מלחמה זעירה
הסוד של מפח הנפש הישראלי
מאת ד”ר גיא בכור
בִּלְעָם בן בעור המקראי היה מכשף רב עוצמה, אומן המאגיה השחורה והתחבולות. כאשר בלק, מלך מואב, נבהל מבני ישראל הבאים לרשת את ארצם, קרא למכשף הנורא בלעם, כדי שיקלל אותם.
שלוש פעמים ניסה בלעם לקלל את מחנה בני ישראל. ושלוש פעמים, במקום לקלל יצאו מפיו דברי הברכה היפים ביותר על ישראל. בלק מלך מואב רתח מזעם, הוא הרי הזמין את בלעם לקלל, לא לברך.
וַיִּחַר-אַף בָּלָק אֶל-בִּלְעָם, וַיִּסְפֹּק אֶת-כַּפָּיו; וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל-בִּלְעָם, לָקֹב אֹיְבַי קְרָאתִיךָ, וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ, זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים. וְעַתָּה, בְּרַח-לְךָ אֶל-מְקוֹמֶךָ; אָמַרְתִּי כַּבֵּד אֲכַבֶּדְךָ, וְהִנֵּה מְנָעֲךָ יְהוָה מִכָּבוֹד.
במקום קללה נוראה בירך בלעם את ישראל, וברכתו נתקיימה.
*
אתמול ביקשה דמשק לקלל את דרום לבנון ואותנו, כדי שניפול בפח שטמנה. כהרגלם של הסורים, הם אף פעם לא עושים את העבודה בעצמם, אלא שולחים שליחים. המזימה היתה להבעיר מחדש את גבול ישראל לבנון, כפי שהסורים מנסים להבעיר את מחנות הפליטים בלבנון ואת רצות עזה, הכל כדי להסיח את הדעת מבית הדין הבינלאומי לרצח רפיק אלחרירי, שיכול לסגור סופית על המשטר הזה.
הפרובוקציה היתה פשוטה, כמו שעשו הרבה גורמים אחרים לפניהם: לירות על קרית שמונה, אולי גם על יוניפי”ל, והרתיח את ישראל. זו תגיב, כדרכה, ובכך נפתחה בפניהם הדרך לחמם עוד יותר את הגבול, ובהזדמנות זו גם את לבנון.
לא רק שהקללה נכשלה, אלא שהיא הפכה לברכה, כמעשה בלעם המקראי.
לא חיזבאללה היה קשור למעשה הזה, ואכן דובריו הבכירים התנערו ממנו מייד ועל הסף. מי שעוקב אחר מדד האיומים הבטחוניים שלנו (אפריל, מאי יוני 2007) רואה שלחיזבאללה אין כרגע ענין פתוח בחזית מול ישראל, ובודאי שלא אחרים יאלצו אותו לעשות כן, עכשיו. העובדה ששום ארגון לא נטל אחריות על המעשה מחזקת את הפניית האצבע לעבר דמשק. לאחר שבישראל מיהרו להאשים “גורמים פלסטיניים” במעשה, דווקא בלבנון לא קונים את זה, וטוענים כי היתה זו ישראל, שהאשימה את הפלסטינים. הם עצמם העדיפו “טילים אלמונים”, כי הם יודעים את האמת. היה זה בנו של רפיק אלחרירי, סעד א-דין אלחרירי, אשר האשים בשבוע שעבר במפורש את סוריה, ואת גיסו של בשאר, עאסף שאוכת, בהפעלת הארגונים הפלסטיניים “המומצאים” לדבריו, פתח אלאסלאם וג’ונד א-שאם.
אך מדוע הקללה נהפכה לברכה?
זה 27 שנים שאני עוקב אחר אירועי המזרח התיכון ולא ראיתי נחישות כזו, אדיקות לבנונית כזו, לא אופיינית, להגן על גבולם הדרומי עם ישראל. ראש הממשלה פואד סניורה, מפקדי צבא לבנון, וקצינים בכירים יצאו אתמול מגדרם כדי להוכיח שלא יתנו למעשה הזה להישנות. הם הרי יכלו לגנות ודי, כמקובל במזרח התיכון. אך לא, הם לא רק גינו. הם הכריזו על כוונתם לפעול. סניורה אמר: “במסגרת הנסיונות הפושעים לפגוע ביכולת הצבא והכוחות הבינלאומיים להגנת הדרום, המדינה תעשה הכל כדי לגלות מי עומד מאחורי האירוע הזה, ולעצור כל מי שירשה לעצמו לשחק ולפגוע בביטחון לבנון, בביטחון הדרום, וביציבות שלהם”. אפילו תנועת אמל השיעית התנערה מן המעשה וקבעה כי זהו “מעשה פוליטי”. גם אחמד ג’יבריל הכחיש כל קשר.
צבא לבנון מונה כיום דרומית לליטאני 15,000 חיילים, בנוכחות שמאז שנות הששים לא נראתה כמוה באיזור הזה. אמנם הוא מתקשה להכריע בנוק-אאוט את המתבצרים הפלסטיניים במחנה נאהר אלבארד שהצד השני של המדינה, בצפון, אך נחישות הצבא להצליח מפתיעה את כולם, במיוחד את הסורים, שלא שיערו שכך יעמוד מולם צבא לבנון. הצבא מתקרב להבקעה מכרעת אל תוך המחנה ואתמול השתלט על מוצב פיקוד חשוב של המתבצרים, מוצב “צאמד”.
גם יוניפי”ל החדש, שיש לו 13,000 חיילים לוחמים רתח אתמול מזעם על המעשה, אותו ראה “הפרה חמורה של החלטת מועצת הביטחון 1701 וההסכם לסיום מעשי האיבה”. חיילי יוניפי”ל נערכים בימים האחרונים בהיערכות לוחמנית יותר, ומשתפים בעניין זה פעולה יפה עם צבא לבנון. על פי גורמי תקשורת זרים צה”ל וצבא לבנון משקפים פעולה דרך ועם חיילי יוניפי”ל. גם זה חדש.
אכן, נפלו אתמול שתי קטיושות בשטח ישראל ואחת ליד מחנה יוניפי”ל, וזה חמור, אך מעודד לראות כי הניהול שיצרנו בדרום לבנון עובד ומתהדק. גם משטח ירדן יוצאים לעיתים רחוקות פיגועים, אך הנחישות של הצבא הירדני מרשימה. יתכן ואנו מתקרבים לכך גם בגבולנו הצפוני. מבחינתנו זה המון.
מי שזמם לקלל את הגבול בודאי רואה את הנחישות שגרם מעשהו. אולי הוא קיווה לעצימת עינים של הגורמים בדרום לבנון, אולי לגינוי בלבד, אך קורה ההיפך. הפיגוע מדרבן את המערכת הביטחונית שם.
עכשיו תארו לעצמכם שראש ממשלת ישראל היה פועל ההיפך, ומשחק לידי האויב, ואכן היו אצלנו לא מעט קולות שקראו אתמול לכך. לא חבל על המערכת העדינה ההולכת ונרקמת לטובתנו בדרום לבנון?
כאשר כתבתי אתמול את המאמר על ראש הממשלה אולמרט, לא ידעתי כמובן על ירי הקטיושות הצפוי באותו יום. והנה, גם האירוע אתמול מאשר את התיזה כי אולמרט, למרות החרפות שהוא רגיל לקבל, פועל בכלל לא רע במזרח התיכון, ועל פי הכללים הנסתרים. עוד הוכחה לתיזה.
נסראללה בצרות
כמה טוב שיש את ישראל
