תנו כבוד לסטודנטים של איראן
ואז אחמדינג’אד נעלב וחזר הביתה
המזרח התיכון: נשיאים ורוח וגשם אין
מאת ד”ר גיא בכור
אחמדינג’אד הוא לא רק בכיר איראני, שהחליט לסבך את ארצו עם העולם כולו, וזה עוד יגיע. אחמדינג’אד מבחינתנו הוא מורה שיש להקשיב לו, שכן הדבר בנפשנו. הנה לנו, ששה לקחים להפעם:
הלקח הראשון
התחושה שמשדרת ישראל כיום, וזו גם תחושת רוב הציבור בארץ, לאחר הצהרות אחמדינג’אד ומלחמת חיזבללה, שישראל היא מדינה חלשה, המאויימת בעצם קיומה במזרח התיכון. אבל עד לשנה האחרונה טען השמאל בישראל שישראל היא מדינה חזקה, ולכן יכולה לקחת סיכונים! איך אוהבים מנהיגינו לאמר במזוכיזם שאינו מאפיין איש בעולם: “ויתורים כואבים”. שישראל היא מעצמה צבאית ואילו הפלסטינים חלשים ואומללים. שהכל בידי ישראל!
נניח שישראל היתה מבצעת את הויתורים המלאים, האם היה הדבר הזה משפיע כהוא זה על איראן או על היווצרות תופעת אחמדינג’אד? בדיוק להיפך, הם היו מעודדים אותם. ואם עכשיו אנו חלשים, אזי האם נגמרו הניסיונות המטורללים בסגנון אוסלו ושנות התשעים? בכל מקרה אחמדינג’אד מחזיר אותנו לפרופורציות שלנו: מדינה קטנה ולא הכי חשובה, במרחב מוסלמי גדול ורדיקלי. צריך תמיד לזכור את זה, כאשר באים לשרטט יומרות כמו “המזרח התיכון החדש”.
הלקח השני
שימו לב שאחמדינג’אד אינו מדבר על ישראל בגבולות 1967, הוא מדבר על ישראל בכלל, שאין לה זכות קיום בעולם. הוא מדבר על הציונות, על הלאומיות היהודית בכלל. ומה יועילו או לא נסיגות לקווי 1967? האם אז יכירו איראן והשיעים המתרבים בעולם הערבי בישראל? האם אז ישנה חמאס את עורו ואלקאעדה את חברבורותיה? בדיוק להיפך, הם יהיו אלימים יותר ותקיפים יותר כנגד ישראל מוחלשת, ההולכת ומתכווצת.
הלקח השלישי
אחמדינג’אד בסך הכל אומר את האמת, שרבים מאוד בעולם המוסלמי כולו חושבים על ישראל. בניגוד לחלקלקות אש”ף או מדינות התוכנית הסעודית, הוא לפחות ישר. הוא מעמיד מראה מולנו, ושולל עבורנו ובשבילנו את האופציות ההזויות. הוא מחזיר אותנו בבת אחת למציאות של שנות האלפיים, עם מות כל האילוזיות של שנות התשעים שהטילו עלינו קללה.
לא קל להודות באמת, במיוחד שניסינו להתנער ממנה שנים ארוכות.
הלקח הרביעי
עניין רמת הגולן המזערית מקבל גם הוא פרופורציות. האם אכפת לאיראן או לחיזבאללה או למישהו מן המיליציות הנלחמות בעיראק אם אסד, אותו מנהיג שולי ומלאכותי, יקבל את הגולן או לא? האם מעניין את העימות האדיר בין סונים לשיעים מה קורה ברמת הגולן? סוריה לא רלבנטית הרבה במשוואות החדשות המזרח התיכוניות, ושלום ישראלי-סורי לא ישנה הרבה ברמת המיליטנטיות ההולכת וגואה באיזור שלנו. אבל אנחנו נפסיד את כל השטח, שיתמלא במליון סורים, והמיליטריזם ינדוד לטבריה ולגליל. סוף-סוף יוכלו הסורים לבצע “התנגדות” מרמת הגולן, והדורות הבאים שלנו לא יסלחו לעולם למי שהמיט עליהם אסון.
הלקח החמישי
עכשיו אנו יכולים להבין מסיבה נוספת מדוע בשאר אלאסד פשוט אינו יכול להרשות לעצמו שלום עם ישראל, שכן אז, כל “ידידיו” יהפכו מייד לאוייביו המרים, כולל איראן, חיזבאללה, חמאס ואלקאעדה. ואנה הוא בא? לא חסרים לו איומים? רק יעז לפתוח תהליך עם ישראל, ואחמדינג’אד ישתלח הפעם בו. כך הוא עלול להישאר קרח מכאן ומכאן.
הלקח השישי
ובאשר לתוכנית השלום הסעודית: נניח שאנחנו מתגברים על בעיית הפליטים הפלסטינים, אותם פליטים מקצועיים כבר 60 שנה, ונסוגים מכל השטחים, כולל מזרח ירושלים. ומה עם איראן? מה עם הדמון האמיתי במזרח התיכון והם השיעים? או קיי, עשינו שלום עם סעודיה וסוריה. במדינה ישראלית מקוצצת וזעירה, מי יגן עלינו מפני איראן, סעודיה? אולי מצרים? ומי יגן עלינו מפני חיזבאללה, פואד סניורה? כנראה שנצטרך לסמוך הפעם על צבא לבנון.
בניגוד לאסקפיזם שהחברה הישראלית דבקה בו בכוח, ןאיני אוהב בשורות רעות, חייבים להבין שאנו נכנסים לעידן צבאי, מיליטינטי, אלים, שיכול להימשך שנים ארוכות בכל רחבי המזרח התיכון. עלינו לעכל את זה, ולהתארגן מחדש, עם מנהיגות עמידה, עם תפיסת עולם נוקשה וגאה הרבה יותר, ותוך הבנה כי “הרוצה שלום, יכון למלחמה”. שתקופת תהליכי השלום באה רק לאחר מלחמת ששת הימים והעוצמה הישראלית המוכחת.
לא יהיה זה קל לחברה ישראלית הדוניסטית, המתפרקת מערכיה, אנוכית וחובבת בורסה ונדל”ן, ששדרן בתקשורת שלה יעדיף להתפטר ולא יאמר שהוא פטריוט ישראלי. אבל אנו חייבים להבין וללמוד. ובעת הזו, אפילו כסיל כמו אחמדינג’אד הוא מורה.
הבלדה על המזרח התיכון החדש
מחלוקת ומבוכה בין בכיר איראני לבכירים סורים בדמשק
אינשאללה, הפגישה הבאה בבית הדין הבינלאומי
