מאת ד”ר גיא בכור
בהתרסה ברורה נגד שליטיו מבית עבאס, הכריז על עצמו אמיר ממלכת קורדובה, עבד אלרחמן השלישי (בתמונה, למעלה), כעל ח’ליף אירופי ראשון, ב- 16 בינואר שנת 929. לתואר החדש היו השלכות עמוקות: “ח’ליף” הוא מחליפו של הנביא מוחמד עלי אדמות, היורש שלו בהנהגת המוסלמים, ומדובר בכפל סמכויות: גם מנהיג פוליטי וגם רוחני. “אמיר” הוא מנהיג פוליטי בלבד, “מפקד”. כאשר הח’ליפות של בית עבאס מבגדאד (אחד הח’ליפים העבאסים הידועים – הארון אלרשיד) החלה להתפורר במאה התשיעית, החלו אמירים להציב את עצמם כשליטים עצמאיים. זה ערער על השלטון הפוליטי של הח’ליפות של בית עבאס מבגדאד, אך לא על שלטונם הרוחני. כך שילמו כולם מס שפתיים לאיזו אחדות מוסלמית.
הערעור הראשון על הסמכות הרוחנית של העבאסים באה מהשליטים הפאטמים של מצרים, שהעלו את עצמם לדרגת ח’ליפים בשנת 910, אך הם היו שיעים, וממילא נתפסו על ידי רוב הסונים ככופרים.
עבד אלרחמן היה המנהיג הסוני הראשון, שבאופן מהפכני דחה את הח’ליפים העבאסים הן כשלטון פוליטי והן כשלטון רוחני, תוך העברת מוקד הכובד של עולם האסלאם לאירופה.
הטיעון שלו לח’ליפות נשען על היותו צאצא של בית אומייה, ששלט בעולם המוסלמי כח’ליפות בין 661-750. אמירות קורדובה עצמה נוסדה בידי נסיך פליט מבית אומייה, לאחר שהעבאסים הדיחו את האומיים בשנת 750. בהיותו ח’ליף, בנה עבד אלחמן השלישי ארמון נוצץ ב”מדינת א-זהרה”, מחוץ לקורדובה, כהעתק של ארמון האומיים בדמשק, ותחת שלטונות הגיע כוח האסלאם בספרד לשיאו.
1 מופע הצביעות א’: אף ראש מדינה ערבי לא הגיע למופע הצביעות של פרנסואה הולנד, חוץ משניים, שנאנסו בעצם להגיע: המלך עבדאללה מירדן ואבו מאזן. עבדאללה צריך את הצרפתים כדי להגן צבאית על שלטונו הרופף, ולא היתה לו ברירה. הוא גם עשה הכל כדי להיעלם בזמן המצעד. ואבו מאזן, שחייב את הצרפתים במוסדות האו”ם, הם העוגן האחרון שלו. אבו מאזן השתדל להסוות אל עצמו ככל האפשר: כובע שכיסה חצי פנים, תוך שהוא מנסה לעבור לשורה השניה, במקום הראשון בה הוצג לראווה. הוא נראה אומלל מאוד, משום שידע שברשות שלו הוא יוצג, שוב, כבוגד, ואכן חמאס חגג על חשבונו אתמול. גם תומך במציירי הקריקטורות נגד הנביא, גם מפגין נגד “הטרור” וגם משמש תפאורה לנתניהו. ההופעה הזו חיסלה את מה שנותר מהפופולאריות של עבאס.
שוב הוכח שהצרפתים משתמשים ב”מדינה הפלסטינית” ככלי פוליטי שלהם. אין לזה שום קשר לפלסטינים.
המרוקאים אמרו את זה במפורש: אפילו את שר החוץ לא נשלח, אתם מהללים את משפילי הנביא והאסלאם. במילים אחרות, הבנה מן העולם הערבי שממנו מגיע “הטרור”, שיש כאן אויב משותף, ממש לא היתה. מצרים לא שלחה אף אחד, סעודיה לא שלחה, גם לא “עיראק”, גם לא לוב או תימן. שום דבר. גם מקטר לא הגיע אף אחד, מה שמלמד שחתול שחור עבר בין פאריז לבירת השחיתות, דוחא.
נתניהו לעומת זאת נראה שם חוגג, מושך אחריו באופן גאוני-מבחינתו את שורת ראשי המדינות, בקרב שלו נגד הטרור האסלאמי. אבו מאזן השתדל לצמצם את עצמו, נתניהו להרחיב.
2 מופע הצביעות ב’- מליונים של צרפתים הבינו שבשבוע שעבר הוצאה הרפובליקה שלהם להורג, ולכן הגיעו בהמוניהם (וכרגיל במחנה הפוליטי של הסוציאליסטים, מגזימים במספרי המפגינים: מליון, שני מליון, שלושה מליון, שלושה וחצי. למה לא 20 מליון?). הפגנות כאלה היו לפני כמה שנים במרחב הערבי, עם “האביב הערבי”. עכשיו בצרפת, עם ה”אביב המוסלמי הראשון באירופה”. פעם בקהיר, היום בפריז, ובכך אירופה עוברת להיות הזירה, לא רק המזרח התיכון.
אך זו היתה צביעות אירופית במיטבה, שרק העידה ששום דבר לא השתנה בשלטון שם, אולי להיפך.
ה”פוליטיקלי קורקט”, ה- pensée unique (ה”דעה האחת”), הוא ששלט שם לחלוטין. קודם כל, מי האויב? ביחס למלחמה בג’יהאד יש מינעד של התייחסות, מן הקל אל הכבד: “אקטיביסטים”, “קיצוניות” (ככה אובמה מכנה אותם, זו כותרת הועידה שגם הוא יוזם בעוד כחודש), “טרור”, “טרור אסלאמי”, “טרור מוסלמי”, “אסלאם קיצוני”, “האסלאם”. האירופים תקועים ב”טרור” (שזו כבר איזו התקדמות). אך איזה טרור? כאילו חייזרים צהובים ירדו מן השמיים, ביצעו את מה שביצעו, ונעלמו שוב ברום הרקיע.
אסור באירופה לדבר על דמוגרפיה, אסור לדבר על “המוסלמים”, ואסור לדבר על משטר הטרור כנגד כל מי שחושב אחרת. תשאלו את הסופר הנערץ (פעם) מישל וולבק, שהעז לכתוב ספר נודע (“כניעה”), כיצד תישלט צרפת בידי “האחים המוסלמים” בשנת 2022, שזה כבר לא רחוק. הוא קיבל עכשיו איומים מפורשים על חייו, וירד למחתרת, כמו סלמן רושדי. זו המציאות, לא ההצגה בכיכר המרכזית של פאריז.
זו הרי השיטה הצרפתית ((Parket בכל רעתה: עדיף לדבר על פרוצדורה מאשר על מהות, שיטה שגם העולם הערבי קלט בשמחה.
3 מופע הצביעות ג’ – “מאבק בטרור” הכריז הנשיא פרנסואה הולנד, על כל 15% התמיכה שהיו לו לפני הפיגועים, אך המציאות היא עגומה. מדובר בכישלון מודיעיני, ביטחוני ופוליטי מהקשים שידעה צרפת בעשרות השנים האחרונות. למערכת הצרפתית לא היה מודיעין, למרות ששמות הרוצחים הוגשו לו מראש בידי המודיעין האמריקני, הטיפול בחוטפים היה בסגנון משטרת לואי דה-פינס, ולקח שלושה ימים עד שמצאו אותם והשתלטו עליהם, עם מחירים כבדים.
אירופה הפכה למסננת. אין לה למעשה גבולות (הסכם “שנגן”), ודרך טורקיה יוצאים וחוזרים אלפי מתגנבים ל”מדינה האסלאמית”. חלקם יוצאים מאירופה חוקית, וחלקם מסתננים החוצה ופנימה. אם חושבים על זה, המסר המרכזי בעצרת ההמונים היה: אין שום סיכוי שנילחם באסלאמיסטים, שכן זה אומר שהמדינה תתפרק במלחמת אזרחים.
ח’ליפות קורדובה (خلافة قرطبة) בשיאה, בסביבות שנת 1000. היתה כבר “מדינה אסלאמית” באירופה, ועכשיו היא רוצה לחזור.
4 מופע הצביעות ד’ “הפגנת האחדות הלאומית” רטטו השדרנים-מטעם, “Fraternite“, אחווה, שיננו אחרים. ובכן, לא היתה שום אחדות לאומית, משום שהימין, בראשות מארין לה פן לא הוזמן, ההיפך, עליה ועל תומכיה הרבים מאוד נאסר להגיע. זה היה מפגן של השמאל, השמאל-מרכז, והימין מרכז עם המוסלמים. אך הסיכויים של לה פן להיות נשיאת צרפת זינקו עכשיו, כמו הימין כולו באירופה. קחו לדוגמה את חירט וילדרס איש הימין האנטי-מוסלמי בהולנד. סקר שנעשה לאחר הפיגועים בצרפת העלה תופעה לא מפתיעה: אם הבחירות בהולנד היו נערכות עכשיו, מפלגתו היתה הופכת למפלגה הגדולה בפוליטיקה שם, עם 31 מושבים מתוך 150, כשהאחרים מתרסקים. כאשר דיבר השבוע וילדרס על “מלחמה” נגד הקיצונות האסלאמית, נבהל ראש הממשלה, שאמר: “מה פתאום מלחמה? לעולם אין להשתמש במילה מלחמה. אנחנו במאבק עם הקיצונים”. פוליטיקלי קורקט אירופי במיטבו, וכמו חלק מן הפוליטיקה בישראל.
הדרך הטובה, האישית והמהירה ביותר לדעת מתי עולים מאמרים באתר היא להירשם כאן, ולקבל התראה למייל האישי. הנרשמים קוראים ראשונים.
5 מופע הצביעות ה’- טורקיה. כמו באירוע הראווה הקודם שערכו הצרפתים, ואשר תוצאותיו היו אבסורדיות, כך גם הפעם הגיע נציג טורקי בכיר, הוא ראש הממשלה הכנוע של ארדואן, אהמט דאוטולו. הוא בעד המלחמה בטרור. ובכן, טורקיה מסרבת לכל שיתוף פעולה צבאי אמיתי במלחמה נגד דאעש גם היום. היא לא מתירה שימוש במתקנים הצבאיים שלה, היא לא מערבת את הצבא שלה,חלילה, במה שקורה בסוריה ובעיראק שכנותיה, ולכל היותר היא מוכנה לאמן כמה מאות “מורדים”, בתנאי שישרתו אותה אחר כך בתוך סוריה ועיראק. כמעט כל הג’יהאדיסטים מגיעים ויוצאים ל”מדינה האסלאמית” דרך טורקיה, שגם קונה נפט מוזל מאבו באכר אלבגדאדי. למדינה האסלאמית יש גם נציגות באיסטנבול, לתיאום מול הממשל הטורקי.
אכן, מלחמה בטרור.
התרמית הגדולה בהיסטוריה: אז מי התחזה בקרב נגד דאעש?
כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת. ניתן לקרוא את תנאי הרישום ולהירשם – כ א ן.
6 בבית הכנסת הגדול של פריז, ברחוב “לה ויקטואר” (“הניצחון”. נפוליון התגורר ברחוב הזה שברובע התשיעי. הוא נקרא כך לציון הניצחון שלו על איטליה), נערכו אתמול חילופי משמרות היסטוריים, וכיוון שהמעמד היה באמת היסטורי בתולדותינו, אף ערוץ טלוויזיה ישראלי לא העביר את הדברים בשידור חי (רק Foxnews, שתמיד יישאר פרו-ישראלי, אף יותר מן הערוצים “הישראליים”, העביר).
היהודים נכנסו לבית הכנסת כנתינים של “הרפובליקה”, ויצאו אזרחים ישראליים. נשיא הרפובליקה, פרנסואה הולנד, הגיע לטקס ההיסטורי חבוש כיפה, היו תפילה ונאומים. הוא וראש הממשלה שלו, עמנואל ואלס, יחד עם היהודים, שרו את “המרסלייז”, ואז עזבו ראשי השלטון הצרפתיים, ועלו לבימה ראשי “השלטון” החדשים, הישראלים, כשראש הממשלה נתניהו התקבל בתשואות שמחה רמות. לשמוע את אותם יהודים שרים אחר כך באותו בית כנסת את “התקווה”, זהו דבר שמעורר התרגשות, ותוכלו לראות זאת, כאן:
פעם אמרו שהמילים כבר לא רלבנטיות, ובכן לפנינו הדבר האמיתי ביותר, תקוותם של היהודים המפוחדים, המביטים אל המזרח: “עוד לא אבדה תקוותנו, להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון וירושלים”. דגלי ישראל החליפו באחת את דגלי הטריקולור, והריכוז השלישי בחשיבותו בעולם היהודי, יתמזג עכשיו עם השניים הראשונים, ובעיקר עם הראשון.
סגירת מעגל: ביומנו מאזכר בנימין זאב הרצל את בית הכנסת הזה, ביוני 1895, אז כתב “הייתי היום בפעם הראשונה בבית הכנסת שברחוב דה לה ויקטואר, ושם היתה בעיני התפילה חגיגית ומרגשת”. בני משפחת רוטשילד לדורותיהם נהגו להתפלל בחגים במונומנט הענק הזה, דמוי הקתדרלה. ומה היו אז הרצל ורעיון המדינה היהודית? מהתלה מוזרה, כמעט מטורפת, אל מול קהילת יהודים גדולה, עשירה ומבוססת. והנה, ראו איך התהפכו היוצרות.
ד”ר הרצל, גם אתמול היתה באותו מקום תפילה מרגשת בנוכחות 2,500 יהודים, שבאו לאירוע הסיום, ואתה ניצחת. “עם ישראל חי”! (באדיבות ערוץ 7, שם תמצאו גם את נוסח הנאום המלא)
אין כמו היהודים תושבי אירופה לדורותיהם להבין מתי מגיע הזמן לעזוב, והם הבינו. מתוך חצי מליון יהודי צרפת יעזבו עכשיו כמה מאות אלפים, והקהילה הזו תגיע לקיצה. הרוב יעלו לישראל, וחובה עלינו להיערך ברמה לאומית. נכון שה”תקשורת” בישראל, שהיא כבר לא-ציונית בבסיסה, לא מתלהבת מהם, וכך גם חלק מן הפוליטיקאים ה”ליברלס” בישראל, שאיש מהם לא טרח להגיע לפריז אתמול. למה לא מתלהבים? העולים האלה יחזקו את ישראל כמדינת היהודים, יחלישו את האויבים שלנו, ויציגו את האירופים כפי שהם באמת: קורסים. ואם הם קורסים, איך הם יטילו עלינו “חרם”, כפי שהתקשורת והפוליטיקאים שלה מאיימים השכם והערב? אסון. מוסלמים אריתראים מבורכים. יהודים לא.
כתוצאה מן הזעזועים האדירים באירופה, כחצי מליון יהודים יגיעו בשנים הקרובות לישראל, מצרפת, רוסיה ואוקראינה, ויש להתכונן. ישראל מייצגת שוב את הערך הבסיסי ביותר של הציונות: מחסה ליהודים נרדפים, ויש הרבה כאלה בעולם.
7 “צרפת לא תהיה אותו דבר”, התבטא ראש הממשלה ואלס לעיתונאי ה”ליברלס”, ג’פרי גולדברג. ברור שלא תהיה אותו דבר. היהודים משמשים כיום כשכפ”ץ של צרפת: המוסלמים מתעסקים איתם. ברגע שייצאו, יתחילו להתעסק עם הצרפתים הרגילים. כך משתמשת הרפובליקה ביהודים שלה, כמגן. לא היא מגינה עליהם, הם מגינים עליה.
ונמאס להם להיות שכפ”ץ.
בכלל, היהודים שם הפכו למטבע עובר לסוחר, כל אחד לפי צרכיו: בעוד ראש הקהילות היהודיות בצרפת (ה”קונסיסטואר”), ד”ר יואל מרגי (המזוקן עם העניבה השחורה, העומד על הבמה בזמן ההימנון, בוידאו שלמעלה), ממעיט ככל שביכולתו מאיום הגירת היהודים, הרי הוא רוצה שיישארו בצרפת; אחרים, למשל, חבר הפרלמנט מאיר חביב (במשקפי השמש בוידאו למעלה, מתרגם את נתניהו), מדברים על יציאתם ההמונית. בלי היהודים מרגי אבוד בצרפת, ובלי היהודים בישראל חביב אבוד. חביב הרי מייצג בפרלמנט הצרפתי את מחוז מזרח הים התיכון, שרוב חבריו ישראלים. זה רוצה להשאירם, וזה רוצה להוציאם. גם הרב הראשי של יהודי צרפת, הרב חיים קרוסייה חייב את צאן מרעיתו בצרפת.
אלא שהיהודים איבדו אימון בצרפת ובמוסדותיה, והם יעזבו. טוב עשה ראש הממשלה שהזמין אותם אלינו, הם כל במקרה יעזבו, השאלה לאן, ורובם ציונים.
הם יודעים שביום בו מגיע הנשיא הולנד אליהם, הם מאובטחים. אך מה יקרה מחר ומחרתיים? אין יום בלי אירועים אנטישמיים, חלקם אלימים, חלקם מזעזעים. צרפת אולי תהיה אחרת, אך כבר בלעדיהם.
בא הפיגוע המונומנטאלי והכריע בדילמה בה התייסרו שנים: לעזוב לישראל, או לא.
8 בינתיים התמיכה בדאעש ממשיכה ומזנקת, ו”המדינה האסלאמית” שאין לה גבולות טריטוריאליים, ממשיכה להתרחב לעבר אירופה. מסקר שנערך בקיץ עולה של-16% מן הצרפתים בכלל יש דעה חיובית על דאעש, וכשמדובר בצעירים האחוז עולה ל- 27%, יותר מרבע. כדאי לשים לב, לא מדובר בסקר בקרב המוסלמים, אלא בקרב האזרחים בכלל. בבריטניה ל- 7% יש דעה חיובית על דאעש, אך מספר הצעירים הבריטים המוסלמים הנלחמים בקרב דאעש הוא כפול היו ממספר המוסלמים הבריטים המשרתים בצבא הבריטי. אגב, מסקר מפורט שנערך בעולם הערבי לאחרונה, עולה שהתמיכה הגדולה ביותר בעולם הערבי בדאעש היא אצל הפלסטינים.
הפיגועים בצרפת הם מהלומה כפולה לנשיא אובמה, שבחר להחריש: שיתוף פעולה בין אלקאעדה-תימן לבין דאעש, והלא הוא הכריז שאלקאעדה הוכתה על ידו מכה ניצחת, ובדאעש הוא נלחם, אמנם מן האוויר. יש כאן הוכחה ליכולות של הארגונים האלה, שמסוגלים להגיע לכל פינה באירופה, ואולי גם בארצות הברית. הההוצאה להורג של הרפובליקה כמוהו כפיגוע התאומים, אך בעוד שבארצות הברית היתה התפכחות לאומית, אירופה והממשל של אובמה ממשיכים לנמנם. המלחמה האווירית של המערב נגד המדינה האסלאמית בינתיים נכשלת.
רבים מן המוסלמים רוצים את הח’ליפות גם באירופה. הם רוצים את הח’ליף עבד אלרחמן הרביעי, ולדוגמה, אנו רואים כאן צעדה משנת 2014 של “חיזב א- תחריר” בדנמרק, בדרישה לח’ליפות אסלאמית שם. “העם דורש את הפלת השלטון”, הם צועקים, “בא זמנה של הח’ליפות, בא זמנה של המדינה האסלאמית”.. “לא מזרחית, לא מערבית, לא לאומיות ולא פן-ערביות. רק ח’ליפות”. חיזב א-תחריר זו אלקאעדה במהדורה טרום- אלימה, וכמותם יש עשרות אלפים ביו”ש. ברגע שתרועת השופר (“א-נפיר”) תושמע, הם ייהפכו אלימים, ותרועת השופר הושמעה השבוע בפריז.
הביטו בדנים, הנוסעים בשלווה על אופניהם, כאילו ההפגנה אצלם בבית לא מעניינת אותם. בעצם, הם מתנהגים כאורחים, והמוסלמים כבר כבעלי הבית. אלה יוצאים ואלה נכנסים. היהודים עוזבים, והמוסלמים נכנסים. חילופי אוכלוסין.
לקרוא ברצף את מאמרי האתר על אירופה המתאסלמת
אירופה נלחמת בטרור? אין שיתוף פעולה, אין יעדים, ובוודאי אין יעדים מוסכמים, אין תקציבים, אין הגדרת מטרות, ואין מודיעין בשל הפוליטקלי קורקט. לצותת לשיחות של מחבלים מוסלמים, שהם גם אזרחי המדינה? לא יעלה על הדעת. זו יבשת שיושבת ומחכה למכה הבאה שתחטוף, עד להופעת הח’ליף האירופי הראשון, והוא יגיע.
9 אירופה חווה חילופי אוכלוסין, לא רק טיהור אתני. את היהודים מטהרים, כפי שטיהרו אותם ממדינות ערב בשנות החמישים. המוסלמים מאותתים להם באלימות וברוע לב שאינם רצויים, וכי אם לא ייעזבו, ייפגעו. אותו טיהור בדיוק נעשה כנגד הנוצרים בסוריה ובעיראק, כלומר לא משאירים להם שום ברירה, אך איש לא יעז באירופה לדבר על טיהור אתני שנעשה ב”רפובליקה”. היהודים לא שותפים עוד ל”אחווה”, הם כבר נבעטו.
אך מדובר כבר בחילופי אוכלוסין: מליוני אירופים עוזבים את היבשת, בהגירה לצפון ודרום אמריקה, למזרח, או למושבות עבר של מדינות אלה, למשל באפריקה, ובמקומם נכנסים מליוני מוסלמים. יש כבר תופעה חדשה: לא רק הערים מתמלאות מהגרים, ובקרוב רוב, אלא גם כפרים. כיוון שכפרים שלמים ננטשים, באין ילודה ודור חדש, נכנסים מהגרים מוסלמים במקומם.
המאמר הבא באתר, שיעלה השבוע, יכלול מידע מדהים וייחודי על מה שמתרחש כרגע באירופה.
10 מסיבת סיום: ההמונים שבאו לכיכר בפריז באו לכן למסיבת סיום: הם יודעים שמה שהיה לא יהיה עוד, וצרפת כמו גם אירופה, נכנסת לזעזועים שאיש אינו יודע לאן יוליכו, עד כדי סכנת מלחמת אזרחים. מהמקום המשעמם ביותר, חזרה אירופה להיות המקום המרתק ביותר, אפופת סכנות.
אירוע סיום נערך גם בבית הכנסת הגדול של פאריז. השליטים הצרפתיים באו להיפרד מאזרחיהם היהודים, שעוזבים, ומשאירים אותם עם עתיד שהוא בעצם חזרה 1000 שנים אחורה, עם ח’ליפים, צלבנים, הזיות גדלות, אלימות של הצד שכנגד, וסימן שאלה מעיק אחד גדול.
להתראות בעבר.
