על פי מחקר TGI החדש, שמחירי הפרסום נקבעים לפיו, היומון האנטי ישראלי בעברית, צולל מ- 5.1% חשיפה בחצי השני של 2019 ל- 3.9% בחצי הראשון של 2020 (כלומר צלילה של כ- 25%). הנתונים פורסמו היום, ותוכלו לראות אותם כאן.
ב”חשיפה” הכוונה להטלת מבט על העיתון, אפילו אם הוא סתם זרוק על הריצפה ברחוב. בכך מתקרב העיתון הזה לגבול הכדאיות, ועל המפרסמים (אם בכלל) להקפיד, שמחירי הפרסום בו צריכים לרדת בהתאם. מסכנים ה”כתבים” שעוד כותבים שם, לא רק שמפטרים אותם, הם גם צריכים לקבל תוספת בושה, אבל אין שם סיכוי. ההנהלה שם תמיד שולפת את הטיעון המנצח, למי שמבקש תוספת: “אי אפשר, מחירי הנייר בעולם בדיוק עלו”..
כידוע, על פי הסרטון המפורסם, לא נגעתי כבר עשור ב”עיתון” הזה, וגם האתר הפרוגרסיבי המטורלל שלו, שכולו שנאה, נמצא מחוץ לתחום. למה? כי ברגע שאין לכלי “תקשורת” אמינות, אין לו זכות קיום.
חשוב לשתף את החדשות המשמחות, כדי שגם אחרים יידעו, וישמחו. המטרה עכשיו: להוריד אותם לקידומת 2. לרשותכם כפתורי שיתוף לווטסאפ (המתינו כמה שניות לפני המשלוח, עד שגם תמונת המאמר בווטסאפ תעלה), פייסבוק, טוויטר, ובמייל. כמובן בערוץ הטלגרם המזנק שלנו.
ומה באשר לאומללים האחרים? קריסה בכל המערכות. שלדון אדלסון מממן מכספו שני עיתונים: “ישראל היום” ו”מקור ראשון”, ושניהם די מיותרים, חבל על הכסף. “ישראל היום” לא מצליח לבנות סדר יום ציבורי, וכותביו מיושנים מהמימסד; והשני מתחנף למימסד הישן, וכָּמֵהַּ להיות בתוכו. הפך לפרוגרסיבי. נא להעביר למרים ולשלדון אדלסון את המסר הזה. בלי הכסף שלהם, שני עיתונים אלה לא היו מחזיקים מעמד עשר דקות.
והתוצאות בהתאם: ישראל היום צולל מ- 30.6% חשיפה בחצי השני של 2019 ל- 25.1%. והמקור האחרון (מתברר שהוא בכלל שבועון) נמחק מ- 3.6% ל- 2.7%. הוא מתחרה עם העיתון האנטי ישראלי, כך שכיף לו, הוא בחברה “טובה”. שניהם פרוגרסיבים.
עוד יומון על גבול ההיכחדות הוא “גלובס” היומרני (זה עם “המשרוקית”, כלומר “מיניסטריון האמת”), שצולל מ- 4.5% ל- 3.9%.