מאת ד”ר גיא בכור
כמה מכשפות נשרפו בחיים במרכז אירופה שבין סוף המאה ה-15 ועד תחילת המאה ה-18? קשה להאמין אך היו שדיברו על 300,000 נשים אומללות שנשרפו, והיו שדיברו על מליונים, זה הטבח שאיש אינו מדבר או יודע עליו. עיקר הרדיפות היו במרכז אירופה, בגרמניה הדרומית, כולל אוסטריה, שוויץ, ארצות השפלה ובצרפת. מימדי הציד היו נוראיים ואכזריים, כמעט כל אישה עצמאית הועלתה על המוקד. למשל, בשני כפרים בהגמונות איזור הריינס נשרפו בשנה אחת, שנת 1585, כל הנשים, פרט לשתיים. בשנים 1587-1593 נשרפו ב- 22 כפרים באותו איזור 368 מכשפות; בשנת 1629 נשרפו בעיירה אייכשטאט 274 מכשפות, ובעיר במברג 600 מכשפות. קשה להתעלם מן ההיבט הג’נדרי: גברים שרפו, נשים נשרפו. משיכה, דחיה.
כל המכשפות “הודו”, כמובן, בחטאים ובסגידה לשטן, בהם עסקו. ההודאות נגבו בעינויים גופניים קשים, כשלמעשה אף אחת ממאות אלפי המכשפות לא עסקה כלל בכישוף או בחטאי השטן. כולן היו חפות מפשע. גל רדיפת המכשפות נשבר רק בסוף המאה ה- 17, כאשר החל העידן הרציונאלי .
למה זה קרה? היו אלה חוליות חלשות בחברה, נשים עצמאיות, שלא התנגדו ולא התארגנו, ולכן נפלו טרף קל לצייד. הן היו חזקות ומרתיעות, אך גם חלשות בו זמנית, כשלא קבעו שום סדר ויחס בין עוצמתן לחולשתן. הן היו כלי קל להפחדת ההמון ויצירת שליטה עליו.
אחד הדברים המוזרים היה שדווקא בבירת האינקוויזיציה, ספרד, ציד המכשפות לא התפשט. הסיבה? לא היה שם צורך בשריפת מכשפות. עסקו שם כבר בהרחבה – בשריפת יהודים ואנוסים. היהודים והנשים נתפסו באותה קטגוריה. לא מאורגנים ולא כוחניים. מפחידים ומרתיעים, אך גם חלשים וכנועים בו זמנית. היה כבר שם שעיר לעזאזל, לא היה צורך בנשים.
שתי הקטגוריות, הנשים-המכשפות והיהודים נתפסו כשקועים בחטא. כחלשים וכנועים, כלא מגיבים, אך גם כחזקים ומאיימים – בו זמנית. בשני הקרים היה זה הפרדוקס של החטא.
“כאשר אני מביט אחורה בחיי, זה תמיד עם תחושה של בושה. תמיד הייתי זה שאותו מאשימים, כי לכל מה שכמהתי לעשות (ולא משנה מתי, איפה או מי) יש מכנה משותף אחד: זה חטא. זהו חטא.
כל מה שאי פעם עשיתי, כל מה שאני עושה, כל מקום שבו הייתי, ולאן שאני הולך, זהו חטא.
בבית הספר הם לימדו אותי איך להיות, כה טהור במחשבותיי, מילותיי ומעשיי. אך הם לא בדיוק הצליחו… אבא, סלח לי, השתדלתי לא לעשות את זה.
זהו חטא”. (אגב, המילים “במחשבותיי, מילותיי ומעשיי” cogitatione, verbo, opere et omission, הן מתוך תפילת הוידוי הקתולית). ביצוע מבריק: Pet Shop Boys.
אז מה החטא הגרוע מכל במזרח התיכון המודרני? להיות חלש. כאשר אין הרתעה, אין ארגון, ויהיו שיטענו, לאור לקח המכשפות, שזו התנהגות סתגלנית “נשית”. על זה אין כפרה במרחב בו אנחנו חיים, ואתם כבר מבינים את זה. זהו החטא הקשה מכל. הוא הויתור על החיים.
ומהו החטא הפחות גרוע? להיות חזק. תוקפנות חזקה מידי, במה שיטענו שזו התנהגות “גברית”. בעולם המערבי הנוכחי, העוין כל מלחמה, מי שהוא חזק מידי, נתפס כאלים, וכך הוא מאבד לגיטימציה עולמית ותקשורתית; שונאים אותו.
אז מה אנחנו בישראל? האם אנחנו חזקים או חלשים? דוד או גולית? שורפים או נשרפים? האם יכול להיות שעד היום אנחנו הולכים לאיבוד בין שתי ההגדרות, ולא מסוגלים לפשר ביניהן? נופלים פעם לצד הזה ופעם לשני? זה גם משפיע על המורל הלאומי שלנו. או שאנחנו באופוריה או בדיכאון. ברוחנו פעם אחת אנחנו על המוקד הבוער, ופעם אחרת רוקדים סביבו. לפניכם פרדוקס החטאים:
אם נהיה חלשים מידי – נפסיד את המזרח התיכון – זהו חטא
אם נהיה חזקים מידי – נפסיד את אהדת העולם – זהו חטא.
אז מה עושים? כאן אפשר להציע ניהול כמוהו עוד לא עשינו:
מעשה שלנו שנתפס כחלש – נעניק לו מעטפת מחזקת ומחשלת
מעשה שלנו שנתפס כחזק, נעטוף אותו במעטפת מרככת.
מהו מעשה שנתפס באיזור כ”חלש”? שחרור אסירים, מו”מ לשלום, ויתור על שטח, אקטים פוליטיים הנתפסים ככנועים, ולכן מעכשיו נהיה חייבים ליצוק למעשים כאלה חיזוק: מהלך כוחני, פעולה צבאית בגזרה אחרת, מערכת איתותים, איומים צבאיים ויצירת הרתעה.
ומהו מעשה שנתפס כ”חזק”? מלחמה מוצלחת מידי (עזה), תפיסת שטח, גירוש, הריגה, חיסולים, אלה חובה שיהיה מעתה עטופים במעטפת מרככת: מו”מ כלשהו, שחרור מסוים, הקלה או ויתור בזירה אחרת. לא צריך להיות קשר בין שני הקצוות, העיקר העיתוי והתכנון. מעכשיו כל מהלך יצטרך את ההשלמה הניגודית שלו, מראש.
אימאג’בנק/גטי אימג’.
היום אני מבין שמבחינת הצד השני אנחנו כבר צפויים מידי. הם בסך הכל מבינים מתי אנחנו חלשים ומתי אנחנו חזקים, לפעמים טוב מאיתנו. זה אינו טוב. בעלי חיים מתנהגים על פי דפוסים קבועים, ולכן אנחנו מצליחים לצוד ולהרוג אותם. אך בני האדם מסוגלים לאלתר, להשתנות ולהתגבר על שיגרה והרגלים. אך אנחנו מעדיפים את הנוחות שבשיגרה, גם כיוון שאנחנו מאמינים בטעות שאם לא נערער את יציבותם של אויביינו, הם יניחו לנו לנפשנו. זהו חטא.
מעכשיו יש בידינו את כלל החטאים המשלימים:
חטא החולשה- יושלם בחטא העוצמה
חטא העוצמה – יושלם בחטא החולשה
הדבר היפה פה הוא שהחטא הראשון מתקן את השני, והשני את הראשון. כל מהלך צבאי או מדיני יהיה חייב להתחשב בנוסחה הזו, שגם תבלבל את אויביינו הרבים, שיתקשו עוד יותר לקרוא אותנו. כלי העבודה מעכשיו בידינו. ציד מכשפות ושריפת יהודים? או לא, לא אצלנו. השלילי יהפוך לחיובי. הניגוד להשלמה. החטא – למעלה.
כל מה שאי פעם עשיתי,
כל מה שאני עושה,
כל מקום שבו הייתי,
ולאן שאני הולך,
זהו חטא.
