בצער רב קיבלתי את דבר מותו, בגיל 88, של הפרשן הוותיק לענייני המזרח התיכון, איש ‘קול ישראל בערבית’ בעברו, שאול מנשה.
את שאול היכרתי לראשונה בסוף שנת 1980, כאשר הייתי כבן 18. בגיל כה צעיר התחלתי לנהל את הדסק לעניינים ערביים בגלי צה”ל, כאשר הייתי הראשון והמייסד, כך שלא היה ממי ללמוד את העבודה. גלי צה”ל היו אז בשיא הכוח והפרסום, וזה היה תפקיד שדרש אחריות רבה.
למרות הבדלי הגיל (כשלושים שנה) שאול התייחס אלי באופן מיידי כשווה, עזר בעצות, וביידע העצום שלו בענייני המזרח התיכון והשפה הערבית. בתמונה למעלה (מארכיוני הפרטי): שאול ואני, בביקור משותף של כמה פרשנים לענייני המזרח התיכון, קהיר, פברואר 1982 (נראיתי אז צעיר באופן מביך). זה היה לפני כמעט 40 שנה. עבדנו במקביל, ונפגשנו רבות, בעיקר בסיורים בעולם הערבי, במשך כעשרים שנה.
לימים התהדקה הידידות, עד שבסוף שנות התשעים, וזה לחלוטין לא ידוע, הוא הציע לי להקים ביחד חברה להבאת חולים מן המפרץ הפרסי להתרפא בבית חולים הדסה בירושלים (כיוון שאשתו, טובה, היא פרופסור לרפואה שם), ואני כבר הייתי עורך דין. ואכן, יצרנו קשר עם נציגים באמירויות ובבחריין (דבר שהיה אז מחתרתי, ואפילו חתרני, כמעט בלתי אפשרי), ועם נציגים רפואיים כאן. כמו כן היה צריך לתאם את הנושא מבחינה בטחונית וביטוחית. הוא הציע לקרוא לחברה “כתר הבריאות” (تاج الصحة), וכך היה. הדפסנו פרסומים יפים של החברה, ונערכנו לתחילת תפקוד. אלא שאז ה”פלשתינאים” החליטו לפתוח את המרידה שלהם של שנת 2000, הקשרים שבנינו במפרץ הפרסי נעכרו, והכל נעצר.
שאול היה איש של ניגודים:
הוא היה ביקורתי מאוד בנוגע לשליטים הערביים ולאפשרות השלום איתם, ועם זאת חתר תמיד לשלום, ולכל שיתוף פעולה עם המרחב הערבי; הוא היה נראה אקדמי, והיה מדבר בדיקלום, כן, זה היה אדם שדיבר בדיקלום, לעולם לא דיבורים מיותרים, ודבריו בעברית, ערבית ואנגלית נשמעו כאילו הוא מדקלם שירה. ועם זאת, כשצריך, הוא היה חד, ומהיר באופן מפתיע בביצוע המשימות התקשורתיות, ומקצוען מאוד; הוא היה חייכן וטוב לב, ועם זאת היה קו דק של סרקזם, הנסתר מאחורי החיוך: על כל הזיופים של החיים, על אלה המתנשאים, מחפשי הכסף והקריירה בכל מחיר, הנדחפים והדורסנים למיניהם. הוא עצמו היה צנוע מאוד, ותמיד הקטין את עצמו לעומת אחרים, גם כשזה בכלל לא הגיע להם. אבידה גדולה.
עוד תמונה מאותו ביקור בקהיר, לפני כמעט 40 שנים, מארכיוני הפרטי (התמונות לא נועדו לפרסום):