מאת ד”ר גיא בכור
ישנם שני מצבים: כלפי פנים וכלפי חוץ, ומי שחסר לו זה או אחר, הוא חסר ערך. למשל, להב החרב, שהאוחז בה חייב לשייף אותה, ולהתאמן בה כאילו הוא נמצא תחת התקפה; להעביר אותה באיבחה חותכת אוויר מול עיני יריבו. אך אם אותו אדם ינפנף בחרב שלו כל הזמן, אנשים לא יעריכו אותו בסופו של דבר, והוא יישאר ללא בעלי ברית. ומנגד, אם החרב תישאר תמיד בנדנה, היא תחליד, תיהפך לחסרת משמעות, וכך אנשים יחשבו גם על בעליה.
מתוך הַגַקורֶה, (葉隱), “ספר הסמוראי”, ספר שכתב ימאמוטו צונֶטומו, 1659-1720. הגקורה ביפנית משמעו: צל העלים.
מזה כמה שבועות חיזבאללה, ממשלת לבנון והפוליטיקאים בלבנון נמצאים בהשפעה קשה של פרנויה, אולי פאניקה, והם משוכנעים שצה”ל הולך לתקוף אותם בכל רגע, כאשר אחד מהם טען: המצב הוא כמו ערב מלחמת 1982, לא פחות. הלבנונים המבוהלים פנו לאו”ם, ליוניפי”ל, לנשיא הצרפתי סרקוזי, וסעד אלחרירי, ראש הממשלה הצעיר של המדינה, העלה את הנושא בפאריז רק השבוע. הוא ביקש את הגנת צרפת מפני ישראל “הנוראה”, אלא שהצרפתים הודיעו לו שכל עוד חיזבאללה מחומש, הם יפעלו אצל ישראל, שזו לא תשמיד את התשתיות האזרחיות בלבנון “ולא יותר מכך”. צירי פרלמנט לבנונים הזהירו בשבוע שעבר כי ישראל תחריב את המדינה כולה, וכי הזמן לכך הולך ומתקרב, וחסן נסראללה אף העיז לצאת לכמה דקות, לצילום משותף עם המנהיג הרוחני של חיזבאללה, השייח’ מוחמד חוסין פדלאללה החולה, לכאורה לחזק אותו במחלתו, אך למעשה להראות שהוא עדיין קיים. יותר משלוש שנים בבונקר, זיקנה כמו קפצה על חסן נסראללה, שכרגיל, כדי להסוות את תחושותיו האמיתיות זעק בנאום טלוויזיוני שישראל נחלשה ואיבדה את ההרתעה שלה. צריך להחליט, ישראל מסוגלת להחריב את לבנון כולה, והלבנונים רועדים מפחד, או שהיא איבדה את הרתעתה.
לעומת זאת הגבול שקט לחלוטין, כל הצדדים שומרים על הכללים, אין שום תקריות, והכל רגוע. איך מסבירים את הפרנויה הלבנונית המוזרה הזו?
1. צה”ל מתאמן כיום, כפי שלא התאמן עשרות שנים. כל יום מהבוקר עד הערב, והדבר פורסם, טנקים מטוסים, מסוקים, אימונים באש חיה, חיילים רצים, והלבנונים שצופים מהצד השני, וכך גם הסורים, נכנסים ללחץ: מה הם זוממים שם מהצד השני? מה הולך כאן? אולי משהו שאנחנו לא יודעים? התזזית הישראלית מכניסה אותם לחרדה, מדומה או אמיתית, וזה , כמובן, טוב. בעברית קוראים לזה: הרתעה. גם בחיזבאללה וגם בסוריה יודעים שצה”ל עלה דור מאז מלחמת לבנון האחרונה, הוא הצבא הראשון בעולם שמצטייד ממש עכשיו במערכות הגנה נגד טילים לטנקים שלו, דבר שמשנה את כללי המערכה לגמרי, נגמשי”ם חדשים, מטוסים מתקדמים, מערכות טכנולוגיות מדהימות, בעוד שבצד השני נשארו תקועים בשנות השמונים. צה”ל אינו קופא על השמרים, הוא מתאמן, הוא מתכונן, והוא לא שוכח את האדם, ואת האסטרטגיה. כל זה טוב, וחברי מועדון Gplanet Prime קראו על כך בהרחבה רבה לא מזמן.
2. דו”ח גולדסטון ומלחמת עזה פועלים את פעולתם כלפי לבנון. אם בעבר לבנון השפיעה על הפלסטינים לפתוח באינתיפאדה או להעז בעזה, בחסות תיאוריית “קורי העכביש” של נסראללה, היום המצב התהפך. בחיזבאללה רואים את ההרס הנורא והחורבן שזרעה ישראל בעזה, והחשק להילחם איתנו עובר להם. הם מסתכלים על עזה, וחושבים על עצמם. דו”ח גולדסטון שטען שכשתוקפים אותה ישראל “מתחרפנת” גרם לנו נזק מסויים בעולם (טענתי שלא צריך להגזים בנזק הזה, ואכן כך המצב), אך באיזור שלנו הדו”ח הביא לנו רק ברכה. אם ישראל מתחרפנת והורסת כל מה שנקרה בדרכה אם תוקפים אותה, בעברית זה נקרא הרתעה. תודה לך גולדסטון על הברכה שהבאת לישראל במזרח התיכון. באת לקלל ויצאת מברך. הפכת את תיאוריית “קורי העכביש” על פניה.
3. דו-שיח של חרשים. כל צד מפרש את התנהגות הצד השני כהתקפית ואת עצמו כהגנתי. הלבנונים מציגים את ישראל כהתקפית, למשל חברת הפרלמנט בהייה אלחרירי (אחותו של רפיק אלחרירי ודודתו של ראש הממשלה הנוכחי), שאמרה שלשום:” “מלחמה היא אפשרית כי אין אמון בישראל, אי אפשר לדעת מתי הם יתקפו”. לעומת זאת השר יוסי פלד שהזהיר מפני “עימות חדש בצפון”, והתכוון שחיזבאללה יתקוף, אך בלבנון זה הובן כאילו ישראל מתכוננת לצאת למלחמה. טוב עשה אלוף פיקוד הצפון גדי אייזנקוט כשהבהיר שהמתיחות היא וירטואלית.
4. מה הקשר בין מפלגת “העתיד” של חרירי לבין חיזבאללה אוייבו בעבר? מה הקשר בין ווליד ג’ונבלאט הדרוזי לבין הסורים וחיזבאללה אוייביו מבעבר? מה הקשר בין המפלגות הפוליטיות או העדות בלבנון? אין שום קשר, רק פחד הדדי. ומי הדבק היחיד שיש להם, המחסום היחיד מפני מפולת עדתית חדשה? אנחנו. ישראל היא הדבק, ולכן נאחזים בעימות איתה, בפחדים ממנה, כדי שלא ליפול לעימות הקיומי האמיתי. בהייה אלחרירי הוסיפה: “אין אמון בישראל, ולכן עלינו להיות מאוחדים מבפנים, ולא לפחד, אם נהיה מאוחדים, נוכל לעמוד מול האיומים של ישראל”. אם כן, מזל שיש את ישראל, עוד היו צריכים לחזור ליריבות שלעולם לא יהיה לה פתרון בין נוצרים לעדותיהם, סונים, שיעים, איראן, פלסטינים, אלקאעדה ומה לא. עדיף ישראל.
5. הגיחות הישראליות האוויריות מעל שמי דרום לבנון בואכה ביירות מטריפות את הלבנונים, מחדירות מתח מיותר, ומעמידות את ישראל בעמדת התוקפן, זה אשר מפר בגלוי, שמצפצף על החלטת 1701, שסיימה את המלחמה. האם הטיסות האלה חיוניות? זו שאלה שצה”ל חייב לשאול את עצמו. ואם הן חיוניות, אז רצוי להגבילן למינימום ההכרחי. זיכרו את משל הסמוראי.
6. אילו כלי התקשורת של סעודיה, ערוץ אלערביה, היומון א-שרק אלאווסט, ונוספים, שזורעים את הבהלה הלבנונית, כלומר מעצימים אותה מעל דפיהם ומסכי הטלוויזיה שלהם. נשאלת השאלה מדוע. הרי סעודיה היא שחקן ראשי במה שקורה כיום בלבנון, בתמיכה בחרירי הבן, בהרתעה עדינה של סוריה, ובבלימת חיזבאללה השיעי. מה יוצא לסעודים מזה? קשה כרגע לדעת, אך סביר להניח שמתחת לפני השולחן הסעודים מקדמים מהלך כלשהו, ונוח להם מסיבה שעדיין אינה ברורה, ליצור אחדות שורות לבנונית, ואחדות כזו אפשר ליצור רק באמצעות ניפנוף בדחליל הישראלי.
7. חיזבאללה נותר עירום ועריה לאחר תבוסתו במלחמת לבנון האחרונה, תבוסה נוראה ומחרידה, שאותה הסתיר בהכרזה על “ניצחון אלוהי”. מעטים קנו בעולם הערבי את הטענה הזו, אך הנורא מכל שאנחנו בלענו את השקר. זו היתה הסיבה שבגללה קם Gplanet בחודש נובמבר 2006, כדי להתעלות מעל התקשורת הישראלית שאינה מבינה, ולהציג את המציאות כפי שהיא, והציבור שלנו מתחיל להבין. מוכה (רק נסראללה יודע כמה הרוגים היו לו), ומורתע בעוצמה רבה, חיזבאללה איבד את החשק להילחם נגד ישראל. הוא הבין, זה טוב.
8. נכון שמצפון לנהר הליטאני חיזבאללה החזיר את כל כמות הטילים שלו, ויותר מכך, אך בפעם הראשונה בתולדותינו אין לנו ‘פתרון’ של הסכסוך עם גורם עויין אלא ‘ניהול’ של הסכסוך, וזה הטוב ביותר שאנחנו יכולים לקבל. הוא אינו נמצא על הגבול שלנו, ואין חיכוך. מדרום לנהר הליטאני נמצאים 15 אלף חיילים של צבא לבנון, שמייצבים את המצב. הפעם האחרונה שהם היו על גבול הצפון שלנו היתה בשנת 1969, ומדרום לליטאני נמצאים 12 וחצי אלף חיילי יוניפי”ל. נסראללה יכול לירות ויכול גם לחטוף חיילים, אך הוא אינו מעוניין בכך, אחרת יוצג כטרוריסט על ידי עשרות מדינות ששלחו את חייליהן לדרום לבנון, ובכך אין הוא מעוניין. הניהול של הסכסוך עם חיזבאללה הוא ההישג האמיתי של ישראל בלבנון, דבר הגורם לי סיפוק רב. כל כך הרבה שנים טענתי שיש לצאת מלבנון, לבטל את רצועת הביטחון שהיתה חסרת כל תועלת, ולבנות מערך הרתעתי חזק, מבלי להקריב את החיילים שלנו במארבי הצד השני, המתחפר בקרב אוכלוסיה אוהדת. כל זה קורה עכשיו, מביא בטחון אמיתי לישראל, ופחד גדול לצד השני. ומה רע בכך?
9. לאימונים של צה”ל על גבול הצפון יש כפל משמעות: זו גם מוכנות עצומה למלחמה, וזו גם הרתעה. הניצחון הטוב ביותר במלחמה הוא אם אתה לא יוצא אליה בכלל, ומשיג את מטרותיך גם בלעדיה. זו המשמעות גם מול סוריה, הצופה מן הצד שלה בהתעצמות צה”ל, שהוא כיום הצבא החזק במזרח התיכון ללא שום ספק, וגם היא מבינה. אין לה סיבה לצאת למלחמה נגד ישראל, ולישראל אין סיבה לתקוף אותה. טוב מאוד.
השימוש בחרב צריך להיות חכם, מתוך “הסמוראי האחרון”, 2003, עם טום קרוז. רצוי לצפות בוידאו הזה עד הסוף, ואז תבינו. השקט מביא בעקבותיו את ההתקפה, וההתקפה מביאה את השקט.
10. ולבסוף, זיכרו את ספר ההדרכה לסמוראי. עלינו למצוא תמיד את האיזון העדין והנכון בין השימוש המוגזם בחרב לבין השארתה בתוך נדנה, והאיזון הזה נוצר כיום. בשנות השמונים והתשעים הנוראיות החרב הופעלה כל יום, כאשר 18 שנים צה”ל נמצא בלבנון, וספג 1,000 הרוגים. לעומת זאת משנת 2000 ועד שנת 2006 החרב החלידה בנדן. המהלכים העכשוויים הם בבחינת איזון נכון, ואין לי ספק שהם יגרמו סיפוק גם לימאמוטו צונֶטומו, מחבר ספר הסמוראי.
