מאת ד”ר גיא בכור
בימים של התכתשויות וויכוחי גמדים מרים ונסערים, בעידוד התקשורת שמלבה את המחלוקת, על תוספת אחוז למס הכנסה או פחות אחוז (יהא נושא זה חשוב ככל שיהיה), ודיווח תקשורתי על אכזבה בציבור ועל מרירות, קשה לי להבין את הישראלים שלנו, או לפחות את משפיעי דעת הקהל. האין הם רואים שהם חיים ב”תור הזהב” החשוב ביותר בתולדות העם היהודי באלפיים השנים האחרונות? לפעמים אני שואל את עצמי במה זכינו שאנחנו חיים בתקופה כה חשובה.
ארבע פסגות, או “תור זהב”, היו באלפיים השנים האחרונות ליהודים, בארבעה מקומות שונים:
🟧 תור הזהב בספרד (שנמשך כמה מאות שנים);
🟧 תור הזהב בגרמניה (בסוף המאה ה- 19 וראשית המאה העשרים);
🟧 תור הזהב בארצות הברית (מראשית המאה העשרים, ומעבר אליה);
🟧 ותור הזהב בישראל (שהחל בשלושים השנים האחרונות).
אך אבוי, השלושה הראשונים הסתיימו בצורה עגומה, שלא לומר טראגית. תור הזהב בספרד הסתיים בגירוש המוני, כפי שנראה מיד, תור הזהב בגרמניה הסתיים בהשמדה של ששה מליון יהודים, ותור הזהב בארצות הברית נמשך אמנם, אך היהודים עצמם שם, הולכים ונמוגים.
**
בשנת 711 טארק בן זיאד, המיוחס למוצא יהודי, מצביא מוסלמי-בֶרבֶרי, נחת בגיברלטר (הנקרא על שמו) יחד עם צבאותיו המוסלמים מצפון אפריקה. אחרי ששרף את הספינות איתן הגיע הכוח, אמר לחייליו: הים מאחוריכם, והאויב לפניכם. אין לכם ברירה אלא להילחם. והם לחמו, כבשו, וכך החל העידן של כמעט 800 שנות כיבוש מוסלמי של ספרד. היו כבר יהודים בספרד, שסבלו קשות מן הגרמנים הויזיגוטים, והם עודדו את המוסלמים הפולשים, תמכו בקווי ההגנה שלהם, וניהלו את הערים החדשות, שאך זה כבשו. היהודים הפכו לעמוד השדרה של הממלכה החדשה.
מרכז האימפריה המוסלמית האדירה שקמה אז היה בעיר בגדאד, תחת שלטון בית עבאס, ובראשם החליפים האדירים שהפכו את בגדאד לבירת הידע של העולם – אלמנצור, אלמהדי, אלהאדי, הארון אלרשיד, אלאמין ואלמאמון. במקביל פעלו בבגדאד הישיבות המופלאות של היהדות (סורא ופומבדיתא), בניהול הגאונים, שהשפעתן על האסלאם ופרשנותו היתה רבה. כיוון שיהודים היו קרובים לשליטים המוסלמים בבגדאד, הרי שעם כיבוש ספרד, החלו יהודים להגר מבבל אל ספרד, העולם החדש של אז, ששכן בסוף המערב. החלו להיווצר קהילות יהודיות דוברות ערבית בספרד, בניהול ההנהגה הרוחנית מבבל. אלא שעם ירידת קרנה של בגדאד, עם התנכלויות המונגולים וההתפוררות הפנימית, עלתה קרנה של ספרד המוסלמית, וכך אירע גם במנהיגות היהודית.
היהודים היו נחוצים מאוד בספרד המוסלמית, שהלכה והתפתחה, בשל יכולותיהם האינטלקטואליות, המסחריות והדיפלומטיות. מבין רבים אזכיר את הבאים: חסדאי אבן שפרוט (915-970), שכיהן כרופא האישי של הח’ליף המוסלמי, בעצמו מדינאי והשר היהודי הראשון בקורדובה המוסלמית; רבי שמואל הלוי הנגיד (בערבית: אבו אסחאק אסמאעיל אבן נע’רילה) (993-1063) ששימש כראש הממשלה של גרנדה, כשר אוצר, כשר הצבא ומשורר חשוב; וכמובן המשוררים שלמה אבן גבירול (1021-1058), שהיה גם פילוסוף חשוב, יהודה הלוי (בערבית: אבו אלחסן אל-לאוי, 1086-1141), והגדול מכולם, ר’ משה בן מיימון, הרמב”ם, 1135-1204, גדול חכמי ההלכה היהודית, הפילוסוף והרופא, שנולד בקורדובה המוסלמית שבספרד, אך את שנותיו הפוריות קיים בקהיר, משום שהחל מ- 1146 חצו “אלמוואחדון”, קיצונים אסלאמיים, את הים מצפון אפריקה לספרד, והחלו לגרש את היהודים, או שיתאסלמו. אלא שיחסית למדינות הנוצריות, היחס אל היהודים תחת שלטון המוסלמים היה סביר.
בינתים הלכו המוסלמים באנדלוסיה ונחלשו, והחל תהליך הכיבוש מחדש (reconquista) של השטחים בידי הנוצרים. בשנת 1469 התחתנו והתמזגו שליטי שתי המדינות הנוצריות בספרד, איזבלה מקסטיליה ופרדיננד מארגון. באופן פרדוקסלי היה זה יהודי איש חצר, דון אברהם סניור, (שהתנצר אחר כך, אך היה מן האנוסים), שחיבר ביניהם מסיבות פוליטיות.
ממלכת ספרד המאוחדת נלחמה בכיס המוסלמי האחרון שנותר בחצי האי האיברי, גרנדה, לאחר שהמוקדים המוסלמיים האחרים חוסלו בזה אחר זה. שנת 1492 היתה שנה של אירועים דרמטיים ומהירים. ב- 2 בינואר נכנע המלך המוסלמי המורי האחרון, אבו עבדאללה מוחמד, (שכונה “בואבדיל”), ומסר את מפתחות גרנדה למלכים הנוצריים, בתמורה לאפשרות נסיגת צבאו לצפון אפריקה. פרדיננד ואיזבלה נכנסו לארמון החדש והריק שלהם, הארמון המוסלמי עוצר הנשימה – אלהמברה שבגרנדה, ונדהמו. שם, באלהמברה, כשהיא שיכורת ניצחון, דרשה המלכה, שהיתה בעלת להט נוצרי מסיונרי קיצוני, לגרש את כל היהודים או לנצר אותם. לשווא ניסו דון יצחק אברבנל ודון אברהם סניור, שניהם מקורבים למלכים הנוצריים, לבטל את רוע הגזירה. הם הציעו סכם כסף עצום, אך ראש האינקוויזיציה, תומס דה טורקמאדה, שלפי הסברה סבו היה בעצמו יהודי – התנגד.
ב- 31 למרץ 1492, יום ארור, נחתם בארמון אלהמברה הצו, הדן את גורל יהודי ספרד. או שיתנצרו, או שיגורשו מספרד עד ל- 2 באוגוסט, תשעה באב. מי שלא יעזוב או יתנצר יוצא להורג. בין 200-800 אלף יהודים עזבו את ספרד, לתמיד, עלובים ונרדפים, מוכים וחסרי כל. הם היגרו לצרפת, איטליה, צפון אפריקה, אמריקה החדשה ומעל לכל לאימפריה העות’מאנית, שקיבלה אותם בזרועות פתוחות. הסולטן העות’מאני שיגר איגרת עוקצנית למלך הספרדי פרדיננד, בה הודה לו על ששלח אליו כמה מנתיניו היקרים והפוריים ביותר. ספרד הפסידה את האליטה הכלכלית והתרבותית שלה, תור הזהב נגמר.
(תמונה: אימג’בנק GettyImages)
🟧 הרצאה של ד”ר גיא בכור באירוע העסקי שלך?
🟧 סוד הרימון הגדול ותור הזהב לישראל
1
ארבע פסגות של תור זהב היו כאמור לעם היהודי באלפיים השנים האחרונות, וראינו את זו של ספרד. בכל המקרים מדובר בריכוז גדול יחסית של יהודים, שניתנת להם האפשרות להשתלב בחיים הכלליים, דבר שלא היה מובן בכלל לאורך ההיסטוריה השחורה של היהודים. התוצאה היתה תור זהב. אלא שבשלושת המקרים הראשונים, בספרד, בגרמניה ובארצות הברית ליהודים לא היתה פיסת קרקע משלהם; הם היו אורחים, שלא בביתם. ולכן ניתן היה לגרש אותם, להשמיד אותם או שהם כבר לבד נעלמים, כפי שזה בארצות הברית.
2
בכל אחד מארבעת המקרים היהודים הביאו את האנושות לשיאים חדשים. בספרד, שם תרמו היהודים לקדמה הטכנולוגית, המדעית וההומאנית של הציביליזציה המוסלמית, לשירה, לפילוסופיה ולתרבות האנושית בכלל; בגרמניה, שם עמדו היהודים בראש התפרצות המדעים, התרבות, הפילוסופיה והאמנות; בארצות הברית שם התרומה היהודית היא עצומה בכל הרמות, ובישראל, שהופכת למרכז טכנולוגיה עילית, ומבירות מהפיכת המידע; למרכז חשוב מאין כמוהו של טכנולוגיה ביטחונית; חקלאות מהפכנית; ולא פחות חשוב, מרכז בינלאומי לתרבות, ליזמות ולאמנות. אין גבול ליכולת היהודים, אם רק מאפשרים להם להשתלב, ויעיד על כך מספר זוכי פרס נובל היהודים, וכיום גם הישראלים. מה משותף לארבעת המקרים, מה שהביא לתור זהב: השילוב של התרבות היהודית עם התרבות והיידע הכלליים; המיזוג.
3
ההבדל הוא שבשלושת המקרים הראשונים היהודים פעלו בחסד ולא בזכות, הם בצד, מסייעים לשליט, מייעצים לו, הם אולי “הוזיר הגדול”, אך הם לא השליט. הם המוח, אך לא הכוח. בישראל הם השליט. לא בחסד אלא בזכות. הם לא אורחים הם בעלי הבית. הם גם הכוח, לא רק המוח.
4
בשלושת המקרים הראשונים פועלים היהודים במסגרת הקולקטיב הכללי. בספרד פעלו מטעם האומה המוסלמית, במקרה השני מטעם גרמניה, ובארצות הברית כאמריקנים. רק בישראל הם מרשים לעצמם לפעול כאומה יהודית; כמי שקיימים בעצמם. בשלושת המקרים הראשונים היתה סכנה שתור הזהב יהיה מוצלח מידי, וכך ייטמעו היהודים, דבר שאכן קרה בשלושת המקרים הראשונים. אך הסכנה הזו בישראל אינה קיימת, יהא תור הזהב מוצלח ככל שיהיה. המסגרת המדינית העצמאית מגינה על הקיום שלהם. בין בדלנות יהודית להיטמעות והתבוללות, ישראל היא הסינטזה המוצלחת ביותר.
5
בשלושת המקרים הראשונים היתה זו תרומה במסגרת פינה אחת של העם היהודי, בלי הרבה סולידריות עם הפינות האחרות. בבחינת זינוק מקומי. בישראל מדובר כבר במרכז העם היהודי, הקהילה היהודית הגדולה בעולם היהודי, בבחינת הבסיס שלו והערבות לקיומו, עם סולידריות רבה עם כל פינות העם היהודי.
6
מעוררי השתאות הם החולשה והרפיון הקיומיים של היהודים בשלושת המקרים הראשונים: הם לא נלחמים. במקרה הראשון מגרשים אותם, אז הם עוזבים. במקרה השני מחסלים אותם אז הם מחוסלים, ובשלישי, מחסלת אותם הדמוגרפיה אז הם מתחסלים. כאילו יש כאן משהו פטליסטי, דטרמיניסטי, שכך זה צריך להיות. מכאן אנו מבינים את השינוי הדרמטי שהביאה הציונות. זה לא רק אקטיביזם, אלא רצון חיים בלתי נגמר, שלא אפיין כל כך את הקיום היהודי לאורך ההיסטוריה. זה המאבק, במשמעות של חיים. זה של הקביעות ולא רק זמניות.
ארמון “אלהמברה” הוא שיבוש של השם הערבי של הארמון – “אלחמרא”, כלומר “האדומה”, על שם האבן האדומה ממנו נבנה. יוזם הקמת המבצר היה היהודי שמואל הנגיד במאה ה- 11, אם כי עיקר הבנייה נעשתה כבר אחרי תקופתו. למשל, מזרקת האריות המפורסמת, אשר הגיעה מחצר ביתו של שמואל הנגיד, אותה תרם אישית לארמון. המזרקה וחצר האריות נמצאה בלב ה”חראם”, כלומר האיזור המוגבל לנשים ולסריסים בלבד, וזהו לב המבצר כולו.
שמואל הנגיד טען כי היהדות מגיעה לשיאה כאשר היא יודעת למזג את עצמה עם התרבות הכללית. הוא הכניס את האריות שלו, אל תוך הסביבה המוסלמית, וכך, בסינטזה, יצר את “תור הזהב”. אלהמברה נחשבת כאחת מיצירות האנושות היפות בעולם, ואין להתעלם מן התרומה היהודית ליצירה הזו (המוזיקה בוידאו: “זיכרונות מאלהמברה”, מאת Francisco Tarrega).
הדרך הטובה, האישית והמהירה ביותר לדעת מתי עולים מאמרים באתר היא להירשם כאן, ולקבל התראה למייל האישי.
ישראל, תור הזהב הרביעי, אינה מפסיקה להתקשט ולהתייפות, חיה בין התרבות היהודית לתרבות הכללית, יוזמת ומחדשת. רק בשנים האחרונות מתחילים להבין זאת גם בעולם, והשנה הגענו לראשונה לארבעה מליון תיירים. אין שום סיבה שלא להגיע לתשעה מליון בשנה: רבים רוצים לראות מיהי ישראל המדוברת הזו, אלהמברה זו, שבסוף מזרח.
7
בשלושת המקרים הראשונים פועלים היהודים מתוך תחושת נחיתות מובנית. הם נהנים מחסדו של זה, ומרוב-טובו של ההוא. ישראל פועלת אחרת, מתוך תחושת שוויון עם הגדולות והחשובות בין אומות העולם, ללא הרגשת נחיתות. ההיפך, הישראלי חש אפילו תחושת עליונות, כאנטי-תיזה לתחושת הנרדפות והנחיתות של קודמיו. הציונות היא התרופה של הגלותיות ושל החולשה. בשלושת המקרים הראשונים ההצלחה של היהודים פעלה לרעתם, משום שקינאו בהם. גם בישראל מקנאים, אך היא חזקה, מרתיעה ומגינה על עצמה, זה ההבדל. במקרים הראשונים היו היהודים בבחינת אתונה. כאן גם אתונה וספרטה ביחד.
8
בשלושת המקרים הראשונים פועלים היהודים בתוך שפות זרות, ומסייעים להפוך אותן לשפות מנצחות. כך היה עם הערבית, שגדולי היהדות כמו הרמב”ם השתמשו וכתבו בה; כך היה עם הגרמנית, שגדולי הפילוסופים והמדענים היהודים כתבו והנציחו אותה כשפה מחקרית גבוהה; וכך קורה עם האנגלית. רק במקרה הרביעי היהודים מקדמים את שפתם שלהם. את זהותם העצמית. במקרים הראשונים הצלחתם של היהודים מקדמת זהות עצמית של אחרים, במקרה הרביעי זו כבר הזהות העצמית שלהם. שחרור עצמי.
9
ועכשיו אנחנו מבינים: בשלושת המקרים הראשונים היהודים קידמו בעיקר אחרים. רק במקרה הרביעי הם מקדמים את עצמם. בשלושת המקרים הראשונים הם העשירו בכישרונם אומות אחרות. ברביעי הם מעשירים את עצמם.
10
ואני באמת מתפלא, איך כל כך הרבה מליונים של יהודים, חלקם בכלל ישראלים לשעבר, אינם מבינים שאנו חיים בתור הזהב החשוב והמוצלח בהיסטוריה של העם היהודי – כאן בישראל. חשוב מכל טובת הנאה רגעית של מישהו.
אני קורא לקוראָיי היושבים בחו”ל, להצטרף ולהשתלב בתור הזהב הזה, שלנצח ייכנס להיסטוריה האנושית, לא רק היהודית. הרי גם ליהודים בחו”ל מגיע ליהנות מתור הזהב הזה, שרק הולך ומתעצם. ככל שיגיעו עוד יהודים חזרה לארצם, כך יגדל התהלך הזה ויתרחב. זה לא רק שהיהודים זקוקים לתור זהב משלהם, אלא שתור הזהב זקוק ליהודים שלו.
ישראל מתייפה מיום ליום, משפצת, בונה, פורסת ומותחת את זרועותיה לצפון ולדרום עם תשתיות תחבורה מעוררות התפעלות; כלכלתה ממשיכה וצומחת במהירות, למרות זעקות הקינה והעליבות בתקשורת; והיא הופכת לאחת ממוקדי התרבות, התוכן הטלוויזיוני, הקולינריה, הרוחניות היהודית והאמנות המובילים בעולם; ישראל של זהב; בחומר וברוח. לכו, למשל, לראות את מוזיאון ישראל בירושלים, שנפתח לאחר שנים של שיפוצים והכנות, ותבינו.
ולכן, אל לכם להסתכל רק על אחוז תוספת למס ההכנסה או פחות, על המע”מ, ולהתמרמר. אם נגביה ונראה את עצמנו בטווחים של אלפי שנים, נבין שאנחנו בישראל חיים בתקופה מוצלחת, והכל הושג בעבודה קשה, בחריצות ובהתמדה. אין גבול לאן שניתן עוד להגיע, ומכאן מידת האחריות המוטלת עלינו, לשמור על כך.
לא שר האוצר או ראש הממשלה מביטים בנו ברגע הזה, אלא איזבלה ופרדיננד. מביטה בנו ההיסטוריה; עם חיוך צד מחמיא, של הישג.
הפרקים הקודמים בסדרה, לשינוי כללי המשחק:
◄הקרב הדמוגרפי מוכתר בהצלחה מבחינתנו: על הפתעות דמוגרפיות
◄אמנות ההתקפה הנגדית, וחוקי נירנברג של יהודי מדינות ערב, שנחשפים
◄האמת שהושתקה עד היום: רמת הגולן תמורת החורן, והבעלות של ישראל
◄בעקבות הזמן האבוד: כך הפכה ירושלים המזרחית – לערבית
