דרושה מדיניות אחרת נגד עזה
מאת ד”ר גיא בכור
מיהו גיבור של הטרגדיה היוונית? מי שיודע שהסוף יהיה נורא, אך הוא נכנס בעצמו למילכוד שממנו אין מוצא. כמו המלך קיראון וכמו אנטיגונה, כך גם ממשלת ישראל הפכה עכשיו לגיבורת טרגדיה יוונית.
כניסה למשא ומתן מחודש עם אש”ף של אבו מאזן יוצרת לממשלת ישראל מילכוד קיומי, כמוהו לא פגשו ממשלות ישראליות כבר שבע שנים: ניגוד אינטרסים. מצב זה עוד יכרסם באופן משמעותי בלגיטימציה ובאמינות של הממשלה הזו, עד כדי סימן שאלה ציבורי, להמשך יכולתה להמשיך ולשלוט. בלי שהיא שמה לב, היא נכנסה למרחב ממלכד של חוסר אמינות.
אין ספק שמעכשיו מרחב הפעולה של צה”ל יצטמצם מאוד, הן בשטחי רצועת עזה והן ביו”ש. סביר שמבצע יבשתי גדול, למשל, יורד מעל הפרק, שכן ממשלת ישראל לא תיקח על עצמה להצטייר בעולם, כמי שהרסה את כל מאמץ אנאפוליס. היא כבר יודעת שבמקרה כזה כל האשמה הבינלאומית תוטל עליה.
מרחב הפעולה הביטחוני החד-צדדי, ממנו נהנינו בשנים האחרונות, ואשר הביא לנו שקט מפיגועים – מסתיים, שכן מעכשיו יוקמו מנגנוני פיקוח בינלאומיים ותנופה דיפלומטית פלסטינית לבלום כל עשייה ישראלית עצמאית. הפלסטינים ידרשו, ויקבלו, מנגנוני תיאום לפעולות צבאיות המשנות מצב.
מדוע זו בעייה? כי מעכשיו אנו, אזרחי ישראל, לא נדע, אם צה”ל אינו נכנס לעזה בגלל אינטרס ישראלי עצמאי, או כדי לא לקלקל את השיחות. כבר כתבתי שאני נגד פעולה גדולה מעזה, אך אני רוצה להיות בטוח שלא נכנסים בשל אינטרס ישראלי, לא בשל אינטרסים זרים, תרתי משמע.
ונניח שצה”ל כן ייכנס לעזה למבצע יבשתי גדול: יועלה מייד החשד, שאנו מקריבים את בנינו, כדי להעביר את עזה מחדש לידי אבו מאזן מידי החמאס, שכן לארגון פתח אין שום יכולת להלחם בחמאס בעזה. זו עלולה להיות טענה מקפיאת דם, שכן בכך ישראל תקריב את עצמה למען הלאומיות הפלסטינית הנובלת, האוייבת שלה.
מעכשיו לא נדע, האם אנו מניעים או מונעים? כמה בכל החלטה בטחונית הוא ישראלי וכמה פלסטיני? כמה פרי שיקולים עצמאיים וכמה פרי שיקולים זרים, ומהם השיקולים האלה. אילו מחשבות מטרידות מאוד, שכן לא ייתכן מצב שאין בו שקיפות ממשלתית.
ואם מסירים מחסומים, ואכן כבר מסירים, האם הדבר נעשה בגלל אינטרס ישראלי בטחוני, או משום הבטחות וקריצות עין לפלסטינים. ואם מורידים את היקף המרדפים הליליים ביו”ש, שהם אלה שהביאו לנו את הרגיעה הנמשכת, האם עושים זאת בגלל שאין בהם צורך, או משום שכך דורשים הפלסטינים? ואולי לההיפך? שאנו נתחייב לאבו מאזן להילחם את מלחמתו ביו”ש נגד החמאס. האם זהו תפקידנו לעשות את העבודה במקומו?
אילו טענות כבדות משקל, המאפילות על אותנטיות ההחלטות של הממשלה. מעכשיו אני אטיל ספק בכל פעולה של הממשלה בתחום הבטחוני, יהיה זה לכאן או כאן.
תאמרו שיתוף פעולה עדיף מהחלטות חד צדדיות, אלא שהנסיון המר של 15 השנים האחרונות לימד אותנו כי שיתוף הפעולה הזה בולם כל עשייה, והוא במידה רבה פיקטיבי. כך לא נקבל פעולה חד-צדדית, ובעצם לא נקבל שום פעולה!
חד-צדדי – מניע
דו-צדדי -בולם
הנסיון מלמד ששיתופי הפעולה עם הצד הפלסטיני הודלפו גם לארגוני הטרור, שכן לכל פעיל של אבו מאזן יש אח או בן דוד בחמאס או בג’יהאד. היכולת שלנו לשלוט במצב ובגורלנו מצטמצמת. למה דומה הדבר? לנסיון האומלל שלנו בדרום לבנון, כאשר לא אחת דווקא בני בריתנו בצד”ל הדליפו לקרוביהם השיעים (אך גם הנוצרים) על סדרי הכוח והכוונות של צה”ל, דבר שתרם למצבת הרוגים שלנו. שימו לב שיצאנו מן הפלונטר שלא נגמר בלבנון רק באמצעות פעולה חד-צדדית! ובלי להודיע מראש לצד”ל, מתוך ידיעה שהדבר יודלף מייד לגורמי הטרור.
הטענה שלי על ניגוד האינטרסים שאליו נקלעת הממשלה אמורה להטריד אותה מאוד, שכן היא יורדת לשורשי הלגיטימיות של הממשלה, ובעצם של כל ממשלה.
כל ראשי הממשלה בישראל שניהלו מו”מ עם הפלסטינים מאז אוסלו, שילמו על כך מחירים כבדים. ראו איזה פרדוקס: עוד לא החל המשא ומתן איתם, וכבר הפלסטינים מכרסמים, במודע או שלא במודע, בבסיס הלגיטימיות של הפרטנר הישראלי, בתוך החברה שלו עצמו.
ניתן להירשם לקבלת כל מאמר חדש ישירות אל האימייל שלכם. הרישום קל ומהיר, ואלפים כבר נרשמו.
כמו כן ניתן לשלוח את המאמר הזה אל רשימת התפוצה שלכם, החברים יודו לכם.
איך עושים את זה? באמצעות הכפתור “המלץ לחבר”, כאן למטה.
הקסאם הקטלני, להיזהר מן המלכודת הפלסטינית
אללי, הפתעות מתוקות כלענה