מאת ד”ר גיא בכור
בשנות השבעים של המאה ה- 19 אלכסנדר גרהם בל (1847-1922), יליד סקוטלנד, עבד על דרך לשפר את מכשיר הטלגרף. העובדה שהיתה זו תעבורה חד-כיוונית, כלומר רק הודעה אחת היתה יכולה להישלח בו זמנית, ועוד במורס, הפכה את השימוש בטלגרף למוגבל.
הרעיון שלו היה ליצור “טלגרף הרמוני”, שבו שני הצדדים יוכלו לתקשר באותו הזמן, כלומר צד א’ מאותת במורס, ממתין לתגובה במורס, וכך הלאה. אך כשעבד על הרעיון עלתה במוחו מחשבה חדשה: למה בעצם במורס? האם אי אפשר להשיג שיחה קולית של ממש? וכל זה לפני יום הולדתו ה- 30.
ב- 10 במרץ 1876 ביצע בל את שיחת הטלפון הראשונה בעולם לעוזרו, שנמצא בחדר הסמוך, תומס ווטסון. “מר ווטסון, בוא לכאן, אני רוצה לראות אותך”, אלה היו המילים הראשונות שנאמרו אי פעם בטלפון. הטלפונים הראשונים, ששלחו אינפורמציה דרך אותות אלקטרוניים, לא היו פרקטיים כל כך, שכן חייבו סוללות חומצה, אבל תוך עשור כ- 150 אלף בתים בארצות הברית כבר היו מחוברים לטלפונים הקוויים, ששינו את האנושות.
הטלפון הינו הקשר המיכני הראשון בתולדות האנושות, בין שני אדם מרוחקים זה מזה, כאשר שניהם מדברים באמצעות המכשיר המוזר מתוך אינטרס: זה רוצה לשמוע וזה רוצה להשמיע. הטלפון יצר התקרבויות שלא היו אפשרויות עד אז. הוא יצר חיבורים, הוא יצר צורך הדדי ותלות; הוא יצר הדדיות. הרי אי אפשר לדבר בטלפון לבד.
אגב, לא כולם מבינים עד כמה החיבורים האלה חשובים. נשיא ארצות הברית דאז, אחד בשם רוטרפורד ב. האייס (Hayes) (1877-1881) התבטא אז ואמר: “הטלפון זו המצאה נהדרת, אבל מי ירצה בכלל להשתמש בה?”
1 שוב זה קורה לנו, עם כאבי הנטישה מצד המשטר של אובמה, שבבירור מחייך לאיראן על פני ישראל, ומעדיף את השיעים על פני הסונים. אנחנו נוטים להתאהב בבעלי הברית שלנו, כמעט להתחתן איתם, ואנחנו רואים את עצמנו מזדקנים איתם לנצח. אלא שאנחנו מבלבלים בין ידידות לבין אינטרסים. כך זה קרה לנו לאחרונה עם טורקיה, עם מצרים של מובארק, לפני כן עם איראן של השאה, ולפני כן עם צרפת של דה-גול. כך אנחנו חשים ננטשים מדור לדור (תוך שאנחנו שוכחים, כמובן, כמה בריתות חדשות כרתנו בינתים עם אחרים).
2 כתבנו כאן את הדברים לאחר הנטישה הטורקית, ונחזור על כך גם במקרה של הצמד אובמה-קרי: כל אחד רוצה שיאהבו אותו, ולכן כל אחד מבין באופן אינסטינקטיבי את חשיבות בעלי הברית, אך לבלבל בין ידידות לברית, זו טעות. בעל ברית מושלם הוא לא החבר שלך. בעל ברית מושלם הוא זה שמביא לך משהו שלא תוכל להשיג לבד. יש לו משאבים שלך אין, ולהיפך. במילים אחרות אנחנו מבינים עכשיו שאין בכלל קשר בין ידידות לבין ברית. בעלי ברית מצויינים יכולים להיות הפכים גמורים, למשל לפיד ובנט, אך יש להם להציע זה לזה מה שכל אחד לא יוכל להשיג לבד.
ברית מושתתת קודם כל על אינטרסים הדדיים, ואם אלה נופלים, לא תעזור הידידות ולא יעזרו הרגשות. ברגע שהבנו, פעם אחת ולתמיד, את הנקודה הזו, לא ניקלע עוד בעתיד לסיטואציות של תחושת בגידה ונטישה. ככה זה בפוליטיקה העולמית: ובעל הברית של היום יכול להיות האויב של מחר, וחוזר חלילה. בעולם שכל אחד חושב בו רק על עצמו, הסימביוזה יוצרת את הצורך ההדדי, לא החיוכים והחיבה. ולכן לאיראן ולטורקיה יש אינטרסים משותפים, למרות שהן סולדות זו מזו.
ברור שאם בברית יש גם כימיה הדדית וסימפטיה, זה עוזר, אך לעולם אין לבנות על החיוכים. ברגע שהאינטרס משתנה, אין צורך בברית, והיא אף מפריעה. זה נכון ביחסם של בעלי הברית אלינו, וזה נכון גם ביחסנו שלנו עם בעלי הברית. האם ארצות הברית עושה טובה לישראל? בהחלט, אך גם ישראל עושה טובה לארצות הברית, שכן היא המשענת האיתנה והיחידה שלה בחלק זה של העולם. אין לאובמה מישהו אחר, וגם את זה צריך לזכור.
במילים אחרות, הברית עם ארצות הברית, המושתתת על אינטרסים חזקים, עודנה במקומה, וגם אובמה וקרי יחלפו עם הזמן, כמו שחלפו קודמיהם.
3 טעינו עד היום בהבנת המיצוב שלנו באיזור, כאשר הוזי הזיות סיפרו לנו שהמרחב הטבעי שלנו הוא עולם הערבי (זוכרים שבשנות התשעים שמעון פרס הצהיר פעם שישראל צריכה להיות חברה ב”ליגה הערבית”?) הצדדים הערביים יכולים לתת לנו, במקרה הטוב ביותר, סוג של יציבות בגבולות, אך לא מעבר לכך. עם כלכלה כמו שלנו, הגדולה פי עשרה, ולעיתים עשרות מונים מן הכלכליות הערביות סביבנו, הן לא כלכלות משלימות מבחינתנו, ולהן אין להן עוד מה למכור לנו (גז ואנרגיה יש לנו כבר משלנו). שום קשר יציב לא נוצר בין ישראל לבין צד ערבי כלשהו מעולם, ולכן אלה אינם בעלי הברית הטבעיים שלנו. באופן אוטומאטי יצר שמעון פרס את הקשר בין “המשרד לשיתוף פעולה איזורי” לבין הערבים סביב, קשר שהיה בנוי על הזיות, ולא על יסוד איתן.
אז מי כן?
4 בחודש אוקטובר התקיים בארץ מפגש פסגה בעל חשיבות רבה, כאשר הרגולטורים האמונים על תחומי הגז מישראל, איטליה, יוון וקפריסין, נפגשו. זאת לאחר מפגשים בין שרי האנרגיה והמים במדינות האלה. מה שמחבר אותם הוא הגז הישראלי, שאותו כולם רוצים לקנות. ראש ממשלת איטליה, אנריקו לטה, כבר הודיע שארצו מעוניינת לשמש “שער” למכירת הגז הישראלי לאירופה. החל מ – 2016 תהפוך ישראל לאחת היצואניות הגדולות של גז לאירופה, והביקוש הוא כבר עצום. זו אחת הסיבות המרכזיות, בין הייתר, לביקורו של נשיא צרפת בארץ, ולחום הרב שהוא מרעיף עלינו. עכשיו אנו מבינים עד כמה חשוב לייצא את הגז, שכן הוא מביא עוצמה גיאו-פוליטית חדשה, מה גם שבכסף שיתקבל מן היצוא נוכל לגלות שדות גז נוספים.
עכשיו אנחנו מבינים: מדינות מזרח הים התיכון האלה הן בעלות הברית הטבעיות שלנו, דומות לנו ברמת התוצר לנפש, לא-מוסלמיות, המרגישות מצוקה כלכלית, החוששות משוליות בעולם טכנולוגי, ולכן מחפשות את קרבתה של ישראל, מעצמת טכנולוגית המידע השנייה בעולם לאחר ארצות הברית. הכוונה היא לאיטליה, יוון, קפריסין, ויתכן שגם צרפת.
הדרך הטובה, האישית והמהירה ביותר לדעת מתי עולים מאמרים באתר היא להירשם כאן, ולקבל התראה למייל האישי. הנרשמים קוראים ראשונים.
5 מה אנחנו מציעים? הקמת ברית משותפת, שתכליתה היא שכל מדינה מסייעת לאחרת במה שאין לה. ברית הדדית, שבה כל מדינה משלימה את מה שאין לאחרות. כבר כיום היחסים בין ישראל לכל אחת מארבע המדינות האלה הם ענפים מאוד: אימונים צבאיים משותפים, סחר הולך וגדל, שיתופי פעולה כלכליים, ומה לא. פעם המדינות האלה היו מרוחקות מישראל, אפילו עוינות, אך היום יוון, קפריסין, איטליה ואפילו צרפת הן בעלות ברית, כל אחת מול ישראל. עכשיו תארו לעצמכם מועדון משותף?
אני מציע לקרוא לכך “עוצמת מזרח הים התיכון” (עמי”ת), כאשר כל אחת מחמש המדינות האלה מאויימת באותם איומים: קהילות מוסלמיות גואות סביבן, סכנות כלכליות, ופחד משוליות. אני מבטיח לכם שהמדינות יגיבו בהתלהבות על רעיון הקמת הברית המשותפת עם ישראל. אין עוד מרחקים פיזיים, כאשר אתם רואים את שדות הגז של ישראל מחוברים לאלה של קפריסין. הכל מתחבר; Win-win בבחינת.
למדור הקריקטורות של מושיק גולסט בג’יפלאנט
6 ישראל יכולה לתת להם שלושה דברים קוסמים: אנרגיה מוזלת; שיתופי פעולה בתחום ההיי-טק, דבר שחסר להם מאוד; ולבסוף, מעברים מוזלים. החל מינואר 2016 מסילת הברזל בין נמל חיפה לירדן אמורה להיות מוכנה (היא כבר בשלבים מתקדמים), ולכן צי הסוחר שלהם יגיע לנמל חיפה (שהועמק, והוא כבר מוכן), להעברת סחורות דרכנו לעיראק ולמפרץ הפרסי. אם הרכבת בין אשדוד לאילת תתקדם כמתוכנן, נוכל להעניק לבעלות הברית שלנו מעבר גם שם, בהנחה. שלושת אלה הם דברים שישראל בהחלט תוכל לתת לבעלות בריתה החדשות.
מה הם יתנו? אם צרפת תהיה בברית, וזה אפשרי, אך מחייב עבודה, יש לה הכוח המושלם מבחינתנו, וטו במועצת הביטחון, מה שמאוד יקטין את התלות שלנו בארצות הברית. אך גם בלי צרפת, שלושה קולות באיחוד האירופי להשמעת קולה של ישראל. כמובן, שוק עצום לסחורות הישראליות, ועזרה כלכלית באירופה. במילים אחרות, השותפים האירופים אמורים לתת מה שחסר לנו: לגיטימציה.
רוב בני האדם מגיבים באדישות, לעיתים אפילו בעוינות, על בקשות לעזרה. הם לא רוצים לתרום, הם לא רוצים לרחם, הם עסוקים עם עצמם, וזה אנושי. אבל, אם הם ירגישו שהם יכולים להרוויח מהקשר, הם יבואו, ועוד איך. מי מצליח בחיים? מי שמתעלה מעל האנוכיות של עצמו, וחושב גם על האינטרסים של האחרים. הרי זה פרדוקס: אם תחשבו על האחרים, אתם חושבים בצורה הטובה ביותר, למעשה, על עצמכם. הייתכן והאלטרואיזם היא הצורה הטובה ביותר של האנוכיות?
עד להמצאת הטלפון בני אדם היו צריכים להיפגש כדי ליצור רשתות חברתיות. הטלפון פרש כנפיים לצורך האנושי להתחבר. אין שום סיבה שגם אנחנו לא נעשה זאת עכשיו גם כן. לא חד-כיווני, הטלגרף, אלא דו- כיווני, הטלפון.
והטלפון, האם הוא רגש או אינטרס? גורם התיווך יוצר בעצמו סיטואציות חדשות. המוזיקה: Electric Light Orchestra, Telephone Lines.
עוצמת מזרח הים התיכון.
7 בכך נתחיל לקבל תחושה שמעולם לא היתה לנו, של ברית איזורית משותפת, ותהיה זו ברית חזקה, משום שהיא מושתתת על אינטרסים אמיתיים וארוכי טווח, שלא ישתנו בנקל, אפילו אם ההנהגות שם ישתנו. המצב הכלכלי ביוון, איטליה, צרפת וקפריסין מחייב אותן להיכנס לברית כזו, והלחץ הבינלאומי מבחינתנו מחייב אותנו לחפש בית איתן כזה. ברית כזו מכפילה ומשלשת את היכולות המסחריות והכלכליות שלנו, שכן אנו נשתמש בתשתיות של בעלות הברית לכיוון צפון אירופה ועוד, והן ישתמשו בשלנו לעבר המרחב הערבי. ישראל תקבל מיצוב שעד היום לא היה לנו ממש: של מדינת טרנזיט.
לדוגמה, כבר בשנה שעברה רכשה ישראל מאיטליה מטוסי אימון ב- 4 מליארד שקל, עיסקת ענק, ובמקביל התחייבה איטליה לרכוש מוצרים מחברות ביטחוניות ישראליות ב- 4 מליארד שקל. כך התעשיות בשתי המדינות משגשגות, וכל אחת מקבלת את מה שהיא רצתה. זו הסימביוזה הרצויה, וזו הברית. עכשיו תארו לעצמכם אותה התנהלות במגוון תחומים נוסף? משק אוטרקי, שבנוי על סיפוק צרכים הדדי.
8 כן, לקרוא לכך “ברית”, לתת לזה שם, שבעולם יבינו שיש כאן יצירה מדינית חדשה, זהות אינטרסים איזורית, שבה יש לישראל בית ולגיטימציה. אל מול ארצות הברית ההולכת ונסוגה, אל מול טורקיה המאיימת איזורית, ואל מול הערבים הקורסים ומציפים את האיזור בפליטים, יש כאן התגבשות חדשה, שתכפיל את כוחה של כל חברה; יש כאן עמי”ת.
כל אחת מחמש החברות המייסדות תקבל זכות וטו להכנסת חברות חדשות, שכן מבחינתנו אין להכניס אף צד ערבי (או טורקי) לברית, שכן מייד יקומו ההוזים למיניהם ויתחילו לדבר על “תהליך ברצלונה”, ועוד אשליות, שנועדו להכניס צדדים ערביים מסיבות של תקינות פוליטית. אף אחד, אם אנחנו רוצים שהברית תחזיק לאורך שנים. כמו כן אין להכניס בשום אופן את המפלצת שנקראת “האיחוד האירופי”, גוף מסורבל ואנטי-ישראלי, שכבר מזין את עצמו (בראש משרד החוץ שלו עומדת הפארסה המכונה קתרין אשטון), ואשר הוא אחראי למקצת מאסונה של אירופה. שימו לב שמנהיגי אירופה מגיעים לכאן מטעם המדינות שלהם, לא מטעם האיחוד, בו רבים מתחילים לראות כאסון. הוא כפה עליהם שערי ריבית וניהול שאינם מתאימים להם, וכך הוביל לאט לאט לאסונם.
9 עדות לברית ההולכת ונרקמת: ישראל מתכננת עכשיו יחד עם קפריסין, ויוון את חיבור החשמל שלנו לחשמל האירופי. כבל להולכת חשמל יונח בים מישראל לקפריסין, ומקפריסין לכרתים, ומשם זו כבר המערכת האירופית. עד היום החשמל שלנו התנהל כמו אי, כאשר שום צד ערבי לא רצה להתחבר אליו, למרות “השלום” עם מצרים וירדן. בקרוב, באמצעות הכסף הישראלי, נוכל להיות במערכת החשמל האירופית, מה שאומר גיבוי וחלוקת עומסים בשעת הצורך.
שאלה נוספת היא דרך איפה יעבור צינור הגז שלנו לאירופה, האם דרך טורקיה, כפי שהטורקים רוצים? התשובה היא ברורה. כחלק מההכנות להקמת הברית, הצינור יעבור דרך קפריסין ויוון, לאירופה. אנחנו רוצים שבעלות הברית שלנו ירוויחו, ובשום פנים לא דרך טורקיה. מי שעובד עם ישראל, ירוויח, ומי שמתנכל לה, ישלם מחירים.
מובן שלברית יתרונות תיירותיים עצומים, למשל מכירת ישראל, איטליה, קפריסין ויוון בקרוזים משותפים, חבילות משותפות (אנחנו מתקרבים ל – 4 מליון תיירים בשנה בישראל, עם 400 אלף שהגיעו באוקטובר, האוקטובר הטוב ביותר בכניסת תיירים שהיה בישראל מעולם), אך עם בעלות הברית, אין מניעה להגיע למספר כפול של תיירים. ברית כזו תיתן גם לערבים וגם לטורקיה להבין מה הם החמיצו, אך זו תהיה בעיה שלהם.
אימג’בנק Getty Images, ברוח רוי ליכטנשטיין
10 אז מדוע המנהיגים של צרפת, איטליה, יוון וקפריסין (אגב, גם מלטה, עוד קול באיחוד האירופי) נמצאים כאן בתדירות גבוהה? מדוע הם רוצים מאוד את קירבתנו? במאמר הבא באתר, שיפורסם עוד השבוע, נחשוף כאן את עוצמתה הכלכלית של ישראל, בצורה שתגרום ללסת שלכם ליפול. כמידי סוף שנה אזרחית אנו מסכמים ומפרשים, עם גרפים מקוריים, את מחקרי ה”אקונומיסט” על מדינות העולם, והפעם תחכה לכם הפתעה אמיתית ומשמחת, שתהווה מכה ניצחת לכל רואי השחורות באשר לכלכלה הישראלית. ההפתעה הזו היא הערובה שהברית שאנחנו מציעים כאן של עמי”ת, אכן תתקיים. ישראל היא כיום גורם שרוצים אותו ואת קרבתו, והגיע הזמן שנתרגם את הרצון הזה סביבנו להישגים דיפלומטיים, מדיניים וכלכליים מוצקים גם לעצמנו.
ועל כך בוודאי יענו הלעגנים וקטני האמונה: “הטלפון זו המצאה נהדרת, אבל מי ירצה בכלל להשתמש בה?”
