הלקח של הענק מרודוס, ואיראן שנכלאה בדילמה הגרעינית. מה תעשה?

מאת ד”ר גיא בכור

במשך 56 שנים התקיימה אחת מן התופעות המדהימות של העולם העתיק: פסל ענק בגובה של 34 מטרים, שעל פי מקורות מאוחרים פסק את רגליו משני עברי הכניסה לנמל האי רודוס היווני, כך שהאניות עברו בין רגליו. הפסל הזה כונה ‘הענק (קולוסוס) מרודוס’ ((The Colossus of Rhodes, והוא הפך לאחד משבעת פלאי העולם העתיק. על פי המסורת הוא החזיק בידו לפיד של אש, וכך גם כיוון את תנועת האניות מרחוק. הענק נראה מכל רחבי האי, ואף ממרחקים ניצפה, סיבה לתדהמה ולתיירות לאנשי העולם העתיק.

הוא נבנה כתוצאה ממלחמה עקובה מדם בין יורשי אלכסנדר הגדול – תלמי (פטולמאוס) ואנטיגונוס. אנשי האי רודוס תמכו בתלמי, מלך מצרים, ולכן הושמו במצור בידי דימיטריוס, בנו של אנטיגונוס, שהשתמש בצבא של 40 אלף לוחמים. דמיטריוס בנה שני מגדלי מצור אדירים בכניסה לאי, שלא עזרו לו. הראשון נחרב בסופה, והשני כוסה בבוץ, לאחר שהמגינים הציפו תעלות מסביב לחומות העיר.

לאחר שהתוקפים נסוגו, החליטו אנשי רודוס להכיר תודה לאל האי שלהם, הליוס, אל השמש, ובנו את הפסל המדהים של הקולוסוס. הוא עמד על שני כנים בכניסה לנמל, ונבנה בעזרת פיגומים שעזרו להגן על האי. הוא נבנה מאבן וברזל, וצופה בלוחות ברונזה, שנוצקו מכלי הנשק של התוקפים. הילה של קרני אור נבנתה סביב ראשו, בדומה לפסל החירות האמריקני. הפסל תוכנן בידי האמן קארס מן העיר לינדוס, והעבודה על הקמתו ארכה 12 שנים. קארס עצמו התאבד עוד לפני שהפסל נחנך, כנראה משום שמישהו מצא פגם בתכניותיו. הקולוסוס האדיר נחנך בשנת 280 לפני הספירה, והפך בכך לפלא היסטורי עד היום.

אלא שהוא עמד על כנו רק כמה עשרות שנים. לאט לאט החלו הברזל להחליד, האבנים ליפול, והברונזה להתפרק. כתוצאה משינויי חום וקור היחס בין המתכות לאבנים נשחק, אך איש לא ראה זאת, שכן היו אלה תהליכים פנימיים, ובלתי מורגשים. עד שבשנת 224 לפני הספירה אירעה רעידת אדמה, שהפילה את הענק על ברכיו, ומוטטה אותו, ובכך גם בא סופו.

הענק האיראני, מדינה בת 75 מליון תושבים, עומד בכניסה לנמל במלוא הדרו. האם מישהו יוכל להגיד מילה על מדינה זו, שכה עשירה היתה, ואשר השאיפות שלה הן לשלוט במזרח התיכון כולו, ואולי מעבר לכך? להכתיר הגמוניה שיעית אבודה? אלא שהחלודה כבר אוכלת במתכת, והברונזה מתפרקת לאט לאט אך בביטחה, מבפנים. בעוד המנהיגות ההזויה של המדינה, בראשות הנשיא המגוחך אחמדינג’אד, עומדת מתוחה על “זכותה המוחלטת” להעשיר אורניום, ביצע בסוף השבוע האחרון ערוץ טלוויזיה איראני רשמי סקר, באתר האינטרנט שלו, והנה, הציבור חושב בדיוק להיפך. 63% טענו שרצונם להפסיק את העשרת האורניום כדי להסיר את הסנקציות, 89% דחו את איום המשטר בטהראן לסגור את מיצרי הורמוז בפני הסחר העולמי, ורק 18% טענו שעל איראן להלחם בסנקציות למען איראן גרעינית. אלא, לטענת “הטיימס” הלונדוני, יד נעלמה העלימה במהירות את הסקר הזה מן האתר, שכן תוצאותיו הביכו את המשטר, המעמיד פנים שהוא שולט, ושהכל בסדר.

לאחר שכלי אופוזיציה איראנים החלו לדווח על הסקר הנעלם, טען אותו ערוץ IRINN שמדובר בסקר בהשתתפות 2,000 איש בלבד, ולכן הוא אינו מייצג או מדעי.

(תמונה: אימג’בנק GettyImages)

◄הרצאה של ד”ר גיא בכור באירוע העסקי שלך?

◄חידת סיזיפוס, ומדוע המאמץ הגרעיני של האיראנים עוד יביא לחורבנם

איראן היא כיום מדינה עצובה, שתושביה אינם רואים לה או לעצמם שום עתיד. מי שיכול מהגר, אך המשטר אינו מאפשר לקבל דרכונים ללא תחקיר בטחוני מסוכן. האינפלציה, שוחקת כספי האזרחים,  עומדת באופן רשמי על 22% בשנה, אך באופן אמיתי על 50% בשנה, כאשר מחירי מוצרי היסוד מזנקים כל הזמן. המטבע המקומי, הריאל, צנח בחמישים אחוזים, בתי חרושת נסגרים, היצור נפל, והאבטלה בקרב הצעירים היא אדירה. לתושבי איראן אין עוד כרטיסי אשראי בינלאומיים כמו ויזה או מאסטר כארד, משום שהבנקים במדינה כבר סולקו מן המסלקה העולמית, ולכן מי שנוסע לחו”ל חייב לקחת במזומן, אך המשטר מאפשר לקנות רק 1,000 דולר בשנה, בשער הרשמי של 12,260 ריאל לדולר. השער השחור האמיתי עומד על 20-25 אלף ריאל לדולר. “אנחנו הדור השרוף”, מכנים צעירים איראנים את מצבם, קורבנות השאיפה המטורפת, שאין לה מעצורים, לאנרגיה גרעינית. “מאז שנת 2005 ועליית אחמדינג’אד לשלטון, החיים שלנו הפכו בלתי נסבלים”, אומרים צעירים, “האופציות שלנו מוגבלות ומצטמצמות יום אחר יום”. גירושין באחוזים גבוהים, סמים (איראן מוצפת סמים, זו המדינה עם אחוז המתמכרים הגבוה כנראה בעולם), אלימות, אלכוהול ואי-שויון מתפזרים בכל מקום ומדכאים.

איראן כורעת תחת השחיתות והבירוקרטיה. קשה לחיות, ואין אצל מי להתלונן, בשל עריצות המשטר הדתי-צבאי. עכשיו המצב הכלכלי רק יורע עוד יותר, לאחר שהאיחוד האירופי הפסיק לרכוש נפט איראני החל מראשית חודש יולי. “הסנקציות האלה של האיחוד האירופי הן הקשות ביותר שהוטלו אי פעם על מדינה”, התלונן אחמדינג’אד, אך טען שמבחינת איראן זו יכולה להיות הזדמנות לפתח תחומים אחרים, חוץ מהנפט, המהווה 80% מן ההכנסה הלאומית. עכשיו המצב ידרדר עוד יותר. השלטון מנסה להסתיר את המציאות הקשה בתרגילי טילים המצטלמים טוב בטלוויזיה, “הנביא הגדול – 7”, אך בחלקים מאיראן שורר כבר רעב. טילים, להסתיר רעב; להסתיר מבחוץ ומבפנים.

בשנת 2010 ייצאה איראן 2.5 מליון חביות ביום (bpd); בשנת 2011  2.2; ביוני האחרון 1.3; ביולי החוזים עומדים על 1.1 מליון חביות ביום; ובאוגוסט צפויים רק 890,000 חביות (מתוך כ-4 מליון החביות שימייצרת אופ”ק ביום). ההכנסה הולכת ויורדת. הבעיה היא שבאר נפט שמפסיקים לשאוב ממנה לא חוזרת לתפוקה הקודמת, ולכן נאלצים האיראנים לאפסן את הנפט שלהם, שאין לו קונים, במיכליות שלהם, המובטלות מעבודה, והמשייטות באופן מלאכותי במפרץ הפרסי. איראן מאפסנת 8.3 מליון חביות נפט החודש, כפול מחודש יוני, אך בקרוב לא יהיה איפה לשמור על הנפט. מה תעשה המדינה?

זו תמונת המצב של “הסנקציות המשתקות”, כפי שקראנו לכך. כל מדינות האיחוד האירופי הפסיקו לקנות נפט גולמי מאיראן, להוציא איטליה, שקיבלה פטור זמני. איראן חייבת לה מליארד דולר, והיא מחזירה לה את ההלוואה במשלוחי נפט, כ- 20 אלף חביות ביום, עד להחזרת החוב. טורקיה ממשיכה לקנות מאיראן, וכך גם סין, שקיבלה פטור מארצות הברית, בתנאי ש”תוריד באופן משמעותי” את הקנייה מאיראן. הפטור יחודש כל 180 יום מחדש.

שוויץ ממשיכה (באופן נבזי) לקנות נפט מאיראן, בהתרסה מול האיחוד האירופי וארצות הברית, אך דרום קוריאה, קניין חשוב, הפסיקה את הרכישה לגמרי. יפן והודו, ממשיכות, ויפן מממנת את הביטוח למיכליות הנושאות נפט איראני אליה, לאחר שמדינות אירופה הפסיקו את הביטוח למיכליות אלה כליל. אך הכמות שסין רוכשת יורדת מחודש לחודש. קניה רצתה לקנות 80 אלף חביות ליום, קיבלה אזהרה מארצות הברית, וביטלה את העסקה. השלטונות האיראנים, כדרכם, מנסים פטנטים שונים כיצד למכור נפט לאירופה, למשל דרך חברות פרטיות, אך טבעת החרם מגיעה לכל עיסקה בסופו של דבר. מהחודש יוטל חרם אמריקני גם על חברות שסוחרות עם הבנק המרכזי של איראן.

לפני שתמשיכו בקריאת המאמר: האם תמליצו על המאמר, ועל מועדון קוראי ג’יפלאנט, על-גבי הפרופילים שלכם בפייסבוק? למי שהמילה “אהבתי” או “like” מודגשת אצלו, מוזמן ללחוץ עליה, ולהצטרף בכך אל המועדון הפייסבוקי המרשים הזה.

לאיראן יש בעיה נוספת: מחירי הנפט יורדים. לאחר שירדו ל- 80$ בחודש, בשל יצור מוגבר של נפט סעודי וכורדי, המחירים עלו מעל 100$ לחבית עם ראשית החרם האירופי ב- 1 ביולי, אך הם יורדים שוב. איראן איבדה את היכולת שלה לבצע מניפולציות במחירי הנפט של העולם, והיא רק מבודדת את עצמה בכך עוד יותר. המשמעות היא שאותן מדינות אסייתיות שעוד קונות נפט מאיראן יכולות להוריד את מחיר החבית ל- 20-40 דולר לחבית, תוך ניצול המצב הקשה של איראן. כל זה אומר שקופת המדינה מידלדלת במהירות. כמה זמן עוד תחזיק כך? עד הסתיו, אז תצטרך לעשות משהו.

הציבור סובל ושונא את המשטר. בינתים הסדקים מתרבים, והחלודה מתפשטת, השנאה למישטר הדתי ולמשמרות המהפיכה אדירה, אך ההמונים מפחדים מפניהם. “לא נרשה לזורעי מלחמת האזרחים והמתנגדים למהפכה לחזור על הפיתנה (מלחמת אזרחים) של שנת 2009”, הזהיר ביום ששי שר הבולשת של המשטר, חיידר מוסלחי. הוא מתכוון למליונים שיצאו אל הרחובות נגד המשטר בקיץ 2009, עוד לפני האביב הערבי, כאשר התברר שתוצאות הבחירות לנשיאות של אחמדינג’אד זוייפו. עכשיו החשש הוא שלקראת השנה הבאה, שוב שנת הבחירות לנשיאות, יחזרו המהומות. בכל כמה שבועות יש התלקחות במקום אחר באיראן, אך זו נבלמת מייד תחת יד הברזל של המשטר. מעצרי לילה, תליות המוניות, משפטי ראווה, עינויים מכוונים בבתי הכלא, העלמת מתנגדים פוליטיים (כמו למשל העיתונאי הכורדי שערך עיתון פרו-ישראלי) ומעצר קרובי משפחה של מתנגדים. וזה מפחיד את המונים. אך די בזעזוע אחד, רעידת אדמה אחת, כדי להוריד את הענק הזה על ברכיו, ולמוטט אותו. ככל שהוא חזק לכאורה, כך הוא בעצם חלש ומפוחד. רק משטר מודאג משמיע את ההזהרה, כפי שהשמיע ראש הבולשת. איראן גם מביטה אל בעלת בריתה סוריה, רואה את התפרקותה, ומבינה שהיום זו סוריה, מחר זו יכולה להיות היא עצמה.

לאחר שנפל והתמוטט, נשאר הקולוסוס מרודוס אטרקציה תיירותית של העולם העתיק, ורבים באו לחזות בפלא. פליני הזקן כתב במאה הראשונה: רק מעט אנשים יכלו להקיף בזרועותיהם את האגודל שלו, כאשר כל אחת מאצבעותיו היתה גדולה מרוב הפסלים של אז. כך נותר הפסל בהריסותיו במשך כמה מאות שנים, עד למאה השביעית לספירה, אז הגיע הכיבוש המוסלמי אל האיזור, ובזז את השרידים, כדי להשתמש במתכות. הערבים מכרו את שרידי הברונזה לסוחרים, והפסל נעלם, ואיננו עוד. כיום טוענים מהנדסים שלא ייתכן שהפסל הזה פסק את רגליו משני עברי הנמל, כך שאניות עברו בין רגליו, שכן הדבר לא היה אפשרי מבחינה הנדסית באותו הזמן.

אלא שהאמנים כך תיארו את הקולוסוס שהתיימר להגיע לשמיים, ולסוף נפל אפיים ארצה אל סופו. לפחות דבר אחד קרה איתו: הוא היה מקור ההשראה לפסל החירות הנמצא בכניסה הימית לניו יורק. שירה של אמה לזרוס על “הקולוסוס החדש” חקוק על בסיס פסל החירות האמריקני, עד היום.

◄הדרך הטובה ביותר לדעת על מאמרים חדשים באתר היא לקבל ממני התראה, ישירות אל המייל האישי. הרישום נעשה כאן. (את האותיות בלועזית, לצורך אבטחה, הכניסו שם כאותיות קטנות)

הענק עומד על רגליו, אך בפנים איראן הכל כבר מתפורר, מוכת הזנחה, שחיתות, ויאוש של האזרחים, שאין להם לאן לברוח. זו תחושה נוראה של חוסר אונים. וכמה זמן זה עוד יימשך? מי שרואה את הענק מרחוק אומר – וואו. מי שרואה אותו מבפנים אומר – אבוי. את הענק הזה אין להפיל מבחוץ באופן צבאי, הוא יפול לבד. הקולוסוס של רודוס החזיק מעמד 56 שנים. הענק האיראני (המהפיכה האסלאמית היא בת 33 שנים) לא צפוי להגיע אפילו למספר הזה.

◄כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת. ניתן לקרוא את תנאי הרישום ולהירשם – כ א ן.

◄אני מבקש באופן אישי, מכל מי שכבר חבר במועדון Gplanet Prime, והמנוי שלו הסתיים, לחדש אותו. כדי לחדש את המינוי יש להכנס לקטגוריית “לחידוש מנוי קיים לחץ כאן”,
או – כ א ן.

◄אם ברצונכם לשלוח את המאמר הזה לחברים, עושים זאת באמצעות הכפתור “המלץ לחבר”, בדף הזה, למטה.

◄למבקשים לקבל התראות על כל מאמר חדש שעולה ישירות אל המייל האישי, עושים זאת –
כ א ן.

[face-book-like]