מאת ד”ר גיא בכור
בשעה שכורים גרעיניים אזרחיים נתפסים כבר במערב כטכנולוגיה מסוכנת ליצור אנרגיה, שאפיינה את החצי השני של המאה העשרים, ויש צורך להפסיק אותה, העולם הערבי סביבנו רק מתחיל לגלות את הטכנולוגיה הזו. מתפעל ממנה, מוקסם ממנה, ורואה בה סמל של עליונות מדינית וצבאית, כאילו לא היו צ’רנוביל או יפן. זוהי חשיבה כמעט פרימיטיבית, של מדינות שנותרו בשולי ההיסטוריה, כאשר הן סבורות שתחנת כוח כזו תהפוך אותן לטכנולוגיות, למובילות ולמרכזיות. האמת היא כמובן הפוכה, שכן לשום מדינה ערבית שכזו אין יכולת להקים כורים כאלה בעצמן. ולשם מה זקוקות מדינות עשירות בנפט כמו איראן או אלג’יריה לכורים גרעיניים לייצור חשמל, אם לא לשדר עליונות טכנולוגית מזוייפת? איראן הפכה את הכור לייצור חשמל בבושהר, כור מיושן בסך הכל, לסמל הטכנולוגיה הלאומית שלה, לא פחות. זה אמור להעניק יוקרה למדינה כמו אלג’יריה, לוב או מצרים, ולפחות שוויון-לכאורה עם ישראל או עם המערב, כפי שהמדינות האלה רואות זאת.
האיזור שלנו הוא איזור רווי סכנות, רעידות אדמה של ממש, כמו גם רעידות אדמה פוליטיות. צריך להיות עיוור כדי שלא להבין עד כמה מגמת ההתגרענות הזו מסוכנת למזרח התיכון. המדינות האלה אינן מדברות על פצצות גרעיניות, אך פצצה היא בכל זאת יעד מועדף שם. מדינות ערביות ומוסלמיות מחפשות את האנרגיה הגרעינית כדי להיכנס בשלב מאוחר יותר למועדון של מדינות בעלות פצצות גרעיניות. “מועדון הגדולות”. עד היום העמימות הישראלית בכל הנוגע לגרעין בלמה את המגמה, אך היא הולכת עכשיו ומשתנה. בעוד מספר שנים לא רב יהיה כבר מאוחר מידי, והאיזור שלנו יתמלא בכורים.
בשלב הזה לא מדובר בכורים להעשרת אורניום לשם פצצות גרעיניות, אלא בכורים גרעיניים לייצור חשמל. אך באיזור המסוכן שלנו גם בכך יש איום. יפן היא ההוכחה המוצקה לאסון רדיואקטיבי. מהי תמונת המצב כיום?
מצרים – כבר הודיעה שיש בכוונתה להקים כמה תחנות כוח גרעיניות, בשיתוף פעולה עם ארצות הברית, סין, רוסיה וצרפת. מובארק לא התלהב לפתח פצצה גרעינית מצרית, אך עכשיו דברים יכולים להשתנות. השאלה המכרעת היא האם מצרים תשאף להעשיר בעצמה אוראניום, ובעניין הזה היא מנהלת מגעים עם ארצות הברית.
ירדן אינה מסתירה את כוונתה להקים מספר תחנות כוח גרעיניות, למרות שארצות הברית אינה מתלהבת מכך. ירדן כבר כרתה הסכמי שיתוף פעולה גרעיניים עם מדינות כמו צרפת, סין וקנדה, להקמת הכורים הללו. היא נחושה בהחלטתה, למרות דאגה ישראלית.
אלג’יריה תחנוך את הכור הגרעיני הראשון שלה לייצור אנרגיה, בתוך תשע שנים, בסיוע ארצות הברית, צרפת, סין, רוסיה ועוד. יש בכוונתה להקים שרשרת של תחנות כוח גרעיניות, על פי המודל הצרפתי.
לוב הודיעה שיש בכוונתה להקים כור גרעיני באמצעות הרוסים, ובסיוע שקט של הצרפתים. ההכנות לבניית הכור הזה החלו.
המפרץ הפרסי: איחוד הנסיכויות הערביות הודיעה שיש בכוונתה להקים תחנת כוח גרעינית, בסיוע ארצות הברית. הכור האיראני בבושהר מדאיג את מדינות המפרץ הערביות. תקלה בו תגיע ישר אליהן.
איראן חנכה והפעילה את הכור הגרעיני שלה בבושהר שעל גדות המפרץ הפרסי, אך בשבוע שעבר הוציאה לו את המוטות הגרעיניים, מסיבה לא ידועה. הרוסים טענו שהם הורו לאיראנים להוציא את המוטות בשל פגיעת תולעת המחשבים סטאקסנט.
סוריה ממשיכה בתוכניתה השאפתנית להקים כורים גרעיניים, שיש להם פוטנציאל צבאי. זוהי עליית מדרגה לעומת התוכניות האזרחיות של מדינות מזרח תיכוניות אחרות. ישראל השמידה כור אחד כזה זמן לא רב לפני שיכול היה להיות פעיל, בספטמבר 2007, אך על פי דיווחים בעולם סוריה מפתחת עוד שני כורים חשאיים שכאלה. עיראק פיתחה כור אזרחי-צבאי, אשר הושמד בידי ישראל בשנת 1981.
איך אפשר לעצור את התהליך הזה? אני לא נאיווי לחשוב שהתמונות מיפן ישנו הרבה, אך פתאום מתחילים להבין במזרח התיכון שיש סכנה מוחשית בטכנולוגיה הזו, ושליטים ערביים או חברות ערביות יחשבו עכשיו פעמיים. הקרינה שיכולה לבקוע מן הכורים האלה אמורה להטריד את המשטרים ואת החברות, אך את ההשפעה הממשית לאירועי יפן עוד נראה.
המחשבה שהם יכולים להביא נזק לעצמם יכולה לשנות, וגם זה משהו בעולם שכמעט ואינו נשלט עוד לא על ידי המעצמות הגדולות ולא על ידי המוסדות הבינלאומיים. זוהי הרתעה, והרתעה בדרך כלל עובדת במזרח התיכון.
לתמונה אדירה כמו ביפן, לזוועה גדולה מהחיים, להצגה גדולה, יש את יכולת השינוי. הקיסר הרומי קונסטאנטינוס עבר, למשל, באופן היסטורי לנצרות רק משום שטען שראה סמל של צלב, כאשר הביט אל השמש, לה סגד קודם לכן. בעקבות זאת כל הקיסרות הרומית המירה את דתה לנצרות.
אנחנו נמצאים ברגע של חסד, שבו העולם כולו עוקב אחר הזוועה הרדיואקטיבית ההולכת ונחשפת ביפן. זו מדינה מתקדמת, טכנולוגית, ובכל זאת חסרת אונים מול הכוח הגרעיני, שד שייצרה במו ידיה. מי ירצה להביא זאת על עצמו? העולם צופה ביפן, וחושב על עצמו. אנחנו בשעת רצון בינלאומית, הזוועה מפחידה.
אך השינוי גם יכול להגיע מכיוון אחר, מן המדינות המערביות, הבונות את הכורים האלה. בכל המקרים חוזרות המדינות הבאות: צרפת, ארצות הברית, רוסיה וסין. אם מדינות אלה יחליטו להגביל את הסיוע שלהם, העולם יעשה צעד גדול קדימה, בוודאי האיזור שלנו. יפן היא הזדמנות לכללים עולמיים חדשים בכל הנוגע לבניית כורים גרעיניים נוספים. זוהי הזדמנות למעצמות של העבר לחזור ולשלוט, דווקא על דרך השלילה, על דרך איסור הפעולה. אם לא ייעשה כך, הגרעין בעולם עוד ייצא מכלל שליטה.
בפרוטוקול קיוטו, ההסכם שקדם לועידת קופנהגן ולמעשה ההסכם האחרון שנחתם בנושא, סירבו המדינות החותמות להתייחס לאנרגיה גרעינית כאל פיתרון, בטענה שאנרגיה זו אינה זולה ואינה בטוחה. תהליכי כריית האורניום, הדלק של הכורים הגרעיניים, עיבודו ושינועו כולם תהליכים מזהמים ועשירים בפליטות CO2. אבל זהו לא הזיהום היחידי או המסוכן. כאשר מוטות האורניום מוכנים עבור הכור ומתחיל התהליך, נוצרת פסולת רדיו אקטיבית שאורך חייה מגיע למאות ואולי אפילו לאלפי שנים. אחד מהתוצרים הוא פלוטוניום שאורך החיים שלו עולה על מאתיים אלף שנים. כמות מזערית ממנו היא קטלנית, ואף ניתן לייצר ממנו פצצות אטום.
יש הגיון בטענות ארגונים כמו גרינפיס, וצריך להיזהר בהקמת גולם, שעוד יעלה על יוצרו. כורים גרעיניים אזרחיים אסור להקים עוד.
הערה לפני שתמשיכו לקרוא: כאשר מספר חברי מועדון ג’יפלאנט יגיע ל- 6,000, וזה די קרוב, אפרסם רשימה מיוחדת על התקדמות פרוייקט ההסברה שלנו בתשע שפות, “הממתק היומי שלי מישראל“. דו”ח הביניים הזה יהיה מרתק, ואפילו מפתיע. יהיו בו לקחים משדה הקרב של ההסברה והמיתוג. אנא, לחצו כאן “לייק/אהבתי”.
שאלה מעניינת היא האם דווקא ישראל צריכה להקים כור גרעיני ליצור חשמל בשטחה, כפי שהוועדה לאנרגיה אטומית וחברת החשמל מתכוונות לבצע אצלנו. את מה שאנחנו דורשים מאחרים, עלינו ליישם גם עבור האזרחים שלנו. גם האיזור שלנו מסוכן, רווי מלחמות, טילים, ומי שמדבר על רעידת אדמה אצלנו, פשוט אסור לו להקים כורים גרעיניים לייצור חשמל בישראל. הרי בזמן מלחמה כולנו ניהפך לבני ערובה של הכור, שכן פגיעה בו עלולה לחולל דליפה גרעינית לשטח המדינה כולה.
אילו רגעים לחשיבה גרעינית חדשה למזרח התיכון, ולנו. ואולי מעז ייצא לאיזור שלנו – ולנו – קצת מתוק.
◄כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת.
ניתן להירשם – כ א ן.
◄אני מבקש באופן אישי, מכל מי שכבר חבר במועדון Gplanet Prime, והמנוי שלו הסתיים, לחדש אותו. כדי לחדש את המינוי יש להכנס לקטגוריית “לחידוש מנוי קיים לחץ כאן”, או – כ א ן.
◄אם ברצונכם לשלוח את המאמר הזה לחברים, עושים זאת באמצעות הכפתור “המלץ לחבר”, בדף הזה, למטה.
◄למבקשים לקבל התראות על כל מאמר חדש שעולה ישירות אל המייל האישי, עושים זאת – כ א ן.
