מאת ד”ר גיא בכור
בשנת 1529 החליט השולטאן הטורקי-עות’מאני סולימאן “המפואר” להרחיב, בגאון ליבו, את האימפריה האסלאמית שלו לעבר מרכז אירופה, ולשם כך הוא היה חייב לכבוש את העיר וינה. הקרב הזה נגמר באסון טורקי, בשל השלג הכבד וקווי אספקה חלשים. הניסיון הבא אירע 150 שנים מאוחר יותר בספטמבר 1683, וראשיתו במצור אכזרי על וינה של רבים,100,000 חיילים טורקיים נגד מעטים, 10,000 מגינים אוסטרים. היה זה קרב בין המערב למזרח, בין הנצרות לבין האסלאם, לחיים או למוות. היה זה קרב על מראה פניו של העולם, קרב על מראה פניה של הציביליזציה המערבית.
הפעם הזו היה מדובר בשולטאן מהמֶט הרביעי, ששלח למערכה את הוזיר הגדול, קרה מוסטפה פאשה. אלא שכוח עזר גרמני- פולני הכריע את הכף, וביצע מאוחר יותר טבח בחיילים הטורקיים המבולבלים, שספק אם הבינו מה הם עושים כה רחוק, בשערי וינה.
המערב ניצַל, והטורקים הגיעו לקצה היכולת שלהם. מוסטפא פאשה הוצא להורג באופן טקסי בחניקה בשרוך, על התבוסה הנוראה שספג, ומכאן החלה הנסיגה העות’מאנית. הם נאלצו לוותר על שטחים נרחבים, ונסיגת האימפריה התעצמה, עד לסופה, בבחינת “תפסת מרובה לא תפסת”.
לתקוף את וינה הם לא העזו עוד.
הצרה הראשונה: כאשר הגשתי לכם (“השולטן המזוייף”, ג’יפלאנט פריים) בחודש ספטמבר את ההערכה שכלכלת טורקיה צועדת לקראת משבר, התקשורת העולמית (ובעיקר הישראלית, במסגרת המזוכיזם הרגיל) לא הסתירה את התפעלותה מן הכלכלה הטורקית המשגשגת. זו היתה פאטה מורגנה, כמובן, והנתונים עכשיו הולכים ומתבררים.
מה היה הפטנט הטורקי במילים פשוטות: הבנק המרכזי שלהם לווה מלוות עצומים מן העולם, והציף את הבוחרים הטורקיים באשראי זול. הוא קנה אותם (גם לבחירות) עם מייבשי כביסה, והנה, בדצמבר 2012 החוב החיצוני של טורקיה, לפי סוכנות דירוג האשראי פיץ, הוא הגדול ביותר בעולם, אחרי זה של ארצות הברית, והוא עומד על 78 מליארד דולר תוספת חוב רק מן השנה שעברה, הרבה מעבר לגודל של המדינה. ואת החובות האלה הרי צריך מתישהו להחזיר. למה משול הדבר, שאתם הייתם לוקחים הלוואות עצומות מהבנק, קונים מכוניות פאר, יכטות וארמונות, וטוענים: הולך לנו.
לא הופתענו לכן כאשר חברת דירוג האשראי פיץ הורידה בחודש נובמבר את הדירוג של טורקיה מפוזיטיב ליציב (BB+) ותחזית הצמיחה של גולדמן זאקס למדינה עומדת על חצי אחוז. הגרעון יחסית לתל”ג כבר עומד על 10% (במאמר שלנו אכן הערכנו שכך יהיה בסוף השנה האזרחית), והלירה הטורקית התבררה כמטבע הגרוע ביותר בשנת 2011 מכל השווקים המתעוררים. בימים האחרונים הבנק המרכזי הטורקי משתדל לתמוך בלירה באופן מלאכותי, שכן היא צנחה בכ-20 אחוזים בחודשים האחרונים. (נתוני האקונומיסט לדצמבר 2011: התוצר הטורקי לשנת 2011 היה 729 מליארד דולר, על 75 מליון תושבים, תמ”ג לנפש: 9,760 דולר. התוצר בישראל לפי אותו מקור מדצמבר 2011: 249 מליארד דולר, על 7.9 מליון תושבים, תמ”ג לנפש: 31,500 דולר).
האינפלציה בטורקיה ממשיכה לזנק, והחודש היא בפעם הראשונה, זה תקופה ארוכה, דו-סיפרתית, 10.45. שיעור כזה של אינפלציה הוא כפול מיעדי הממשלה, מה שאומר שהיא אינה מצליחה להשתלט על ההתפרצות.
הריבית ממשיכה להיות נמוכה במדינה, כדי שלא להוציא את ההמונים לרחובות. אך כבר עכשיו המחירים רק עולים ועולים, בניגוד למה שהבטיחו לאזרחים. והאבטלה? כעשרה אחוזים.
הצרה השנייה: בבחירות האחרונות של ארדואן, שהתקיימו ביוני 2011 סיסמת מפלגת השלטון היתה “יציבות” כלכלית, וזה משך מצביעים רבים, שהיה להם טוב. אך זו היתה בעצמה הבטחה ללא כיסוי.
הצרה השלישית: המיעוט הכורדי העצום במדינה (כ- 12 מליון איש) מבעבע. הפגנת אלפים בעיר הכורדית הגדולה בעולם (איסטנבול) נמשכת זה כמה ימים בהפגנות ובהתנגשויות באסיה הכורדית עם הצבא והמשטר. הכורדים ממשיכים לדבר על “אוטונומיה דמוקרטית” בתוך טורקיה האסייתית, והצבא ממשיך להפציץ מעוזים של המחתרת הכורדית בטורקיה ובצפון עיראק, לשווא. החשש הגדול הוא הכרזת עצמאות צפויה השנה של מדינה כורדית בצפון עיראק, שתגרור תנועת בדלנות גם בטורקיה, עד כדי איום בחלוקת המדינה. הטורקים רואים בכך חלום בלהות, שמתקרב.
ממדיניות של “אפס סכסוכים” (זו היתה היומרה, כמה משעשע) ל”כל הסכסוכים”. יחסי החוץ של טורקיה פשוט איומים. זו כבר לא רק ישראל, אלא גם צרפת, עימה התעורר סכסוך מכוער בעניין הארמני, אך גם סוריה, עיראק, כורדיסטאן, ארמניה, יוון וקפריסין. גם עם איראן היחסים מתוחים, ויש שדיברו על פוטנציאל התלקחות, בשל הצבת הרדאר של נאט”ו על אדמת טורקיה. עכשיו, כדי לנקום בארמנים, בטורקיה רוצים לגרש כ- 70 אלף שוהים ארמנים שלא כחוק במדינה.
רחובות הזעם באיסטנבול ואנקרה, ינואר 2012: אלפי כורדים משתוללים ומפגינים נגד ממשלת ארדואן. ומי מדווח על כך בהרחבה? הטלוויזיה האיראנית, אהה.
הצרה הרביעית: ארדואן מצטייר בדעת הקהל בעולם כבריון, ובמגזין טיים האחרון הוא נבחר כאיש השנה, אך גם כאיש השנוא ביותר בין מנהיגי העולם. מנהיג הוא ערך מנייה של מדינה, והתחושה שהאיש בעל פתיל קצר ועצבני.
מתחיל להיות ברור למנהיגי העולם שזה המוניטין של ארדואן: התקפי זעם, כשמשמעות הדבר, בעצם, חוסר ביטחון עצמי. כן, ארדואן מאיים, אך רק לעיתים רחוקות מממש. הוא לא הבין שאסור לעולם להגזים בהתקפות, משום שזה מסיט את תשומת הלב לנקמנות שלו, ולא לאדם שבו הוא מבקש לפגוע. התגובה של ישראל ושל צרפת לנוכח ההתלהמות שלו היתה נכונה: שתיקה. זיכרו: התגובה הכי מרגיזה טיפוסים כמו אחמדינג’אד או ארדואן היא פשוט להתעלם מהם. בכך גם חסמתם אותם.
תכנון הקרב על וינה (1683) היה מבריק אצל אנשי המערב: לאחר שעות של לחימה פראית פנים אל פנים, פנו חיילי חיל הפרשים הפולני והאוסטרו-גרמני אל צד ימין של הקרב, עלו על גבעה, ושם הם המתינו עד שחילות הרגלים שלהם יגיעו להכרעה מול היָניצ’רים, יחידת העלית של הצבא הטורקי. הם חסמו את דרך המנוסה של הטורקים. כאשר החלה המנוסה זינקו הפרשים הנוצרים למטה בנקודות שונות, תוקפים בו זמנית את כוח הטורקי ההמום, הורגים רבים ומפזרים את הנותרים בחוסר סדר.
ומי עלה על חורבות הכישלון הטורקי? בית הבסבורג והאימפריה האוסטרו-הונגרית שהקים, על בסיס המוניטין שיצר נגד הטורקים. עד שבאה ההיסטוריה, טפחה גם על פניו, והעלימה גם אותו. שיכרון הכוח? המסוכן שבאויבים, זאת מלמדת אותנו ההיסטוריה. (ההמנון של האימפריה האוסטרו-הונגרית שאותו אתם שומעים כאן, והדגל, הם מתקופה מעט יותר מאוחרת).
הצרה החמישית: רפובליקת בננות. ביום ששי האחרון זרק תובע משפטי את הרמטכ”ל לשעבר, אילקר בשבוא (“ראש שבט” בטורקית, ויש לכך חשיבות) למעצר, בחדר מבודד, כפי שגנרלים אחרים ועשרות קצינים הועמדו לדין, ונעצרו. בסך הכל בפרשת “ארגנקון” הועמדו לדין כ- 450 איש. אשמת הרמטכ”ל לשעבר, שבכלל לא הוכחה: הפיץ תעמולה נגד המדינה והמשטר. איך? הוא הורה להקים אתרי אינטרנט שיפיצו תעמולה, זו העילה המיידית למעצר. מצב זכויות האדם במדינה הוא נורא: עשרות עיתונאים ואנשי ציבור הושלכו לכלא. בשנת 2011 היו בכלא בטורקיה כ- 128 אלף שוהים בבתי הכלא במדינה, מתוכם 42% היו עצורים בלבד, שלא הורשעו. זאת על פי נתוני התאחדות זכויות האדם של טורקיה. במדינה בה החופש אינו מובטח, משקיעים בורחים.
הצרה הששית: ואכן, טורקיה היתה גשר בין מזרח לבין מערב, בין אירופה לאסיה, בין ישן לחדש. אך אם ארדואן הופך אותה לרפובליקת בננות אסלאמית, היא מאבדת את חשיבותה, והופכת למדינה שולית מוסלמית נוספת, כמו רבות אחרות. נטישת ישראל כבר דחקה את טורקיה אל השוליים, והיתה אחד המשגים הקשים שלה.
הצרה השביעית: קפריסין. מכל המדינות, קפריסין תהיה הנשיאה הבאה של האיחוד האירופי, ומשמעות הדבר התרחקות נוספת בין טורקיה לאיחוד. גם כך היחסים בין ארדואן לבין סרקוזי ומרקל גובלים בסלידה. טורקיה כבר הודיעה שלא תכיר בנשיאות קפריסין, במסגרת המדיניות הטורקית של להתרסק על סלעי המציאות בכל פעם מחדש. טורקיה לא מימשה את איומיה למנוע את קידוח הגז הקפריסאי, אך היא עצמה מתכוונת לקדוח באותו שדה, בשם קפריסין הטורקית, שאיש לא מכיר בה חוץ מאנקרה. טורקיה דחפה את יוון ואת קפריסין הישר אל זרועות ישראל, ובודדה את עצמה.
הצרה השמינית: החורבן הערבי ממש ליד. הרעיון שאלפים יכולים להשתולל ברחובות, ולטעון שזה מהלך “דמוקרטי”, מלחיץ מאוד את השלטונות הטורקיים, החוששים שעוד מיעוטים אצלם ימרדו, אולי אפילו הזרמים החילוניים, המרגישים נלחצים. ככל שטורקיה מתרחקת מן הדמוקרטיה ומחופש הדעה לעבר משטר אוטוריטטיבי, הפחד מן הרחוב גובר. בתחילה ארדואן נפנף באביב הערבי, עכשיו הוא בורח ממנו. עדיף לטורקים להיאבק ב”טרור” כורדי, למשל, ולא בתנועת המונית הדורשת עצמאות או דמוקרטיה. האביב מבשר בעיקר חורף בטורקיה.
הצרה התשיעית: הטרור. ועדיין הטרור במדינה מעורר פחד, טרור כורדי, טרור אלקאעדה, אך גם טרור אפשרי מסוריה, מעיראק או מאיראן. בתקופת הזוהר, רק לפני שנה, עוד פטר ארדואן מדינות כמו לבנון, סוריה, ירדן ואיראן מויזות לטורקיה. עכשיו הוא קוצר את הפירות הבאושים. עם מערכת ביטחונית מדוכאת, המדינה עלולה ליפול לזרועות של צרה ביטחונית גדולה. הרי בעיראק השכנה, בסוריה השכנה או באיראן הסמוכה, זה כבר קורה.
(תמונה: אימג’בנק GettyImages)
עדות להזיות הגדולה: ארדואניסטן מדברת על “חזון 2023”, כפי שקורא לכך המנהיג הגדול, חמור הסבר, כלומר איך תיראה המדינה בעוד 11 שנים, מאה שנים להקמת הרפובליקה, אך בטורקיה מלגלגים רבים שהמדינה אולי תדע מה לעשות בעשור הבא, אך אין לה הרבה מושג מה עליה לעשות מחר.
שיכרון הכוח הוא מסוכן, ומזל טוב הוא בהרבה מקרים מסוכן ממזל רע, שכן זה הראשון גורם לנו אשליות, כאילו הכישרון שלנו יעמוד לנצח. הוא מסמא לנו את העיניים, עד שמגיע הקרב על שערי וינה.
◄כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת.
ניתן להירשם – כ א ן.
◄אני מבקש באופן אישי, מכל מי שכבר חבר במועדון Gplanet Prime, והמנוי שלו הסתיים, לחדש אותו. כדי לחדש את המינוי יש להכנס לקטגוריית “לחידוש מנוי קיים לחץ כאן”, או – כ א ן.
◄למבקשים לקבל התראות על כל מאמר חדש שעולה ישירות אל המייל האישי, עושים זאת – כ א ן.
