הטבעת נפלה: על מותו של אלכסנדר האירופי

מאת ד”ר גיא בכור

דווקא בארמון אויביו הבבלים המובסים, ערך אלכסנדר מוקדון ב- 29 במאי (323 לפנה”ס)

סעודת הוללות מפוארת, לקראת המשך הכיבושים בחצי האי ערב. לא היה גבול להצלחתו, ולסדר העולמי המדהים שהוא כונן. בתום הסעודה בארמונו של נבוכדנצר השני, שכללה שתייה לשוכרה, הוא חש שהוא קודח, אך המשיך לעבוד, ולחלק פקודות לקציני צבאו. המצב הבריאותי הלך והחמיר, והישגיו העצומים עמדו בניגוד לצל המוות, שהלך וכיסה אותו.

בין הייתר, הגיע למיטת חוליו הפילוסוף ההודי דנדמיס, איתו אהב להתווכח מי צודק יותר, המזרח או המערב. “עוד מעט אתה תמות”, בישר לו, “אך יהיה ברשותך כל כך הרבה מן האדמה הזאת, שזה יהיה מספיק כדי לקבור אותך”.

אחרי קדחת של כשבועיים אלכסנדר הגדול מת, ב- 10 ביוני, והוא רק בן 32.

כצפוי, שמועות החלו לזרום מכל עבר על כך שהוא הורעל, הרי למה שאדם צעיר ובריא ימות כך סתם? עד היום סיבת המוות לא הובררה, אך יתכן שמת מטיפוס, מלריה, או בידי רופאיו, שרשמו לו תרופות קסם למיניהן.

ב- 9 ביוני עברו קציניו בפעם האחרונה על פני מנהיגם הגוסס. אלכסנדר הסיר את טבעת השלטון, ומסר אותה לגנראל שלו, פֵרדיקס, כדי שייתן אותה ליורש. “מי היורש?” שאל הגנראל. “החזק ביותר”, סתם אלכסנדר. על פי תיאור אחר, נפלה הטבעת על הרצפה.

כבר ביום שלמחרת החלו הגנראלים להתקוטט למי הכוונה, כך שמלחמה היתה בלתי נמנעת, וזוהי “מלחמת היורשים” (ה”דיאדוכים”) שנמשכה כחמישים שנים. הממלכה בינתיים שקעה, נרקבה, והתפרקה לבסוף לשלוש ממלכות שונות: זו של שושלת אנטיגונוס (מקדוניה ויוון), השושלת הסלווקית (מסופוטמיה ופרס) ובית תלמי במצרים.

ומי שרצה לכבוש את העולם, העולם כבש אותו; ומי שרצה סדר חדש, בא הסדר הישן וסידר אותו; מי שרצה לשלוט במזרח, המזרח השתלט עליו; ומי שחגג את נצחונו על מלך עיראק בארמונו שבבל, בא הארמון הבבלי וקבר אותו; ומי שהובס, נקם; ומי שרצה “איחוד אירופי” נטול היסטוריה, באה ההיסטוריה ונטלה אותו.

כגודל היומרה, גודל הנפילה.
 

אלכסנדר מוקדון, צ’ארלס לה ברון (1619-1690) אימג’בנק Getty Images

החזית היוונית של “האיחוד האירופי”: עשרות אלפי פליטים ומהגרים מוסלמים תקועים בצפון יוון, ובעצם לכל אורכה, לאחר שמקדוניה עדיין סוגרת באופן לא מתוחכם מאוד, את גבולה, עם קונצרטינות, חיילים, רימוני הלם, זרנוקי מים כדורי גומי וגז מדמיע. עשרות האלפים, ובעתיד מאות האלפים, רוצים לעבור דרכה לגרמניה ולצפון אירופה.

למרות הסכם מכירת הפליטים לארדואן, אלה ממשיכים לזרום גם עכשיו ליוון ולאיטליה, משום שהם יודעים שההסכם לא יחזיק מעמד. השיטה החדשה: הפליטים משחדים את השוטרים הטורקיים, שיעלימו עין מכך שהם יוצאים בהפלגה ליוון. כך טורקיה מרוויחה פעמיים: המשטר מרוויח שהוא “בולם” אותם, השוטרים מרוויחים שהם “מעבירים” אותם.

מאות של מהגרים ממשיכים בלילה וחוצים את הגבולות לסרביה, מקדוניה והונגריה, בלי להירשם כלל. האיחוד טוען שהנתיב הבלקני נסגר, אך מובן שזה בלוף. הם פשוט חוצים בשקט את הגבולות במקום שאין גדר, בדרך המליונים צפונה. מאז מלחמת העולם השנייה לא נראתה כזו נדידת עמים באירופה.

ובינתיים, ליד מחנה הפליטים הגדול בצפון יוון “אידומני”, מאות, ובקרוב אלפי פליטים מסוריה ומעיראק מסתערים באינתיפאדה יומית נגד המשטרה המקדונית, בקריאות הידועות “אללה אכבר“. זו לא סוריה, זו אירופה. התמונות האלה מצולמות ומופיעות בכל העולם, למבוכתו העצומה של מי שהתיימר להיות מודל של “זכויות אדם”, “האיחוד האירופי”. יומרתו זו מביאה לחורבנו, משום שכמו אצלנו, אותם מוסלמים עושים בכך שימוש לרעה (Abuse of rights).

מי שלא עצר את זה נגד ישראל, קיבל את זה במזרח התיכון. ומי שלא עצר את זה במזרח התיכון קיבל את זה אצלו באירופה

הסכם הבושה עם ארדואן כונה בידי האו”ם “הסכם לא חוקי”, ומעכשיו, בכל פעם שהאירופים יבואו אלינו בטענות, יש להציב מראה מול עיניהם. הם מבצעים דברים קשים ואיומים יותר, וכמובן לא חוקיים על פי החוק הבינלאומי. הם רואים בעניין “הפלסטיני” את הבטן הרכה שלנו, עליה הם לוחצים? הנה הבטן הרכה שלהם.

עכשיו הקנצלרית מרקל מעוניינת להגיע לאותו הסכם גם עם “ממשלת לוב”, ישות וירטואלית חדשה שבקושי שולטת בארמונה בטריפולי, מוקפת מיליציות ורצחנות. את הפליטים היא מעוניינת להשיב ללוב, אל מותם, והם גם ממש יחזרו לשם.

אין “גבול” לצביעות של אותו ארגון, “האיחוד האירופי”, שעליו בישר דנדמיס: “עוד מעט אתה תמות, אך יהיה ברשותך כל כך הרבה מן האדמה הזאת, שזה יהיה מספיק כדי לקבור אותך”. 

החזית הצרפתית של “האיחוד האירופי”, ועוד יומרנית במיוחד: זה שבועיים יש מהומות אלימות מאוד של עשרות אלפים בפריז ובערי המדינה כנגד הממשלה הסוציאליסטית הכושלת של פרנסואה הולנד, מהנשיאים השנואים ביותר אי פעם. ההפגנות הן כנגד החמרת חוקי העבודה, אך ההתרסה כלפי המדינה ברורה. חלק גדול מן המפגינים הם מהגרים ואזרחים מוסלמים, יחד עם פעילי שמאל, והשנאה כלפי “הרפובליקה של המידות הטובות” עצומה. ונדליזם, שריפת תחנות משטרה, בקבוקי תבערה, סלעים ואבנים, פצועים רבים, והכל מותר. הולנד היה “מודאג” מן האלימות בבירתנו? שידאג קודם מהאלימות בבירתו.

הפעם אותו הולנד לא יוכל לומר שזה בגללנו, כמו שזה היה לפני כשנתיים. ואיך מתמודדים עם כל אלה? באמצעות הרופאים, שרושמים תרופות קסם למיניהן, שרק החישו את מותו של אלכסנדר.

אך החזית הצרפתית הבוערת היא גם בקאלה, שם אלפים דורשים לחצות את התעלה, ולהגיע לבריטניה. איזור מערב צרפת הפך כבר לאיזור מלחמה ואלימות קשה, שכן אותם מהגרים הופכים מרירים ונקמנים. רוב הבריטים כבר מעוניינים להתנתק מכל המערבולת האירופית הזו, אם כי תוצאות משאל העם הצפוי ביוני עדיין לא ברורות. אם בריטניה פורשת, זו תחילת הסוף של הענק המבולבל והאומלל, המתנודד מצד לצד כשיכור, בין כלכלה גרועה, דמוגרפיה סופנית, טרור המוני, דעות קדומות, אלימות ופחד.

 
איזור קאלה הפך איזור מלחמה. אלפים פושטים על המשאיות, וכופים על הנהגים לאסוף אותם בדרך לאי הבריטי. זהו הזרז הטוב ביותר לפרישה של בריטניה מן “האיחוד” האומלל. והמנהרה מתחת לתעלת למאנש? ממזרזת החיבור הפכה למזרזת ההפרדה.

החזית הגרמנית: מספר המהגרים לגרמניה ממשיך לזנק, ומספר מבקשי המקלט בגרמניה זינק פי שניים, בשלושת החודשים הראשונים של 2016, לעומת אותם חודשים בשנה שעברה. 181,000 בשלושת החודשים האחרונים, אך זה מספר זעיר, משום שהרשויות הודו שחצי מליון מהגרים, שנכנסו לגרמניה ב- 18 החודשים האחרונים פשוט “נעלמו מן הרדאר”. לפחות 100,000 מהגרים מוסלמים השתכנו בשנה האחרונה בברלין, עיר שמשנה את פניה במהירות. האלימות גואה שם, התושבים בערי גרמניה מפחדים לצאת בערבים, יש פשיעה רבה ומרירות. ראו למשל איך המאבק בין תומכי ארדואן לכורדים זולג לרחובות הערים הגדולות בגרמניה (כאן, אתמול, בקלן, עיר ההטרדות). רשת הטלוויזיה RT של פוטין (דעתה העויינת  של רשת זו על ישראל מוכרת לי) מסקרת את האירועים האלה כמדיניות, האחרים בדרך כלל מתעלמים, זה הרי סותר את הפוליטיקלי קורקט.

על פי “הסכם בלימת הפליטים” יוכלו מליוני טורקים להיכנס בעתיד ל”איחוד” בלי ויזה, מה שהם חולמים עליו שנים. רבים מהם לא יטרחו בכלל לחזור. ולאן רובם ככולם ירצו להגיע? לגרמניה

דרך טובה לדעת מתי עולים מאמרים באתר היא להוריד את אפליקציית האתר לאנדרואיד, או להירשם כאן, ולקבל התראה למייל האישי. הנרשמים בשני המקרים – קוראים ראשונים.

ולמה אצלנו “התקשורת” הממוסדת מתעלמת מכל זה, תוך שהיא שוקעת בסדר היום המומצא שלה? כדי שלא תדעו. שתחשבו שבמערב הכל נפלא, וכי אנחנו הבעיה. אנחנו כבר מזמן לא הבעיה, המזרח התיכון מת, באירופה הטבעת כבר נפלה, והנושא שלנו כמעט ולא קיים. חפשו אותו בתקשורת העולמית. אומללים ה”כתבים” לענייני פלס’ שעוד נשארו בישראל, הם מתייבשים מרוב שוליות, אולי יפוטרו. כמו הלוחם היפני המסתתר ביערות, ששכחו לספר לו שהמלחמה כבר לא פה. אז אחד מפנטז על תוכנית לאיזו “אנתיפאדה חדשה” של פתח וחמאס “ביחד”, השני בקושי גמר עם “אינתיפאדת היחידים” ו”אינתיפאדת הסכינים”, אז נשאר לחלום בהקיץ על החלטות נוראיות של מועצת הביטחון, ועוד חידושים ושכלולים. ובכן, המלחמה נדדה מפה, וכתבים זרים מצמצמים נוכחות, אם בכלל. אירופה היום מרתקת לכיסוי יותר מן המזרח התיכון, ומי שבא לכסות את “המזרח התיכון”, “המזרח התיכון” האמיתי כיסה אותו.

מבחינתנו אלה לא חדשות חוץ, זה הנגטיב שלנו. 

החזית השבדית: בשנת 2015 קלטה שבדיה, מדינה עם מספר תושבים הדומה לשלנו כ- 200 אלף מהגרים מן המזרח התיכון ואפריקה, פי שניים מהמספר שהם קולטים כל שנה, כך שאחוז המוסלמים כבר מגיע במדינה לעשרה אחוזים. הם הודיעו שיגרשו, אך מובן שאין להם יכולת לעשות זאת. בלילות יש גלי אלימות, הצתה ופשיעה של המהגרים הממורמרים, כך שהמדינה משנה את פניה, תחת ממשלה סוציאליסטית (אגב, ממשלת מיעוט) הזויה. ולמה ממשלת המיעוט לא נופלת? מהפחד ממפלגת הימין החזק “השבדים הדמוקרטים”, המובילה בסקרים. הם תומכים במיעוט הזוי, העיקר שרוב העם לא ישמיע את קולו.

ובכל זאת, לפנינו אישה שבדית אמיצה אחת, אינגריד קרלקוויסט, אותה פגשתי ב- 2014 לשיחה ארוכה. למרות שהיא פטריוטית, היא נאלצה לנטוש את שבדיה, הרודפת אותה בשל המאבק שלה באסלאמיזציה של ארצה. לא קל לה להילחם בעדרי הפוליטיקלי קורקט. קרלקוויסט התגוררה בעיר מאלמו, הצועדת במהירות לרוב מוסלמי, ואולי כבר הגיעה. הנה היא באה עכשיו להזהיר בוידאו הזה את הפינים, מפני הגורל הצפוי להם אם יילכו בעקבות השבדים. רבים באירופה כבר מקשיבים לה, אם כי לגבי ארצה, זה כנראה אבוד. אלכסנדר לא יחזור עוד.

פגשתי בה בארץ, ובתום השיחה, שאלה אותי ספק ברצינות, ספק ביאוש, ספק בבדיחות הדעת: אולי בסוף אעבור לגור בישראל? גם אחרי ש”האיחוד האירופי” יחדל להתקיים, הבעיות יישארו.

כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום (מאז שנת 2008), וממשיכים קדימה לתקופה הנוספת. חשבונית מס נשלחת לכל נרשם. ניתן לקרוא את תנאי הרישום ולהירשם – כ א ן