אפקט פרח הצבעוני, הדור הרביעי: ה"פלסטינים" והגביע הקדוש

מאת ד”ר גיא בכור

אפקט פרח הצבעוני, הדור השלישי

אפקט פרח הצבעוני, הדור השני

אפקט פרח הצבעוני, הדור הראשון

לראשונה הופיע “הגביע הקדוש” באגדות המלך ארתור של כרטיין מטרואה (Chretien de Troyes)(1135-1183), והוא סוג של כוס גדולה ומעוטרת, שיש לו כוחות על-טבעיים, בעיקר לריפוי. בסיפור שלו, “פרסיבל, הגביע הקדוש” יש צורך להיות בוגר וטהור כדי להנות מיכולותיו המאגיות של הגביע החמקמק, וכך, בהדרגה, הפך החיפוש אחר הגביע הזה לחלק מאגדות הנצרות.

המשורר בן המאה ה- 13, רוברט דה בורון, הוסיף עוד נפח לאגדה, כאשר סיפר בחרוזים שיוסף הרמתי (Joseph d’Arimathie) השיג את הגביע לאחר הסעודה האחרונה, שמר אותו, ואז ייסד את מסדר שומרי הגביע, שכלל מאוחר יותר גם את פרסיבל.

באגדות מאוחרות יותר הפך החיפוש אחר הגביע הסודי כמקביל לחיפוש אחר הגאולה: למשל אבירי המלך ארתור המחפשים אחר הגביע כדי להחזיר את קמלוט, ממלכת גן העדן עלי אדמות, שנעלמה בגלל חטאי האדם; הטמפלרים או “מסדר ציון“.

אבל איפה הוא אותו גביע? יש הטוענים שבקתדרלה שבוולנסיה, יש בג’נובה או אפילו נדד לארצות הברית. בעצם, הוא תמיד יישאר בלתי מושג כמו הגאולה, שכולם כמהים אליה. ואולי היו מי שחשבו שהוא נמצא במזרח התיכון?

1החל משנות השבעים של המאה העשרים נוסדה במערב דת חדשה, דת “הפלסטינים”, שכמו בנצרות המוקדמת, כוהניה הגדולים היו דווקא יהודים. הדת הזו היתה סוג של בקשת מחילה ופדיון על “חטאי” המערב, ה”אוקסידנט”, כלפי המזרח, ה”אוריינט”, וכוהני הדת הזו הציגו אותה כגביע הקדוש: מי שיאמין בה, ימרק את מצפונו המערבי הדואב, יירפא, ולא רק זאת, אלא גם יתקן את עוול הצליבה. כיוון שדת הפלסטינים משמעה, תמיד, נגד ישראל והיהודים, הרי שזהו תיקון של העוול הקדום שגרמו היהודים. רוב מאמיני הדת הם חילוניים-דווקא, אך המוטיב של גאולה על חשבון היהודים איננו עוד רק מוטיב דתי.

וכך זכו “הפלסטינים” להילה של קדושה. מעלים להם מעשרים כספיים כל שנה, מעלים להם קורבנות, וה”סיפור” שלהם הוא תפילת הקודש. הם היו הגביע הקדוש, הכמיהה לגאולה שאולי תגיע בימינו, ואם
היא לא מגיעה, הרי שזה באשמת היהודים, כרגיל.

הפלסטינים עצמם לא עניינו באמת את המערב, וגם לא עתידם, כמו שזהותו האמיתית של הגביע לא עניינה, אלא הסימבוליקה שמאחוריו. ולכן כל שקר, מניפולציה ואשמת ישראל נתפסו כמותרים והגיוניים. מסדרים שלמים קמו כדי לבסס את תפילות השקר של הדת, עמותות, נביאים ומיסות המוניות של
הפגנות. אנו ואותם פלסטינים מומצאים היינו Agnus dei, “שה האלוהים”, כפרת עוונות ומירוק חטאים של אחרים, וזה עבד. “הפליטים” זהו טקסט קודש, ואונרוו”ה היא נזר האמונה.

אך מה הנורא מכל? שבשנים האחרונות הדת הזו הולכת ונכחדת. הגביע הולך ומתפוגג, תם הקסם. הפלשתינאים הפכו לבני אדם, לא הכי סימפטיים, ולקדושה תמיד קשה להתמודד עם המציאות. 

מדת הפלסטינים הם הפכו לסתם סונים. הגביע הקדוש הפך לסתם כוס, ותפילות הקודש נדרסו ברגלי דאעש והברברים האסלאמיסטים החדשים. הדם הוא כבר דם סורי, עיראקי או לובי, לא רק “פלסטיני”, והרבה מאוד דם. מ”פלסטינים” חזרה ל”פלשתינאים”.

עכשיו מוסרת הקדושה, תהליך ה- Apotheosis, כלומר הפיכת אדם או חפץ למעין- אלוהי ונשגב (Divinization) נגמר, ואין זה קל בעידן בו אנשים כמהים להאמין במשהו, אפילו שקרי, העיקר להיאחז ולהאמין באיזו גאולה רוחנית.

2 איך הדת הזו ננטשת במערב? “האביב הערבי” תרם לכך המון, כאשר הבינו שישראל היא לא הבעיה, ולכן
הפלסטינים לא יכולים להיות שיקוי הכפרה בגביע הקדוש. השמאל באירופה במגננה, והפלסטינים היו הגביע הקדוש שלו. דור חדש עולה שם, שכבר לא אכפת לו. אך כאן קרה דבר הרבה יותר אירופי.  

ה”פלסטינים” היו הדרך להיגאל במערב, כלומר להישרד, אך המוני המוסלמים שמציפים את אירופה הם ההיפך, הם האיום על הקיום, ולכן להיגאל דרך מוסלמים נראה פתאום חסר טעם ושקרי. הגביע החוויר,
ולכן חוסר העניין המופגן בכל מה שקשור “אלינו”. מעיסוק אובססיבי – לנטישה. זה לא אנחנו שננטשים, זה “העניין” בנו, זו הדת. “פליטים”? מעניין ישראלי הם הפכו לעניין שלהם. מכפרה לעוון. אבוי.

כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת. ניתן לקרוא את תנאי הרישום ולהירשם – כ א ן.
 

3 עכשיו אנחנו מבינים שדת הפלסטינים היא אחותה ההפוכה של דת האנטישמיות, כלומר שנאת היהודים צריכה להיות אהבת הפלסטינים, ומכאן נגזר ששנאת הפלסטינים אמורה להיות אהבת היהודים.
אך ברגע שהגיעו זוועות סוריה ודאעש, שמאיימים עכשיו על אירופה כולה, וזה גם יגיע לשם, היהודים והפלסטינים הפכו ללא רלבנטיים. דאעש היא האנטי-דוט לדת הזו. פתאום הם הבינו באירופה שישראל זה עוד מעט הם עצמם, והם נבהלו.

הגביע הקדוש אמור לרפא, ופתאום מתברר שהוא מרעיל. הוא אמור להיות הגאולה, ומתברר שהוא החטא. שהוא אמור להיות קמלוט השמיימית, ומתברר שהוא עוד Averno גהינומי כמו סוריה, עיראן, תימן, מצרים, לוב או לבנון.

האירופים מבינים יותר ויותר, הערבים עסוקים עם עצמם, האמריקנים ברובם מבינים, ורוב הישראלים כבר הפנימו. 

(תמונה: אימג’בנק, Getty Images)

4 וכך פתחו ה”פלסטינים” את המסע בחזרה אחורה בזמן, מבלי שהם מבינים את גודל קריסתם: מן “הגביע הקדוש” הם חזרו להיות “העם הפלסטיני”; מן “העם הפלסטיני” הם חוזרים להיות סתם “פלסטינים”; מן הפלסטינים ל”אנשי פלסטינה”; מ”אנשי פלסטינה” ל”ערבים”; ומ”ערבים”
ל”מוסלמים סונים”.

זוועות סוריה ועיראק החזירו אותם להיות “סונים”, ומה שעלה וגאה משנות השבעים, קורס ונופל בחבטה ממש עכשיו. כיוון שמעמד הקדושה הוסר, הם חזרו להיות מזוהים עם טרור ומוות, כמו ברצח הנערים לאחרונה, עם טילי חמאס או ברציחות סלפיות, כמו במזרח התיכון כולו. דם המזרח התיכון השתלט על דם הגביע הקדוש, ולכן זהו רקוויאם לדת. מאלוהות לעבדות אלילים.

לאחרונה דווח ב”תקשורת” הממוסדת בישראל על צעדים של האיחוד האירופי נגד חברות ישראליות ביהודה ושומרון. אלה החלטות שננקטו כבר מזמן, כאשר הדת עוד היתה בשיאה, ואלה חלק מאלפי
הוראות ותקנות ריקות מתוכן של איחוד, שבעצמו איבד את מעמד הקדושה שהיתה לו. ספק אם מישהו יישם את זה. אך המעניין הוא שזה כמעט ולא דווח בתקשורת האירופית, שכן, את מי זה כבר מעניין? מעמד הקדושה הוסר, אז לשם מה לדווח? ישראל היא כבר לא “ישראל”.

5 כדאי לשים לב עד כמה שוליים הפכנו בתקשורת הבינלאומית, לטוב ולרע, ודיברנו על כך בדור השלישי של אפקט פרח הצבעוני. ישראל איבדה את הבכורה החדשותית, משום שמעמד הקדושה החדשותי של
“הפלסטינים” הוסר. סוריה, עיראק, אוקראינה, ערבים נשחטים בכל מקום, המצב הכלכלי, הכל חשוב ממנה, והדיווחים המגיעים מכאן הם לכן סוג של געגוע לימים תקשורתיים שמחים יותר, כאבי פאנטום לדת מטהרת מן העבר. הרי אם הדת ירדה, אז מי צריך בתקשורת את מזמוריה? בקרוב יקום דור של תקשורתנים שכבר לא יכירו את יוסף הרמתי.