אכזרי וחושפני: כך השפיל פוטין את בשאר, והראה מה הוא באמת חושב

מי הנדיב, העליון, שמזמין את הנחות יותר להיכנס ראשון? מי בעל הבית? כאן זו כבר קריקטורה.

ההשפלה הרביעית: הנסיגה. פוטין לא שאל את בשאר לדעתו, ואפילו לא התייעץ איתו. בשאר שמע על כך ממתורגמן רוסי, בעת השמעת הדברים. “חברים”, אמר פוטין לחיילים שלו, “המולדת מחכה לכם. אתם חוזרים הביתה עם ניצחון”, והם כמובן יקבלו מדליות. הוא לא אמר את זה לבשאר, בשאר רק שמע, יחד עם האחרים.

האם פוטין באמת יעזוב את סוריה? כבר פעמיים נשמעו זמירות כאלה, וזה לא קרה, אבל אולי עכשיו זה יהיה אחרת. לפוטין נמאס, כפי שכתבנו שוב ושוב. יש לו בחירות בחודש מרץ, הציבור הרוסי מתחיל להתעייף מכל ה”מזרח התיכון” הזה והפניית המשאבים לשם, ופוטין הבין שהשיעים מנצלים אותו להשתלטות שלהם. המסרים הישראליים החלו לחלחל, שלא את טובת העולם, המערב או “סוריה” רוצים השיעים ואיראן, אלא את טובתם שלהם, ופוטין היה בסך הכל כלי. זה מסר משפיל מבחינת פוטין, על שניצלו אותו.

הטקסים ל”חוזרים” מסוריה, היום ברוסיה. מהצחיחות של המזרח התיכון, לשלג ולקור של אמא רוסיה. ל”סוריה” אין מים לשתייה, מה שאומר עוד זעזועים פוליטיים, צבאיים וחברתיים. כשאין מזל, אז אין.

ח ד ש: אם תסתכלו לרגע לטור בצד שמאל, תראו ששתלנו שם גם את הדף של האתר בטוויטר (“ציוצים”), והוא עומד בפני עצמו, עם חדשות, פרשנות מהירה והבלחות. ניתן לצפות בו מהאתר, וגם להצטרף אליו ישירות.

לפי הדיווחים הרוסיים, החזרת מטוסים ומסוקים כבר החלה, ובסך הכל אמורים להיות מוחזרים למולדת הרוסית 23 מטוסי קרב ומסוקים, כבר בימים הקרובים. חיילים, שהוגדרו כ”משטרה צבאית” יעזבו, יחד עם מומחים לפירוק מוקשים, ורופאים למען האוכלוסיה האזרחית. לפוטין יש כ- 4,000 עד 5,000 חיילים בסוריה, ורובם אמורים לעזוב. מה שכן, הם ישאירו לעצמם את בסיס חמיימים ואת הבסיס הימי בטרטוס, “לתמיד”, וכרגיל לא שואלים את בשאר, אלא נותנים לו הוראות. משתמשים בו כמו במריונטה.

האם זה ישפיע על המערכה? יתכן, והמורדים הסונים קיבלו את ההודעה הרוסית בסיפוק מוראלי עצום, משום שזה אומר שההתשה שהם מפעילים על בשאר ועל הרוסים עובדת. ספק אם יש להם סיבה כל כך גדולה לשמוח.

ראינו כבר במאמרים קודמים שכדי לשמור על משטרו של בשאר, יש צורך במשולש: בקודקוד אחד הרוסים ששולטים בשמיים, בשני הכוחות השיעיים, שנלחמים על הקרקע, ובשלישי בשאר כשליט בובה, שייתן לגיטימציה “סורית” לשני הקודקודים האחרים. כל קודקוד קריטי לשניים האחרים, ובלעדיו הם לא יוכלו להתקיים. ועכשיו מאיים פוטין לשמוט קודקוד אחד. כבר יש לזה השפעה, והמורדים הסונים פתחו במפגשי ענק עם נציגי השבטים הסוניים ב”סוריה”, והם מכינים אותם להיחלשות הציר השיעי, בשל החלשות הכוח הרוסי. למפגשים האלה תהיה השפעה על המשך הקרבות, משום שבמרחב סביבנו הולכים עם החזקים.

בלי אינטנסיביות ההפצצות הרוסיות, לציר השיעי יהיה קשה יותר.

הלוויית המפקד הבכיר ביותר ב”סוריה”, הגנראל אספוב, הותירה רושם קשה ועגום על הציבור הרוסי לפני חודשיים, והגבירה את הקולות לסיים את ההרפתקה הסורית. פוטין מבין שמכאן אפשר רק לשקוע עוד, והוא מנצל את “הניצחון” על דאעש, כדי להוון את המצב.

ההשפלה החמישית: מסדר הכבוד. לא מסדר כבוד של צבא בשאר קיבל את פני פוטין, כפי שדורש הפרוטוקול, אלא מסדר כבוד של הצבא הרוסי קיבל את פני האורח הסורי. רוצים לומר: לצבא העלוב שלך, בשאר, שהתפרק אלף פעם, ונשארה ממנו עשירית, אין מקום במצעדי הניצחון. זהו צבא מובס, ירוד, שאינו ראוי אפילו להיות ליד המנצחים. לא עם המנצחים, אפילו לא לידם. זו השפלה קשה וכואבת למי שמונחי הכבוד כל כך חשובים לו, כמו העלווי מסוריה.

הכבוד נשלל ממנו, ולכן לא מסדר כבוד זה היה, אלא מסדר אי-הכבוד. כבוד? למי שראוי לכבוד.

ההשפלה הששית: הכמות יכולה להיהפך לאיכות. כל יום עוד ועוד הרוגים שיעים, ואם אפשר גם רוסים. אלה הודו שהיו להם עד היום 40 הרוגים, אך סביר להניח שהמספרים גדולים יותר, משום שהרוסים אינם מדווחים על הרוגיהם. אותם 40 שמות לוקטו ברחבי סוריה, כתוצאה מחלוקת מדליות, הלוויות וכדומה. ביום שבו המפקד הבכיר ביותר של הרוסים בסוריה, הגנראל ואלרי אספוב, נהרג בקרבות דיר א-זור (ספטמבר) בידי דאעש, ויחד איתו שורה של מפקדים בכירים, הבינו הרוסים שלסיפור הזה לא יהיה סוף אף פעם. היום זה דאעש, מחר אלקאעדה ומחרתיים ג’בהת אלנוסרה, והסונים לא הולכים להיעלם. אספוב היה מקורבו של פוטין, שקיבל קשה את המכה שניחתה על הצבא הרוסי.

יתכן והכמות הפכה לאיכות, כלומר רצף של אבידות ללא תוחלת או אקזיט, יכול להוביל למסקנה איכותית. זה מסר קשה לבשאר, כי המשמעות היא שסונים יכולים יום אחד להכריע גם אותו, שוב, ברצף האינסופי של הרוגים בציר השיעי המידלדל. וכך גם חסן נסראללה מגחיך את עצמו בסיפורי ניצחון, בשעה שהרוסים, ששמרו על השיעים מלמעלה, מחשבים נזקים. לא ברור בכלל מה יוצא להם מכל ההרפתקה הזאת. 

גם אם ידכאו את הסונים, הם תמיד יחזרו.

למי שקורא את המאמר בסלולארי: יש למעלה אפשרות שיתוף פשוטה לווטסאפ, לפייסבוק או למייל של החברים. למי שקורא את האתר במחשב נייח: האתר מותאם בצורה המיטבית לדפדפן כרום.

מי שהאותיות קטנות לו – יכול להגדילן ברזולוציית 110 אחוזים, או 125 אחוזים (זום). אני קורא את האתר במחשב הנייח שלי עם 125 אחוזים.

ההשפלה השביעית: פניו של בשאר. הביטו בפנים המזיעות של בשאר במהלך הביקור בחמיימים, להטיית הראש המכורכמת, לשפת הגוף הכנועה, ואחר כך המוותרת שלו, מול פוטין. פניו נוגות ומושפלות, רוב זמנו “קפוא”, כאילו הוא מפסיק לנשום לכמה שניות. כל זה מעיד על עצבנות וחרדתיות. הוא כבר הבין את כל מה שכתבנו כאן, וחושש מהעתיד. כאן זו לא התעמולה של רוסיה ושל בשאר עצמו, שעושה ב”תקשורת” המערבית כרצונה. כאן זו האמת, המבצבצת בין השקרים. “אנו מעוניינים לערוך ועידה לעמי סוריה”, מכתיב לו בשיחה פוטין. “עמי סוריה”? בטרמינולוגיה הבעת’יסטית של בשאר אין “עמים”, יש “עם”. זו נקודת דאגה גדולה מבחינת בשאר.

והעיניים, אומרות הכל. מוכות.

ההשפלה השמינית: מילכודים פוליטיים – פוטין רוצה הסדר מדיני וסיום פוליטי למלחמה, אך זו בכלל לא קרובה לסיום. דאעש לא הוכרע, ורק אתמול הוא חיסל עשרות חיילי בשאר, חיזבאללה ושיעים בעיר מיאדין, שכבר “שוחררה”, באיזור דיר א-זור, אך דאעש חזר לשם. כך זה באופן יומיומי, במזרח ובצפון, שם המורדים הסונים נלחמים, בעיקר ג’בהת אלנוסרה וארגונים נוספים.  המשמעות היא זרם של דם עלווי ושיעי, והכמויות מוגבלות. הסונים, לעומת זאת, אינסופיים.

אלא שהמורדים הסונים לא מוכנים להגיע לעיר סוצ’י, שם רוצה פוטין מסיבת סיום מדינית, ובשאר לא היה מוכן להגיע לג’נבה, שם יש למורדים הסונים עדיפות, מתוקף החלטות של מועצת הביטחון, שהתקבלו בימים הרחוקים של 2012, אז נתפס בשאר כרודן, שעומד להתרסק.

רק בעקבות תכתיב של הרוסים (עוד תכתיב) הגיעה משלחת של בשאר לג’נבה, עזבה, שוב קיבלה תכתיב, שוב חזרה, שוב עזבה, וככה זה נמשך. זה מאוד מרגיז את פוטין, שמראה לבשאר שהוא לא שפוט שלו. מראה לו שהוא, בשאר, שפוט של פוטין.

הסונים נגד השיעים, ופוטין מושפל, איך הוא לא הבין את זה כבר כאשר נכנס להרפתקה הזו, לפני יותר משנתיים. כן, בשאר נשאר בעקבותיה, אך גם המורדים נשארו.

איומי העזיבה מצרים עכשיו את צעדי בשאר בתחום המדיני. הוא מבין שפוטין לוחץ עליו להתגמש, דבר שהוא לא יכול לעשות לעולם, וזהו מילכוד.

אגב, האיראנים במצב פחות טוב. בתימן בעלי הברית שלהם הסתכסכו, כלומר החות’ים נגד עלי עבדאללה סאלח, שנרצח, והסונים של סעודיה מתקדמים. בעיראק ראש הממשלה חיידר אלעבאדי שומר מהם מרחק, ובסוריה, הקרבות נמשכים. גם מצבם בלבנון אינו ברור, עם התפטרות אפשרית של סעד אלחרירי, ומעיד על כך הלחץ בו שרוי נסראללה. והריחוק מרוסיה? והריחוק מאיראן?  מכה.