מאת ד”ר גיא בכור
עם החזית הפנים-מצרית מובארק עוד היה יכול להתמודד, הודות למימסד הצבאי האדיר, כמה מליוני גברים, שעמד לצידו באופן מלא ומרשים. אך עם האולטימאטום הקר, המנוכר והאכזרי של ברק אובמה – לא. יותר משמובארק חשש מן המפגינים הוא פחד מאובמה, ואת מה שעולל קארטר לשאה הפרסי, עשה עכשיו אובמה למובארק.
נשיא ארצות הברית טרח לשלוח הערב שליח אישי מיוחד לפגוש את הנשיא מובארק, זהו פראנק ויזנר, שהיה שגריר ארצות הברית במצרים, אך מעטים יודעים, שהיה גם הלוביסט הראשי של מובארק בוושינגטון. דווקא בו בחר אובמה לנקום במובארק, זה אשר לא הגיע לנאום קאהיר שלו, והנקמה נעשתה. אובמה שלח אליו שליח, כדי שלא יהיו ספקות.
האולטימאטום היה, שאם מובארק לא יכריז מייד שהוא לא ירוץ לקדנציה נוספת, אובמה יודיע פומבית שהוא מתנער ממנו לכל דבר. העלבון של מובארק לשמע הדברים היה נורא, והדבר ניכר בנאומו הנרגש הלילה. הוא, שאת 30 השנים האחרונות הקדיש לארצות הברית, שאת האינטרסים שלה שמר מכל משמר, שהסתכן בסטיגמה של “סוכן אמריקני” במשך כל כך הרבה שנים, נזרק עכשיו כמו כלב בידי פטרוניתו. “כל מה שעשיתי היה למען מצרים”, התנצל הלילה מובארק. הרי עשה זאת גם עבור ארצות הברית.
הוא גם יודע היטב שהמפגינים בחוץ לא יסתפקו בכך, וידרשו את פיטוריו המיידיים. במילים אחרות, מובארק הבין שאובמה מבקש להשפיל אותו, ולהזחיל אותו על הריצפה, להנאת המפגינים, עד כדי כך. לא היתה לו ברירה.
איך אנחנו יודעים שמובארק התכוון להמשיך ולהילחם? משום שרק בצהרים דובר מטעמו פרסם ש”חייל אינו נוטש את משמרתו, ומובארק הוא לא רק חייל, הוא לוחם קרבי”. ואז בא אובמה.
זו היתה השפלה פומבית, זובור נורא, מילת התודה של מעצמה לבעל הברית הערבי החשוב ביותר, שהיה לה מעולם. לא נורא, לא נשארו לה עוד הרבה בעלות ברית מזרח תיכוניות, ממילא.
◄וכך מחזר ברק אובמה אחרי חאפז אלאסד, ושולח לדמשק שגריר, כשהוא יודע, כמובן, שאסד עריץ ממובארק, אך את בעל הברית המצרי שלו זרק לכלבים.
◄וכך מתקיים עכשיו מִתאם מדהים בין ארצות הברית לבין איראן, כאשר שתי המדינות ביקשו לסלק את מובארק ואת משטרו, ולפנינו קואליציה נאה בין אובמה לאחמדינג’אד. מישהו אמר סנקציות על טהראן?
◄כך הופכת עכשיו ארצות הברית ללא-רלבנטית עוד במזרח התיכון, כאשר חיסלה את בעל הברית המרכזי שלה בעולם הערבי. מישהו חושב שאובמה עוד רלבנטי בנושא איראן? בנושא לבנון? בנושא מצרים? בנושא הפלסטיני?
◄מה אומרים בעלי הברית האחרונים שנותרו עדיין לארצות הברית במזרח התיכון, לאחר שהאמריקנים סילקו את השאה, את סדאם חוסין בעל בריתם, את מובארק, והחלישו את אבו מאזן? מה אומרים בעיקר הסעודים, המרוקאים והירדנים? מחר תורנו. הנשיא האמריקני הזה השתגע, ואם חפצי חיים אנחנו, עלינו למצוא לנו במהירות פטרונים חדשים. ומי יהיו החברים החדשים האלה? איראן, כמובן. כך דוחפת עכשיו ארצות הברית במו ידיה את מה שנשאר לה לזרועות איראן.
◄הרי ברק אובמה חיסל עכשיו גם את אבו מאזן ואת התהליך עם ישראל, משום שבלי מובארק אבו מאזן פשוט אבוד. הוא היה הפטרון החשוב ביותר שלו. ובכלל, האם למצרים יהיה עכשיו זמן לפלסטינים?
◄גם השאה הפרסי, גם סדאם חוסין, גם אבו מאזן וגם מובארק – לא האמינו עד לרגע האחרון שדווקא בעלת בריתם, ארצות הברית, היא שתפיל אותם. כולם הופתעו לרעה.
כאשר עלה ברק אובמה לנשיאות, לא הפסקתי לכתוב כיצד האיש הזה עוד יחריב את המזרח התיכון. כל האינטואיציות שלי זעקו, וכך היה. מה שהוא עולל הלילה למובארק זה לא היה רק חורבן, זו היתה התעללות מכוערת. זאת היתה נקמה.
המצחיק הוא שאובמה מקווה שההתעללות במובארק הזקן תביא לו נקודות זכות אצל המפגינים, אנשי “האחים המוסלמים” או השמאל שברחובות, מבלי להבין שהם סולדים מארצות הברית סלידה עמוקה. גרוע מכך, הם גם נוטרים לו עכשיו איבה על התנהגותו כלפי מובארק, תוך שהם מדגישים שהאמריקנים לא רק מסוכנים, עכשיו מתברר שהם גם בוגדניים.
לגופו של עניין, זה לא משנה הרבה את המצב המצרי בשטח. האופוזיציה דורשת שמובארק יילך עכשיו. בעצם הם היו רוצים לתלות אותו במו ידם בכיכר תחריר.
**
1. לאחר שהתבדו ההערכות שמובארק יברח תוך שעות, והוא הצליח לעצור את הדימום הראשוני, מתרחש עכשיו תהליך מוזר: למצרים יש עכשיו שתי ערי בירה. קאהיר – עיר הבירה של ההפיכה האזרחית, המפגינים והעיתונאים הרבים שבכיכר; ושארם א-שייח, עיר הבירה של ההפיכה הצבאית במדינה. כיוון שמובארק נחוש שלא לפנות את הכיסא בשום צורה עד הבחירות בקיץ, והמפגינים נחושים שלא לוותר בשום אופן על סילוק משטרו כבר עכשיו – אין הכרעה, והמצב תקוע.
למפגינים אין יכולת לנצח את הצבא, ולצבא אין יכולת לסלק את המפגינים. המפגינים יהיו מוכנים להצית את מצרים כולה כדי שהמהפכה שלהם תצליח, ומובארק יהיה מוכן להצית את מצרים כולה כדי שהמהפכה הצבאית שלו תצליח. וזה בדיוק מה שהם עושים. מחריבים זה את זה, ואת המדינה. עד כדי כך גדולה שם השינאה, והפחד.
נעצרה התיירות, נעצר המימשל, נעצרה הכלכלה, שוד וביזה בכל מקום, המשקיעים בורחים כל עוד נפשם בם, ורעב כבר מתחיל לכרסם לרחובות.
השיתוק הזה בין שני הכוחות השווים יכול להימשך עוד זמן רב. איש מהם לא יוותר, משום שהוא אינו יכול לוותר. יותר משבוע של הרתעה הדדית – ואין הכרעה, משום שהעימות הזה הוא קיומי לשני הצדדים, בבחינת להיות או לחדול.
2. התקשורת העולמית טועה, כאשר היא מתארת את המערכה כאילו היא בין “מובארק” האיש, לבין המפגינים, ואין זה כך. מאחורי כל אחד מהם עומד לוויתן אדיר, שבינתים עדיין מסתתר.
מאחורי מובארק עומד המימסד הביטחוני, המונה להערכתי כמה מליוני גברים: הצבא, המשטרה, בטחון הפנים, המודיעין, והנספחים הרבים אליהם. זוהי האליטה שמושלת במצרים כבר 60 שנים, מחומשת עד למעל לראשה, בעלת כוח עצום, ואיש ממנה לא מתכוון לוותר על הכוח המוחלט שלו.
אז למה הם לא מקריבים את חוסני מובארק כדי להינצל? משום שהאופוזיציה והמפגינים רוצים בחירות דמוקרטיות, ובבחירות כאלה כל זכויות הייתר של אנשי הביטחון יתנדפו בן רגע. הם כולם ייעלמו כשיכבה חברתית מושלת.
גרוע מכך, רבים מהם יירצחו או יכלאו לשנים ארוכות, כמו באיראן שלאחר מהפכת ח’ומייני. ברגע שגם ארצות הברית דרשה בחירות חופשיות – הם כולם אבודים.
ומי ינהיג אותם ברגעים קשים אלה? רק חוסני מובארק, משום שהבכירים האחרים, עומאר סוליאן, אחמד שפיק ואחרים, חסרי נסיון לגמרי. זו הסיבה שהם מצטופפים סביב המפקד הנערץ מובארק. המפגינים יצטרכו להרוג כל אחד ואחד מבין המליונים האלה, כדי להגיע לנשיא. עכשיו אתם מבינים. כשהמפגינים אומרים “מובארק” הם מתכוונים כל העלית הצבאית, ולכן מובארק האיש, אם יעזוב או לא, זה כבר לא כל כך משנה. לאף מדינה ערבית, לא לתוניסיה, ואפילו לא לעיראק, יש או היה מימסד בטחוני כה אדיר, בהיקפו ובעוצמתו.
אך הלוויתן גדול הרבה יותר. אילו גם המיניסטריונים הממשלתיים, משרד האוצר, החינוך, הביטחון, בתי הספר, החברות הממשלתיות האדירות, התקשורת הממלכתית, הטלויזיה הרדיו, התחבורה, המטוסים, הרכבות, האוויר, המזון – הכל. זו האדמיניסטרציה המצרית האדירה, הבירוקרטיה של מאות אלפי פקידים, שמנהלת את הציביליזציה העתיקה הזו כבר אלפי שנים. כולם יצטרכו ללכת, והם מפחדים פחד מוות. אם מובארק נופל – הם יפלו לתהום איתו.
הלוויתן הרשמי משתולל במעמקים בזעם אדיר, נלחם על קיומו.
והלוויתן המימסדי האדיר הזה פוער עכשיו את פיו בנהימה אדירה, מבוהל וזועם. פתאום הוא נדרש לתת דין וחשבון על מחדליו הנוראים. בשום אופן אי אפשר לנצח אותו. הלוויתן מחומש בטנקים, במטוסים ובכוח אדיר, בעוד המפגינים נטולי נשק, מפורדים ומבולבלים. אך גם להם יש כלי נשק חזק, וזו התקשורת העולמית והאינטרנט. ישן מול חדש, טנקים אל מול פייסבוק. ומי יגבר?
3. מדוע המדינה נקראת במקורותינו “מצרים”? משום שבהיסטוריה המצרית הקדומה היו שתי ממלכות בשם “מִצר”, שהתקיימו זו בצד זו. מצר התיכונה ומצר העליונה, ביחד מצר+מצר = מצרים. זהו הריבוי הזוגי כמו מכנסיים, משקפיים, נעליים.
ומצרים חזרה עכשיו להיות שתי ממלכות, שאחת מעוניינת להשמיד את השניה. “מצר” נגד “מצר”, מדינת המימסד שלא תיעלם אם מובארק יפרוש, והמפגינים שלא ייעלמו בשום אופן. אך בינתיים “מצרים” נחרבת.
4. אז במדינת “מצר הרשמית” מתקיים לוויתן אדיר, ובלתי נראה. אך גם במדינת “מצר המפגינה” קיים לוויתן אדיר ובלתי נראה, והוא מימסד “האחים המוסלמים”. מדובר על מליונים של תומכים, שמסווים את עצמם, כרגע. במצרים מקובל לגלח את הזקן, ועדיין להיות חבר בתנועה הזו, וזהו מימסד אדירים. יש לו רופאים, עורכי דין, בירוקרטים, מהנדסים, שרק מחכים לרגע לתפוס את השלטון, ויש לו את אלג’זירה, שהמנהל שלה הוא עצמו חבר ב”אחים המוסלמים”. התקשורת מתארת צעירים פרו-מערביים חובבי פייסבוק בכיכר השחרור, אך אלה הם כבר “האחים המוסלמים”. וגם הם נוהמים בהרתעה כלפי המימסד הישן, השולט.
מאז 1928 מחכים “האחים” להשתלט על מצרים. עשרות שנים דיכאו אותם, אסרו אותם, ושחטו אותם. השנאה שלהם כלפי המימסד היא אדירה, והיא מתפרצת, בינתיים בשקט.
5. המפגינים כבר מבינים שאת מובארק ואת הלוויתן שלו לא יוכלו לנצח צבאית או בשטח. הלוויתן הזה חזק מידי, ונשלט כבר ממרחקים, משארם א-שייח. זו הסיבה מדוע הלוויתן הרשמי ביקש מישראל להכניס עוד גדודים לסיני סביב שארם א-שייח, לאבטח את הבירה החדשה. אי אפשר למחוק מליוני קצינים, חיילים, סוכני חרש ומאבטחים. ולכן נולד הקו החדש שלהם, בדיוק כפי שאותם אנשים נוקטים נגד ישראל. גם את ישראל נואשו הערבים מלנצח צבאית, ולכן הם פונים להפיל אותה בדיפלומטיה העולמית, בדלגיטימציה, כמו את דרום אפריקה, וזה מה שעושים היום למובארק.
המפגינים קיבלו רוח גבית מרעננת, כאשר נודע להם שארצות הברית נטשה את משטר מובארק. המשימה היא לנטרל עכשיו את המשטר בכל בירות העולם, ולייבש אותו. זה אפשרי, אך מהלך כזה לוקח זמן. ישראל היתה היחידה שהזהירה מפני האסלאם הפוליטי, ועכשיו נשמעים גם קולות נוספים. אולי מאוחר מידי.
לפני שתמשיכו במאמר, חזקו אותנו בפייסבוק, ולחצו עכשיו “אהבתי/like, אם עוד לא עשיתם זאת. האם תמליצו על דף מועדון קוראי ג’יפלאנט גם לחברים שלכם? תודה.
6. שני הלוויתנים ינסו להגיע להכרעה. ברור שעוצמת השלטון הרבה יותר חזקה, והוא פשוט לקח את המדינה כולה כבת ערובה. ככל שימשכו ההפגנות, כך ימשך הרעב המכוון, השוד והאלימות. המסר הוא פשוט, והצבא חוזר עליו כל יום: מובארק הוא הפתרון, הוא היציבות. אם תפסיקו את ההפגנות, הפיתות יחזרו לחנויות. כך יצר לעמו משטר מובארק לגיטימציה חדשה. הוא הסדר והיציבות. הוא הפתרון. רבים מוכנים כבר לקבל את הפיתרון הזה, העיקר שהאנרכיה תסתיים.
7. מצרים, הזקנה הבלה, כבר ניסתה הכל. בכל פעם בא מאחז עינים חדש, מניפולטור תורן, שמושך אותה לכיוון חדש. היא ידעה כבר את המלחמה עם ישראל ואת השלום עם ישראל. היא הלכה עם הסובייטים ואחר כך עם האמריקנים. היא היתה הפן ערביות ואז הלכה לבד. היא היתה מלוכה ורפובליקה, חוקה סוציאליסטית וכלכלה קפיטליסטית. רק דבר אחד היא עדיין לא ניסתה, את האסלאם הפוליטי, להיות איראן. ופתיה שכמותה לא תפספס את ההזדמנות הזו לטעום עוד אכזבה נוראה, עוד כישלון מהדהד, עוד משטר של עריצות. מצרים היא שליש העולם הערבי, אך היא היא העולם הערבי. זה שתמיד ירוץ בעקבות הרגש, אף פעם לא אחר צו ההיגיון והשכל. אז קדימה, להרפתקאה הבאה.
8. הכלל הסודי: מי שאמור היה להכריע בין שני הלוויתנים זהו העם הרגיל, שהולך לעבודה, ולא מליוני המובטלים הכרוניים, המגיעים אל הכיכר, ומובארק פועל לכאורה נכון. הוא מכיר את הנפש המצרית, זו החותרת לכיוון של יציבות בכל מחיר. בכך שונים המצרים מן הערבים האחרים, בשל הגיאוגרפיה שלהם. בכל שנה, פעמיים בשנה, היו צריכים להתאחד כדי לסכור את מי הנילוס לתעלות ההשקיה. אם לא יעשו כן, ימותו. החתירה ליציבות טבועה בדמם, וזהו הכלל הסודי שאמור היה לעבוד, על כך בנה מובארק, ועל כך בונה האליטה הצבאית ששולטת במדינה, ולא תוותר.
9. הנה לכם המזרח התיכון בשנת 2011: המשטרים מביטים מבועתים בדעת הקהל, נאלצים להכיר בקיומה. והיא מביטה מבועתת במשטרים, לא מאמינה שהיא חופשיה. כל צד מעוניין להשמיד את השני, אך שני הצדדים קפואים, תלויים באוויר, זה אוחז בצוארו של זה, עד ששניהם עוד יפלו ויתרסקו, ביחד.
10. כמו בזמן ההפגנות הענקיות של ההמונים במצרים למען גמאל עבד אלנאצר בשנות הששים, בדיוק באותה כיכר, כיכר השחרור, גם אתמול תלו שם בובה גדולה, כשהיא מתנדנדת על הגרדום הסמלי. זה אמור היה להיות חוסני מובארק, אלא שעל בטנה של הבובה ציירו אתמול מגן דוד. חוסני מובארק תואר שם במילת הגנאי החמורה ביותר, “ציוני”. ראינו את הסכם השלום, חזינו בהתרגשות ובמיפגשים, כל כך הרבה שנים של “שלום”, ועדיין כמו לפני מלחמת ששת הימים, הבובה הציונית על הגרדום חזרה לכיכר תחריר.
אם תשאלו את המפגינים ואת מעצבי דעת הקהל במצרים – השלום עם ישראל היה בבחינת טעות, לא הביא שום תועלת, רק השפלה. זה היה שלום ללא כבוד, רמוס, נלעג ובזוי במצרים, כפי שגם לא מזכירים את מי שהביא אותו, הנשיא אנואר סאדאת. רק אדם אחד הגן בחירוף נפש על השלום הזה של קלון – חוסני מובארק. ה”כתם” הזה יישאר טבוע על מצחו לנצח.
בכיכר תחריר נלחמו אתמול גם עם הלוויתן האימתני, כפי שהם רואים אותו, עדות להשפלתם-לכאורה, והוא השלום עם ישראל. לפי תפיסתם ישראל הוליכה אותם שולל, ושעבדה את מצרים, במחירי גז נמוכים, בהסתתה נגד חמאס ובהוצאתה מעמדת המנהיגות הערבית. ישראל אשמה באסונם.
לא משנה איך תיראה מצרים בחודשים הקרובים, בכל תרחיש אפשרי, מי שישלם את המחיר יהיה הקשר עם המדינה היהודית, כרטיס הכניסה של מצרים אל מועדון הריאקציה במזרח התיכון. זה המחיר שהיא תשלם, כדי לחייך אחר כך אל צ’אבס, ארדואן, ואחמידנג’אד, הידידים החדשים, שכבר מחכים לה בפינה.
1989, הליופוליס, ארמון איתיחאדיה, פגישה ראשונה שלי עם חוסני מובארק. הוא שאל אותי אם אני מ”האחים היהודיים”, בגלל הזקן שהיה לי אז.
לא, עניתי לו, אני מה”תכפיר ואלהיג’רא” (המחתרת שרצחה את סאדאת).
זכרונות אישים הולכים ומתרחקים מקאהיר, עשרות-עשרות ביקורים מאז שנת 1982 ועד לשנים האחרונות, הצחוק וההתבדחות עם מובארק, כיכר תחריר “שלי”… חנות הספרים באוניברסיטה האמריקנית, וקנטאקי פרייד צ’יקן שממול, רחוב עבד אלח’אלק ת’רוות, שהוא רחוב ספרי המשפט, שם הייתי שותה תה מר וצוחק עם המוכרים, עלי שלקאני, לוטפי אלח’ולי… הכל.. הולך ומתרחק.
ההשפלה הלילה של חוסני מובארק, ומהפכה מזרח תיכונית נוספת בידי ארצות הברית – נכנסות עכשיו לספרי ההיסטוריה.
אנא, הישארו בקשר דרך דף קוראי ג’יפלאנט בפייסבוק, יהיו שם עידכונים, בהתאם למצב החירום.
◄כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת.
ניתן להירשם – כ א ן.
◄אני מבקש באופן אישי, מכל מי שכבר חבר במועדון Gplanet Prime, והמנוי שלו הסתיים, לחדש אותו. כדי לחדש את המינוי יש להכנס לקטגוריית “לחידוש מנוי קיים לחץ כאן”, או – כ א ן.
◄אם ברצונכם לשלוח את המאמר הזה לחברים, עושים זאת באמצעות הכפתור “המלץ לחבר”, בדף הזה, למטה.
◄למבקשים לקבל התראות על כל מאמר חדש שעולה ישירות אל המייל האישי, עושים זאת – כ א ן.