הדמוקרטיה הפלסטינית קצרת הימים בוטלה היום. ועל שש שיטות איך "לטפל" בדמוקרטיה

מאת ד”ר גיא בכור

כצפוי, לאחר שארצות הברית הכירה למעשה בטעותה בכפיית הדמוקרטיה על המשטרים הערביים, ביטל היום גם היו”ר הפלסטיני, אבו מאזן סופית את המשטר הדמוקרטי קצר הימים ביו”ש ובעזה. מה שהוכרז ביומרנות חפוזה בעולם הערבי אך בשנת 2005 כ”דמוקרטיה השנייה במזרח התיכון לאחר ישראל” – קמל היום סופית. אביב פלסטיני קצר, נקבר קבורת חמור.

תוך התעלמות מוחלטת מן הפרלמנט הפלסטיני, מחוק הבחירות, מחוק היסוד (החוקה) ומן החברה הפלסטינית פירסם היום מחמוד עבאס חוק בחירות חדש. החוק הזה מסיים למעשה את הניסוי הדמוקרטי הכושל בשטחים, ואשר חמאס ניצל אותו כדי להשתלט על הרשות. מה שהוא בא לאמר לבוחר הפלסטיני: אני מתעלם מן הרצון שלך, כפי שבא לידי ביטוי בבחירות האחרונות.

התנאים החדשים דורשים מכל מועמד לבחירות:

1. לכבד את כל ההסכמים עליהם חתם אש”ף (וכאן הכוונה להסכמים עם ישראל, בהם חמאס אינו מכיר);

   
   

2. כל מועמד חייב להכיר באש”ף כנציג היחיד והחוקי של העם הפלסטיני (שוב, צעד שחברי חמאס לא יכולים לעשות, כאשר ארגונם מתחרה באש”ף)

   
   

3. להכיר בהצהרת העצמאות הפלסטינית, משנת 1988, המדברת על אש”ף בלבד ורק על הלאומיות הפלסטינית.

כך מקווה הלאומיות הפלסטינית להוליד את עצמה מחדש, בחסות ישראל וחוק חסר לגיטימציה.

*

אוי הדמוקרטיה בעולם הערבי, עד כמה שונאים אותך משטרים, חברות וממסדים. מה לא יעשו כדי להלל ולשבח אותך, ובפועל יחתרו מאחורי הקלעים לבטל אותך. מדוע? מפני שאת הורסת את המכנה המשותף החשוב ביותר, עליו בנויה החברה הערבית: השאיפה ליציבות. את, מזעזעת עדות, דתות, ממסדים ואליטות, את סכנה אמיתית, כך רואים אותך רבים. הוכחת להם זאת בעיראק וברשות הפלסטינית. בעיני רבים את חמורה מכל דיקטטורה. רבים נזכרים בערגה כמה טוב היה בימי סדאם חוסין.

נכון, לא היתה דמוקרטיה, אך היו חיים.

היום יש בעיראק דמוקרטיה, אך אין חיים.

*

אציג בפניכם עכשיו שש שיטות, חלקן סודיות, כיצד  נוהגים משטרים ערביים לעקוף את התוצאה הדמוקרטית, אם להשתמש במילים עדינות.

ראשית, הדמוקרטיה הפורמאלית, וזו נהוגה בכל העולם הערבי, בעיקר בלבנון. כאן נקבע מראש כמה מושבים תקבל כל עדה או קבוצה אתנית, כך שהמספר הזה לא ישתנה עוד לעולם, לא משנה כמה גדלה העדה או קטנה. כך, למשל, מווסתים את מספר הפלסטינים בפרלמנט הירדני. למה הדבר דומה? שערביי ישראל היו מקבלים חמישה מושבים קבועים בכנסת, ובזה נגמר העניין. אין עוד עניין דמוגרפי, ואותם מצביעים מתחרים רק על חמשת המושבים הללו בינם לבין עצמם . הדבר מביא לעיתים לאבסורדים, למשל בקול היהודי:

אין עוד מצביעים יהודים בעולם הערבי, אולי כמה אלפים במרוקו. ויחד עם זאת מקפידים בפרלמנטים של מרוקו, תוניסיה, או בחריין להעניק ייצוג ליהודים, בצורת ספסל אחד בפרלמנט. מה שנקרא – דמוקרטיה וחירות עד הסוף. בפרלמנט הבחרייני יושבת יהודייה, למרות שיש רק כמה עשרות יהודים במדינה כולה.

שנית, המתים עובדים שעות נוספות, אך בניגוד למצב אצלנו, כאשר מפלגות מסוימות יכולות לעשות בכך שימוש, כאן עושה זאת משרד הפנים באופן ממוסד. אפשר להגיע להצבעה של מאות אלפי רוחות רפאים.למה לא? הם לא אזרחים? האם לא מגיע להם?

שלישית, שיטה סודית, שנלמד אותה עכשיו, איך במדינות ערביות מסוימות, ואיני רוצה לאמר איזה, שולטים בתוצאה, למרות שיש קלפיות וחשאיות-לכאורה. המצביעים עושים זאת במקום העבודה ובזמן העבודה. לכל קבוצה כאן יש “ראיס”, דהיינו אחראי עליה מטעם השלטונות. אם יתגלה, חלילה, פתק למפלגת אופוזיציה – כל הקבוצה תפוטר מייד. אז למה להסתכן?

ישנה ורסיה נוספת לשיטה הזו, כאשר סופרים מראש את הפתקים מאחורי הפרגוד לפני שהקבוצה מגיעה ואחרי כן, וכך יודעים אם, חלילה, “נעלם” פתק של מפלגת אופוזיציה מאחורי הפרגוד, או אז כל הקבוצה מפוטרת. יש ורסיות נוספות לשיטה.

רביעית, קלפיות נוטות לעיתים לפתח חיים משל עצמן, במיוחד לאחר שנסגרו וננעלו, ולאחר כמה שעות הן חוזרות ומתגלות. זו שיטה שמתרחשת הרבה.  ברור לכולנו מה קרה בזמן הזה.

חמישית, זיגזגים מפתיעים בחוקי הבחירות. המלך חוסין היה קריאטיבי, כאשר בשנות החמישים הגה שיטה, שנועדה לצמצם את השפעת הקול הפלסטיני, בו ראה אז סכנה: הוא העניק זכות הצבעה כפולה לבדואים של הפריפריה, דהיינו לתומכיו המובהקים, לכאורה בטענה של עידוד הפריפריה. קריאטיביות אחרת הפגין היום מחמוד עבאס בתנאיו מן המועמדים.

ששית, ישנה השיטה האלג’יראית, לאחר הבחירות שנערכו שם בשנת 1991, אז זכתה המפלגה האסלאמית (חזית ההצלה האסלאמית) ב – 82.5% של הקולות בסיבוב הראשון. באותו לילה הצבא ביטל את תוצאות הבחירות, פיזר את המפלגה הזוכה, וקבע שהכל טעות ביסודו, מה שנכון, כמובן.

או השיטה המסורתית, הסורית, הישנה והטובה, לקבוע מראש את תוצאות הבחירות, בלי קלפיות, בלי חשאיות ושאר בלבולי מוח. כמו קריקטורה שפעם התפרסמה באתר אלג’זירה, כאשר האמריקני מסביר לערבי, כמה קשה עובדים אצלם מייד לאחר הבחירות כדי לדעת את התוצאות. “חוסר יעילות ובזבוז זמן”, נחר לעברו הערבי בבוז: “הנה לך דוגמה שדווקא אנחנו במזרח התיכון הרבה יותר יעילים ומדויקים מכם: אצלנו הרי יודעים את התוצאה עוד לפני הבחירות”.

תודה לאל! כישוף הדמוקרטיה הוסר

תגובות:

לד”ר בכור שלום
לפני זמן לא קצר אמרת שאולמרט מכל ראשי הממשלה שהיו לנו הוא זה שמבין הטוב ביותר בכללי המשחק של המזה”ת.
נראה שזה לא כךלפי מה שאתה כותב כעת
צבי מרחב

תגובת ג.ב.: אין אחידות במזרח התיכון. האם ייתכן שאולמרט יותר מתוחכם ממה שנראה? אני מקווה שכן.

הי גיא
שמעתי את הרצאתך ביום חמישי בשפיים ונהניתי מאוד מהמידע וצורת העברתו
ישר כח.
לוחם מילואים

שלום,
לפני מספר ימים שלחתי שתי תגובות לאתר:
1. בעניין המאמר “הפרדוקס המוזר של הפיגועים: מתי הם מתרחשים?” ובה טענתי שהמאמר ברובו נכון, אך יש בו אי דיוק בעייתי במיוחד כי בתקופת הפיגועים הקשים (מאמצע שנת 2001 ועד 2004) לא היה שום תהליך מדיני עם הפלשתינאים.

2. בעניין הצעת שיפור, ובה הצעתי שתגובת המגיב תישלח לכתובת הדואר שלו יחד עם הודעת התודה האוטומטית שממילא נשלחת. באופן כזה המגיב יוכל לראות ולזכור את תגובתו גם עם מסיבה כלשהי היא לא תפורסם (כגון התגובה הקודמת שלי!).

מאז לא זכיתי לשום תגובה ובנוסף תגובתי לא התפרסמה ולא יצרו עימי כל קשר, וזאת (כמעט) בניגוד להודעת התודה בה הובטח שישתדלו ליצור עימי קשר בהקדם.
מצפה הפעם לתגובה הולמת,
תודה מראש,
אד

תגובת ג.ב.: אראה מה אפשר לעשות.


שלום גיא. אשמח אם תוכל לחוות דעתך על המאמר הזה של גידי גרינשטיין : האם המחלוקת שהוא מציין, בין אתוס המאבק לאתוס הפשרה ההיסטורית, אכן קיים בחברה הפלשתינית כפי שהוא מתאר אותו ?
תודה 🙂
איתן אהרוני

תגובת ג.ב.: לא קראתי את המאמר, אך בוודאי שיש מחלוקת הסטורית בתוך החברה הפלסטינית. מפנה אותך לספרי “לקסיקון אש”ף”.


ד”ר גיא בכור שלום !
מעניין מדוע כמות הראיונות הרדיופוניים איתך הולכת ויורדת (לפחות לדעתי) ככל דעותיך נוגדות את הרוח הכללית בתקשורת .
אורי פרקש

תגובת ג.ב.: אין פה שום קונספירציה. גזרתי על עצמי מינימום פעילות בתקופת האבל על אבי. האמן לי שהיו הזמנות רבות מאוד להופיע בתקשורת