אסטרטגיה של מרחב מול זמן: המלחמה בסוריה הופכת בינלאומית

[face-book-like]
מאת ד”ר גיא בכור

“אסטרטגיה היא אמנות השימוש בזמן ובמרחב. דווקא מהשני אני פחות מוטרד, משום ששטח אפשר להשיב, אך את הזמן לעולם לא”.

אחת מאימרותיו של נפוליאון בונפרטה (1769-1821)

תמונת המצב משתנה בסוריה: המשטר של בשאר אלאסד מנסה להרוויח זמן על חשבון השטח; המורדים לקבוצותיהם מנסים להשיג שטח, על חשבון הזמן. שניהם מאמינים שיצליחו.

1 סוריה מתקרבת לשנתיים של מלחמת אזרחים קשה, אפורה ואכזרית, עם מעל 40,000 הרוגים, ומאות אלפי פצועים. מה השתנה? אם עד לפני כמה חודשים המשטר הקיף את המורדים כדי לחנוק אותם, היום המורדים מקיפים את המשטר כדי לחנוק אותו. המשטר של אסד נחלש והמורדים מתחזקים, אך עדיין אין הכרעה צבאית ברורה.

בשאר אלאסד ומשטרו עברו בחודש האחרון לטקטיקה של בונקר: הם הבינו שלא יוכלו עוד לשלוט במדינה הענקית כולה (כ- 180,000 קמ”ר), ולכן עברו להתמקד בשליטה, ככל האפשר, בערים הראשיות, וקודם כל בדמשק, בחאלב ובמידת מה בחומס; בשדות התעופה, ובעיקר שדה התעופה הבינלאומי של דמשק; ובשני הנמלים הימיים החשובים, שבמחוז העלווי: טרטוס ולטקיה. אסד מעריך שהוא יוכל לשמור על המטרות האסטרטגיות האלה בעתיד הנראה לעין, בעוד המורדים נשחקים.

עוד יעד אסטרטגי חשוב של משטר אסד: הקשר היבשתי ללבנון, שכן משם באים לוחמי חיזבאללה שנלחמים עבורו. ואכן, מעברי הגבול עם לבנון נשלטים עדיין בידי המשטר הסורי, בעוד שאת מרבית מעברי הגבול עם טורקיה, עיראק וירדן, הוא כבר איבד.

2 הזרוע המחברת האסטרטגית של נקודות הבונקר האלה היא חיל האוויר הסורי. עכשיו אנו מבינים למה בחיל האוויר הסורי הקפידו כל השנים שיהיו בעיקר עלווים, דרוזים ונוצרים. בעוד הצבא היבשתי מתבוסס למטה, עם שרשרת פיקוד נסוגה, חיל האוויר עדיין מתפקד. שדות התעופה המרכזיים שלו הם בחאלב, בלטקיה ובקמישלי (הנשלטת בידי המחתרת הכורדית, המשתפת פעולה עם בשאר). מטוסי מיג סוריים מפציצים ללא רחם את המורדים, הנאחזים בשכונות מגורים. לאזרחים אין שם שום משקל, וכל חוקי המלחמה מופרים כאן במעשי טבח יומיומיים. זו הסיבה מדוע מנסים המורדים לצור על שדות התעופה, משום שאם הזרוע הזו תיגדע, המשטר אבוד.

3 וזו הסיבה מדוע ניטשים קרבות כבדים לכיוון שדות תעופה צבאיים, ובעיקר שדה התעופה של דמשק, זרוע הנורמאליות האחרונה של המשטר כלפי העולם. אך יש סיבה נוספת: האיראנים הפכו כבר לחלק חשוב במלחמת האזרחים הסורית. מטוסי תובלה כבדים שלהם נוחתים בדמשק ובצפון, ומעבירים כמויות גדולות של תחמושת, ציוד לחימה וחומרי נפץ. בלי ההתגייסות של האיראנים בשאר היה מסיים כבר מזמן. איך מגיעים המטוסים האיראנים לסוריה? מעל שטח עיראק, שהפכה לבעלת ברית מושתקת של האיראנים. רשמית העיראקים מכחישים, אך המטוסים האלה לא נוחתים בסוריה מן הירח. במילים אחרות, בלי שדות התעופה לא יוכל להגיע הסיוע הצבאי האיראני.

וכך, מלחמת האזרחים הסורית הפכה כבר למלחמה איזורית ואפילו בינלאומית. מן הצד השיעי, התומך כמובן במשטר של אסד, ניצבות איראן, רוסיה, סין, עיראק וחיזבאללה. כל אחד מאלה תורם במשהו את חלקו. הרוסים לא נטשו את אסד, ההיפך, בשיחות שלהם עם הילרי קלינטון דחו השבוע כל הצעת הסדר, שאינה כוללת את משטר אסד. התמיכה הרוסית והסינית הזו חשובה מאוד לבשאר, לא רק במועצת הביטחון, אלא גם בשטח: רוסיה מזרימה אליו כספים במזומן, כדי לשחד כך את הצבא הסדיר הנלחם למענו. כפי ששתי אלה תומכות במשטר האיראני המקרטע, כך הן עושות עדיין עם משטר בשאר. כמה זמן ימשיכו כך?

ומן הצד השני, תומכים במורדים הסונים: סעודיה, קטר, טורקיה, ארצות הברית, בריטניה וצרפת. מדינות אלה היו רוצות לקטוע את הציר השיעי, ולהשתית במקומו שלטון סוני, הנוטה אל האחים המוסלמים, כפי שזה במצרים. סעודיה וקטר מספקות מימון למורדים, טורקיה מעניקה בסיס יציאה נוח וציוד צבאי, המערב מספק אמצעי לחימה, כולל טילי כתף נגד מטוסים, כלומר נגד הזרוע האסטרטגית של אסד.

סוריה הפכה אם כן למראית פניו של המזרח התיכון: הסונים מבקשים להחזיר לעצמם את ההגמוניה באיזור, אך הפעם לא עם משטרים לאומיים אלא עם משטרים אסלאמיים במתכונת “האחים המוסלמים”. זוהי מורשתה של קטר הזעירה, המניעה את התהליך הזה בכל הרמות: במצרים, בתוניסיה, בתימן, בסוריה ובשטחים הפלסטיניים, כאשר היא מתייצבת בעיקר לימין חמאס. וסוריה הפכה למראה פניו של האיזור בדבר נוסף: תחושה של יאוש ערבי, חידלון ואכזבה גוברת. בכל רחבי המזרח התיכון יש צער רב על “האביב הערבי”, אך גם חוסר נכונות לחזור למצב הקודם. כשם שסוריה תקועה בלי יכולת הכרעה, כך תקוע העולם הערבי כולו, מלא בנשק ובשנאה.

(אימג’בנק GettyImages)

הדרך הטובה, האישית והמהירה ביותר לדעת מתי עולים מאמרים באתר היא להירשם כאן, ולקבל התראה למייל האישי. הנרשמים קוראים ראשונים.

הרצאה של ד”ר גיא בכור באירוע העסקי שלך? 

4 אי אפשר להתעלם מן היסוד העדתי הגובר בסוריה. המשטר הנסוג של אסד מורכב ברובו מעלווים (12% באוכלוסיה) ומקורביהם (הדרוזים והנוצרים, בסך הכל המיעוטים הם כעשרים אחוזים), וכך כבר מתייחסים אליהם בעולם הערבי, כממשיכי השיעים. בסוריה נפלו כל המסיכות,התפרקו כל שקרי הבעת’, וכל אחד יודע מיהו מי. במשך ארבעים שנה אסור היה להזכיר עדות במדינה, הרי כולם היו “ערבים”. אפילו את שמו של “הר הדרוזים” בסווידא המירו ל”הר הערבים” (“ג’בל אלערב”). משמעות הדבר היא איומה: לא רק מרחץ הדמים והטיהור האתני שמתרחשים שם עכשיו, אלא ההכרה שמלחמת האזרחים הזו תימשך גם אחרי נפילת בית אסד.

מי שהתעלמה באופן מבהיל מן העוינות העדתית בסוריה כל השנים היתה ישראל, שהתייחסה אל המשא ומתן עם העלווים כאל משא ומתן עם “סוריה”. זו הסיבה מדוע לא היתה למשא ומתן הזה יכולת להבשיל אף פעם, משום שלעלווים לא היתה לגיטימציה להעביר שלום כזה, שאותו היו דוחים כל האחרים בטענה שמדובר בשלום “עדתי”, אינטרס צר של העלווים. במילים אחרות, הזעזועים בסוריה הם בית ספר למזרחנות גם עבורנו.

5 החשיבה שאסד סוחר בזמן תמורת שטח, כלומר מוכן לוותר על איזורים ולהתבצר רק במה שחשוב כדי לשרוד, לא מסתדרת עם הטענות במערב שהוא מתכוון להשתמש בנשק כימי, משום שבמקרה כזה הוא עלול להזמין את המערב לתקוף אותו, כמו את קדאפי בזמנו, ובכך לקצר במו ידיו את מימד הזמן. ההיפך, אסד ישתדל להעביר את הנשק הזה אל האיזורים העלווים בצפון מערב המדינה, כדי לשמור אותו ולהפוך אותו כך לפוליסת הביטוח שלו, אם ייאלץ להמשיך ולסגת. עד כמה שידינו משגת לדעת, אין אמת בהמון הידיעות המופצות בימים האחרונים על הכנסת נשק כימי לזירה בידי אסד.

החשש שלו הוא שהנשק הזה יפול בידי המורדים, העלולים להתחמש בו נגד החיילים שלו. הרי מיהם המורדים? עשרות קבוצות סלפיות, חלקן אלקעדה חלקן סתם אספסוף, ללא אחריות וללא שום תחושת מוסר. חלקן בכלל לא סוריות. רק לפני כחודשיים התנחלה על הגבול שלנו עם סוריה קבוצה עיראקית סלפית, שנקראת “נשרי הגולן”, ואשר באה לשם להשתלט על המובלעת המפורזת, כדי לחבל אחר כך ביחסים הזהירים עם הגבול הישראלי.

זמן מול מרחב: עקרון מפתח בטאואיזם הוא של תנועה באמצעות העדר תנועה, לשלוט במצב בכך שלא שולטים בו. כלומר דווקא להקפיא את המרחב, מתוך ידיעה שזה יביא ניצחון עם הזמן. הסינים כינו זאת וֵוי וו. לפי התפיסה הזו “היש מורכב ברובו מן האין”, ויתכן לטעון שהתפיסה הזו הפוכה לזו של נפוליאון בנוגע למרחב ולזמן.

מלחמה היא תמיד מתעתעת, ולפעמים נדמה שאתה חזק, אך הזמן מראה אחרת; ובהרבה מקרים זה עניין של תודעה, ולכן “ניצחון” או “תבוסה”, “מרחב” ו”זמן”, הם שאלה של כוננות והגדרה עצמית. מלחמה, ניהולה והתודעה סביבה, אינה לפיכך עניין לחובבנים (מוזיקה: Two Steps from Hell, Nero)

6 ושוב, זמן מול שטח: המורדים מתקדמים לאט, הם אינם ממהרים, כשהמטרה היא לחנוק לבסוף את המשטר. להם חשוב השטח, לא הזמן. בשאר נלחם על הזמן. הוא יודע שהמדינה נכנסת לחורף הסורי הקר, שבו יהיה הרבה יותר קשה למורדים, מה גם שלגישתו הרוסים ממשיכים ללחוץ על פתרון מדיני שבו בשאר יהיה כלול בצורה זו או אחרת. הוא פועל כבונקר, המורדים מנסים לשלוף אותו משם. לפני שנה המורדים פעלו כבונקר, והמשטר ניסה לשלוף אותם משם. סביר שהכף נוטה עכשיו למורדים.

7 אין להאמין לאף צד, משום שכולם שם משקרים. המורדים מדווחים על הצלחות בלתי נגמרות, שאם היו נכונות הם היו אמורים לכבוש כבר לא רק את סוריה, אלא גם את טורקיה ועיראק. ברור שהם מגזימים מאוד, למשל בטענות הנשק הכימי, שנועדו לגרות את המערב להיכנס צבאית. אך גם המשטר משקר, בהציגו את עצמו כמי שאינו מתרגש כלל ממה שמדווח בתקשורת. שלשום יצא לי לצפות בטלוויזיה הסורית הממלכתית מדמשק, שופרו של בשאר. הכל נראה שם רגיל ושליו לגמרי, חוץ מדיון עירני ונזעם באולפן. על מה? על הקרבת הפלסטינים לדורותיהם בידי מדינות ערב. איזה מזל שיש את הפלסטינים, וכאילו שהמשטר הזה אינו הורג בימים אלה בפלסטינים הנמצאים בשטחו. השקרים של המורדים, והצביעות מצד המשטר; מרחב מול זמן.

בכלל, זה כבר נהייה אופייני לאיזור שלנו: כולם מנצחים, אף אחד אינו מפסיד. כך היה גם מולנו: תמיד מנצחים אותנו בניצחונות “אלוהיים” (שאף אחד במזרח התיכון לא מאמין להם, חוץ מאיתנו), ואחר כך קורסים בשקט בצד.

8 הגבול בין לבנון לבין סוריה נעלם בפועל. מלחמת האזרחים כבר מתרחשת גם בצפון לבנון, באיזור העיר טריפולי, שם נהרגים בקרבות רחוב סונים ועלווים, הנלחמים זה בזה. זו הסיבה מדוע חיזבאללה השיעי לחוץ מאוד, משום שארגונים סלפים סונים מנסים לחדור כל העת לשטח שלו, בעיקר מן הערים הסוניות-ברובן צידון וצור. חיזבאללה יודע שהמלחמה נגדו מצד הסונים תגיע, השאלה היא רק העיתוי. לבנון חזרה להיות חלק מן המערבולת הסורית, משום שמעולם היא לא הצליחה ממש לצאת ממנה.

9 מה שעדיין משחק לטובתו של בשאר היא מידת הפלגנות בקרב מתנגדיו. נכון שהטורקים מנסים לחבר צבאית בין המורדים, וקטר פוליטית, אך עדיין רב השונה ביניהם. הדבק היחיד, כמו שאירע במצרים, היא השנאה לרודן, כאן בשאר אלאסד. מה שאומר שעדיין המשטר הזה יכול לשחק על הקלף העדתי, לקנות בוגדים, לשחד אחרים, וכך לחדור אל השורות הנגדיות, בדיוק כפי שהמורדים עושים לו. הרי מדובר על בני מי שהיתה פעם מדינה אחת. מי שדי יצאו מן המערכה הם הכורדים, שלאט לאט מכוננים את המדינה שלהם בצפון סוריה, בעיקר בצפון מזרח. ספק אם הם רואים עוד את עצמם כבני המדינה הסורית. וההיפך, הם הולכים ומתחברים אל המובלעת הכורדית של עיראק לישות אחת. גבולות לאומיים מתאיידים; גבולות עדתיים נולדים במקומם.



המאמר הבא באתר יהיה מאמר הסיכום השנתי של העושר (והאושר) שלנו. למשל, איפה היינו בשנת 1988 (לפי מדד ה”אקונומיסט” באיזו מדינה כדאי להיוולד) ואיפה אנחנו כיום? תופתעו לטובה. תל”ג לנפש, אנחנו מול העולם הערבי? דמוגרפיה? המאמר יהיה לחברי מועדון ג’יפלאנט פריים, ניתן להצטרף כבר עכשיו.

לקריאת מאמר הסיכום של השנה שעברה

10 אף אחד במערב לא מתלהב להתערב במה שקורה בסוריה, לא ארדואן, לא אובמה ולא האירופים. כל אחד יודע שברגע שייכנס פנימה, יהיה לו כבר קשה לצאת, כמו בעיראק או אפגניסטן, וסוריה יותר מסובכת מכל אלה. הדבר הזה נכון לנו שבעתיים, שאין לנו מה לצפות מבשאר או מהמורדים. בשאר נתן לנו יציבות בגבול אך התעסק בשנאה כלפינו באופן אובססיבי. למורדים לא יהיה זמן בשבילנו בתוך מרחץ הדמים שצפוי להימשך, אך הגבול עלול להיהפך לבלתי יציב, שכן סוריה כולה מלאה מיליציות וכלי נשק פיראטיים. זוהי מדינה הרוויה באדי בנזין.

ישראל מנהלת בחוכמה את ההתייחסות לסוריה, ואסור לנו להתערב במה שקורה שם, אפילו לא ברמה הריטורית. הרי שני הצדדים אינם מבטיחים לנו טובות, והנטייה לכיוון אחד הופכת מייד את הצד השני לנוטר טינה. יש להמשיך ולתאם עמדות באופן שקט עם השכנות האחרות של סוריה, שיש להן לפתע זהות אינטרסים עם ישראל, כמו ירדן, טורקיה ואפילו עיראק ולבנון, להיות בסוד התיאום עם ארצות הברית וברית נאט”ו, אך לזכור תמיד שזה לא הסכסוך שלנו. יתכן ויהיו הפתעות מן הגבול הזה שינסו למשוך אותנו פנימה, אך זה לא יהיה האינטרס שלנו. למזלנו, ולפחות את זה יש לנו, אנחנו לא סונים ולא שיעים, אפילו לא עלווים.

האם ההימור של בשאר על הזמן, תוך ויתור על חלק מהשטח יתגשם? או שהימור המורדים על השטח, תוך נכונות להקריב את הזמן? בשני המקרים, כל עוד אין התערבות מערבית צבאית ממשית, כל צד שם לופת את גרונו של השני, וביחד הם נשמטים אל השאול.






◄כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת. ניתן לקרוא את תנאי הרישום ולהירשם – כ א ן.

◄אני מבקש באופן אישי, מכל מי שכבר חבר במועדון Gplanet Prime, והמנוי שלו הסתיים, לחדש אותו. כדי לחדש את המינוי יש להכנס לקטגוריית “לחידוש מנוי קיים לחץ כאן”,
או – כ א ן.

◄אם ברצונכם לשלוח את המאמר הזה לחברים, עושים זאת באמצעות הכפתור “המלץ לחבר”, בדף הזה, למטה.

◄למבקשים לקבל התראות על כל מאמר חדש שעולה ישירות אל המייל האישי, עושים זאת – כ א ן.
[face-book-like]