על אימפריות שנרדמו, ציביליזציות שהתנוונו, ואירופה המתאסלמת
מאת ד”ר גיא בכור
מדוע “אלקאעִדה” היא תופעה יוצאת דופן בעולם האִסלאם הפוליטי? מדוע היא לא רק אימת המשטרים במזרח התיכון, אלא אפילו התנועות האסלאמיות הרגילות, כמו חמאס, האחים המוסלמים במצרים או חיבאללה, המאויימות על ידה? בגלל מפץ יוצא דופן, חיבור מהפכני, מקור הגדרה חדש, שקוסם למליוני מוסלמים בעולם כולו, וזה אינו קשור רק בטרור עצמו, זה הרבה מעבר לכך. מהו אם כן סוד הקסם של אלקאעדה?
המפתח נמצא בשנת 1979, אז כבשה ברית המועצות את אפגניסטאן, וארצות הברית ראתה בכך איום סובייטי במסגרת המלחמה הקרה. כיוון שאמריקה לא רצתה להילחם בעצמה באפגניסטאן, היא עודדה רבבות צעירים אסלאמיים, שהחלו להיאסף שם, כדי להילחם ב”כופרים” הקומוניסטיים. ואכן, עשרות אלפי צעירים מוסלמים החלו להגיע לפקיסטאן, בנקודת היציאה של עיר הגבול פֶשָאווָר, כדי להתאמן שם, ולצאת למערכה נגד הסובייטים באפגניסטאן.
זו היתה תקופת קסם עבור צעירים דתיים רבים, שהחלו להתאסף שם מסעודיה, ממצרים, מלבנון, מפקיסטאן, ומכל קצות העולם, אפילו צעירים מוסלמים מאירופה. עברה שמועה במסגדים ברחבי העולם, שמיטב הנוער האסלאמי, חוד החנית של האסלאם הפוליטי, מתאסף שם, ומי שראה עצמו משתייך לחברה הזו, או מתכוון להשתייך אליה, נסע לפשאוור.
היו שם אימונים צבאיים, היה להט של קרב, והיה ניצחון, שכן הקבוצות האלה למדו את לוחמת הגרילה, והחלו להכות בצבא הסובייטי הכבד בתוך אפגניסטאן. באמצעות טילי כתף הורידו להם מסוקים, ארבו לקבוצות חיילים ממערות, והיכו בסובייטים ללא רחם.
הערה: די היה שצה”ל היה לומד כיצד הובסו הסובייטים באפגניסטאן, כדי ללמוד איך צריך צבא גדול ומסורבל להתמודד עם גרילה מחופרת היטב, כדי לשנות את כל מערך החשיבה שלו במלחמת לבנון האחרונה. נסראללה למד באופן ברור והעתיק את מה שקרה באפגניסטאן – להקשר הלבנוני.
עוד הערה: את מה שהאמריקנים לימדו את המיליציות האסלאמיות הללו באפגניסטאן, הן מיישמות היום כנגד האמריקנים בעיראק. הנה לנו האירוניה של ההיסטוריה. התפיסה היא: מיגרנו את הסובייטים, עכשיו נמגר את האמריקנים.
לפשאוור מגיעים גם מטיפים דתיים כריזמטיים, שחוברים עם המדרָסות הדתיות שבמקום, ללא הפיקוח ההדוק של המשטרים הערביים, ומתחת לאפם של האמריקנים נולד רנסאנס אסלאמי, שאמנם יצא נגד הקומוניזם, אך רחש ובעבע בצורה שעוד תשנה את המזרח התיכון.
בראשית שנות השמונים מגיעים לפשאוור ולאפגניסטאן שלושה צעירים, גיבורי המאמר הזה. הם אינם מכירים זה את זה מראש, ואפגניסטאן מחברת ביניהם. השלושה הם:
אוסאמה בן לאדן;
איימן א-זוואהירי;
עבדאללה עזאם.
שלושת אלה ייסדו את ארגון “אלקאעדה” בסימביוזה מושלמת ביניהם.
אוסאמה בן לאדן (נולד: מרץ 1957), היה אז כבן 22, צעיר עשיר ושאפתן, בן לאחת המשפחות העשירות ביותר בסעודיה. המשפחה שלו היא משפחת קבלנים, מקורבת מאוד לבית המלוכה, ולכן זכתה בחוזי קבלנו רבים, כתוצאה מגאות הנפט במדינה. המשפחה בנתה בנייני ציבור, משרדים, מלונות ועוד. לאוסאמה הצעיר היו עשרות אחים ואחיות, כיוון שאביו היה נשוי לכעשר נשים. הנה לנו מקרה אופייני, שהאסלאם הפוליטי אינו קורץ רק למסכנים ולמקופחים, אלא גם לעשירים. אוסאמה הוא חניך מערכת החינוך השבועית שהיתה תמיד (גם היום) פרי הוראתם של כוהני הדת החנבלים-ווַהָאבים, הרדיקליים ביותר שבעולם הערבי. הרי בית מלוכה הסעודי הסכים שעל החינוך יופקדו כוהני הדת, בעוד שתחומי הנפט, הביטחון והחוץ יהיה שלו באופן בלעדי. בסעודיה שולטת אסכולת הפרשנות החנבלית באסלאם הסוני, שהיא הנוקשה ביותר, וחותרת לפרש את ההווה במונחי העבר. לכך יש להוסיף את ההשפעה העצומה שהיתה לתאולוג הדתי מחצי האי ערב מוחמד עבד אלווהאב אלתמימי (1703–1792) (על שמו נקראת תפיסת הווהאביזם), שקרא לנקות את האסלאם מן החידושים המודרניים (בידעָה), ולפרש את חיי היום יום כפי שהיו בתקופת ראשית האסלאם (סַלַף). הקשר החנבלי-ווהאבי הפך את כוהני הדת בסעודיה לרדיקליים ביותר, בהנהגת המופתי הגדול של סעודיה, השייח’ עבד אלעזיז אבן באז (1909-1999).
התאולוג עבד אלווהאב התנגד לחגיגות, למשל ציון יום ההולדת של הנביא, התנגד למנעמי החיים, התנגד למיסטיקה הסופית, ודגל בחיי אדיקות, סגפנות, ולחיים כפי שהיו מאות שנים לפניו. כל חידוש נדחה. על הגישה הזו נמתחה ביקורת בזמנה על ידי חלק מן התאולוגים המצריים.
זה היה החינוך שקיבל אוסאמה, כפי שמקבלים גם היום מליוני הילדים בסעודיה. נוקשה, דתי מאוד, הרואה בחשדנות כל חידוש. ברור שהגישה הזו ראתה בקומוניזם, כמו גם במערב ובארצות הברית, אויבי האסלאם. יש לזכור כי שנת 1079 היתה מיוחדת: בנובמבר 1979 נעשה נסיון הפיכה בסעודיה, כאשר נכבש המסגד הגדול של מכה על ידי קיצונים אסלאמיים, בכוונה להביא להפלת בית מלוכה. בעקבות כך נהרגו מאות. באותה שנה מתרחשת כזכור גם המהפכה האסלאמית הגדולה באיראן השכנה.
בשנת 1979 יוצא אוסאמה בן לאדן הצעיר לפשאוור, להילחם בסובייטים. בן לאדן הביא עימו – כסף.
ד”ר איימן א-זוואהרי, (נולד יוני 1951), הגיע גם הוא לפשאוור, כשהוא בסביבות גיל 28. מוצאו ממשפחה קהירית מן המעמד הבינוני-גבוה (שכונת מעדי האמידה), כמוהו כאוסאמה, לא ידע מעולם עוני. איימן הצעיר הושפע והוקסם מכתביו של נביא הג’יהאד בעת החדשה, המצרי, סייד קוטוב, سيد قطب, אשר לבסוף נתלה על ידי השלטונות המצריים. זוואהרי הצטרף אל “האחים המוסלמים”, ואחר כך לארגון הג’יהאד המצרי, שביקש לחולל מהפכה במצרים. לאחר רצח הנשיא סאדאת הוא נאסר, כמו רבים אחרים, ולאחר ששוחרר, נסע לסעודיה, ומשם לפשאוור (1985). שם נפגש והתיידד עם אוסאמה בן לאדן, בעל הכספים.
א-זוואהרי הביא עימו – יכולת ארגון. הוא הרי הכיר את דרכי הארגון של הג’יהאד האלים במצרים, את המידור, הקמת מנגנוני הפיקוד ועוד. האיש הביא עימו גם את הלהט המצרי.
השייח’ עבדאללה עזאם (נולד 1941) נולד באיזור ג’נין, אך את מרבית חיו בילה בין ירדן, סוריה ומצרים, שם רכש תארים תאולוגיים מתקדמים באוניברסיטת אלאזהר הדתית. בשנת 1980 יצא גם הוא לפשאוור, להילחם בסובייטים, ושם הוא מקים מרכז דתי גדול ומיליציה אסלאמית. עזאם מתיידד שם עם בן לאדן, והופך להיות מורה הדרך והאידאולוג שלו. הוא משכנע אותו שאת כספו עליו להקדיש לטובת הג’יהאד, ראשית נגד הקומוניסטים, לאחר מכן נגד המשטרים הערביים הכופרים. עזאם הביא עימו את הלהט הדתי, האידאולוגיה, הסמכות הדתית ואת ההקשר הפלסטיני, של העימות מול ישראל.
אלא שב- 24 בנובמבר 1989, נהרג עזאם בפיצוץ מכוניתו בפשאוור עצמה, יחד עם שני בניו. קודם לכן ניסו לפוצץ אותו במסגד שלו, מרכז אלקאעדה החדש, גם הוא בפשאוור.
אלקאעדה עצמה הוקמה בשנת 1988, עם נסיגת ברית המועצות מאפגניסטאן, והניצחון הגדול של המוג’אהדון, של הלוחמים האסלאמיים. לברית המועצות היו כ-5,000 הרוגים כתוצאה מהפלישה, היא הובסה, והגרילה האסלאמית (וארצות הברית) ניצחו. “אלקאעדה” מילולית הבסיס: בסיס הדת, ברמיזה גם לפשאוור, הבסיס הצבאי ממנו נולד הכל. מהי אלקאעדה? המיזוג בין השלושה האלה:
הכסף של בן לאדן, הארגון של זוואהרי, והאידאולוגיה הרדיקלית של עזאם, עם ההקשר הפלסטיני שלו.
כמו בתרכובת, הערבוב הזה יצר תוצאה חדשה, שמעולם לא היתה קיימת עד אז בעידן המודרני: של איחוד מוסלמי, הֶקשרים נקודתיים שונים, שאלמלא פשאוור לא היו נפגשים ומתמזגים. יש את האסלאם הפוליטי בסעודיה, יש במצרים, ויש הפלסטיני, בלי קשר ביניהם. אך פה הם התמזגו, בקשר סימביוטי, בסוד של פן-אסלאמיות חדשה לגמרי. זה היה מיזוג של אסכולות (על פי עזאם- אסכולת הפרשנות החנפית, המתונה דווקא, ולא החנבלית), זה היה מיזוג של לאומים, לתוצאה חדשה לגמרי.
זוהי הסיבה שאלקאעדה קורצת לרבים כל כך: בפעם הראשונה היא מיזוג של תרבויות, לאומים ודרכי פרשנות. היא לא ארגון מצרי, סעודי או פלסטיני. היא כבר ארגון אסלאמי לחלוטין, מנותק מן ההקשר הלוקאלי, במן אוניברסליות מוסלמית. עם ארגון כזה יכולים להזדהות, לכאורה, במצרים, כמו גם בלונדון, בפקיסטאן, כמו גם בצפון אפריקה. ארגון בעל מוטת כנפיים כה גדולה, חדשה, יכול היה להתחבר אל האינטרנט, בו ראה ברכה, שכן המסר שלו הוא חוצה יבשות ולאומים, מנותק מכל הקשר מקומי או לאומי. במערב ראו בארגון סוג של אמורפיות, אך מאמיני הארגון רואים בכך את ראשית אומת האסלאם, מהפכנות, אוואנגרד ההולך ונרקם בלי כל קשר למדינות, שהן פרי האמפריאליזם המערבי.
לכך הוסיפו את הטרור המוצלח-מבחינת הארגון, של ספטמבר 2001, ואת המשך המאבק נגד “הכופרים”, פעם הקומוניסטים ועכשיו המערב בעיראק, והרי לכם – סוד ההצלחה והמשיכה.
◄אנא, סייעו לאתר, ושילחו את המאמר הזה לחבר. עושים זאת באמצעות הכפתור המלץ לחבר, כאן למטה.
◄למצטרפים החדשים לאתר: ניתן להירשם ולקבל את המאמרים ישירות למייל שלכם. המאמרים ישארו אצלכם לתמיד. נרשמים כאן. 
“שובה של הציונות”, שב הביתה
על הקלטת החדשה של בן לאדן, וסוד עשיית הכסף
אוסאמה בן לאדן ורוח גן העדן. האם הוא חי?
הטרור הפלסטיני – הדור הבא
