כמה עשרות (עם בודדים יוצאים מן הכלל), ציטטה בהתלהבות את דומיה בארצות הברית, בלי לחקור, בלי לשאול, בלי לצאת לשטח, ותוך שמחה לאיד. הרי התקשורת בארץ תמיד תתמוך במי שהוא נגדנו. זו אקסיומה “שאינה ניתנת לשלילה”.
זהו מותם ללא עת של “בעלי הטורים”, “הפרשנים”, ה”דעתנים” וכל ייתר נפחני הבועה. הם רצו לנצח אותנו, הציבור, אבל אנחנו ניצחנו אותם. הם רצו להשתלט על האושר שלנו, השתלטנו על זה שלהם.
מה שאותם “עיתונים” אינם מבינים, שהם כבר לא רלבנטיים, שכן הם איבדו את המונופול על פריסת המידע. הרשת, אנחנו, כבר מנצחים בגדול. אנחנו מספיק מבינים, ומספיק מודעים. פייסבוק ניצחה אפילו את ממציאה, מארק צוקרברג, שתמך בהילארי. אנחנו העולם החדש, הם העולם הישן. הם “רודפים”, אנחנו “האושר”.
אפילו ב- Fox News יישרו קו בשבועות האחרונים עם העדר, להוציא כמה אמיצים בודדים, האור הזוהר בראש המחנה, ויש חובה להזכירם, בעיקר שון האניטי הנפלא, השופטת ג’נין פירו הייחודית, לורה אינגראהם, ושריף דיויד קלארק. האיכות, שהובילה לכמות.
סקרים – מספיק עם השקר שמופיע כאמת, ראינו את הבחירות בארץ, ראינו את הבחירות בבריטניה, את הברקזיט ואת ניצחונו ההיסטורי של הנשיא טראמפ, את כל אלה לא רק שהסקרים לא צפו, אלא שהם ניסו למנוע.
סקרים אינם משקפים עוד את הבוחרים, אלא את מי שמשלם להם; מטרתם לא לשקף אלא ליצור מציאות מדומה, ולכן מעכשיו אין להאמין עוד לאף סקר. חבל על הכסף של המפלגות, אנחנו לא נאמין עוד, סקר הוא שקר.
אל תביאו לנו עוד סקרים.
האקדמיה – עוד בועה, שהגיע הזמן לפוצץ אותה. מדובר בנערי המקהלה בעולם המדומיין של הפוליטיקלי קורקט, שבעצם מעודדת את הרוע ואת השחיתות. הסטודנטים בארץ בורחים מלימודי “מדעי” הרוח והחברה, משום שהם כבר יודעים. ברגע שהמרצים בפקולטות האלה חותמים על כל מיני עצומות הזויות נגדנו, הסטודנטים מבינים. הגיע הזמן למהפך טראמפיסטי גם שם. הרי “האמא אינה מזינה עוד“, אתם כבר יודעים.
הגרועים ביותר הם “מכוני המחקר”, שבשם איזו אמת מדעית, מקדמים את האג’נדות המומצאות שלהם, ובעיקר של מי שמשלם להם. בידקו מי מממן, תבינו מה אתם מקבלים, גם בארץ.
המשפטנים – גם ארצות הברית וגם ישראל נשלטות בידי משפטנים. לא השרים שולטים אצלנו ולא ראשי הערים, אלא קודם כל היועצים המשפטיים, כלומר השליטים המשפטיים. טראמפ הוא הסיום של זה בארצות הברית, והרכב בית המשפט העליון שם ישתנה במהירות הבזק. הגיע הזמן שגם אצלנו הכנסת, כלומר אנחנו, הריבון, תחזיר לעצמה את הסמכויות שנגזלו ממנה במהפיכות בלתי חוקתיות. מעכשיו, הביטו הארצות הברית, ועשו כמותה.
3 הנשיא ברק אובמה, אדם יהיר ומלא בעצמו, רתם את עצמו באופן חסר תקדים לקמפיין של הילארי, ובכך דווקא עזר לחסל אותה פוליטית. הוא פעל מתוך חולשה, לא עוצמה, תוך שהוא מבין שטראמפ ימחק את כל “המורשת” שלו תוך כמה שבועות, לא יותר, ולכן נכנס לסחרור. ברור ש”התקשורת” היללה אותו ואת אשתו התמוהה, אך בכך הוא קיבע את הילארי כהמשך שלו.
אובמה האמין ללהקת המעודדות שסביבו עד כמה הוא כריזמטי ונפלא, והיה בטוח שימחץ את טראמפ, אך כמובן ההיפך קרה: טראמפ מחץ גם אותו. זהו לכן ניצחון לא רק על הילארי אלא גם על ביל, על אובמה, על אשתו של אובמה, על סגן הנשיא ביידן, על מטורללי הוליווד, שפיזזו לפני המחנה, ועל מי לא.
טראמפ ניצח גם את אובמה, וגם את מורשתו.
We owe Allegiance to no Crown, John Archibald Woodside, 1812
דרך טובה לדעת מתי עולים מאמרים באתר היא להוריד את אפליקציית האתר לאנדרואיד, או להירשם כאן, ולקבל התראה למייל האישי. הנרשמים בשני המקרים – קוראים ראשונים.
4 דונאלד טראמפ עשה את כל זה – לבד. אדם אחד נגד הממסד של שתי המפלגות (אין בעצם הרבה הבדל ביניהן), נגד התקשורת, נגד האליטות הכלכליות, נגד המליארדים של וול סטריט, נגד המנהיגויות ההזויות של אירופה, נגד השקרים, ההמצאות, הגסויות, ההעלבות, הבזיונות, וכל מה שעוללו לו ולמשפחתו בשנה האחרונה.
והוא לא ויתר.
אישיות כריזמטית כזו מופיעה פעם במאה שנים, והתקשורת ידעה זאת, ולכן ניסתה בכל כוחה לחנוק אותו, כמו שעשתה לפני ארבע שנים למיט רומני, הבלתי כריזמטי, שחוסל באיבחה. מתוך חולשה פעלו כל אלה נגדו, לא מעוצמה.
לא נורא, עכשיו אותה אישיות כריזמטית תנקה את כל האורוות אחת אחת (ואכן, סיסמתו היתה “לייבש את הביצה”): את השחיתות של משפחת קלינטון ואובמה, כאשר יתכן והם יצעדו יחדיו לכלא; את מנגנוני המדינה, את עדת המומחים והמקצוענים של וושינגטון, את התרבות של עסקנות, יחצ”נות, שתדלנות, ואת השחיתות. לא יאומן שאנו זוכים לראות את כל זה.
זכינו לראות את קריסת העולם הערבי, זכינו לראות את הצלילה האירופית, ועכשיו אנחנו רואים את ההיחלצות האמריקנית. איך זכינו בכל כך הרבה?
כמה סיפרו לנו שהדמוגרפיה בארה”ב היא כבר של המפלגה הדמוקרטית לתמיד, ובכל זאת, ההיספנים הצביעו עבורו באחוזים גבוהים, השחורים נפתחו אליו, צעירים רבים, משכילים, כמובן האוונגליסטים, ואפילו ליברלים תומכי ברני סאנדרס. אין לי נתונים עדיין, אך ברור שגם היהודים הצביעו עבורו יותר מבעבר. הכוונה ליהודים, לא ל”יהודים”.
אך כנגד מי בעיקר נלחם טראמפ? כנגד עצמו. הוא היה חייב להוכיח לעצמו שגם את המטרה הזו הוא יכול להשיג, והוא השיג.
5 זה הזמן לשים קץ לארגונים שהמציאה מחלקת המדינה האמריקנית: “הקרן לישראל חדשה”, ג’יי סטריט, “ישו בכבלים“, החתרנות בבחירות שלנו, וכל ההמצאות שנועדו לפגוע בנו, וראינו הד לכך במסמכי וויקיליקס, כאשר שגריר (יהודי) לשעבר יעץ להילארי לעודד בחשאי איזה אביב פל-טיני בשנת 2011 כנגדנו. אין סוף לאינטריגות ולתחבולות שהופעלו נגדנו, ואני מאמין שזה ייגמר עכשיו, למרות שזה לא יהיה קל.
די עם האוויר החנוק. האמריקנים פתחו את החלון לאוויר צלול: זהו יום העצמאות לכל המנצ’קינים, ולצאצאיהם.
מי מתה היום, וזה רק יילך ויתברר בעתיד? מכשפת ה”פוליטיקלי קורקט”. המכשפה מן המזרח – מתה, כאן ב”קוסם מארץ עוץ” (1939, בכיכובה של ג’ודי גארלנד), שבעצמו כולו היה הזייה ותרמית. המנצ’קינים שמחים על מותה של מכשפת הפוליטיקלי קורקט ששלטה ורדתה בהם, אך הם עדיין לא מעזים להאמין בכך, משפשפים את עיניהם בתימהון:
ראש העיר מקדם בברכה את פני דורותי, שהרגה את המכשפה: כראש העיר של ממלכת המנצ’קינים, במדינת עוץ, אני מקדם אותך בברכה.
יועץ משפטי: אבל עלינו לוודא, ולראות קודם, אם זה נכון, מבחינה משפטית.
ראש העיר: לראות?
יועץ משפטי: אם היא,
ראש העיר: אם היא?
יועץ משפטי: אם היא באופן מוסרי, אתי, רוחני ופיזי, לחלוטין ובאופן מוחלט,
יועצים משפטיים זוטרים: באופן בלתי ניתן להכחשה, ובאמינות מלאה –
מתה.
חוקר מקרי המוות (טקסט): כחוקר פלילי, אני חייב להעיד, לאחר שבדקתי אותה באופן יסודי, שהיא לא רק מתה לגמרי, אלא היא מתה באמת, ובשיא הכנות.
ראש העיר: אם כך, זהו יום העצמאות לכל המנצ’קינים, ולצאצאיהם.
יועץ משפטי: אם יש צאצאים כאלה..
ראש העיר: כן, תנו לחדשות המשמחות להתפשט – המכשפה הזקנה והמרושעת – סוף סוף מתה.
ומה המסקנה של דורותי בקוסם מארץ עוץ לבסוף? “אין מקום כמו הבית” (There is no place like home). האמריקנים חזרו הביתה מממלכת הירוקת הכוזבת, והותירו אותה עכשיו חרבה וכואבת.
6 איך יפעל הנשיא טראמפ בעולם? בהנחה סבירה שהתומך הגדול שלו, ניוט גינגריץ’ יהיה שר החוץ (זה כבר הוזכר, או תפקיד בכיר אחר), נראה עולם חדש. היה זה גינגריץ’, שקבע ראשון שהפלסטינים הם “עם מומצא”, ובוודאי שלא מגיע להם דבר. מבחינתו הם סונים תומכי טרור. טראמפ לא הזכיר את מדינת הפלסטינים ואת הזיית “שתי ה-” אפילו לא בטעות, ותמיכתו בישראל עמוקה, ונראה את זה בהמשך. טראמפ צפוי להיות עסוק בהחזרת העם האמריקני לביתו מארץ עוץ, ולכן פחות צפוי שהיה לו זמן לעולם. מבחינתו אם מוסלמים רוצחים מוסלמים, למה זה עניין של ארה”ב? ולכן המעורבות שלו במזרח התיכון צפויה עוד לרדת. רק דבר אחד במזרח התיכן מעניין אותו וזה – האינטרס שלנו.
הוא לא צריך את הסונים, כמו שהרפובליקנים פעם רדפו אחריהם (הם איבדו את כוח הנפט), הם צריכים אותו, ולכן הוא לא צריך לשלם להם במחיר שלנו, ההיפך. הוא גם לא צריך את השיעים. הסכמות עם רוסיה? אפשרי, אך בהמשך צפויה התרחקות, שכן טראמפ יתקשה לקבל את ההגמוניה האיראנית החדשה, שנתמכת בידי הרוסים. הרבה עוד פתוח כאן.
עלה הישומון של האתר למשתמשי אנדרואיד, וניתן להוריד אותו ללא חשש בגוגל פליי (לכתוב שם: ג’יפלאנט, Gplanete, או גיא בכור). המשתמשים גם יקבלו הודעה מוקדמת לנייד על מאמרים חדשים בג’יפלאנט. בסלולארי גם ניתן לשתף בקלות את המאמר בווטסאפ, בפייסבוק או במייל. למי שאין אנדרואיד, ניתן לקרוא באתר המותאם לסלולארי, כרגיל.
7 מה הפיל את הממסדים בארצות הברית? קודם כל הכלכלה, כאשר ההשתתפות בכוח העבודה חזרה לשנות השבעים, וכך גם ההכנסה הממוצעת. ראינו כבר במאמרים קודמים כיצד הבורסות הן שקר: ככל שהמצב הכלכלי גרוע יותר, כך הבורסות יפרחו יותר, משום שהריבית צפויה להיות נמוכה, ולכן הבורסה אטרקטיבית. וההיפך. הציבור האמריקני קלט את הרשעות הזו.
הסכמי סחר ייפתחו עכשיו בידי טראמפ, וסוף סוף מישהו יתחיל לעשות משהו עם החוב הלאומי האמריקני, שעומד על כ- 20 טריליון דולר. ארצות הברית משלמת כל חודש סכומי ריבית מטורפים, לאחר שאובמה הכפיל בשנותיו את החוב.
האנרגיה – הילארי, כמי שנקנתה בידי הערבים מהמפרץ, לא אהבה את האנרגיה האמריקנית ולא את הפראקינג, ולכן מחירי הנפט היו אמורים לזנק שוב, אם חלילה היתה זוכה. טראמפ, שבז להזיות “שינוי האקלים”, ידגיש ויעודד את התחום, מה שאומר שקריסת מדינות הנפט הערביות, רוסיה, ואחרות – תואץ, והן כבר בלחץ.
בכלל, טראמפ טוען שאת מליוני הפליטים הסורים אמורה לקלוט סעודיה, ואם האו”ם יעצבן אותו – “אפשר להקים בבניין הזה יופי של דירות”.
8 לאחר שמיצבנו את עצמנו בצד המנצחים גם בבחירות בארץ, גם בבריטניה, גם בברקזיט וגם לנשיא טראמפ, אז מה היעד הבא? קריסת האיחוד האירופי. השקר הזה לא יוכל להחזיק עוד זמן רב, ואנו צפויים לצפות גם בחורבנו. הבחירה של הנשיא טראמפ מחזקת עכשיו את כל מי שרוצה לברוח מהכת החונקת הזו של פוליטיקלי קורקט אירופי. בחודשים הקרובים צפויה הולנד לצעוד לעבר פרישה, ונראה בחירות בצרפת, גרמניה ואיטליה. אירופה בשנת 2017 כבר תיראה אחרת. הפטריוטיות חוזרת, והזיית “האדם האירופי” מתרסקת.
למה זה נורא מבחינת ה”פרוגרסיבים”? משום שעל פי תפיסתם העולם מתקדם (“פרוגרס”) כל הזמן לכיוון “הנכון”. מה לעשות, שהוא לא רק נעצר, אלא בורח בחזרה מן הכיוון “הנכון”, שעכשיו מתברר שאינו נכון כלל? הפרוגרסיבים צועדים קדימה, הציבור נמלט אחורה בבהלה.
האירוקזיט בבריטניה בישר את טראמפ, טראמפ צפוי לבשר את האירוקזיט.
כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום (מאז שנת 2008), וממשיכים קדימה לתקופה הנוספת. חשבונית-מס נשלחת לכל נרשם. ניתן לקרוא את תנאי הרישום ולהירשם – כאן
9 מבחינתנו, כל חלומותינו יכולים עכשיו להתגשם, עם נשיא כה קרוב לישראל, עם צוות כה אינטימי ופטריוטי, ועם שני הבתים, בתמיכה אגפית. זה הזמן לחשוב על שינויים אסטרטגיים, סימליים, דיפלומטיים, היסטוריים, ובלתי הפיכים. “ירדן היא פלסטין”? הכרה אמריקנית בהיות רמת הגולן ישראלית? הסרת כל ההגבלות?
יש לקדם במהירות עם איוונקה (יעל), בתו של טראמפ, את העברת השגרירות האמריקנית לירושלים, עם הכרה מלאה של ארה”ב בבירתנו הנצחית; מי שרוצה לספח את שטחי סי – מתקרב הזמן, מי שרוצה לבנות – מתקרבת ההזדמנות. השקר הפל-טיני כבר קרס, אבל עכשיו זה צפוי להיות ברור. מהי הרשות הפל-טינית? ארבעה-חמישה זקנים, המופקדים על מסלקת כספים שאנחנו מעבירים לנאמניהם המושחתים. בפועל אין שם כלום, זה הקוסם מארץ עוץ.
צריך לפעול במהירות ולנצל כל יום בשמונה השנים הקרובות, הזדמנות כזו מתרחשת לעם היהודי פעם במאה שנים. הפעם הקודמת היתה הצהרת בלפור. אובמה היה המדבר, עכשיו נטעם קצת מפרי המן, והרי בלי מדבר אין מן.
יש לבצע כאן הבחנה: מבחינת “היהודים” בארצות הברית, טראמפ הוא אסון; אך מבחינת היהודים ומבחינתנו – הצלה.
10 ומה כל אחד מאיתנו יכול לקחת מן הנשיא טראמפ כלקח אישי, לאחר רצח האופי המחריד שעשו לו? אני עוקב מרחוק אחר האדם הזה כבר שלושה עשורים, ומה לקחתי ממנו עם השנים, כפי שגם כתב בספר ההעצמה האישית שכתב לפני שנים רבות, ושנקרא “איך להתעשר”? ההתעשרות היא דווקא שולית, והעיקר היא הדרך, שהובילה אותו לנשיאות ארצות הברית.
שני דברים לקחתי ממנו עם השנים, וכל אחד מוזמן לאמץ זאת גם לעצמו:
לחשוב בגדול – מי שחושב בגדול יגיע לגדולה; מי שחושב בקטן יגיע לקטנות. המזל נוטה חסד לאמיצים (Fortuna favet fortibus).
ומי מנצח? מי שלא מוותר. זהו לקח אישי לכל אחד ואחת מאתנו: גם כאשר נדמה שהכל אבוד, ואתם לגמרי לבד, שום דבר לא באמת אבוד, זה הכל בראש שלכם. בדברים החשובים באמת – לא לוותר, וכאשר האחרים יראו שאתם עומדים איתנים כצוק – הם יצטרפו,
אל הניצחון.
