“נצחון אלוהי”, על תכסיסי המלחמה של המנהיגות השיעית לדורותיה
דאגות ומרירות בטהראן
מאת ד”ר גיא בכור
בניגוד למתואר אצלנו, פיסגת הגורמים השליליים שהתקיימה בדמשק עם ביקורו של נשיא איראן שם, אחמדינג’אד, היתה פגישה של אנשים ממורמרים ומודאגים. כל אחד וסיבותיו עימו.
נכון, אחמדינג’אד נתן את הקטע הקבוע שלו, של בירבורים על קיץ חם ועל ישראל, אך לאף אחד מן הגורמים שם אין סיבה לחייך יותר מידי. ההיפך.
על פי ההדלפות שיצאו מן הפגישות שקיים בדמשק אחמדינג’אד עם כל הגורמים השליליים, הרי שהוא בא לתחזק את ברית הטרור שיצר, אך הוא לא נתן דבר. לא היחלצות לטובתם, לא כסף, בקושי תמיכה מילולית. מן הבחינה הזו הפיסגה בדמשק היא אכזבה למשתתפים.
קודם כל, הברית הסונית הולכת ונוצרת, וישראל היא חברה צמודה לידה. כל מה שכתבנו באתר שלנו, נגד הזרם, שישראל מתקרבת אל הסונים בשל האיום האיראני וכי היא יכולה לחבור אל הברית הזו, מתקיים, וזו משמעות פיסגת השלום שמתכננים האמריקנים בסתיו כנראה בניו יורק. הסכסוך הערבי-ישראלי התמזער לנוכח האיו השיעי, והסכסוך הסוני-שיעי. מבחינתנו זו הזדמנות גדולה.
ההנהגה האמריקנית, שהגיעה לתובנה הסונית סוף סוף, אם כי מאוחר בכמה שנים, מדאיגה את האיראנים והם באו לתחזק את הברית שלהם, הכוללת את סוריה-חיזבאללה-חמאס-ג’יהאד, ההולכת ומידלדלת.
נסראללה בא לפגוש את אחמדינג’אד, וכנראה קיבל תשובה שלילית למרבית בקשותיו. עוד נשק האיראנים מתקשים לספק לו, מה גם שמחסניו מלאים. מתקשים בשל הסגר הבינלאומי על אספקת נשק איראני, בשל חוסר כסף, ואובדן לגיטימציה. אך לא נשק מדאיג את נסראללה. השיקום האזרחי מדאיג אותו. כל כך הרבה מלל ופתוס נשפך על “הניצחון האלוהי” שלו, והנה עברה שנה, והשיקום של ההרס הנורא בדרום לבנון ובעיקר בפרבר הדרומי של ביירות מתעכב. יש שם המון כעס על נסראללה ועל חיזבאללה, שהבטיחו ולא קיימו. אנשים ממורמרים. אחמדינג’אד הבטיח שיבדוק מה אפשר לעשות. מבחינת נסראללה הבעייה אמיתית. אם הנזק גדול והחורבן בלתי נגמר, שמא הניצחון לא היה כל כך “אלוהי?
ח’אלד משעל הגיע לפגישה בפנים נפולות, לאחר שאנשיו השתלטו אמנם על רצועת עזה, אך זהו ניצחון פירוס, ולמעשה הוא כבר הודה בכך. חמאס סגר את עצמו מרצון בתוך עניבת חנק, כאשר הוא חוזה בעינים נפולות איך במדינת הרשות חוגגים עם חזרת הכסף העולמי, הקיצבאות ושחרור אסירים, ואצלם דממת מוות. כסף לחמאס זה כסף קטן לאיראנים, וכנראה פה הם יעשו משהו, אך זו טיפה בים. אחד המשתתפים הפלסטינים, ששמו לא הוזכר בהדלפות, ביקש מאחמדינג’אד לתווך בין חמאס לרשות, אך הנשיא האיראני נזף בו, ואמר לאנשי חמאס: תתמקדו במלחמה בישראל. זה הפתרון היחיד. המוקאוומה.
אחמדינג’אד ניסה לנחם אותם ואמר להם: לא נורא, ההישגים והניצחונות נולדים מרחם הקשיים והמשברים, אך סביר שדווקא המילים הללו הרגיזו אותם עוד יותר, כי הם הבינו שאיראן תסתפק בשלב הזה במילים. צריך להבין נקודה רגישה נוספת. קשה לפלסטינים להשליך את כל יהבם על השיעים ועל האיראנים, גורמים מאוד בלתי אהודים על העולם הערבי מזה דורות. משמעות הדבר מבחינת הפלסטינים שהם מכרו את הבעייה הפלסטינית המקודשת לכאורה לאיראן ולשיעים. שהפכו אותה לעניין עדתי. לעניין נקודתי. שגימדו אותה.
הג’יהאד בכלל הלך לאיבוד בחודשים האחרונים. רמדאן שלח, מנהיג הג’יהאד האסלאמי הפלסטיני נפגש גם הוא עם אחמדינג’אד בדמשק. בתהום שנפערה בין פתח לחמאס הוא נעלם. הוא אינו חמאס, ובודאי אינו פתח. מה אמר להם אחמדינג’אד: תתמקדו במלחמה בישראל. העיקר זו המוקאוומה.
נשארה סוריה, זו שרק השבוע הביע הנשיא שלה, בשאר אלאסד, רצון לקיים שיחות שלום עם ישראל. עם ישראל?? זו שהספירה לאחור שלה כבר החלה? זו שבכלל לא צריכה להיות על הקרקע מבחינת אחמדינג’אד? מה פתאום? אם הוא מוכן להכיר בישראל ולקיים איתה שלום, אזי היא עוד תישאר על הקרקע. כל נאומו האחרון של בשאר (לא ייצא מזה הרבה, אך זה לא משנה מבחינת איראן) הוא סתירת לחי בפניו של אחמדינג’אד. הנאום הוא הוכחה שישראל היא כוח משמעותי, ותישאר כזה. כתבתי כבר בזמן ביקורו של בשאר בטהראן שאהבה גדולה בין הסורים לאיראנים אין, אך כאשר אילו שתי המדינות המצורעות בעולם, ואף אחד לא מוכן לצעוד איתן, הו נאלצות להסתפק זו בזו.
הנקודה האחרונה היא איראן עצמה. איננו יודעים עדיין, אך יש להניח שאחמדינג’אד נתן להם להבין מה הוא מצפה מהם אם איראן תותקף על ידי ארצות הברית. מבחינת איראן התיאום הזה חיוני, שכן מאז המלחמה לא נפגשו אחמדינג’אד ונסראללה, למשל. נסראללה חושש לעלות על מטוס, מחשש שיופל בדרך. עדיין לא ברור מה היה תיאום, ואני מניח שזה ידלוף בימים הקרובים, אך מבחינת כל הגורמים השליליים זו נקודה עמוקה לדאגה. היה ואיראן מותקפת או אפילו נכנסת לעימות ישיר עם ארצות הברית, ואם הסנקציות יכריעו את איראן, ואנה הם באים? הם יודעים שלטוב ולרע הם כרכו את גורלם ואפילו את קיומם בידי איראן, נקודה עמוקה לדאגה מוסתרת בעיקר אצל הסורים והפלסטינים. אני גם לא משוכנע שברגע האמת, כאשר איראן תותקף, יעשו כל הגורמים הללו בדיוק את מה שאיראן מצפה מהם. ברגע האמת, אם יראו שאיראן משלמת מחירים כבדים מידי, הם עשויים לקפוץ כבר לפטרון אחר. נקודת חוסר וודאות גם לאחמדינג’אד עצמו. פסגת אכזבה כבר אמרנו?
מעגלי השיניים הסודיים של הטרור
