מאת ד”ר גיא בכור, ניו יורק
המילה “אוטופיה” הופיעה לראשונה בספר עם השם הזה, של תומאס מור (More) בשנת 1516, בחיפוש אחר חברה אנושית מושלמת. המילה נוצרה מצירוף של המילים היווניות “לא” ו”מקום”, כך שמילולית התרגום הוא: “אין מקום כזה”.
השמאל העולמי והסוציאליזם לדורותיהם התלבטו הרבה בשאלה איך תושג האוטופיה הרצויה להם, עד שהמשפטן והפילוסוף האמריקני רוסקו פאונד (1870-1964) הגה את תפיסת “ההנדסה החברתית” (Social Engineering), וכדיקאן בית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד במשך שנים ארוכות, השפעתו על השמאל האמריקני והעולמי היתה רבה. המנהיג, באמצעות המשפטן, צריך על פי תפיסתו להיות סוג של מהנדס, ותפקידו לבנות מכונה חברתית, שתענה על מירב הצרכים. היא תהרוס את המבנה החברתי הקיים ובמקומו תיצור חברה חדשה ומושלמת. כיצד תתפקד המכונה החברתית? על פי המגדירים של “חלש” ו”חזק”.
1 היא צריכה לחזק את החלש, לאחוז בידיו ממש, ולהחליש את החזק.
2 כיצד? בהטלת סנקציות על החזק, בעוד לחלש יש להציע תגמולים ופיצוי.
3 המבחן לא צריך להיות עוד של שוויון, אלא של “צדק”. כיוון שאלה “חלש” ו”חזק”, גם אי-שוויון ביניהם ייתפס כ”צדק”, אם זה באמצעות העדפה מתקנת, או בדיכוי החזק.
4 יש להכניס את השפה למכונה, כך שתכלול רק מונחים נכונים, וזהו ה”פוליטיקלי קורקט”. כל מי שיסטה מן השפה הנכונה, יש לביישו ולהדירו כ”גזען”, “פשיסט” או סתם להתעלם ממנו.
5 תפקיד התקשורת אינו רק לדווח, אלא לעודד את המטרות הנכונות. תפקידה ליצור ולתת תהודה לעקרונות המכונה. אם היא רק מדווחת, היא מועלת בתפקידה החברתי.
6 תפקיד הדמוקרטיה ליצור את האיזון הנכון בין החלשים לחזקים, אחרת אין היא דמוקרטיה. מכאן שאם החזק מנצח בבחירות, זו סטייה.
7 שימוש בכוח מצידו של החלש יכול להיות מובן ואף רצוי, שכן הוא “מוחלש”, וזכותו להיאבק.
8 טובת הכלל תמיד קודמת לטובת הפרט. דאגה לאינטרס הכללי היא שתביא לדאגה לאינטרס הפרטי, ולא להיפך.
9 תפקיד הכללים האלה הוא להשיג שליטה של אותם גורמים ממשלתיים שלטוניים היודעים טוב יותר מהי טובת הכלל, בבחינת פטרנליזם מוצהר. כיוון שהציבור הרחב אינו נאור, יש צורך לדאוג לנאורותו מלמעלה, בדרך כלל בכפייה משפטית.
10 על ההנדסה המשפטית להילחם בגורמים חברתיים עקשניים, עד להכנעתם. אין לקבל אותם, אלא להתעמת איתם, עד להשלמת תפקוד המכונה.
וזו, בקצרה, השקפת עולמו של ברק אובמה, בבחינת שמאל קיצוני שמתעמת עם החברה, אפילו במחיר הריסתה, ואכן, החברה האמריקנית נהרסת, מאז עלה נשיא זה לשלטון, כמו גם המזרח התיכון, וידה של “ההנדסה החברתית” עוד נטויה. זו גם השקפת עולמם של ארגוני שמאל קיצוניים בישראל, המתחפשים בשמות הומאניטריים, כמו גם של מרבית התקשורת הממוסדת בישראל.
מעכשיו, כאשר אתם רואים את מילות הקוד: “חברתי”, “צדק”, ו”יחסי”, היזהרו: בפני הנדסה חברתית אתם עומדים. לימדו לזהות את “המכונה”.
ומיהם “החלש” ו”החזק” כאן? מחברי האג’נדה המסוכנת הזו יטענו כמובן: המערב הוא החזק, והמזרח הוא החלש. המשעבד הוא החזק, והמשועבד הוא החלש, ולכן לפי סתירה לוגית זו הנשיא הוא אמריקאי, אך ארצות הברית היא חזק, ולכן יש חובה להחלישה, כדי להגיע לאיזון, למשל עם קובה.
אך מה אם החלש המסורתי הוא כבר חזק? אין אלה עוד חברות קולוניאליסטיות משועבדות, אלא מדינות מתפוררות בעצמן, עם משטרים רודניים ומסוכנים, וציבורים אומללים. אך זה אינו מעניין את חסידי ההנדסה החברתית, שמבחינתם חייבים לחזק את “הפלסטינים” ולהחליש את ישראל, משום שהיא “החזק”. אך בעצם ישראל היא החלש כבר מזמן, למשל במוסדות הבינלאומיים ובדעת הקהל. לכן חובה להחליש את גנראל סיסי, ולחזק את “האחים המוסלמים”. לכן חובה לחזק את המשטר באיראן, שהוא המזרח המדוכא, ולהסיר את הסנקציות עליו. לכן חובה לחזק את קובה, ולהחליש את הקונגרס האמריקני. זה מה שחסידי המכונה קוראים “להיות בצד הנכון של ההיסטוריה”, כלומר לקבל את עולם החושך של המכונה. וגרמניה, האם היא המדינה החביבה של היום, או חייבת בפיצויים אדירים על עוולותיה, כפי שטוענת עכשיו יוון?
היה זה אלדוס האקסלי (Aldous Huxley) שאיבחן ראשון את החוליה החלשה בתיאוריות ההנדסה החברתית למיניהן: מה קורה כאשר היא מתקלקלת, בגלל סטייה של אחד ממרכיבי היסוד של “האוטופיה” (בספרו “עולם חדש מופלא”), וכך גם אורוול, קפקא, איין ראנד, או אפילו “משחקי הרעב” המוכר גם מהקולנוע, של סוזאן קולינס. האקסלי כינה זאת “דיסטופיה (Dystopia), כלומר אוטופיה קלוקלת, שכופה חורבן חברתי.
ארצות הברית תחת אובמה, ובמידה רבה גם המערב, הפכו לסוג של דיסטופיה, כאשר המכונה החברתית מחריבה את החברה. המזרח כבר מזמן נחרב.
1 מדיניות החוץ: המשא ומתן עם איראן כושל, שכן גם איראן מערימה קשיים, גם מדינות נוספות כמו צרפת שמות רגליים בכוונה (מצחינות בעצמן מכספים סעודיים), וגם הקונגרס על שני בתיו לא רוצה את עסקת ההונאה הזו. מלתחילה היה ברור שהדף שהציג ג’ון קרי היה טיוטה אמריקנית שבכלל לא מחייבת את האיראנים, שמעוניינים רק בדבר אחד: הסרת הסנקציות. הם גם יהיו מוכנים להסכם כתוב, שאותו לא יכבדו אחר כך, אך בינתיים הסנקציות באו”ם יוסרו, ולא יחזרו שם עוד.
דרך ניהול המשא ומתן הזה מבזה את המעצמה האמריקנית, ואת ערכי היסוד של המערב, אך ככה זה כאשר רואים במשטר באיראן את הגורם אותו יש דווקא לחזק, לא להחליש. מי שמנהל את המשא ומתן זאת המכונה, לא האמריקנים.
בתחילת יולי יתחיל שוב המשא ומתן המגוחך הזה, עם קרקס “שרי החוץ”, ויתכן שהוא יימשך גם אחרי אובמה.
2 מדיניות חוץ: סוריה, תימן, לוב, עיראק נהרסו עד היסוד בשל מדיניות המכונה של ממשל אובמה, שרצה לחזק את “העם”, בלי להבין שאין שם בכלל “עם”, אלא אוסף של שבטים ועדות, שבלי מקל מעל ראשם יהרסו אלה את אלה. מדינות אלה לא יחזרו עוד לחיים, לא בעשרות השנים הבאות. המכונה דרסה אותן.
עכשיו מניחה ארצות הברית גם לסעודיה לקרוס במורד החלקלק הסוני-שיעי, ובעקבותיה ירדן. שתי המונארכיות המלאכותיות האלה שרויות בפאניקה, וכל מה שאנחנו נדרוש מהן תמורת עזרה מודיעינית שקטה – הן יתנו. אחרי סעודיה יעלו באש גורדי השחקים של דובאי ושכנותיה האומללות, קורבנות המכונה. אבוי, הן נמצאות בשכונה של איראן, וחשבו שהן באירופה. שליטי נסיכויות אלה מבריחים עכשיו מליארדים לבנקים זרים.
מי מפחד מברק אובמה, וטירופו של קליגולה
3 מדיניות חוץ: המאבק בדאעש נכשל גם הוא. נכון, הפצצות “הקואליציה” (אם יש בכלל כזו) נמשכות, פה ושם, והתקדמות הארגון הואטה, אך הוא ממשיך לבצר את עצמו ולהטיל אימה על סביבותיו. אין כוח צבאי ממשי שישתלט על השטחים שכבש, ואם השיעים השתלטו על תכרית הסונית, זה אומר שהמלחמה הסונית-שיעית רק מתרחבת. אלפים ממשיכים לזרום מכל העולם ל”מדינה האסלאמית”, כדי להפוך אחר כך גם את אירופה לחלק ממנה.
המכונה הרסה את המזרח התיכון. הנקמה תהיה כאשר המזרח התיכון יהרוס את המכונה.
4 באופן שפשוט לא ייאמן, בשנתיים הראשונות שלו כשר חוץ השקיע ג’ון קרי את עיקר מאמציו ב”פלסטינים” דווקא, אותה המצאה שבכלל לא קיימת, תוך הזנחת כל הזירות הבוערות באמת. למה? משום שב”מכונה” הסכסוך “שלנו” הוא העיקר. עכשיו זה כבר מאוחר מידי בזירות ההן, כמו סוריה, עיראק או לוב, לבנון ותימן. כתבנו כבר על הניסויים בבני אדם שביקשו האמריקנים לחולל אצלנו, ניסויים שכמובן נכשלו כולם. אך גם היום ממשל אובמה מבקש להחליש אותנו, ולחזק את כנופיית אבו מאזן, כי ככה זה במכונה: המציאות חייבת להתאים למכונה, ולא להיפך.
5 כישלון חוץ: המלחמה הקרה חזרה במלוא עוזה בתקופת אובמה, וזו כבר עויינות בין ארצות הברית לרוסיה, שעלולה לגלוש למלחמה. רק להיזכר שכשרת חוץ לחצה הילרי קלינטון על כפתור סימבולי של “התחל מחדש” עם השר הרוסי לברוב. הכל ממילא היה בדיחה אחת גדולה מבחינת הרוסים. בינתיים קרים נכבשה וסופחה, מזרח אוקראינה נכבשה ומדממת, הקרבות בדונייצק חזרו, וארצות אירופאיות נוספות מתכוננות לתורן, בעקר הבלטיות ופולין. ואיפה אובמה? הוא עסוק בסנקציות שאמורות להחליש את פוטין, כי ככה קובעת המכונה, אך בפועל הן לא ממש מזיזות.
אמריקה מתקרבת לשינוי: האם תצליח להשתחרר מכבלי ה”פוליטיקלי קורקט” שבהם נכבלה, מעול העריצות של המכונה, של האח הבירוקרטי הגדול, של העמדת החברה לפני הפרט, ותחזור להניף את נס העולם? הבחירות לנשיאות בשנה ההבאה, הן לכן ההזדמנות האחרונה של המערב, לפני ניוון ממושך, שממנו אולי אין חזרה. כי בלי אמריקה אין עוד מערב, שכן אירופה כבר אבודה. ההיסטוריה מלמדת אותנו שאימפריות תמיד שקעו מבפנים, לפני שקרסו בידי אויבים מבחוץ.
כאשר כתב אדוארד גיבון (Gibbon) את היצירה החשובה שלו “השקיעה והנפילה של האימפריה הרומאית” (The Decline and Fall of the Roman Empire) היה זה מעל אלף שנים לאחר סיום האימפריה (הספר נכתב בששה כרכים בין 1776-1788). אך החוכמה היא לצפות בניוון דומה בזמן אמת, ובכך אולי לעצור אותו.
6 האוליגרכית של המכונה: התקשורת הישראלית הממסדית, האמונה על “הנדסה חברתית”, עסוקה בלדווח בהערצה על המתמודדת החדשה לנשיאות, הדמוקרטית, הילרי קלינטון, ממשפחת המכונה. מה שהיא לא מספרת שהילרי נתפסת כמתמודדת מיושנת ועבשה (“מתמודדת של המאה העשרים”, מכנה אותה המועמד המבריק מרקו רוביו הרפובליקני), מולטי-מליונרית בת 67, שטוענת שהיא מייצגת את מעמד הביניים מהמטוסים הפרטיים, והסוויטות היקרות. את ההכרזה על התמודדותה ברשת החברתית עשתה למשל מאחוזת המפלים של ידידה, המליארדר ומעצב האופנה אוסקר דה לה רנטה (שבינתיים הלך לעולמו).
התמודדותה כמועמדת יחידה מטעם הדמוקרטים נתפסת בארצות הברית כ”הכתרה”, לא כ”התמודדות”, ולכן היא אוליגרכית של המכונה. למרות בעלה חובב הנשים המזדקן, לא יהיה לה קל לזכות, ולכן אל תאמינו להנדסה החברתית של “התקשורת בישראל”. כן, הניו יורק טיימס אולי יתמוך בה, אך ביטאון המכונה הזה כבר לא ממש משפיע בארצות הברית. רק בהנדסה החברתית של “התקשורת” בישראל.
הילרי היתה שרת חוץ כושלת, שעודדה ומינפה את “האביב הערבי”, תוך קריסת המשטרים והחברות שם. כתוצאה מכך מתו כ- 300 אלף איש, והם ממשיכים למות. הילרי הודתה שקיבלה תרומות בעשרות מליוני דולרים לקרן שבראשה עומד בעלה, ממדינות כמו סעודיה, קטר וכווית, וזאת בזמן שהיתה שרת חוץ. הילרי מחקה עשרות אלפי מיילים משרת פרטי שלה, ואשר תוכנם מפוקפק. הציבור האמריקני ער מאוד לכל אלה.
כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת. ניתן לקרוא את תנאי הרישום ולהירשם – כ א ן.
7 לעומתה יש כבר קשת מרשימה של מועמדים רפובליקנים מבריקים וצעירים, שגם פונים לקהל הצעיר. בינתיים הודיעו על התמודדותם ההיספני טד קרוז (בן 45), ההיספני מארקו רוביו (בן 44) וראנד פול (שסיכוייו אינם גבוהים). עוד צפויים להודיע על מועמדותם מושל מדינת וויסקונסין סקוט ווקר (בן 48), המושל מייק האקבי, המושל ג’ב בוש (אחיו של ג’ורג’ בוש הבן, הנשוי להיספנית, ושהצהיר שגם הוא “היספני”) והסנטור לינדסי גרהם. המילארדר דונלד טראמפ הוא עדיין חידה, האם ירוץ. מה משותף לכל אלה? הערצה ללא גבולות לישראל, כולל להתיישבות ביהודה ושומרון (טד קרוז כבר הודיע שאלה שטחים ישראליים, וזכותה ההיסטורית של ישראל לעשות בהם כרצונה), ולהעצמת שיתוף הפעולה הדיפלומטי והצבאי בין שתי המדינות. כולם בזים לאובמה, ולהתרחקות שלו מישראל. כולם בזים למכונה.
“אל תעשו את זה לבעל ברית” – הנאום המבריק של רוביו, מחוץ למכונה, והוא נואם אפילו בלי טלמפרומטר, שלא כמו אובמה, שלא זז בלי מה שכתוב במכונה. המכונה המקבילה בישראל עשתה הכל, שאת הדברים האלה לא תדעו בכלל.
הדרך הטובה, האישית והמהירה ביותר לדעת מתי עולים מאמרים באתר היא להירשם כאן, ולקבל התראה למייל האישי. הנרשמים קוראים ראשונים. אפשר גם לשלוח את המאמר הזה לחברים. יש כפתור לשם כך, בתחתית המאמר.
אמנם “המכונה” בישראל מסתירה זאת, אך מדובר במערכת בחירות פתוחה, עם מועמדים רפובליקנים מפתיעים, מפתיעים אפילו בעוצמת ההתייצבות מאחורי ישראל.
8 שליט המכונה, אובמה, נראה עייף, תשוש, זקן ומנותק, בכל הסקרים יש לו פחות מ- 50% תמיכה, ובחלקם הרבה פחות מזה. כגודל הציפיות כך גודל האכזבה של רבים, אם כי לא שלנו. אנחנו הבנו כאן כבר מההתחלה לאן הדברים הולכים. ויש למכונה מורשת להשיג: קובה, איראן, פלסטינים, אך גם החלשת העשירים בארצו וקידום תמידי של החלשים (ולכן החזקים בורחים למדינות אחרות), והטבעת ארצות הברית בבירוקרטיה ובניירת. זו כבר לא מדינת ה- Laissez faire, זו מדינת “ההנדסה החברתית”, שמדכאת כל צמיחה. הוא גם מחליש את הלבנים, בראותו אותם כחזקים, ומעודד את האחרים. מליוני מהגרים לא חוקיים אמורים לזכות למעמד אזרחי, תוך שינוי ההרכב הדמוגרפי. הלבנים הם כבר מיעוט, או קרוב למיעוט, בדרום ובמערב, ובעתיד יטענו כלפיהם שהם משטר דיכוי. גם זה עוד יגיע, כמו בדרום אפריקה.
9 היהודים בלחץ, חרדים למיקומם המתכווץ ב”הנדסה החברתית”. חציים עסוק במשימה אחת: התבוללות בכל המרץ והיעלמות, ולכן היהודים הם העדה הכי-פחות דתית בכל ארצות הברית. רק 16 אחוזים מהם מגיעים להתפלל פעם בשבוע, לעומת 33% בקהילות דתיות אחרות בארצות הברית. אלה היהודים הנמוגים, שלכן עוינים את ישראל, כפי שהם עוינים את היהדות, ולכן את עצמם. כחלק מן ההנדסה החברתית פלטה המכונה את הארגון הכמעט-קיקיוני “ג’יי סטריט”, מן V15 במהדורה אמריקנית, ביחד עם מנוע ההנדסה החברתית המכונה “הקרן לישראל חדשה”.
החצי השני של היהודים לחוץ מאובמה וממדיניותו כלפי ישראל. התמיכה בו ירדה אצל היהודים מ- 77% בשנת 2009 ל- 46% כיום, והיא תמשיך לרדת. היהודים הם הקהל הדמוקרטי ביותר שקיים בארצות הברית, וההתרחקות מאובמה ומהמפלגה הזו מעידים על גודל השבר. על ראשית הבנה עד כמה מסוכנת המכונה.
עכשיו, כאשר עונת הבחירות החלה בארצות הברית, קל לנו יותר: היהודים מפעילים לחץ אדיר גם על הילרי קלינטון, גם על המפלגה הדמוקרטית וגם על אובמה עצמו. ככל שהם מודאגים יותר, כך הם נוטשים את המפלגה הדמוקרטית ועוברים לרפובליקנים, תהליך מעבר ימינה, שמתרחש גם בישראל. הדמוקרטים ינסו לעצור את הדימום הזה מבחינתם, והרפובליקנים יברכו עליו, כך שישראל מחוזרת. היהודים הם מגדולי התורמים, ולכן כל המועמדים הרפובליקנים, כמו גם הילרי קלינטון , מחזרים אחריהם. בארצות הברית שום מועמד, יהיה המוכשר ביותר, לא יצליח בלי לפחות שני מליארד דולר, וכאן לתורמים היהודים יש משקל עצום.
10 אך יש למכונת ההנדסה החברתית גם מונה, והוא דולק ומתעדכן כל שנייה באותיות קידוש לבנה ליד משרד מס ההכנסה האמריקני (IRS) בקרבת השדרה הששית בניו יורק: המונה מהו החוב הלאומי האמריקני, וכמה הוא קיים לכל בית אב במדינה, והתוצאה מבהילה. כמעט 18 טריליון דולר חוב (ובדיוק ברגע בו עמדתי שם השבוע: 17,850,348,533,177 דולר), ולכל משפחה נטל לדור הבא של 150,000 דולר. אובמה התחיל עם גרעון של פחות מ- 9 טריליון.
אובמה שיחק בכספים שאינם שלו, והמכונה החברתית מוזנת בכלל בדלק בהשאלה. למזלו של אובמה חיפושי פצלי הגז והנפט מחזיקים את הכלכלה בחיים (למרות שהוא עצמו התנגד להם, אך הצטרף לבסוף להצלחה), אך עלול להגיע רגע שבו כל המערכת הזו, שניצבת על בלימה, תקרוס. הבורסה האמריקנית אכן עולה, אך האינטרס שלה הפוך מזה של החברה האמריקנית: ככל שרע יותר לחברה, טוב יותר לבורסה, משום שאם רע, הנגידה לא תעלה את הריבית, והכספים מחפשי התשואה ימשיכו לזרום לבורסה. אך ההנדסה החברתית מפוררת ומתפוררת, האבטלה האמיתית כפולה מזו המוצהרת (5.5% לעומת 9.5%), האיבה בין הרפובליקנים לדמוקרטים נפיצה, וכך גם המתח האתני במדינה. דאעש מאיים עליה בפיגועים, והמזרח התיכון מאיים לפוצץ עצמו עליה. מי יציל את החברה הזו לאחר שש וחצי שנים של דיסטופיה?
אז אוטופיה של אובמה? אין מקום כזה.
