שלושת הימים האחרונים גרמו נזק אדיר לשני הצדדים הלוחמים. בשאר והרוסים פוחדים שהמרד בדרעא יצית שוב את “סוריה” כולה, ולכן היו חייבים לעצור את הדימום. חולשתם בלטה מידי, וה”עולם” התחיל להתעורר לנוכח הזוועות שהם מבצעים; והמורדים הסונים חזו בכתישת העיר דרעא, כמקובל במשטר פשעי המלחמה (בתמונה למעלה: דרעא, היום, לאחר עוד פינוי-פינוי שביצעו שם המשטר והרוסים).
המורדים עמדו על שלוש נקודות: איש מהם לא יועבר למובלעת אידליב שבצפון, כפי שהיה בעבר; הם לא ימסרו את נשקם; ואנשי המשטר יתרחקו מהאיזורים הסוניים ה”משוחררים” שלהם בדרום. הנה דרישות אלה של המורדים הלילה. מכנים את המשטר “המשטר הנוסיירי”, וזהו כינוי גנאי לעלווים – כופרים:
הרוסים ניהלו כל הלילה את המגעים בין הצדדים, והורו לבשאר לקבל את תכתיבי המורדים. המשמעות: מעכשיו יהיו להם שטחים “משוחררים” עם נשק בדרום. מבחינת הסונים זה הישג.
הישגי המשטר בהסכם: כל עשרות השבויים שלהם ישוחררו (כמעט כולם עלווים, היה חשש שיחוסלו); והמורדים יפנו את העמדות שכבשו ביומיים האחרונים. המשטר הסכים, בערבות הרוסים, שלא לירות, להפגיז או לפגוע באיזורי המורדים בדרעא (עד לפעם הבאה). ברור שיהיה לכך המשך, שכן המשטר גילה חולשה, וחולשה באיזור שלנו היא עילה להתקפה.
הנה חייל סורי עלווי, שנפל עכשיו בשבי בידי המורדים הסונים (שמתייחסים אליו בסך הכל יפה, לפי מה שנראה), ממי אנשיו קיבלו את ההוראות? מהמיליציות האיראניות: