בין רשעות לטיפשות: הים התיכון משנה את הדמוגרפיה באירופה

1 המרחק הקצר בין צפון אפריקה לבין דרום יבשת אירופה
(שהוא המרחק בין העוני לעושר, בין האומללות לאושר) בישר רעות כבר בסוף שנות
השמונים, כאשר אפריקה, עולם האסלאם והעולם הערבי הבינו את המשמעות של אמנת שנגן
(Schengen, 1985): היה ויצליחו להיכנס באופן בלתי חוקי בנקודת חולשה אחת של
“האיחוד האירופי”, יוכלו להמשיך משם ללא הפרעה למדינה הנחשקת בעיניהם, לעבר חיים
חדשים, בדרך כלל מדינות צפון אירופה, גרמניה או סקנדינביה, הארצות העשירות
והמשגשגות. טפטוף המהגרים דרך הים התיכון החל באופן איטי, עד שהתגבר לאלפים של
מסתננים בשנה, המגיעים על גבי סירות רעועות (בריטניה, למזלה, לא חתומה על שנגן,
ולכן מצבה טוב מעט יותר).

נקודת
התורפה עיקרית היתה ועודנה איטליה, שהאיים שבריבונותה הם הקרובים ביותר
לצפון אפריקה, ובמיוחד האי למפדוזה, הנמצא בערך באמצע הדרך בין אפריקה לאירופה (167
ק”מ מתוניסיה, ו- 200 ק”מ מסיציליה). כיוון שהאי הוא חלק מן “האיחוד האירופי”, ברגע
שנכנסו אליו, אין אפשרות לגרש אותם, לאחר תקופת מעצר מסוימת. למפדוזה הפך ל”אי
אליס” (Ellis island) הבלתי חוקי של המסתננים מאפריקה והמזרח התיכון לאיחוד האירופי.

בשנות
האלפיים כבר הפכה התופעה לגל של עשרות אלפים בשנה (בממוצע, לאורך השנים, 40,000
בשנה), ואיטליה עמדה בפני שוקת שבורה: על פי האמנה ותקנות דאבלין, המסתננים שנכנסו
לאיחוד דרך מדינה אירופית מסוימת “שייכים” לה, כלומר היא צריכה להתמודד איתם, ולטפל
בהם.

באחת
ממסיבות הבונגה-בונגה של ראש ממשלת איטליה,
סילביו ברלוסקוני, עם ידידו החדש, מועמר קדאפי (2008), התלונן אז ברלוסקוני על
החדירה הלא-חוקית הנמשכת של אפריקאים, רובם ככולם מוסלמים, לארצו. נו, בשביל מה יש
חברים? ענה לו קדאפי, והבטיח לטפל בעניין.

וכך
נולד “הסכם הידידות” (זהו שמו) בין איטליה ללוב מאוגוסט 2008:
איטליה “תפצה” את לוב על שנות הקולוניאליזם בגובה של חמישה מליארדי דולרים (שישולמו
לאורך 20 שנים), תחזיר ללוב את “ונוס מקיריניה”, פסל ונוס חסרת הראש, שנלקח מאיזור
לוב בשנות הקולוניאליזם, אך התמורה העיקרית היתה המסתננים: בהסכם הסכימו שתי
המדינות להלחם ביחד בהגירה הבלתי חוקית מלוב לאירופה.

בלשון
המעשה: ספינות פטרול איטלקיות היו עוצרות ספינות מהגרים במים הבינלאומיים, מעבירות
את המסתננים לספינות לוביות בלי לתשאל אותם, הלובים היו עוצרים אותם בשטחם, מענים
אותם, ומגרשים אותם לכל הרוחות, חזרה למרכז אפריקה, בלי חוקים ובלי
זכויות.

איטליה יצרה בכך חומת הגנה מפני המסתננים בשתי רמות: החזרה
והרתעה. גם מסתננים ימיים שהגיעו מחופי תוניסיה או מצרים – “הוחזרו” ללוב,
והתמריץ האפריקאי והמוסלמי לחדור לאיטליה צנח מאוד. התוצאה: המספר השנתי ירד לכמה
אלפים, שזה גם הרבה, אך לעומת עשרות האלפים זה היה מעט. קדאפי הפך לשומר הגבולות
החדש של “האיחוד האירופי” מכיוון הים התיכון, גדר הביטחון הבלתי נראית, והוא היה
אמור להיות הנכס העיקרי של היבשת. אך לא כך קרה.

 

2
הטיפשות: ארגוני זכויות אדם תקפו את חוקיות ההסכם ומוסריותו, כינו
אותו “מביש”, ולמרות זאת הוא נמשך, ובלם את הפרץ, עד לפרוץ “אביב הערבי” בשנת 2011,
אז פתח המערב במתקפה אווירית חסרת רחמים כנגד משטרו של מועמר קדאפי, ולבסוף הביא
לנפילתו.

בארצות
הברית, בצרפת ובבירות אירופאיות אחרות בירכו אז על “הדמוקרטיה” שעכשיו בוודאי תשגשג
בלוב, אך משום מה פרצה שם דווקא אנרכיה, שרק הולכת ומתגברת. עם הסתלקות משטר קדאפי
הסתיים גם “הסכם הידידות”, שכן לא היה מי שיאכוף אותו עוד. מחנות המעצר שהקים קדאפי
נפרצו ונבזזו, ומיליציות אסלאמיות, ובראשן דאעש, השתלטו על מרבית המדינה, כולל
החופים והנמלים.

במילים
אחרות, אירופה ירתה לעצמה לא רק ברגל, אלא בבטן. תוך שבועות יצאה השמועה בכל
אפריקה, שלוב אינה חוסמת עוד את יבשת אירופה, וכבר ב- 2011 החלה נדידה אדירה לעבר
ערי החוף של לוב, שבחסות האנרכיה הפכו לשער הראשי לאיטליה ולאירופה
הקסומה.

מכמה
אלפים בשנה זינק מספר המהגרים דרך הים התיכון לאיטליה בשנת 2011 ל-
140,000.
בשנת 2014 עמד המספר על רבע מליון, והשנה הוא צפוי להגיע לחצי מליון, על פי הערכות
האיחוד האירופי.

כשם
שהאביב הערבי הפך לסיוט ערבי, כך הוא הפך לסיוט גם עבור אירופה, שעדיין לא הבינה
בשלב הזה את גודל האסון שנופל עליה. לוב עצמה הפכה מבולמת הגירה למאיצת הגירה.
מפיתרון לבעיה.

כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של
האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת
המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה
נוספת. ניתן לקרוא את תנאי הרישום ולהירשם – כ א ן. 
 

3
איך זה פועל בשטח? הנטל הוא על המהגרים להגיע לחופי לוב, והם
מגיעים ברובם מסוריה, מעיראק, מאריתריאה (שחלק ממסתנניה מוכר גם לנו), מאפגניסטן,
מניגריה, ממאלי, גמביה, סנגאל ועוד. כיוון שלוב מתה כמדינה, והיא נשלטת בידי
כנופיות, שבטים ומיליציות, המסתננים מצליחים להגיע בקלות יחסית אל ערי החוף.
המיליציות מתפרנסות מן ההגירה לאירופה, המסתננים הם לקוחות בפוטנציה, והתמריץ הכספי
הוא גדול. אלה חולמים את החלום האירופי, ואלה מתפרנסים ממנו.

שם,
בנמלים חוקיים ובמעגנים נסתרים, מתנהל המשא ומתן: על המסתנן להפקיד בידי המבריחים
סכום במזומן הנע בין 1,500 אירו ל- 5,000 אירו, תלוי ברמת הספינה. זו יכולה להיות
סירת גומי עלובה, או ספינה של ממש, אך יחד עם עוד עשרות, לעיתים מאות מסתננים,
היושבים צפופים ומבוהלים. ומה אם למסתנן אין כסף? למשל, אם הכסף שלו נשדד במסע
מסוריה או מפנים אפריקה?

כאן יש לו אפשרות לעסקה: כאשר יגיע לאיטליה הוא
מתחייב לתרום איברים מגופו, לרוב כליה, או לשמש כ”עבד” במשך מספר שנים, וכך לממן את
המסע. היה והצליח להגיע בחיים לאיטליה, הוא מזומן ל”ועדה” של מאפיית המבריחים, ואלה
מחליטים אם עדיף לקצור ממנו איברים, או להעביד אותו. היה ויהפך לעבד, הם “מוכרים”
אותו לכנופיות שמעסיקות אותו ללא תשלום. חלק מן המסתננים מתים בניתוח להוצאת הכליה,
שנעשה בתנאים איומים, א שהם מתים בתנאי העבדות שנכפים עליהם.

ועדיין,
כל המסתננים מעוניינים בכך.
הייאוש בארצותיהם המתפוררות, כמו גם החלום האירופי הם תמריץ שאי אפשר כמעט לעמוד
מולו. אין להם מה להפסיד, ויש להם המון מה להרוויח. בכל מקרה לא מדובר רק בכסף.
מבחינת רבים זו האפשרות לחיים אחרים לגמרי, עם משמעות והגשמה. עתיד.

אלא
שתנאי המסע של חלק מהם הם קשים מאוד, ולפי ארגון אמנסטי לא פחות מ – 23,000 מן
המסתננים מצאו את מותם בטביעה מאז שנת 2000, מה שאומר שמאסות אדירות כן הצליחו
לחדור, ואין עליהן נתונים של ממש.

השיטה: המסתננים
מגיעים עם אלפי סירות, משמר החופים האיטלקי (או מתנדבים מארגוני זכויות) מאתרים,
ומעלים אותם לחוף. המסתננים זכו בכך בפיס. הם
אירופים.


4 התגברות הטפשות: מספר הטובעים הגדול-יחסית החל לעורר את ארגוני זכויות
האדם, שיש להם השפעה רבה על מוסדות האיחוד בבריסל, והשיא היה באוקטובר 2013, אז
טבעו בבת אחת 360 מסתננים ליד חופי למפדוזה. הים התמלא בגוויות מנופחות, ובאיחוד
האירופי קמה זעקה קשה נגד ממשלת איטליה, שמפקירה לכאורה את חייהם.

יש
מקום סביר לטענה, כפי שנראה בהמשך, שהמסתננים האלה הוטבעו בידי המבריחים שלהם
בכוונה, כדי לעורר דעת קהל ובכך לבלום את חסימת ההגירה בידי הצי האיטלקי. מדובר
בתעשיית מליארדי דולרים, שלמבריחים הערבים מלוב לא היתה שום כוונה להפסיקה.

איטליה
עמדה בפני ביקורת ציבורית קשה, ואז, לאחר התקרית באוקטובר, היא ביצעה סיבוב של 180
מעלות, והחליטה לכונן את תוכנית “הים שלנו” (“mare nostrum“), שביצעה בדיוק את ההיפך ממה שעשתה איטליה עד אז: חיפוש
והצלה. ביוזמתה היא חיפשה את ספינות המסתננים, וכאשר מצאה אותן, “הצילה” את
המסתננים, תוך שהיא מעלה אותם אחר כבוד לחוף האיטלקי.

המבריחים
לא האמינו למזלם הטוב ולטיפשות האירופית: במקום לבלום האיצה עכשיו איטליה
את ההגירה הבלתי חוקית העצומה, ולפי נתוני Frontex, סוכנות הגבולות של האיחוד האירופי, בשנת 2013 זינק מספר המסתננים
ל- 107,000 איש. ניכר בבירור שמאז החלה תוכנית הים שלנו, המספר הרקיע שחקים. השמועה
שאיטליה הפסיקה לרדוף את המסתננים נפוצה בכל אפריקה והמזרח התיכון, וההמונים החלו
לזרום.

הנתונים
בשנת 2014 נראו עוד יותר מדהימים, כרבע מליון מסתננים לא חוקיים “ניצלו” בידי משטרת
החופים האיטלקית, והוכנסו לאיחוד האירופי. ברור שהמספרים הרבה יותר גדולים, שכן חלק
גדול לא נתגלה, ולא “ניצל”. הוא עלה לבד על החוף.

גרוע
מכך, תנועת ההגירה שבעבר היתה מוגבלת לעונת הקיץ בשל סכנת הטביעה, התרחבה עכשיו לכל
השנה, כולל החורף, שכן אם ספינה מסוימת מסתבכת, מייד קוראים למשטרת הים האיטלקית
ש”תציל” את המסתננים.

במשך מאות שנים דנים היסטוריונים בשאלה, למה
שקעה וקרסה האימפריה הרומית האדירה, כאשר השיא היה ביזת רומא. הרבה מאוד סיבות מנו
המומחים, אך יש שתי סיבות מרתקות, הנכונות גם היום. בניגוד למה שחושבים, הגותים
הברברים נכנסו לשטחים הרומיים דווקא באישור הממשלה, אך האימפריה לא קלטה אותם
לתוכה. לא היה פיקוח על הגעתם, ולא היתה קליטה. ולמה הכניסו אותם הרומאים? מאותה
סיבה בה מכניסים האירופים את המהגרים מצפון אפריקה: כוח עבודה. הדמוגרפיה הרומית
קרסה במאה החמישית, תהליך שהחל הרבה לפני כן. מגיפות רבות ועבדות נפוצה גרמו למספר
הילדים לצנוח. הורים לא ממש רצו להוליד ילדים. ועם כוח אדם פוחת בכל דור, היה כבר
קשה לשמור על מוסדות חברתיים בריאים ועל צבא חזק, וזהו בדיוק אותו תהליך באירופה של
היום.

בוידאו: לפעמים ריכוז של כל כך הרבה מסתננים זועמים,
שחייבים לפרוץ ליבשת, יוצא מכלל שליטה, והמשטרה האיטלקית נקלעת לסיטואציות קשות באי
למפדוזה.

גורלה של מלילה,
והפלישה המוסלמית

5 באיחור הבינה איטליה שבתוכנית “ההצלה” שלה היא רק
מגבירה את ממדי ההגירה הבלתי חוקית, ובאוקטובר 2014 היא הודיעה שבכוונתה להפסיק את
תוכנית “הים שלנו”. הטענה הרשמית היא שאין למדינה כסף לממן עוד את התוכנית, בסך 12
מליון דולר בחודש.

ארגוני
השמאל והאיחוד האירופי מיהרו להתקומם, והם מציגים את ממשלת איטליה כממשלה
רעה ומרושעת, שלא אכפת לה מהמוני הטובעים, בדיוק כמו שארגוני השמאל בישראל מתייחסים
רק למסתננים, ולא לבעיה שהם גורמים למקומיים. מדינות צדקניות ויהירות כמו שבדיה
מיהרו לגנות את איטליה, ולטעון שהדבר הטוב ביותר שאיטליה יכולה לעשות זה להכניס את
הפליטים מסוריה ומעיראק ישירות לשטחה דרך שדה התעופה, בלי ויזות, ובלי לחייב את
המסכנים לשוט בים המסוכן.

אך
מן הצד השני עומדת ממשלת איטליה מול גלי מחאה ומרי הולכים וגוברים של האזרחים
האיטלקים, שמתקשים לראות את ארצם מתמלאת בזרים שמזניקים את הפשיעה, ואת האווירה
הדחוסה וחסרת התוחלת במדינה. כל הזמן מתקיימות הפגנות גדולות של הימין האיטלקי,
ובמיוחד מפלגת “כוח חדש” (Forza nuova) נגד מדיניות ההגירה. המפגינים מתוארים בתקשורת האיטלקית ובשמאל
כ”פאשיסטים”, ומולם התקיימו הפגנות נגד, למשל בבלוניה ובמילאנו. “בולוניה נקייה
ואנטי-פאשיסטית” הכתירו אנשי השמאל את המסר שלהם. לעיתים ההפגנות האלה מתנגשות,
ומעוררות אי שקט חברתי גובר.

הדרך הטובה, האישית והמהירה ביותר לדעת מתי עולים
מאמרים באתר היא להירשם כאן, ולקבל התראה למייל האישי. הנרשמים קוראים ראשונים. אפשר גם
לשלוח את המאמר הזה לחברים. יש כפתור לשם כך, בתחתית המאמר.

 

6 איטליה גם עומדת בפני איום נוסף: לוב
נוקמת. השכנה הימית, לוב המתפוררת, שהפכה מאורת ג’יהאדיסטים מסוכנים,
טוענת שהיא מחכה לחמישה מליארד אירו שהובטחו לה בידי ברלוסקוני. בנוסף התחייב אז
ברלוסקוני לבצע רפורמות מבניות וכלכליות בלוב, ועוד. בשנה שעברה איים שר הפנים של
לוב, סאלח מאזק, שאם איטליה לא תעזור לארצו כלכלית, לוב תסייע למסתננים להגר
לאיטליה, כעונש.

לאיטליה
אין שום יכולת לסייע ללובים, גם משום שאין להם כסף מיותר, וגם משום שאין ממשלה
בלוב, אלא אוסף של מיליציות ומאפיות, עם ממשלות בובה חסרות לגיטימציה. כך הפכה
עכשיו לוב לגורם עוין לאירופה, המתפרנס מן ההברחה וההגירה משטחו. להחזיר את האכיפה
הלובית שהיתה קיימת בימי ברלוסקוני? זה לא יעבור עוד ב”איחוד האירופי”.

ההגירה קורעת את החברה אירופית, ובמיוחד את זו האיטלקית, שעומדת
בפני מספרים של מאות אלפים ואפילו מליוני מהגרים, והזרם רק הולך ומתגבר. אזרחים
איטלקים רבים חשים חסרי אונים, כמי שאיבדו את השליטה על גורלם. אנחנו מכירים
את התחושה האיומה הזו, אך אנחנו הצלחנו להשתלט בחזרה על
גורלנו.



7
הפלסטינים – עוד לפני “צוק איתן” אך במיוחד לאחריו, אלפי צעירים פלסטינים
מסתננים מרצועת עזה למצרים, ומשם מפליגים במסע המסוכן לאיטליה דרך הים.
הצעירים חוצים דרך מנהרות מוכרות של חמאס לסיני, ולטענת “שר החוץ” של הרשות, ריאד
אלמאלכי, כל צעיר כזה משלשל 1,000 דולר לידי חמאס, תמורת הזכות לברוח מעזה. לפי
דיווחים ברשות 13,000 כבר ברחו מעזה לכיוון אירופה, ועוד 25,000 הגישו בקשות הגירה
לאיחוד האירופי, בהיותם כבר “פליטים”.

לאחר
שהסתננו לשטח מצרים (עכשיו, לאחר יצירת “רצועת ביטחון” של סיסי ברפיח זה יהיה קשה
יותר, אך אפשרי תמורת שלמונים גם למצרים), הם בדרך כלל עולים לאוטובוס מבריחים,
ומשם לעיירה דמייטה, בקצה הצפון מזרחי של הדלתא. שם הם עולים על אניה, על ספינה, או
כל כלי שיט, ומפליגים לאיטליה.

תופעת
ההגירה המואצת מדאיגה-לכאורה את הרשות הפלסטינית (בפועל זה ממש לא מעניין אותה)
ובכיריה גינו את ההגירה, ואף דאגו ל”פסק הלכה” (“פתווא”) האוסר את נטישת “פלסטין”,
במיוחד דרך הים. ועדיין כוח המשיכה שלא אירופה עצום, וכוח הדחייה הן של עזה והן של
יו”ש הערבית חזק.

הרי
חלק גדול מן הערבים הגיעו לארץ ישראל בשנות השלושים והארבעים בגלל שהיתה כאן עבודה
שאותה הביאו היהודים. אותו כוח, בחיפוש אחר עבודה, דוחף אותם עכשיו
לאירופה.

עלות
מסע לאיטליה מדמייטה – מינימום 2,800 דולר (תלוי בסוג כלי השיט וברמת הסיכון), והוא
נמשך עד שמונה ימים בים.

ועכשיו
לרשעות מקפיאת הדם: יש יסוד סביר להניח שהמבריחים מקריבים במכוון מסתננים כחומר גלם
להנצחת המפעל הכלכלי שלהם, במיוחד פלסטינים, שערכם התקשורתי גבוה משל
האחרים.

כאשר
נודע למבריחים שאיטליה מתכוונת לסיים את תוכנית “הים שלנו”, החליטו להטביע עוד
אנייה על יושביה, כך לעורר זעקה חדשה בארגוני זכויות האדם, ולאלץ את איטליה לחזור
בה. הגו ועשו.

ב-
14 בספטמבר אשתקד יצאה ספינה רעועה מחופי צפון אפריקה, ועליה פליטים רבים, בעיקר
פלסטינים מעזה, אך לא רק. המבריחים אילצו את הנוסעים להחליף ספינות מספר פעמים, עד
שהם עצמם עברו לספינה אחת, והורו משם למסתננים לעבור לכמה סירות רעועות. אלה סירבו,
ואז השליכו עליהם המבריחים מקלות ברזל, ונגחו עם האניה שלהם בגחון האנייה הרעועה,
בה ישבו המסתננים המבוהלים, וכל זה בלב ים.

כתוצאה
מכך טבעה ספינת המסתננים הפלסטינים במהירות, ולפחות 15 מהם טבעו למוות. לפי עדויות
הניצולים הם מתו לקול צחוקם של המבריחים, שברובם הם מצרים או לובים.

וזה
התרגיל של המבריחים: מסתננים טובעים, רצוי פלסטינים אהובי האירופים, יפתחו את
השערים בחזרה בפני מאות אלפי האחרים, הנמצאים בדרך. הטיפשות של האירופים תשמש
כנגדם. פלסטינים מתים זה הרי הרבה כסף, את זה כל אחד כבר הבין באיזור.

אין ערך לחיי אדם, ובסך הכל מדובר בסחורה, מבחינת המבריחים, אלה
עבדים, או מקבץ איברים מהלך, וככל שגוברת רכות הלב האירופית כלפי המסתננים, כך
גוברת אכזריות המבריחים.

הטיפשות
מזינה את הרשעות, והרשעות את הטיפשות.

 
 

 

בולוניה: האיטלקים הפשוטים מיואשים, בין אשליות לאשליות,
כלואים בידי הפקידות המטורללת של “האיחוד האירופי” בבריסל. התחושה היא שהמערכת פסקה
מלייצג אותם, וזו תחושה מסוכנת. ה”תקשורת” המסורתית באירופה ממעטת לדווח על ההפגנות
האלה. בתיבת התהודה של “התקשורת” בישראל, המבקשת לכלוא אותנו בתוכה, זה פשוט לא
היה.



8 הרשעות
מובילה לטיפשות: מובן שתוכנית המבריחים הזדוניים הצליחה, ושוב קם רעש גדול
באירופה. היו שהציעו לממן את תוכנית “הים שלנו” במימון של האיחוד עצמו מבריסל, היו
שהציעו לפזר את המסתננים שיגיעו לאיטליה בכל מדינות האיחוד לפי גודלן, והיו שהציעו
שהאיחוד ייטול על עצמו את ניהול תוכנית הצלה כולה.

התוכנית האחרונה התקבלה, ומ- 1 בנובמבר נולדה עוד תוכנית הצלה בשם
“טריטון”, וינהלו אותה סוכנות Frontex וכן מדינות כמו צרפת, פינלנד, הולנד, ספרד ופורטוגל. האיחוד הקצה
לכך לפי שעה 2.9 מליון אירו לחודש, עם שש ספינות ושלושה מטוסים. במקביל נמשך הלחץ
על איטליה להמשיך את תוכנית “הים שלנו”, במקביל.

מבחינת
איטליה זהו מצב גרוע מאוד: לא רק שאין לה שליטה על הנכנסים לתוכה, עכשיו מדינות
זרות יקבלו שליטה ביטחונית מול חופיה. אך כנסיות וארגונים חברתיים לוחצים עליה
להמשיך את תוכנית ההצלה, כך שמעכשיו הנזק יהיה כפול ומכופל: גם איטליה וגם האיחוד
“יצילו”, ורק יגבירו בכך את התמריץ להמשיך ולזרום לאירופה. איטליה האומללה: אינה
יודעת מה לעשות עם מאות אלפי מסתננים שלא נקלטים, ולכן יצאה בתוכנית המציעה 30 אירו
ליום למשפחה מקומית, שתאכסן אצלה מהגרים לא חוקיים, ותלמד אותם להשתלב בחברה
האירופית.

ומה אם משפחות מוסלמיות שהתאזרחו יהיו אלה שיקלטו, ורק יעצימו בכך את
קיצוניות הבאים?


לקרוא ברצף את כל מאמרי האתר על
שקיעתה המדהימה של אירופה

לפני שתמשיכו במאמר, ספרו גם לחברים שלכם על
האתר? אנא, היכנסו אל דף קוראי
ג’יפלאנט שכאן, כשבצד ימין כתוב: “הזמן את חבריך לאהוב את הדף הזה”. יש
ללחוץ – “הזמן” – ליד תמונות החברים:

9
מליונים נמצאים בדרך: כתוצאה מן הפלישה הזו, שאינה ניתנת לעצירה, אלא להיפך, כמה
מסתננים לא חוקיים הגיעו לאיחוד האירופי? יש הטוענים שמדובר כבר ב- 31 מליון, כאשר
הנתיב הימי הוא מרכזי, אך לא יחידי. אך הבעיה הגדולה נמצאת בדרך: מיליוני אפריקאים
ומהגרים מן המזרח התיכון עוקבים בדריכות רבה אחר ההתפתחויות. אירופה קוסמת להם,
ושום כוח שבעולם לא יעצור אותם, בוודאי לא הנרפות האירופית, אותה הם מנצלים
לרעה.

למסתננים כוח חדירה רב עוצמה, ולאירופה כוח בלימה חלש. הים הפך ממכשול
למאיץ. אין
זו הגירה, זו פלישה. כיבוש.


 
אז ממה מתה האימפריה? היא נרקבה
מבפנים. כל אחד דאג לעצמו ולהנאות שלו, הקולקטיב התפרק, ונכבש. מרוב רמת חיים לא
נשארו חיים. נפילת רומא היתה נפילת המערב.

10
ארגוני זכויות האדם זועקים ש- 3,000 מסתננים מתו בשנה שעברה בטביעה? זו
אירופה שמתה בטביעה, וכמו שאצלנו לא חושבים על טובת תושבי דרום תל אביב
אלא בעיקר על טובת המסתננים, כך מתרחש גם באירופה. מדובר במניפולציה מוסלמית-ערבית
אפריקאית, שמנצלת את נקיפות המצפון של אירופה כדי לשנות את ההרכב הדמוגרפי שלה.
ברור שכל מהגר חושב על טובתו שלו, אך יש כבר כוחות פוליטיים באירופה, בעיקר
המוסלמים והשמאל, שמעוניינים בהצפת היבשת.

“הים
שלנו”? של האירופים? לא, זה כבר הים של המסתננים. הם מצהירים ובצדק, “הים
שלנו”.

ובעצם
זו הדילמה: או שהמסתננים יטבעו, או שאירופה תטבע,
וכמו במאה החמישית, כך היום: הרשעות מזינה את הטיפשות, והטיפשות את הרשעות; ושלא
יהיו אשליות: הפולשים לא יחוסו גם על אלה שפתחו להם את השערים. במיוחד לא
עליהם.



◄כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון
Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים
הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת. ניתן לקרוא את תנאי הרישום
ולהירשם – כ א ן.

◄אני
מבקש באופן אישי, מכל מי שכבר חבר במועדון Gplanet Prime, והמנוי שלו הסתיים, לחדש
אותו. כדי לחדש את המינוי יש להכנס לקטגוריית “לחידוש מנוי קיים לחץ כאן”, או –
כ א ן.

◄אם
ברצונכם לשלוח את המאמר הזה לחברים, עושים זאת באמצעות הכפתור “המלץ לחבר”, בדף
הזה, למטה.

◄למבקשים
לקבל התראות על כל מאמר חדש שעולה ישירות אל המייל האישי, עושים זאת –
כ א ן.