מאת ד”ר גיא בכור
1
סד כפול:
כאשר נוצרה בעיית “הפליטים” בשנת 1948 התנגדו מדינות ערב לקלוט אותם אצלן, למרות שהם היו סונים כמותם, וחלקם הגדול בכלל הגיע, או היה משורשר, למדינות הללו. חלבי מחאלב, מסארווה או אלמסרי ממיסר, כלומר ממצרים, בגדאדי מעיראק, זועבי מסוריה, ועוד. פעם נעלה מאמר מיוחד על הנושא הזה, אך לא היום.
ולכן, הן התנגדו שאותם פליטים יהיו חלק מנציבות הפליטים של האו”ם. מטרת הנציבות שהוקמה אז, בסוף שנות הארבעים, היתה לקלוט את הפליטים שלאחר מלחמת העולם השניייה במדינות בהן הם נמצאים, ולזה התנגדו הערבים.
ולכן הוקם ארגון פליטים מיוחד לאותם ערבים מארץ ישראל, שהיתה לו מטרה כפולה: הראשונה: למנוע את איזרוח הפליטים במדינות ערב, ולהנציח את ארעיות המעמד שלהם; והשנייה, ליצור טבעת חנק תמידית סביב ישראל החדשה, ולשמר את תשתית “שיבת” הפליטים. הכוונה היתה להעיד שאותה ישראל היא מדינה “זמנית”, או על תנאי, ושברגע כלשהו אותם פליטים יחזרו. מדינות ערב לא הסכימו, ואינן מסכימות עד היום, לזהות היהודית של ישראל.
כך נוצר סד כפול: על מדינות ערב, שהשאירו אותם במחנות בתחומן, ועל ישראל, שביום כלשהו זהותה היהודית תושמד. אך היה ברור שהסד זמני: מדינות ערב תסלקנה את הפליטים, וישראל תוטבע.
בינתים עברו שבעים שנה, וזה לא קרה.
והיתה סיבה שלישית להקמת הארגון המיוחד: כספית. מדינות ערב של אז קיבלו מימון מאונר”א על כל ראש פלשתינאי, כ- 500 דולר, סכום שרק הלך וגדל, והכסף הלך כמובן לקופתן, לא לשום שיקום. הפליטים, כחצי מיליון, נדחסו בעשרות מחנות. היחידה שנתנה אזרחות מלאה לפליטים שבתחומה היתה הממלכה ההאשמית של ירדן, רק משום שהיתה מדינה ריקה, כמעט ללא תושבים, והמלך עבדאללה נזקק לאזרחים. המדינה הנוקשה ביותר כלפיהם היתה (ועודנה) לבנון, בשל האיזון העדתי השברירי שבקרבה בין נוצרים למוסלמים. גם היום יש שם אפרטהייד מוחלט כלפיהם, במחנות הפליטים שם הם כלואים.
לאחר מלחמת ששת הימים ישראל “ירשה” חלק גדול מן הפליטים האלה באותם מחנות, והאחריות נפלה עליה, אך היא לא קיבלה מימון, זה הלך ישירות לתיחזוק הזמני של הפליטים, לא לשיקום. עם הזמן החל אש”ף לשלוח את ידיו אל אותם כספים, בתיאום עם מדינות ערב והאו”ם, והמניפולציה הלכה וגברה.
זה הפך לאסון של ממש עם אוסלו והקמת הרשות הפלשתינאית. ממשל הרשות קיבל לידיו את כספי הפליטים, ואונר”א גם חסך לו כספים ואחריות, בעיקר בתחום החינוך והרווחה, כיוון שהוא טיפל בכך ישירות. הרשות הבינה שמדובר באוצר תלוי ראש, כלומר ככל שיש יותר “פליטים”, כך היא תקבל יותר כספים, ולכן הוקמה בשנות התשעים הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של הרשות, שמטרתה העיקרית היתה לתת גושפנקא לגיטימית למניפולציה. מספר הפליטים הלך ו”זינק”, והגיע ל- 6.5 מיליון. הקופה לא הפסיקה לרשום ברשות, וכמובן רוב הכסף נגנב על ידי הבכירים.
אצלנו יש החושבים שמה שמעניין את הלשכה הזו זו הדמוגרפיה מול ישראל. זה נכון, אך קודם כל הכסף.
כל קרה שבשנת 2017 הגיע תקציב אונר”א למליארד דולרים בשנה, יותר משליש מארצות הברית.
איך יודעים שהמספרים הפכו למנופחים, ולעסק? מן הדוגמה הלבנונית. במשך שנים ניפחו פרנסי הפלשתינאים בלבנון, יחד עם מחמוד עבאס (הוא אחראי עליהם), את מספרי הפליטים הפלשתינאים שם, עד שלממשלת סעד אלחרירי נמאס, והיא ביצעה מפקד אוכלוסין מדוייק. התוצאות היו מדהימות, וכתבנו עליהן בזמן אמת – כאן, חשוב לקרוא.
אותו הגיון חל גם ביו”ש ובעזה, כלומר המספרים מנופחים לחלוטין, ומכאן שהדמוגרפיה שם מומצאת גם היא, וכבר ראינו זאת במאמר קודם. זה נועד למטרה נוספת: לנפח את האיום הדמוגרפי, ולאלץ את התמימים בישראל להסכים לוויתורים טריטוריאליים. זה כמובן עבד, והסיבה הדמוגרפית היתה הלגיטימציה לפינוי רצועת עזה מיהודים.
הרשות הרוויחה פעמיים מן הניפוח: כסף והונאת ישראלים תמימים.
זה התאים לרשות, שראשיה גנבו מיליארדים, זה התאים למדינות ערב, שלא רצו את הפלשתינאים, וזה התאים למערב, שהניח הסד נצחי ומשתק סביב צווארה של ישראל. זה לא פוליטיקלי קורקט להיות אנטישמי, אך זה מאוד פוליטיקלי קורט להיות בעד ישות פלשתינאית תוקפנית, והתוצאה בכל מקרה היא אותה תוצאה. כך הם גם רצו לשמר תשתית לאיזו “מדינה פלשתינאית” חתרנית בעומק ישראל. אונר”א תמיד היה ארגון טרור (טרור – הכנסה לחרדה), שמטרתו לאיים באופן קבוע על ישראל ועל קיומה, ועם השנים ברשות הפך לארגון טרור פעיל, עם 25,000 פעילים, כולם אנטי ישראליים קיצוניים.
כך יצא שחוץ מארה”ב, האיחוד האירופי העביר 142 מיליון דולר לאותו ארגון בשנת 2017, גרמניה (שוב גרמניה) 76, בריטניה (משמרת את חתרנותה מימי המנדט) 67, שוודיה המניפולטיבית שהנהגתה (“הסוציאל דמוקרטים”) אנטישמית לכל דבר (וראינו זאת בסרטון הזה), סעודיה נזכרה לתת 53 מיליון, סכום בטל בששים לעומת סך הכל, ויפן 43. למה יפן? זה כסף פרוטקשן תמורת הנפט הערבית.
במילים אחרות מבחינת הערבים זה מס שפתיים, שכבר לא מעניין אותם. סעודיה היתה רוצה להתקרב לישראל והגולם, שהקימה יחד עם מדינת ערביות אחרות, קם עכשיו כנגד יוצרו.
לא רק אנחנו אומרים את זה: ה”פליט” הזה בעצמו מספר את כל זה. איך הפכו אותו לפליט, ומי? אש”ף ומדינות ערב. אגב, יש גם יתרונות בתעודת הפליט של אונר”א: אפשר להמשיך איתה לאירופה, ולקבל מיד מעמד קבע, כי מדובר בפליט מוכח, מבחינת החוקים הבינלאומיים.
ואירופה שהקימה את אונר”א כנגדנו, עכשיו תקבל אותו נגדה.
אין גם שום בעייה לקלוט בירדן מיליוני “פליטים”, ממילא יש שם רוב פלשתינאי מוצק. הכל נפתח עכשיו מחדש, ואם אונר”א הנציח את העבר, חיסולו יכול להנציח את העתיד.
חיים בהזיה: עשרות מיליארדי דולרים לאורך השנים, ושום פליט לא שוקם. העיר היחידה שהוקמה – נטושה
2
הפלשתינאים בהלם:
במשך שבעים שנים הם התרגלו שהקרן הזו אינה מתייבשת לעולם, וכי היא מנציחה את שיבתם של מיליונים, ושומרת על המנהיגות הפלשתינאית. איש מהם לא העלה בדעתו שיום אחד זה ייגמר, או יאוים קיומית. הם הבינו שזו האנטישמיות החדשה, וכיוון שהאנטישמיות נצחית, כך גם הכסף. עובדה, בשעות האחרונות ממש של ממשל אובמה, בראשית 2017, הוא העביר 221 מיליון דולרים באופן בהול לרשות ולאונר”א, תוך שהוא עוקף את הקונגרס, בו הרפובליקנים היו חוסמים את זה. מובן שהנשיא טראמפ ביטל אחר כך את ההעברה הפתולוגית הזאת.
אבל מי הם “הפלשתינאים”? מדובר על הפקידים של הרשות הפלשתינית, כי ממילא להמונים לא יצא כמעט כלום מן הכספים האלה. הם לא נועדו לטפל ב”בעיית הפלשתינאים”, הם נועדו לשמר את “הבעייה הפלשתינאית” הניצחית, וזה משהו אחר לגמרי.
אונר”א הוא חלק מן ההזיה הפלשתינאית, שיום אחד אפשר יהיה להחזיר את הזמן לשנת 1948, וישראל פשוט תתנדף ותיעלם. לנו זה נראה הזוי, אך אין פלשתינאי, או ערבי ישראלי, שאינו מאמין שכך יקרה, או מכוון לכך.
וזוהי עכשיו עוד מהלומה, שאותה סופגת הרשות הפלשתינאית לאחר שירושלים הועברה סופית לידי ישראל, בהכרה אמריקנית מלאה, תוך חנוכת השגרירות. בנוסף, חוק “טיילור פורס” עבר ברוב גדול של שתי המפלגות בקונגרס האמריקני, האוסר העברת כספים לרשות, כל עוד היא מממנת את האסירים ובני משפחותיהם.
כלומר כיום הנושא הפלשתינאי מקבל כמעט אפס דולרים מארה”ב, להוציא סכום קטן למימון מנגנוני הביטחון העצלים, שהאמריקנים הקימו להם, לשמור על התיאום הביטחוני. היה והוא יופסק, גם הכסף הזה ייעלם.
הנכבה החדשה של הרשות מוחלטת, ושוב הם מצאו את עצמם נדהמים ולא מוכנים. מן היום הראשון בו נבחר הנשיא טראמפ הם התנהגו כלפיו וכלפי ממשלו בנבזות: שרפו את תמונותיו, קיללו, ותלו את דמותו בכיכרות, כמקובל שם. עכשיו הם משלמים את המחיר, ועוד ישלמו (ראו להלן).
3
איך יגיבו ההמונים הפלשתינאים?
באתרי ה- PC בארץ כבר מעלים תרחישי אימה של מאות אלפים על הגדרות, משום שהם אינם מכירים את המציאות. בוודאי שהרשות וחמאס ייצאו מגדרם, כיוון שחונקים אותם למוות, אבל את ההמונים זה לא מאוד מעניין. ממילא הם לא ראו כמעט כלום מעשרות מליארדי הדולרים שנשפכו על הרשות בעשרים וחמש השנים האחרונות: אף פליט לא שוקם, אף שכונה לא שופרה.
מי שצפוי לחולל מהומה הם הפעילים, המתפרנסים מאונר”א, ובני משפחותיהם, וזה צפוי, אך זמני. כאשר ייראו שהבוננזה הזו מסתיימת, רבים מהם יהגרו לירדן, ומשם יתפזרו בעולם. הם נשארו בשביל הכסף, וזה הדבר היחיד שמעניין אותם. כיום העולם פתוח, לכל אחד יש קרוב משפחה באירופה או בדרום אמריקה, והיעדים האלה זמינים, בניגוד לעבר.
התמריץ הכמעט יחיד מבחינת מאות אלפים להישאר ביו”ש – היו עטיני אונר”א, שנתנו חינוך ורווחה דלים. צפוי שאונר”א עצמו יתסיס את השטח, כראוי לארגון טרור.
הציור: “מלחמת הקנטאורים” (1873), מאת ארנולד בוקלין, צייר “אי המתים“.
שטרי המחילה: מה מאיים באמת על ארגוני הטרור הערביים?
4
מה צפויות לעשות ייתר המדינות התורמות לאונר”א?
גרמניה, שוב גרמניה, מיהרה להודיע שתכסה חלק מן הקיצוץ האמריקני הקודם, אך סכומים כאלה הם גבוהים מאוד מבחינתה, במיוחד שדעת הקהל שם עצבנית במיוחד. הם ינסו לתרץ את זה בכך שהכספים ימנעו ממאות אלפים לנוע לעבר אירופה, וזה נכון. זו ההוכחה שהפסקת הכספים היתה נכונה, ושהלאומיות המומצאת הזו לא ממש מעניינת רבים. גרמניה כבר מבוהלת בנוגע לגורלה, בים מוסלמי.
גרמניה הודיעה שתיכנס חלקית במקום ארה”ב גם כדי לתקוע סיכה בעינו של טראמפ, שרואה בה אויב, אך לממש את זה, ובאופן אוטומטי כפי שעשתה ארה”ב, זה כבר עניין אחר. מליארדים הובטחו לעזה לשיקום, ותמיד זה נגמר בזרזיף דק ודל.
בנוסף, גרמניה תיזהר שלא לעורר את חמת טראמפ יותר מידי, שכן הוא מהרהר בקול רם לפרוש בכלל מנאט”ו, ובכך תישאר גרמניה חשופה לחלוטין, ללא הגנה, למשל מול פוטין. גרמניה תיזהר עם האנטישמיות שלה, יש לה מה להפסיד.
באשר לייתר, אין להם כסף, כולם שקועים בצרות שלהם, ואם בריטניה רוצה להמשיך לחתור, שתמשיך, הכספים שלה דלים ועלובים. סעודיה בשמחה תרצה לפרוש מן המיזם, אין לה כסף, ולא עניין. סעודים רבים פיתחו שנאה פתולוגית לפלשתינאים, שרק מוצצים את לשדם, ללא שום תעלת, וכבר ראינו את הסרטון הזה:
ושוודיה? אולי בתוך עשרה ימים נראה שם מהפך, כמו באוסטריה, ובזה ייסגר ברז ההקצבות הנדיב, ואם לא עכשיו, אז עוד ארבע שנים. הימין העמוק באירופה מקבל חום כאשר הוא שומע את המילה “פלשתינאים”. הם מזכירים לו את המוסלמים שאצלו.
5
בכך מתקן עבורנו מימשל טראמפ הנהדר את טעויות הסכם אוסלו,
כאשר התמימים אצלנו הסכימו שנושאי ירושלים והפליטים יהיו נושאי “ליבה”, כלומר יהיו חייבים להתקבל. ממשל טראמפ הוריד את ירושלים משולחן המשא ומתן לתמיד, כאשר קבע שהיא של ישראל, כולל שגרירות שנבנתה (במובלעת, כלומר ההסכמה היא לכל ירושלים), ועכשיו את נושא הפליטים. “לא תהיה שיבה, ולא יהיה משא ומתן על זה, זה נגמר” אמרה בסוף השבוע הנציגה הנהדרת לאו”ם, ויתכן שבעתיד נשיאת ארצות הברית הראשונה, ניקי היילי.
המטרה היא להעביר את הפלשתינאים לתודעה שהאשליות שלהם להטביע את ישראל – לא יהיו, וכדי שממשלים אחרים בעתיד לא יאפשרו את זה – מטביעים עכשיו את אונר”א, מנציח “הבעיה”, וקובעים עובדות בשטח.
היילי גם הודיעה, שבקרוב צפויה עוד החלטה אמריקנית: כמה פליטים יש באמת, ולכן יש צורך בחשוב כספי שנתי חדש לגמרי. ישנו דו”ח שנערך בידי אובמה, שסירב לפרסמו, כי התוצאות כנראה חמורות מבחינת הפלשתינאים: יש הרבה פחות ממה שחושבים בוודאי לא 6.5 מיליון פליטים. איך נערך הניפוח? כמו שהוכח בלבנון: אונר”א לא מוחק מרישומיו, גם אם מאות אלפים כבר גרים בברזיל שלושה דורות. ממילא הכסף הולך לרשות, לא לאנשים, אז זה לא מוצמד שם.
ההערכה היא שהממשל יודיע שהיו חצי מיליון פליטים מקוריים, והפליטות היא עבורם בלבד, לא לצאצאיהם. אין פליטות יד שנייה ושלישית. מתוך אותם חצי מיליון נשארו בחיים כמה עשרות אלפים. לפי הסרטון של אותו פליט שהבאנו כאן, בשנת 2012 מספר הפליטים המקוריים, שנשארו היה 30 עד 50 אלף, וסביר שהמספר היום הוא כעשרים אלף.
כך הממשל האמריקני הולך ומדלל את איום “הפליטים”. הוא שוחט את המיתוס, כפי שאף אחד לא העז מעולם. איזה אומץ.
המצב החדש יוצר אפשרויות חדשות: שמדינות ערב יקלטו את מי שנמצא אצלן, תמורת אזרחות. רפיק אלחרירי כבר הודיע שאם מתברר שהפלשתינאים הם כה מעטים אצלו, אפשר לשקול איזרוח. ירדן כבר איזרחה, ולכן יש למחוק אותם מן הרשימה, ואחרים יכולים להתאזרח בסעודיה, בסיני או בעיראק. בחוק האזרחות העיראקי, עוד מימי סדאם חוסין כתוב בפירוש שלכל ערבי יש אפשרות לבקש אזרחות עיראקית, חוץ מלפלשתינאים. גם את זה צריך לתקן, ולארה”ב יכולת לחץ חזקה על מצרים, ירדן, עיראק וסעודיה.
אם כך יקרה, זה יהיה צעד עצום לקראת שלום אמיתי באיזור שלנו.
כבאופן שוטף התרגלו הזקנים של תנועת פתח לשרוף את תמונות הנשיא טראמפ, קושנר וגרינבלט, וזו הגדה המערבית, לא עזה. כמה פרימיטיביות, כמה חוצפה למי שמימן אותם כל השנים. ומה הם חשבו, שימשיכו לממן אותם אחרי זה? שמדובר בישראל, שמוכנה לספוג הכל?
6
אנו שמים לב שכל הפעילות הזו מגיעה מכיוון הממשל האמריקני. לצערנו,
הממשל שלנו קפוא ומוקפא, מפחד לזוז, או ליזום. ממשלת נתניהו שומרת על הסטטוס קוו ולא חורגת ממנו, ואפילו חוק הלאום, השינוי היחיד שאירע, שומר על הסטטוס קוו, ואפילו גורע ממנו. זה הנשיא טראמפ שהכיר בירושלים, שבנה את השגרירות, שהסתלק מעיסקת איראן, שהכיר בסכסוך שלנו כשולי, ועכשיו שוחט את אונר”א. לא אנחנו עושים זאת.
במשך ימים שמר המימשל שלנו על שתיקה בנוגע לאונר”א, כמו בשאלת ירושלים, וגם התמיכה, לאחר מעשה, היתה רפה, כמעט לא נשמעה. כיום אנו יודעים שבירושלים שלחו שליחים לנשיא טראמפ שלא ימהר עם העברת השגרירות, וכן נשלח שר לוושינגטון, בבקשה שיצמצמו את תקציב אונר”א בשלבים, לפחות תוך 5-6 שנים, כפי שביקשו בירושלים.
הנשיא טראמפ לא הקשיב, למרבית השמחה, לממסד בישראל, כפי שלא הקשיב לממסד הביטחוני שלו – ופעל. איזה מזל שיש אדם אחד אמיץ ונבון בתוך הממסדים המסואבים, העסוקים בהנצחת הקיים, ועצמם. שכמו אלכסנדר מוקדון לא פחד לבתק את הקשר הגורדי במכה אחת – והצליח.
עצוב שהממשל שלנו מונע מפחד. יש מקום לבנייה בהיקף עצום בירושלים, בגיבוי אמריקני, שהכיר בה כבירתנו; יש מקום להוציא את “ועדת המעקב” אל מחוץ לחוק, כיוון שהיא הופכת לסוג של ממשלה, ויש מקום להכות באונר”א. אם האמריקנים הקפיאו – למה אנחנו ממשיכים לשתף פעולה עם הארגון העוין הזה? להחזיק אותו בחיים למרות הכל?
ישראל צריכה לצמצמם את צעדיו. באו”ם יכעסו? טוב מאוד, את זורע העבר הזו של אונר”א חייבים לחסל. שהרשות תטפל במשימותיו, או חמאס, או רשויות מקומיות, או ירדן. זה לא ענין שלנו. פנינו אל העתיד.
מי המתפרעים האלה, ה”קוברים” את “הכבוד”? אלה עובדי אונר”א המתפרעים בעזה מראש, שהולכים לפטר אותם. הארגון הזה ממציא את הסכסוך מחדש כבר שלושה דורות, לקראת הרביעי. הוא-הוא הסכסוך, והוא האסון הגדול ביותר שלנו – ושלהם. הוא שטרי המחילה.
7
“התקשורת” בישראל
מוצאת את עצמה שוב ושוב בהלם: וזה משעשע איך הנשיא טראמפ מתעלל באומללים אלה, שהתרגלו לסטטוס קוו. עצם בחירתו הכתה אותם בהלם, אחר כך עניין ירושלים, שהם היו בטוחים שלא יקרה, אחר כך חנוכת השגרירות, סילוק עניין ההתנחלויות לחלוטין מסדר היום, הנסיגה מהסכם הגרעין, חזרת הסנקציות האמריקניות, ועכשיו אונר”א, וסילוק נושא השיבה.
אלה כתבים ופרשנים שלא רלבנטיים לעידן טראמפ, שממילא מחרים אותם, ולא מדליף להם דבר. אין להם מושג מה קורה, ומה יהיה, ולכן, ברצותם לדווח, הם ממציאים. כך אנו מוצאים “מקורות יודעי דבר” שאמרו שהשגרירות לא תעבור, או שיש מחלוקות בנושא אונר”א. התקשורת בישראל ובארה”ב אינה רלבנטית לעולם החדש, שבו היוצא מן הכלל הפך להיות הכלל. עולם של פירוק כל מה שהוקם לאחר מלחמת העולם השנייה, והפך לנטל בינלאומי – ממפלגות הימין העמוק המזנקות, דרך פירוק “האיחוד האירופי” והשינויים המהירים בעולם הסחר והאנרגיה.
כת ה- PC מוצאת את עצמה חבולה, תוך שהנשיא מבצע צעדים בלתי הפיכים. העולם משתנה לנגד עינינו.
ומה עושה התקשורת הממסדית בישראל במה שהיא לא אוהבת? מדווחת במהירות, ומעלימה את נושא. עוברת לנושאים אחרים.
נכון, מדובר בצעיר סעודי אחד, החושף את מטען הרגשים השלילי כלפי הפלשתינאים, אך הרשת מאפשרת הצצה ראשונה אל מה שהוסתר עד היום; ובכל מקרה, הסרטון הזה עורר גל תגובות זועם אצל הפלשתינאים. כלומר הוא נגע בעצב רגיש.
8
כך בדיוק קורה בתקשורת האמריקנית:
נושא אונר”א כמעט ולא מדווח, אך שם מסיבה אחרת, זה לא מעניין אותם. “הסכסוך” המומצא שלנו (ועכשיו אנחנו מבינים איך הוא הומצא, למשל עם אונר”א) ירד לגמרי מסדר היום, יש להם בעיות אמיתיות. למערב יש בעיות אמיתיות, הערבים קרסו, וממילא הם כבר מותשים מטראמפ. ומי שחשב שהנושא הזה יפתח מהדורות, הוא בקושי נזכר. ברשת פוקס, עד כמה שראיתי, אפילו לא דיווחו על זה. יש להם בעיות אמיתיות, לא מומצאות.
ממשל אובמה הפך את העניין שלנו למשבר העיקרי בעולם, לנקודה הארכימדית לתפוס את הגלובוס, כמובן באופן מלאכותי, ויצאנו נגד זה. כמה זה היה הזוי, כאשר סוריה בוערת, אוקראינה במלחמה, ומיליוני פליטים מטביעים את אירופה – ואובמה וקרי המשיכו ללחוץ להקים מדינה פלשתינאית.
9
ומה עכשיו?
הממשל האמריקני הבין, ואפילו יותר מהבין, שרשות הפלשתינאית היא לא הפתרון, היא הבעיה. היא תוקעת וחוסמת כל תהליך, ובמכוון. היא חוסמת התקרבות בין ישראל למדינות ערב שבמפרץ; והיא חוסמת הסדר ברצועת עזה. היא עושה זאת כדי לשמור על מקומה במרחב הערבי, ולמנוע הנהגה אלטרנטיבית של חמאס בעזה. אך גם כשהוצע לה להשתתף, היא מפריעה וחוסמת. מצרים מחרימה את עבאס, וכך גם סעודיה וקטר, אך הוא ממשיך להפריע. כאשר הבית הלבן ערך מפגש לקדם פרויקטים בשטחי הרשות – הרשות החרימה. כל כך שקועה בעבר ובשנאה, שהיא כבר מחרימה את עצמה.
המצב הזה לא יכול להימשך, והשליח ג’ייסון גרינבלט כבר איים, שאם הרשות תמשיך להפריע, יימצא גורם אחר שימלא את תפקידה, מה שהטריף עוד יותר את סאאב עריכאת, אדם יהיר וכוחני, שעומד מאחורי סרבנות עבאס. הוא התרגל שהמערב הוא מגרש המשחקים שלו, והוא לא מוכן לקבל את המציאות החדשה.
מובטח שעבאס וחבורתו ימשיכו להתבצר ולפגוע בארה”ב, ובכך הם מחסלים במו ידיהם את הקיום שלהם. ירדן יכולה להיכנס במקומם, כפי שהיה עד יולי 1988, או ביטול הרשות והעברת הסמכויות לראשי הערים, כפי שהיה עד להסכם אוסלו המטופש.
יש הרבה מאוד אפשרויות, ועסקת המאה תהיה עם מדינות ערב. הן יצרו את אונר”א, ועכשיו הן נחסמות על ידו. יש להן אינטרס לחסל אותו לא פחות מישראל, וגם הן שמחות שהנשיא טראמפ מבצע את זה. אונר”א הוא פרוטקשן פלשתינאי על הערבים ועל ישראל, ואנחנו יכולים גם בלעדיו.
בלי ירושלים וה”שיבה” – הרשות לא תשתף שום פעולה, גם עוד אלף שנים. אבל היא כבר לא תהיה, אולי כבר בשנה הקרובה.
הקמת אונר”א שמה סד על צווארנו; חיסולו – שם סד על צוואר הרשות הפלשתינאית. אז הפלשתינאים באי המתים? אפילו אי המתים לא רוצה אותם.
10
השינויים המתרחשים בזכות הנשיא טראמפ כה מהירים,
עד שהאויבים שלנו לא עומדים בקצב. אלה טרנספורמציות אדירות, המתרחשות אחת למאה שנים, והן קורות עכשיו, לנגד עינינו. המרחב המוסלמי נדהם מנושא ירושלים; הרשות נדהמה מנושא אונר”א; השיעים נדהמו מהיציאה מעיסקת הגרעין; ומנהיגות הערבים בישראל נדהמה מחוק הלאום, שעבר רק כי טראמפ מחפה מרחוק. הנשיא טראמפ לא מפסיק להפיל לכל אויבינו את הלסת.
כבר לפני כעשור התחלנו לכתוב כאן על השינויים האדירים המתרחשים, אלא שהם היו תת קרקעיים, וקשים להוכחה. בפברואר 2011 התחלנו את סידרת “אפקט פרח הצבעוני” על שבעת מאמריה (תוכלו לדפדף ממאמר למאמר), ועדיין רוב השינויים נראו אצלנו באתר, אך עדיין לא לכולם.
עכשיו אנחנו קוטפים את פירות הסידרה. אלמלא מדינות ערב קרסו – זה לא היה קורה. ואלמלא מדינות המערב קרסו – זה לא היה קורה. ואלמלא מחירי הנפט צנחו, וארה”ב לא צריכה עוד את הנפט הערבי – זה לא היה קורה.
אבל זה קרה, וכל התרחישים הלא הגיוניים התמזגו באפקט עולמי מפתיע, והתוצאות בהתאם. לא להרפות מדוושת הדלק, עוד שינויים רבים יכול הממשל האמריקני לבצע להסרת הסד מעל צווארנו, ולנו יש חובה לעזור לו;
