מאת ד”ר גיא בכור
גבירותיי ורבותי, “סיידאתי וסאדאתי”, ברוכים הבאים לארמון הנשיאותי. הרשו לי להציג בפניכם את פח’אמת א-ראיס, הוד מעלתו, נשיא הרפובליקה הערבית המאוחדת, בכבודו ובעצמו, מפקד המהפכה והצבא, השליט האהוב, מר “יכול להיות יותר גרוע”.
אנחנו יודעים שהמצב ברחבי המדינה נורא, מליונים רעבים ומחפשי עבודה נואשים, אבל יכול להיות יותר גרוע מזה. היי, אתם רוצים את האסלאם הפוליטי? לא? אז בשביל זה יש לנו את כבוד הנשיא, מר “יכול להיות יותר גרוע“.
אנחנו יודעים שהכלכלה מתפוררת, שיש בריחה המונית של אזרחים למערב, ויאוש מן המדינה הערבית הקלאסית, אבל רגע: אתם רוצים את חמאס בשלטון? לא? אז בשביל זה יש לנו את כבוד הנשיא, מר “יכול להיות יותר גרוע”.
אנחנו יודעים שהמשטרה החשאית עוצרת אלפי אנשים, מענה בבתי הכלא, ומעלימה אזרחים. אמנסטי שממנסטי, אבל רגע, אתם רוצים שחיזבאללה יגיע לשלטון? לא? אז בשביל זה קבלו את כבוד הנשיא: מר “יכול להיות יותר גרוע”.
אנחנו יודעים שהתל”ג לנפש הוא בסביבות 2000 דולר לנפש (לעומת 30 אלף בישראל), ושאין השקעות זרות, ואין פיתוח של היי טק, והאוניברסיטאות של המדינה לא שוות דבר, אבל רגע, אתם רוצים את “האחים המוסלמים” בשלטון? לא? אז בשביל זה יש לנו את כבוד הנשיא, מר “יכול להיות יותר גרוע”, קבלו אותו.
קבלו אותו, הנה הוא יורד במדרגות הנשיאותיות, במדיו המצוחצחים, והמדליות של כל הניצחונות המזהירים, וההישגי המהפכה העצומים. וזיכרו תמיד, יכול להיות יותר גרוע!
עאדל אימאם המצרי במחזה הנודע “א-זעים”, “המנהיג”, פארודיה מרה על המנהיג הערבי באשר הוא. הטקסט בהצגה מלא בחידודי לשון. “מוזמביק” מבטאים בערבית-מצרית “מוזמבִיא”, וכאן יש משחק מילים בין “עני ועלוב”, לבין אחד ש”מסדר עניינים”. בורקינה פאסו, המדינה האפריקנית, ובכן איך לומר לכם זאת בצורה עדינה, פאס בערבית זו.. נפיחה. פאסו, כלומר הם.. די. אותנו לא מעניין אם הם פאסו או לא פאסו, ברור?!
אכן, יכול להיות יותר גרוע. המנהיגים הערביים סביבנו הבינו כבר את הפטנט, הם לא צריכים להתאמץ או לעשות משהו. יש להם את כל הלגיטימציה העולמית שבעולם. אם מישהו רק יגיד מילה על העינויים המתרבים האחרונה, על המעצרים השרירותיים, ועל דיכוי כל הבעת דעה, הם ישאלו את המערב, רגע, אתם רוצים שהאסלאם ישלוט במצרים? בלבנון? ברשות הפלסטינית? בסוריה? בלוב? באלג’יריה? בתוניסיה? בסעודיה?
ב-ו-ו-ד-א-י ש-ל-א, עונה מקהלת המערב בקול רועד… נו, אז אתם חייבים אותנו.. מחייכים השליטים, כמי שגילו את סוד נעורי הנצח. ואכן זה עובד. לא רוצים עוד עיראק בסוריה? אז נשאיר את בשאר. קדאפי? קיבל רהביליטציה. מובארק? חי כבר שנים כמר “יכול להיות יותר גרוע”. המנהיגים האלה כבר עשו מזה קריירה ארוכת שנים. הנורא מכל, שהם גם צודקים, באמת יכול להיות יותר גרוע, עם שלטון של חמאס, חיזבאללה, אלקאעדה, והאחים המוסלמים, וכך העולם תקוע איתם, והמדינות האומללות האלה תקועות גם כן. מה רע לכם? שואלים המנהיגים הערביים את האזרחים האומללים שלהם, תזכרו תמיד שיכול להיות יותר גרוע.
ומדיניות הקיפאון המוחלט הזו, אי העשייה הקיימת סביבנו כבר עשרים ושלושים שנה הורסת כל חלקה טובה. מבריחה את המוחות הטובים ביותר ממדינות ערב אל המערב, שכן אין בהם צורך במדינות “יכול להיות יותר גרוע”, הם מיותרים, שכן משמעות המדיניות הזו שאסורה כל סטייה לשום כיוון.
כל סטייה יכול להזיק ולטלטל. שלום עם ישראל? נזק, כי זה מעורר יצרים אפלים. יותר מידי מערביות? אסון. פנייה לאסלאם הפוליטי? חידלון. העיקר לא לעורר שום גל, לא לשנות דבר, ופשוט להקפיא את הזמן.
הטיפש היחיד היה סדאם חוסין, שיכול היה להמשיך כחבריו השליטים לנצח, הוא פשוט התאמץ יותר מידי, כבש יותר מידי, פעל יותר מידי, ונענש. עדיף היה לו להסתפק במה שהיה לו, והיה לו הרבה. הרי הוא יכול היה להיות שליט עיראק הנצחי גם היום. חבריו השליטים, אנשי מועדון “יכול להיות יותר גרוע” אומרים לעצמם כשהם נזכרים בסדאם האומלל: אכן, יכול להיות יותר גרוע. ברור שאחרי סדאם לא יעיזו לזוז מילימטר. רפורמות? חדשנות? שינויים? הצחקתם אותם. לא יזוזו מילימטר.
הדבר המוזר בכל זה הוא שכדי להעצים את התחושה שהם בולמים את הנורא מכל, זקוקים השליטים למידה של איום אסלאמי, אחרת, בשביל מה הם קיימים? ולכן יש להם עניין לשמור את גחלת האסלאם הפוליטי חייה כל הזמן, הם זקוקים לה, אבל עד מידה מסויימת, ולא יותר מידי, כמובן, כדי שלא יקרה גרוע יותר, באמת. הם חיים מן האסלאם הפוליטי נגדו הם פועלים, ומעוניינים שיישאר, במידה הנכונה. אבו מאזן? יקיר המערב, כאילו השלום המזרח התיכוני כולו תלוי באישיותו האפרורית, הרי יכול להיות יותר גרוע. סעד אלחרירי, הצעיר הרברבן? תקוות המערב, מה אתם יודעים, הרי הוא בולם את חיזבאללה (בכספים סעודיים). ובשאר? מה, אנחנו רוצים עוד עיראק? אז שיישאר. ברוטלי, מחסל את מתנגדיו, הורס את הכלכלה של ארצו, היי, אבל יכול להיות יותר גרוע.
הכל נכון, אבל כל כך מאמלל את המזרח התיכון ואותנו. אנחנו מגיעים עם הציוניזמוס שלנו, המרץ, היזמות שלנו, המזרח התיכון החדש, נלבישך שלמת בטון ומלט, הַיי טק והַיי החברֶ’ה, שלום-עכשיו, מלחמה-עכשיו, אימייל, ויללה רוצים שלום.
מה הבהלה והמהירות? ממצמצים השליטים הערביים בעיניהם, מפח’פח’ים (דהיינו מתפלשים בפאר שלהם, בערבית) ומצקצקים בלשונם.. הלו, לאן אתם רצים, ומה אתם בכלל עושים כאן, בארמון הנשיאותי? הַיי טק? לא שמענו עליו. מה אתם רוצים? מזרח תיכון חדש, אתם רוצים? ש-ל-ו-ם?.. יא אוסאמה, שלום הם רוצים… חה, חה..נָאס טייבין אַוִוי אָווי, אתם באמת אנשים טובים.. תגידו תודה שיש לכם שקט ויציבות. הרי תמיד יכול להיות גרוע יותר..
שימו לב: המנוי למועדון Gplanet Prime של ראשוני המצטרפים, פג בימים הקרובים.
◄אני מבקש באופן אישי, ממי שכבר חבר במועדון Gplanet Prime, והמנוי שלו הסתיים, לא לשכוח, ולחדש אותו. כדי לחדש את המנוי יש להכנס לקטגוריית “לחידוש מנוי קיים לחץ כאן”, או – כ א ן.
◄כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, יש להירשם לשירות המאמרים בתשלום, Gplanet Prime. קוראים את כל המאמרים בתשלום שכבר פורסמו, וממשיכים לחודש, לחצי שנה, או לשנה-במחיר מבצע. ניתן להירשם – כ א ן. זיכרו, החברות שלכם תומכת באתר.
◄אם ברצונכם לשלוח את המאמר הזה לחברים, עושים זאת באמצעות הכפתור “המלץ לחבר”, כאן למטה.
◄למבקשים לקבל התראות על כל מאמר חדש שעולה ישירות אל המייל האישי, עושים זאת – כאן.
